©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com

  • yuvaloz55

אפשר לנשום

טוב, לזה אף אחד לא ציפה.


הפרי אייג'נסי הזה ייצר כל כך הרבה תוכן וספקולציות ותחזיות, אבל התסריטאים של הליגה הזאת הם פאקינג וינס גיליגן על ספידים ובסופו של דבר קיבלנו את האוף-סיזון הכי משמעותי מאז שמייקל ג'ורדן פרש.


מאז הפרישה של מייקל ב-1998 כל כמה שנים היה קיץ משמעותי שהשפיע דרמטית על מאזני הכוחות בליגה בשנים שעקבו. בתחילת המילניום טים דאנקן היה שחקן חופשי והיו שמועות שהוא יעבור לאורלנדו, אולם בסופו של דבר הוא נשאר בספרס וביחד עם גרג פופוביץ' השלים את בניית השושלת האדירה של הספרס. ב-2004 שאקיל אוניל עבר בטרייד למיאמי במהלך שעזר להיט להשיג אליפות ב-2006 וסייע לעצב את הקריירה של קובי ברייאנט (שזכה ב-2 אליפויות מאוחר יותר). ב-2008 בוסטון ביצעה טריידים על ריי אלן וקווין גארנט ופתחה את עידן הסופר-טימז המודרני (זה נגמר באליפות אחת והופעה נוספת בגמר). ב-2010 לברון הצטרף לטרנד, עבר למיאמי ביחד עם כריס בוש וסימל את מעבר הכח מהקבוצות אל השחקנים (זה נגמר עם ארבע הופעות רצופות בגמר ושתי אליפויות). ב-2014 הוא חזר לקליבלנד ועיוות לגמרי את השוק עם הטרייד על קווין לאב (זה נגמר באליפות וארבע הופעות רצופות בגמר). ב-2016 הגיעה הקפיצה בתקרת השכר והמעבר של קווין דוראנט לווריורס ששבר את האיזון התחרותי (והוביל לשתי אליפויות מתוך שלוש).


עבור כמעט כל אלופה ב-20 השנה האחרונות אפשר ללכת אחורה ולמצוא את הרגע בפרי אייג'נסי שעזר לה להגיע לפסגה. יש גם אלופות שעושות את זה יותר דרך הדראפט וטריידים שובבים (טורונטו של העונה האחרונה, גולדן סטייט של 2015, דאלאס של 2011, דטרויט של 2004), אבל בדרך כלל כדי לנצח ביוני, אתה צריך לנצח ביולי.


מה שמטורף בקיץ הזה הוא שכל כך הרבה קבוצות ניצחו. כל כך הרבה קבוצות יכולות להרגיש שהן עשו את העבודה על הצד הטוב ביותר והשיגו את המטרות שלהן. כל כך הרבה קבוצות יכולות לראות את עצמן כמועמדות לגיטימיות לתואר.


יותר מאוחר בקיץ אני אגיע לדירוג האוף-סיזון השנתי שלי, אבל בינתיים אני מנסה לעשות לעצמי סדר במחשבות עם כל הטירוף שהתחולל בשבוע האחרון. מוזמנים להצטרף.


· קוואי WTF?


מה שקוואי לאונרד עשה הוא חסר תקדים. חוץ ממייקל ג'ורדן אולי בניינטיז (בסיטואציות שונות לגמרי), מעולם לא ראינו שחקן לוקח אליפות ועוזב את הקבוצה עמה הוא זכה בשיא הקריירה שלו מיד אחרי. אלא שקוואי לא הסתפק בלקבוע את התקדים המוגזם הזה, הוא גם החליט להגיד לא ללייקרס וללברון ג'יימס. ואם זה לא מספיק, אז הוא גרם לפול ג'ורג', אותו פול ג'ורג' שלא נפגש בכלל עם לברון והלייקרס בקיץ שעבר, לדרוש טרייד שיעביר אותו לקליפרס כדי לחבור לקוואי.


יש פה כל כך הרבה זוויות שצריך לנתח עוד לפני שאנחנו בכלל מדברים על ההתאמות על הפרקט (דרך אגב, איזו הגנת פרימטר רצחנית הולכת להיות לקליפרס) וקשה להחליט מאיפה להתחיל.


