אפשר להתחיל לדאוג?

יש משחקים בטאקי שבהם אתה מקבל קלפים כל כך טובים בהתחלה שאתה כבר יכול לראות את הניצחון. יש לך כבר תוכנית בראש איך תדפוק ליריבים שלך את הסופר טאקי ברגע שהם לא יצפו ותנצח אותם מבלי שהם אפילו יוכלו להגיב. לפעמים זה באמת מצליח בתור אחד, אבל לפעמים הקלף הראשון לא מסתדר לך טוב, ופתאום מישהו דופק לך את הקלף הנוראי הזה של החלפת הקלפים, וכל התוכניות שלך הולכות לעזאזל.

כשאני מסתכל על קליבלנד, ובעיקר על דייוויד בלאט, בתקופה האחרונה, זו התחושה המרכזית שאני חש. של קבוצה שחשבה שהיא תסתער על המזרח, שהכל קטן עליה, ושלפתע כל התוכניות שלה השתבשו. שלא רק שדפקו לה את הקלף המסריח ההוא, אלא היא גם לא ממש יודעת איך להתמודד עם הקלפים החדשים שנפלו לחיקה.

עוד מוקדם מדי להכריע האם הטריידים שדייוויד גריפין רקח בשבועיים האחרונים כדי לחזק את הקבוצה שלו באמת חיזקו את הקבוצה שלו. אימאן שומפארט עוד לא שיחק דקה עם הקבוצה, טימופיי מוזגוב שיחק רק שני משחקים ועדיין לא ברור אם התרופות שג’יי.אר סמית’ לוקח בכלל הגיעו לאוהיו. בלי קשר לשחקנים עצמם, טריידים כאלו ניתן לבחון בדרך כלל רק בראיה היסטורית, כחוכמה בדיעבד. אף אחד לא יודע מה יצוץ מהבחירות דראפט שהקאבס שלחו לנאגטס, שעוד יכולות להשפיע על איך הטרייד הזה יראה בעתיד.

עם זאת, על דבר אחד הטרייד הזה כן השפיע בהווה, וזהו סף הלחץ שדייוויד בלאט נמצא בו. מבחינה איכותית, הרוסטר שהג’נרל מנג’ר שלו סידר לו בעקבות הטריידים האחרונים הוא טוב יותר, הוא מאוזן יותר ואפילו אפשר להגיד שהוא הרוסטר שבלאט רצה מהקיץ (לפי הדיווחים, כבר ביולי בלאט דחף להבאתו של מוזגוב, שאותו הוא אימן בהצלחה בנבחרת רוסיה), אבל השינויים הללו באמצע העונה שמים את בלאט בפוזיציה מאוד בעייתית, שבכלל לא בטוח שיש לו את הכלים להתמודד איתה.

הפוזיציה הזו בעייתית מכיוון שמבחינת גריפין, הוא עשה את שלו. הוא הפך את דיון ווייטרס ובחירות דראפט עתידיות לשלושה שחקני רוטציה מוכחים שאמורים לענות על החוסרים בסגל של הקאבס. הוא עשה את עבודתו. כעת, העיניים נשואות אל בלאט כדי לראות כמה לימונדה הוא יכול לסחוט מהלימונים החדשים שלו. כעת, במקרה של כשלון, האצבע המאשימה תופנה אל המאמן הישראלי. וכעת, באמצע העונה, כשאין לו מחנה אימונים עם השחקנים החדשים (וכבר נמאס לי לכתוב על כמה שגרת אימונים הייתה קריטית להצלחה של בלאט בקריירה), יהיה לבלאט קשה מאוד להפוך את הקלפים החדשים שקיבל ליד מנצחת.

בלאט מגלה שלא כל הנוצץ זהב ב-NBA.

בעקבות הטריידים הללו וכתוצאה מההיעדרות של לברון ג’יימס, קליבלנד, ובלאט במיוחד, עסוקים בתקופה האחרונה בחיפוש עצמי כאילו היו ישראלי אחרי צבא באנאפורנה. הרוטציה של בלאט לא אחידה, המקום של קווין לאב וקיירי ארווינג לצד לברון לא ברור עדיין וההגנה, בהיעדר הגדרה טובה יותר, פשוט גרועה. אמנם זה היה צפוי שתהיה תקופת התאקלמות לבלאט, ובטח ללאב ולקיירי, בעודם מנסים להתרגל לתפקידם החדש, וציפינו גם שההגנה תהיה עקב האכילס של הקבוצה הזו, אבל אנחנו כבר עוד מעט עוברים חצי עונה, ולא נראה שיש איזושהי התקדמות בתחומים הללו, במיוחד בהגנה.

עכשיו זה הזמן שבו אני מבקש מכם להתרווח בכסא, להירגע, לנשום עמוק ולהתכונן למבול הסטטיסטיקות המתקרב.

הקאבס מאפשרים ליריבותיהם לקלוע ב-62.7% בזריקות מתחת ל-5 פיט (שזה פחות או יותר האזור שקרוב לטבעת). הנתון הזה הוא השני הכי גרוע בליגה, אחרי מינסוטה. ואם זה לא מספיק שהקאבס פשוט נוראים בלהגן על הטבעת, הם גם מדורגים 27 בריבאונד הגנה בליגה, עם 30.2 ריב’ למשחק. הפארסה ההגנתית הופכת לטרגדיה כשמסתכלים על היעילות ההגנתית של קליבלנד, שדורגה עד תחילת ינואר במקום ה-23 בליגה, עם 105.6 נק’ ל-100 פוזשנים, וב-7 המשחקים ב-2015 צנחה עוד יותר ומדורגת במקום ה-28, עם 109.6 נק’ ל-100 פוזשנים.

