• yuvaloz55

אבוד במנהטן: על העתיד של כרמלו אנתוני והניקס

שנת 2003 הייתה השנה היחידה, אני חושב, שעקבתי בצורה כזו או אחרת אחרי טורניר ה-NCAA. אמנם לא ממש עקבתי מקרוב ומילאתי בראקטים, אבל אני זוכר בבירור דמות בכתום שצולפת מכל מקום על המגרש ומובילה את המכללה שלה לאליפות כמעט לבד (עם כל הכבוד להאקים ווריק), לדמות קראו כרמלו אנתוני, לקולג’ קראו סירקיוז, ואני כבר דמיינתי בראש איך מלו הופך לאלוף גם בליגה הטובה בעולם.

הוא יכול לקלוע מכל מקום על המגרש, הוא פיזי, הוא אתלטי יחסית. כל הכלים הללו הופכים אותו לסיוט עבור שומרים, ובעצם למיס-מץ’ מהלך על שתיים. אם יש לו שומר נמוך, הוא יתפור אותו בפוסט אפ. שומר גבוה, מוציא אותו לטיול מחוץ לקשת וקובר שלשה. שומר איטי, חודר עליו בדרך לסל. אנתוני הוא אמן התקפי, וכמעט אין נשק שאין לו בארסנל ההתקפה שלו.

אבל בעונתו ה-11 ב-NBA, כשבאמתחתו הופעה אחת בלבד בגמר אזורי עם דנבר וכשלון יחסי עם הניקס בשנים האחרונות, וכאשר גיל 30 מתקרב יותר ויותר, הגיע הזמן לתהות מה קורה עם הקריירה של כרמלו אנתוני? בזמן שחבריו למחזור 2003, לברון, ווייד ובוש, אירגנו לעצמם את הסיטואציה הכי טובה ששחקן NBA יכול לבקש (לאחרונה, כרמלו התבטא בנושא ואמר כי זה היה מהלך חכם של הביג-3), וחלק גדול מהסופרסטארים האחרים בליגה נמצאים בעמדות זינוק טובות יותר ממלו לריצה לתואר, הגיע הזמן לחשוב טוב האם כרמלו יכול להיות השחקן הטוב ביותר בקונטנדרית? האם יכול להיות שאנחנו חוזים בשחקן שנמצא מעבר לשיא? האם החלון שלו לאליפות כסופרסטאר נסגר?


האם החלון שלו לתואר נסגר? כרמלו אנתוני מתוסכל


מבחינה אישית, התשובה יותר קרובה ללא מכן. מלו הוא עדיין שחקן ההתקפה הכי מוכשר בליגה (לצד קווין דוראנט ולברון, כמובן), הוא עדיין שחקן שיכול לקחת את הכדור בשנייה האחרונה, והוא עדיין שחקן שלרוב ההגנות של ה-NBA אין תשובה אליו. הבעיה היא ששחקן אחד לא זוכה באליפויות, אלא קבוצות זוכות באליפויות, ומבחינה קבוצתית, התשובה לשאלה בסוף הפסקה הקודמת הרבה יותר קרובה לכן מלא.

הקבוצה הנוכחית של הניקס היא בדיוק ההיפך מהקבוצה המלהיבה של הניקס מהשנה שעברה. בעונה שעברה, עם טייסון צ’נדלר דומיננטי למשך עונה שלמה, עם ג’יי.אר סמית’ בעונת שיא, עם ריימונד פלטון שנראה כמו רכז אמיתי ב-NBA ושיטה שבנויה סביב היכולת שלו לכווץ את ההגנה, זה נראה כאילו מלו מסוגל לעשות את זה. הוא היה הקלעי המוביל של ה-NBA בעונה הרגילה, כשהוא מנשל מהתואר את דוראנט אחרי שלוש שנים, והוא שלט לחלוטין בסדרת הסיבוב הראשון מול בוסטון (33 נק’ למשחק ב-4 המשחקים הראשונים בסדרה).