נתחיל מקוואי עצמו. אחרי הפלייאוף בו הוא מיצב את מעמדו כשחקן הטוב בעולם הוא גם ממצב את עצמו כשחקן החזק בעולם. דממת האלחוט ששררה בליגה בימים האחרונים היא מעוררת השתאות בעידן בו אדריאן ווז'רנובסקי יודע כמה פעמים ביום כל פרי אייג'נט הולך להשתין. עם כמה שדממת האלחוט מרשימה כשלעצמה, המהלכים שהתרחשו מאחורי דממת האלחוט הזו הם מרשימים לא פחות. קוואי גרם לשלושה מועדונים שונים לעצור ברמזור ירוק ולחכות לסימן ממנו, ורק כשהוא ראה את פול ג'ורג' מגיע הוא סימן לאחד מהם להתקדם. ואני כל כך שמח שהוא בחר לא ללכת ללייקרס. All hail Kawhi Leonard, Breaker of Superteams and Protector of Parity. All hail the king.





עבור הקליפרס זה מהלך הכרחי. אמנם הם העבירו את הכמות המקסימלית של בחירות שהיה ניתן אבל כשבצד השני מחכים פול ג'ורג' וקוואי לאונרד אתה לא מתמקח. אם הליגה הייתה מאפשרת להעביר 12 בחירות הם גם היו עושים את זה כנראה. בטרייד אחד הם קיבלו את ג'ורג', הבטיחו את ההגעה של לאונרד ומנעו מהלייקרס להשיג את לאונרד ולהמשיך את השליטה בעיר. ניצחון מדהים לסטיב באלמר והקליפרס.


אבל כמובן שאי אפשר לדבר על קוואי והקליפרס מבלי לדבר על לברון והלייקרס. הניצחון של האחד הוא ההפסד של השני. זה היה אמור להיות הקיץ של לברון והלייקרס. התוכנית הייתה להשיג את אנתוני דייוויס בטרייד ולהחתים כוכב שלישי לצד לברון ו-AD, אבל ללייקרס לא הייתה תוכנית גיבוי למקרה שקוואי לא יחתום בסופו של דבר. הבריכה של הפרי אייג'נסי התרוקנה ובהחתמות המגוחכות שלהם אחרי ההודעה של קוואי הם מוכיחים שהוא קיבל את ההחלטה הנכונה. הלייקרס הולכים לבנות את הקבוצה שלהם סביב לברון ו-AD, שזה לא רע, אבל אין להם אף נכס אחר בסגל, למעט קייל קוזמה, ולברון עוד מעט בן 35 עם קילומטראז' היסטורי.


בקיץ הבא ללייקרס לא תהיה את הגמישות שהייתה להם בקיץ הזה בפרי אייג'נסי, וגם השחקנים החופשיים בקיץ הבא הם לא אטרקטיביים כל כך. זו למעשה תהיה הקבוצה הגדולה האחרונה של לברון ג'יימס, עם אנתוני דייוויס ושאריות מארוחת שישי. יש סיכוי שהמנוחה שלברון קיבל בפלייאוף האחרון תעזור לו לחזור לעוד עונה של כדורסל ברמה הכי גבוהה שיש, אבל יש גם סיכוי שהלייקרס בדרך לפיאסקו טוטאלי. אני ממש לא בטוח שאנתוני דייוויס הולך לחתום שם בקיץ הבא, בטח כשהוא רואה את ה-4 מיליון דולר שהוא ויתר עליהם הולכים כדי לממן את החוזה הדבילי של קנטוויוס קולדוול פופ.


ואם זו הקבוצה הגדולה האחרונה של לברון ג'יימס, וזו הקבוצה הגדולה הבאה של קוואי לאונרד, אנחנו צריכים להתחיל לדבר על מקומו של קוואי בפירמידה ההיסטורית. קוואי כרגע הוא שחקן טוב יותר מלברון ופול ג'ורג' הוא שחקן טוב יותר, לטעמי, מאנתוני דייוויס (הוא לבטח מנוסה יותר בפלייאוף). לקליפרס יש צוות מסייע משמעותית טוב יותר, מאמן יותר מנוסה ו-Front Office יותר מתפקד. כל אלו ביחד הופכים את הקליפרס לקונטנדרים ראויים יותר מהלייקרס. אם הם יקחו את האליפות הבאה וקוואי יזכה בפיינלס MVP, הוא ישווה את כמות האליפויות וכמות הפיינלס MVP שלו לזו של לברון.