אבל הטרגדיה ממש לא נגמרת בהגנה. בסטרץ’ האחרון ללא לברון גם ההתקפה של הקאבס הפכה למעוררת רחמים. עד תחילת החודש הקאבס היו סולידים יחסית בהתקפה עם 106.4 נק’ ל-100 פוזשנים (מקום 6 ביעילות התקפית), אלא שב-2015 ההתקפה של קליבלנד מדורגת בשליש התחתון של הליגה, עם 97.6 נק’ ל-100 פוזשנים, מאחורי קבוצות כמו בוסטון, מינסוטה ויוטה. בתקופה הזו הקאבס קולעים ב-40.8% מהשדה (מקום 29 בליגה, אחרי אוקלהומה. ותודה לראסל ווסטברוק), מעמידים נתון True Shooting מאכזב של 49.6% (מקום 26 בליגה בתקופה הזו) ומוסרים רק 18.3 אסיסטים למשחק, הכי מעט בליגה.

אפשר להאשים את החסרון של לברון בנתונים המכוערים הללו, אבל איפה שאר הכוכבים של הקבוצה? קווין לאב היה השחקן הכי טוב והבסיס של ההתקפה של מינסוטה בעונה שעברה, שהייתה התקפת טופ 10 בליגה. קיירי ארווינג הוא שחקן שבאופי שלו הוא קודם כל שחקן התקפה. איפה הדברים הללו נעלמו? איפה כל האלמנטים ההתקפיים שפינטזנו עליהם כשהקבוצה הזו התחברה?

כשלברון נפצע, כתבתי על כך שמדובר בהזדמנות עבור בלאט להכניס את לאב וקיירי לעניינים, למצוא שיטה וסגנון שלא יהיו תלויים בלעדית במלך. עכשיו, חלון ההזדמנויות הזה נסגר, ונראה שהמצב רק החמיר עם הזמן. במשחק האחרון מול פיניקס ראינו יותר מדי Ugly Possessions, שבהם יש פיק אנד רול אחד וזהו. אין תנועה ללא כדור של השחקנים שנמצאים רחוק מהכדור, אין הנעת כדור אחרי הפיק אנד רול. רוב הפוזשנים הללו הסתיימו בזריקות מחצי מרחק עם יד על הפנים, לפעמים לברון הציל את המצב עם חדירה לסל, אבל בגדול, זה לא היה כדורסל, בטח לא כדורסל שאפשר לנצח איתו ב-NBA.

(ניסיתי לעשות קטע וידאו קצר מאחד הפוזשנים ברבע השלישי של המשחק האחרון מול פיניקס, אבל אני וטכנולוגיה לא ממש מסתדרים. אם מישהו פה יודע איך לעשות את זה, אני אשמח אם תסבירו לי או שפשוט תעשו את זה ותעלו את זה בתגובות או משהו. Vine אחד שווה אלף מילים).

אם נסתכל על התקפות של קבוצות אחרות בליגה, שהקאבס לבטח רוצים להידמות אליהן, כמו הספרס, ההוקס, המאבס והווריורס, ניתן לראות שיש תנועה, שכל שחקן יודע איפה הוא אמור להיות ואיפה החבר שלו אמור להיות (כפי שאפשר לראות בסרטון פה למטה של אטלנטה שזאק לואו מגראנטלנד העלה). יש איזשהו הגיון בשגעון של ההתקפות הללו, והמאמנים של הקבוצות הללו זוכים לקרדיט נרחב על היצירתיות וההוצאה לפועל שלהם. בקליבלנד, לעומת זאת, יש בעיקר שגעון, בלי יותר מדי הגיון, ובדיוק כמו שאצל אטלנטה מייק בודנהולצר זוכה לגזר, כך בקליבלנד לבלאט מגיע מקל.

בלאט הוא משלנו, והנרטיב הפרובינציאלי שלנו גורס שהעובדה שקליבלנד נמצאת כרגע במאזן שלילי היא לא אשמתו הבלעדית. היו פציעות, והקבוצה מלכתחילה נבנתה בצורה לא מאוזנת, וטיירון לו חותר תחתיו ולברון לא אוהב אותו, וקר בקליבלנד ומה לא. אבל הנרטיב הזה מתחיל לקבל תפנית חדה בעלילה. גם כי דייוויד גריפין עשה כל שביכולתו כדי להוריד ממנו את האשמה, וגם כי תכלס, אין טביעת יד של מאמן בכדורסל שקליבלנד משחקת.

למרות זאת, קשה לי להאמין שבלאט יפוטר במהלך העונה. הקאבס יצטרכו ממש להתרסק כדי לא להגיע לפלייאוף במזרח העונה (עם כל הכבוד לריצה של שארלוט ודטרויט, הכניסה שלהן תבוא על חשבון ברוקלין ומיאמי, אם כבר), ואני מניח שהנהלת הקאבס תרצה לראות את בלאט בפוסט-סיזון לפני שהיא מורידה עליו את הגיליוטינה. עם זאת, הגיע הזמן להסתכל על המצב בקליבלנד בניטרליות ולהגיד את האמת. כרגע, בלאט לא נותן להנהלה שלו יותר מדי סיבות לאופטימיות.

מי בכלל זוכר עכשיו את הסופר טאקי מההתחלה?

#קוויןלאב #גייארסמית #דייווידבלאט #קייריארווינג #לברוןגיימס