אחת הסיבות המרכזיות, לטעמי, שמלו הצליח כל כך שנה שעברה היא שהוא לא התבקש להנהיג את הקבוצה. גם ההצלחה שלו בדנבר הגיעה רק כאשר צ’אנסי בילאפס הגיע ולקח על עצמו את האחריות הזו. בניקס אשתקד, ג’ייסון קיד, ראשיד וואלאס ומרכוס קמבי היו שם במשך העונה כדי להיות הקולות שמדברים הכי חזק בחדר ההלבשה, כדי להוריד את הקבוצה לקרקע כשצריך, ולהרים אותה מהקרשים כשצריך. מלו התבקש רק לקלוע, ואת זה הוא יודע לעשות כמעט יותר טוב מכל אחד אחר במערכת השמש שלנו. זה הספיק עד לחצי גמר המזרח, שם השילוב של רוי היברט ופול ג’ורג’ בהגנה חנק את ההתקפה של מייק וודסון, וחסם, תרתי משמע, את הדרך של מלו לגמר המזרח מול מיאמי.


פול ג’ורג’ ואינדיאנה השתלטו על המקום של הניקס בצמרת המזרח


מאותו רגע בו הפייסרס חלפו על פני הניקס, הפרנצ’ייז איבד את זה לגמרי. דווקא אחרי עונה שהזכירה את הימים היפים של שנות ה-90, הניקס הפכו למכה של הכדורסל השכונתי. קיד, וואלאס וקמבי עזבו, ה-GM הוחלף ערב פתיחת העונה, ג’יי.אר סמית’ נכנס למוד-פוסט הארכת חוזה והניקס הביאו שחקנים שלא מתאימים לשחק ליד גאנרים כמו מלו וסמית’ (אנדראה בארנייאני הוא לא שחקן יעיל כשהכדור לא אצלו. גם כשהוא אצלו הוא לא יעיל במיוחד, אבל כשהוא לא אצלו, בכלל מדובר בפלופ) והוסיפו חטא על פשע, כשהעלו את מפלס המשוגעים בחדר ההלבשה עם ההחתמה של מטה וורלד פיס. מלו התבקש להנהיג, והנורות האדומות החלו להבהב בטירוף.

ביחד עם הפציעה של צ’נדלר בתחילת העונה, הכל החל להתפרק אצל מלו וחבריו. ההפסדים החלו להיערם, ההגנה לא קיימת (סופגת 105.6 נק’ ל-100 פוזשנים, מקום 25 בליגה), האחוזים בצניחה (הקבוצה קולעת 34.9% מהשלוש העונה, לעומת 37.2% בעונה שעברה, אז שברה את שיא הליגה בכמות זריקות מחוץ לקשת בעונה שלמה) וכרגע, הניקס לא נראית כמו מישהי שיכולה להגיע לפלייאוף, אפילו במזרח, וגם אם תגיע דרך המקומות 7-8 (קשה לי להאמין שהם יסיימו עם מאזן טוב משל וושינגטון, דטרויט ואטלנטה), זה יהיה רק בשביל להיות השטיח האדום של אינדיאנה או מיאמי בדרך לגמר המזרח.


כשמלו מתבקש להנהיג עם ג’יי.אר ומטה וורלד פיס ברוסטר, אתה יודע שיהיה בלאגן


העונה של מלו והניקס אולי תקבל רנסנס אם הם יצליחו לסיים ראשונים בבית האטלנטי המזעזע עד כדי דמעות, וכך לסיים במקום הרביעי ולהימנע ממפגש מול הפייסרס וההיט בסיבוב הראשון, אבל זה יביא רק להמתנה יותר ארוכה לתליין. מלו והניקס של העונה הזו לא הולכים לשום מקום, וכשבסוף העונה יש למלו אופציית יציאה מהחוזה, זה הזמן לדבר על העתיד.