לברון זכה בתואר השלישי שלו בגיל 31 וחצי ומיד לאחר מכן נסגר לו הנתיב לאליפויות נוספות בגלל המעבר של KD לווריורס. קוואי חגג 28 שבוע שעבר ונראה שידו עוד נטויה. האם אנחנו צריכים להתרגל לרעיון שקוואי לאונרד יסיים את הקריירה שלו עם יותר אליפויות ויותר תארי פיינלס MVP מלברון ג'יימס? איפה זה ישים את לברון בדיונים הוירטואלים על השחקן הגדול בהיסטוריה? האם העובדה שלברון השחית בצורה עקבית את כל הקבוצות שלו בעשור האחרון תתנקם בו בסופו של דבר?





למעשה, המעבר של קוואי מכניס את הליגה לעידן חדש של שוויוניות יחסית. הוא מחלק את הליגה בצורה די ברורה למקבצים. במקבץ הראשון יש לפחות 7 קבוצות שיכולות ברצינות לחלום בהקיץ על אליפות (קליפרס, לייקרס, יוסטון, ווריורס, באקס, סיקסרס, ברוקלין כשדוראנט יבריא). במקבץ השני יש עוד כמה קבוצות שקרובות מאוד למעמד הזה, שנמצאות מרחק מהלך אחד או שחקן אחד מלהפוך לקונטנדריות מאיימות באמת (יוטה, דנבר, פורטלנד, בוסטון ואולי גם אינדיאנה ומיאמי וסן אנטוניו). במקבץ השלישי יש קבוצות שיכולות לבנות עתיד מזהיר (ניו אורלינס, דאלאס, אטלנטה, ממפיס, שיקאגו, סקרמנטו) ובמקבץ הרביעי יש את הקבוצות בינוניות ואלו שמנוהלות בצורה כושלת (פיניקס, שארלוט, ניקס, וושינגטון, אורלנדו, דטרויט, קליבלנד, מינסוטה). שתי הקבוצות היחידות שלא נכנסות לשום קטגוריה ונותרו יתומות ממקבצים הן טורונטו ואוקלהומה סיטי.


לגבי טורונטו, אין יותר מדי מה לומר. מאסאי יוג'ירי נכנס לקשר הזה בעיניים פקוחות. הוא ידע שיכול מאוד להיות שזה יהיה הסקס הכי טוב בחיים שלו אבל שמיד לאחר מכן זה יגמר. זה בדיוק מה שקרה ואני מניח שהוא וכל קנדה לא מתחרטים. It’s better to have love and lost than to have never loved at all.


הם ימשכו את העונה הבאה עם מי שנותר מקבוצת האליפות, יקוו שפסקל סיאקם יעשה עוד קפיצת מדרגה, שקייל לאורי ומארק גאסול ימלאו את החלל שנפער, שאו.ג'י. אננובי יממש את ההבטחה שיוג'ירי ישדרג את הקבוצה תוך כדי העונה עם האמצעים המוגבלים שלרשותו. סביר להניח שזה יסתיים בהדחה מכובדת בפלייאוף ובקיץ הבא, כאשר החוזים של לאורי, איבקה וגאסול ירדו מהספרים, הראפטורס יתפנו לבנייה מחדש מסביב לסיאקם ואננובי.


מי שכנראה תצטרך ללכת לבנייה מחדש כבר עכשיו היא אוקלהומה סיטי. לפי הדיווחים של ווז' ורויס יאנג, בקשת הטרייד של פול ג'ורג' הגיעה רק לאחרונה, אחרי שהת'אנדר החתימו את מייק מסקאלה ואלק ברקס ונרלנס נואל. לג'ורג' יש עוד שנתיים בחוזה עד שיש לו אופציית יציאה והת'אנדר יכלו לנסות להוציא מהשנתיים הללו את המקסימום, וכנראה זה גם מה שהם תכננו לעשות, אבל הנואשות של הקליפרס להשיג את ג'ורג', שהתגלה כסיסמת הכניסה לתוך קוואי, כנראה גרמה לסם פרסטי לשנות מסלול.





גם אחרי הטרייד הזה הת'אנדר נמצאים מעבר לתקרת המס. אין סיכוי שסם פרסטי ביצע טרייד שהחליש את הקבוצה שלו ופגע בסיכוייה להגיע לפלייאוף כדי להמשיך לשלם מס מותרות. זו כנראה הייתה יריית הפתיחה בשורה של צעדים שסופם להוריד את סך המשכורות של הת'אנדר מתחת ל-132 מיליון דולר, מתחת לתקרת המס. האם זה אומר שראסל ווסטברוק יועבר בטרייד (בטח אחרי שהדיווחים על כך שפרסטי סחר בו מול הראפטורס התפרסמו)? אולי סטיבן אדאמס? אולי שניהם?


יש משהו תבוסתני אבל קצת בוגר בטרייד הזה של הת'אנדר. לכאורה הם יכלו להתנגד לטרייד ולנסות לצאת למסע שכנועים נוסף מול ג'ורג' בשנתיים הקרובות, ולקוות שהדברים יסתדרו להם בצורה טובה יותר. הם החליטו לא ללכת על זה. הם החליטו לוותר על ההרפתקאה הזו ובהחלט אפשר להסתכל על זה מנקודת מבט לוזרית משהו, של קבוצה שלא החליטה ללכת אול אין דווקא כשהאופק לאליפות יחסית נפתח, אבל כנראה שגם באוקלהומה סיטי מבינים שראסל ווסטברוק הוא לא מסוג השחקנים שמביאים אליפויות. הוא אחד השחקנים הכי מלהיבים בהיסטוריה של הליגה ואורגזמה סטטיסטית מהלכת, אבל הוא לא שחקן שיכול להוביל קבוצה עמוק אל תוך הפלייאוף. לכן, בהתחשב בכך שהציעו להם 5 בחירות דראפט עם הגנות מינימליות ורכז צעיר ומוכשר בדמות שיי גילג'וס אלכסנדר, הם החליטו שאולי כדאי להתחיל מההתחלה.


· קיירי ודוראנט WTF?


"אחד המאפיינים הבולטים של בני דור ה-Y הוא העדר עצמאות, חוסר בגרות, או בגרות מעוכבת. זאת בשל

מספר סיבות: ראשית, הם עומדים בפני קשת רחבה של אפשרויות בחירה שמציעה להם חברת השפע.

ההיצע העצום מקשה על קבלת החלטות בזמן אמת מאחר והוא מייצר אצלם תחושה אינהרנטית שבכל

בחירה יש משום הויתור וההחמצה".


הציטוט הזה לקוח ממחקר של משרד הכלכלה שמנסה לפענח את דור ה-Y, והוא מתאר בצורה לא רעה (אם כי קצת סטריאוטופית) את תהליך קבלת ההחלטות של צעיר בן 25-30 בעידן המודרני. הייתי מדייק אותו טיפה יותר ואומר גם שבני דור ה-Y, ואני ביניהם, תמיד מחפשים את הבחירה האופטימלית. בגלל הקשת הרחבה של אפשרויות הבחירה, אנחנו לא מתפשרים, או חושבים שאנחנו לא מתפשרים. אנחנו לא רוצים בחירה שעונה על חלק מהפרמטרים שלנו, אנחנו רוצים בחירה שעונה על כל הפרמטרים שלנו.


האם הלוגיקה הזו קיימת גם בהחלטות של קיירי ארווינג וקווין דוראנט לחתום בברוקלין? שניהם עזבו סיטואציות טובות בואכה מצוינות כדי לחתום בנטס, כנראה כי הם זיהו בנטס בחירה אופטימלית יותר, כר פורה יותר לשגשוג ולמימוש אידיאולוגיות הכדורסל שלהם. זו זכותם המלאה והנטס מן הסתם שמחים להיות כלי הקיבול של אידיאולוגיות הכדורסל של דוראנט וארווינג, מה שהן לא יהיו. זו הפעם הראשונה שהנטס הופכים להיות הקבוצה הגדולה של התפוח הגדול. היו שנים שלנטס היה מאזן טוב יותר מהניקס, אבל הם לא היו מועדון גדול יותר מהניקס. זה השתנה הקיץ.