למלו יהיו בקיץ שתי אופציות. האחת, להישאר בתפוח הגדול ולהנות מחוזה ארוך יותר ומתגמל יותר, אופציה לא רעה בהתחשב בזה שהוא חי בפאקינג ניו יורק ושהדעיכה שלו נמצאת ממש מעבר לפינה. האופציה השנייה היא לדפוק דווייט האוורד וללכת למקום שיותר מתאים לו ושיהיה לו יותר סיכוי להתקדם לעבר הטבעת, גם אם זה אומר להרוויח פחות, הרבה פחות (במקרה של מלו זה יהיה בסביבות ה-30-35 מיליון דולר פחות).

הבעיה היא שאין הרבה מקומות כאלה בליגה. יוסטון והאוורד היו סיטואציה חד פעמית וקשה לי להאמין שדווייט היה עוזב את LA אם לרוקטס לא הייתה קבוצה כמעט מושלמת עבורו. אם מלו מסתכל כרגע על הליגה ועל הקבוצות הפוטנציאליות שהוא יכול להגיע אליהם, השוק יבש. רוב הקבוצות שמסוגלות להחתים את מלו בקיץ הבא (פילדלפיה, יוטה, פיניקס) מחפשות לנצח בעתיד ולא בהווה, וזה משאיר את הלייקרס והמאבריקס כאופציות הרציניות היחידות עבורו מחוץ לניו יורק. הבעיה היא שהגעה של מלו לאחת הקבוצות הללו בחוזה מקסימום כמעט ותסתום את היכולת שלהם לבנות סגל איכותי מסביבו, ומלו יצטרך שוב לקחת על עצמו יותר ויותר אחריות לצד קובי או דירק בשלהי הקריירה שלהם.


יצליח לשחזר את התמונות? מלו כאלוף המכללות בסירקיוז


זה מותיר את הניקס, למרות הכל, כאופציה הריאלית ביותר. הבעיה עם הניקס היא שהעונה הבאה לא צפויה להיראות יותר טוב מהעונה הנוכחית. אמארה סטודמאייר, צ’נדלר וברנייאני עדיין יהיו על הפיי-רול, ולניקס אין את בחירת הדראפט שלהם בסיבוב הראשון, כך שחיזוק לא יגיע. זה משאיר את אנתוני עם עוד עונה מבוזבזת בניו יורק, והשעון ממשיך לתקתק.

אבל אולי בעונת 2015/16, כאשר כל החוזים הגדולים יורדים מהספרים ותקרת השכר של הניקס תקבל קצת אוויר, נראה משהו חדש. אולי קווין לאב יגיע כפרי אייג’נט, אולי ראג’ון רונדו. אמנם זה רחוק מאוד ותיאורטי מאוד, אבל הניקס חייבים להתחיל לתכנן את הקבוצה הבאה שלהם סביב מלו (אם הוא יישאר כמובן) כי הקבוצה הזו לא תספק את הסחורה. התכנון חייב להיות סביב היכולות של מלו, ולבנות קבוצה שתתאים יותר אליו. הקבוצה הנוכחית, שבנויה סביב קלעים כמעט בכל עמדה, פשוט לא מתאימה, והניקס יהיו חייבים לנצל את הפתח הקטן הזה לבנייה מחדש כדי לבנות קבוצה שתשלים את כרמלו אנתוני, ולא תשכפל את מה שהוא עושה על המגרש.

הניקס חייבים לפגוע בינגו בבניית הקבוצה שלהם בקיץ הזה, כי בכדורסל, ואני עושה פראפרזה למשפט האלמותי של ג’וני דרמה (3:35 בקליפ. בכללי, תראו את כולו, זה פשוט אושר צרוף), שנה של סופרסטאר היא כמו שבע רגילות. אם הבנייה הזו לא תצליח, כרמלו אנתוני יסיים את הקריירה שלו ללא טבעת כאלפא דוג, והזכרונות מסירקיוז ימשיכו להיות הרגע היפה ביותר בקריירה שלו.

#ריימונדפלטון #קוויןדוראנט #גייארסמית #כרמלואנתוני #מייקוודסון

10 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com