השינוי הזה הוא מרענן וחשוב, אבל האם הוא מבטיח לנטס תארים? לכאורה אפשר לרדת על הנטס על כך שהם החתימו את דוראנט (שלא הולך לשחק בעונה הקרובה ושצריך להשתקם מאחת הפציעות הכי קשות לספורטאי) ואת קיירי (שהוא ילד קקה שהרס את הכימיה של הסלטיקס שהייתה אמורה להיות קונטנדרית למשך שנים ארוכות) וזה בהחלט מה שעבר לי בראש בשעות הראשונות אחרי ההחתמות הללו, אבל צריך לזכור שזו הפעם הראשונה שקיירי ארווינג בוחר איפה הוא רוצה לשחק, כך שקשה לי להאמין שהוא ימשיך להיות ווירדו ברמה שאף אחד לא רוצה לשחק איתו, בטח בהתחשב בכך שהוא נתפס כסיבה המרכזית להתפרקות של הסלטיקס (שזה לא 100% מדויק, אבל בהחלט לא רחוק מכך). זו ההזדמנות שלו לשנות את הנרטיב סביב הקריירה שלו.


ולגבי דוראנט, יכולת הקליעה שלו תהפוך אותו לאפקטיבי גם על רגל אחת. זה, ביחד עם קיירי והמשך ההתפתחות של כריס לוורט וספנסר דינווידי וג'ו האריס, מבטיח לנטס רצפה מאוד מאוד גבוהה לשנים הקרובות, משהו באזור חצי גמר המזרח. השאלה היא מה התקרה שלהם, וזה כבר תלוי באיך דוראנט יראה כשהוא יחזור.





בצד השני של המשוואה נמצאת גולדן סטייט. הווריורס נחלשו משמעותית בקיץ הזה עם העזיבה של KD, הויתור על אנדרה איגודלה והפציעה של קליי שתשבית אותו לפחות עד שלהי העונה הבאה. מנגד, הם כן הצליחו לבלום את הנפילה עם הסיין-אנד-טרייד על דאנג'לו ראסל והחתמות אנדרייטד כמו קוון לוני, ווילי קאולי-סטיין וגלן רובינסון.


זו הולכת להיות קבוצה שונה לגמרי מזו שהתרגלנו אליה ב-5 השנים האחרונות. כל עוד קליי בחוץ, תהיה להם משמעותית פחות קליעה וגם כשהוא יחזור, הגנתית הם יהיו מוגבלים יותר מהחבורה הארוכה והמתחלפת שהם העמידו בשנים האחרונות. ללא דוראנט וללא איגודלה לפתע השמיכה הופכת להיות קצרה מאוד כשעולות שאלות כמו "מי הולך לשמור על קוואי?" או "איך הולכים לשמור על לברון?".


עם זאת, אני עדיין חושב שהווריורס יהיו אחת הקבוצות הטובות במערב. סטף קרי יכול להוביל התקפת טופ 10 בליגה עם 4 שחקני קט-סל ואם הווריורס ימצאו דרך להנדס שיטה הגנתית שתפצה על החיסרון של איגי ו-KD, הם יהיו חזק בתמונה גם השנה. הם אמנם הפכו להיות עוד קבוצה במקבץ, אבל הם עדיין במקבץ הראשון.





בצד השלישי של המשוואה נמצאת בוסטון. הייתה תחושה שהסלטיקס עומדים למצוא את עצמם מול שוקת שבורה אחרי שאל הורפורד רמז שלא יחתום מחדש והדיווחים שקיירי ארווינג כבר חתום בברוקלין. אבל דני איינג' הראה שלא לוקח לו הרבה זמן להתאושש מפרידות ומיהר לפנות מקום מתחת לתקרה כדי להחתים את קמבה ווקר. המעבר מקיירי לקמבה לא יהיה יותר מדי מורגש לטעמי. קיירי אמנם קלעי קצת יותר טוב מקמבה אבל קמבה מגיע לקו יותר והוא כנראה יהיה חבר לקבוצה טוב יותר (כי פשוט אי אפשר להיות חבר לקבוצה גרוע יותר ממה שקיירי היה).


עם זאת, המעבר מאל הורפורד לאנס קאנטר או רוברט וויליאמס או דניאל ת'ייס או מה שזה לא יהיה הוא אדיר. במקרה של הורפורד יש שני מחנות, המחנה שבטוח שהוא אנדרייטד והמחנה שבטוח שהוא אוברייטד. אני במחנה הראשון. בלי הורפורד לסלטיקס אין כלים להתמודד עם ג'ואל אמביד ולא עם יאניס אנטטוקונמפו (למרות שיאניס הראה שגם הורפורד לא משנה לו בחצי גמר המזרח העונה). התקרה של הקבוצה הנוכחית היא די קשיחה, אבל לדני איינג' יש עוד קצת נכסים כדי להגביה קצת את התקרה הזו.


· שונות WTF?


היו כל כך הרבה דברים שקרו שפשוט בלתי אפשרי להתייחס לכולם. ג'ימי באטלר במיאמי, טוביאס האריס נשאר בפילי, הניקס מוציאים 45 מיליון דולר בעונה על עמדת הפאוור פורוורד, יוטה מתחזקת, אינדיאנה עושה צעדים חכמים.


המהלכים הכי מעניינים מבחינתי הם באטלר למיאמי ומה שיוסטון לא עשו.


מיאמי היא לכאורה קבוצה לא מעניינת עם תקרת שכר יותר פקוקה מאיילון ב-9 בבוקר והבסט-קייס-סנריו שלהם, גם עם באטלר, הוא סיבוב ראשון-שני בפלייאוף. מה שמעניין הוא שג'סטיס ווינסלו התחיל להראות ניצוצות בעונה שעברה ובם אדבאיו הולך לקבל את המפתחות לעמדת הסנטר בצורה רשמית ופתאום ההיט מתחילים לקבל צורה. בקיץ הבא התקרה שלהם הולכת להתרוקן קצת ולמרות שזה נראה לא רציונלי עכשיו, אני לא הייתי ישן על האופציה של אנתוני דייוויס. אם לברון לא יחזור ליכולת שיא והניהול של הלייקרס ימשיך להיות בינוני, למה לדייוויס להישאר שם? אין להם סיכוי להשיג עוד כוכב אם הוא חותם מחדש לפחות עד שלברון מסיים חוזה ואם קוזמה לא הולך להפוך לכזה אז זו עלולה להפוך להיות סיטואציה אפילו יותר גרועה ממה שהיה לו בניו אורלינס.


בתסריט הזה מיאמי – עם באטלר, ווינסלו, אדבאיו, אריק ספולסטרה על הקווים ופט ריילי בפרונט אופיס – יכולה להיות קבוצה מפתה. ואם זה לא ילך, אז הם עדיין יהיו בשלים לקלוט כוכב נוסף. ריילי כבר עשה את זה כבר פעמים בעבר.





הנקודה האחרונה לפני שאנחנו הולכים לישון חייבת להתייחס דווקא לאחת הקבוצות הכי שקטות מבחינת מהלכים באוף-סיזון המשוגע הזה – יוסטון. הרוקטס הספיקו להתחיל להתפורר מבפנים לפני שכל הטירוף של הפרי אייג'נסי התחיל ולפני שהווריורס הפסיקו להיות הווריורס. זה זמן טוב להזכיר שהקבוצה היחידה שהדיחה את הרוקטס בשנתיים האחרונות מהפלייאוף הייתה גולדן סטייט ובכל שאר הסדרות של הרוקטס בזמן הזה הם ניצחו בצורה משכנעת.


יכול להיות שהשינויים שהתרחשו בליגה בחודש האחרון ישפיעו לטובה על הלך הרוח של הרוקטס לקראת העונה הקרובה, אחרי שנראה היה שהם מוכנים לעבור כמה זעזועים, כולל פרידה ממייק דאנטוני וטרייד של קיצוץ הפסדים על כריס פול. קשה לי להגיד שהם פייבוריטים בקונפרנס שבו יש קבוצה של קוואי לאונרד ופול ג'ורג', אבל אני לא חושב שדריל מורי צריך להוריד את הרגל מהגז. דווקא עכשיו, אחרי שחלון ההזדמנויות שלו היה בדרך להיסגר, הוא צריך ללחוץ על הגז בכל הכח.


'ימיבאטלר #קוואילאונרד #פולג'ורג' #סטףקרי #קוויןדוראנט #לברוןג'יימס