• yuvaloz55

דראפט ליגת ה-H2H


לפני קרוב לשבוע התקיים דראפט ליגת ה-H2H וגם אני נטלתי חלק בפסטיבל הדמיוני הזה לראשונה בחיי. עד עכשיו לא התפניתי כדי באמת לסכם את הדראפט, לראות מה עשיתי טוב, ומה לא, אבל עכשיו, כשהאבק כבר שקע וכל מה שנשאר זה רנדי פוי ומרקו בלינלי, הגיע זמן הסיכומיישן. אז להלן תוצאות הדראפט והסיכום שלי.

קבוצה 1 – אנתוני דייוויס, ניקולה ווצ’ביץ’, גוראן דראגיץ’, ריקי רוביו, מרצין גורטאט, דארן קוליסון, ג’מיר נלסון, מאנו ג’ינובילי, מאט בארנס, סטיבן אדאמס, בוריס דיאו, יוסוף נורקיץ’, ג’ייסון תומפסון.

קבוצה 2 – לברון ג’יימס, קובי ברייאנט, דרק רוז, דייוויד ווסט, ג’ימי באטלר, ג’יי.ג’יי רדיק, ג’מאל קרופורד, מירזה טלטוביץ’, טריסטן תומפסון, לואיס סקולה, קיי.ג’יי מקדניאלס, ניק סטאוסקאס, אנדרה מילר.

קבוצה 3 – סטף קרי, אל הורפורד, טיי לאוסון, פאו גאסול, ג’אבארי פארקר, רודי גובר, טוביאס האריס, אלק ברקס, דמארה קארול, ברנדן רייט, וינס קארטר, מו וויליאמס, אימן שומפארט.

קבוצה 4 – כריס פול, דייוויד לי, לואל דנג, ג’ו ג’ונסון, זאק רנדולף, ננה, אנדרה איגודלה, ג’ארד סאלינג’ר, לו וויליאמס, קורטני לי, ג’ייסון סמית’, קנטוויוס קלדוול פופ, נוריס קול.

קבוצה 5 – ג’יימס הארדן, דאנדרה ג’ורדן, צ’נדלר פרסונס, ויקטור אולדיפו, קייל קורבר, טאג’ גיבסון, טימופיי מוזגוב, מיילס פלמלי, אייברי בראדלי, בראנדון באס, טים הרדוואי, האריסון בארנס, אד דייוויס.

קבוצה 6 – קווין דוראנט, ג’ואקים נואה, ניקולה באטום, ג’ף טיג, רובין לופז, טרבור אריזה, ג’ף גרין, קלי אוליניק, דיון ווייטרס, ג’ון הנסון, סי.ג’יי מיילס, דאג מקדרמוט, רמון סשנס.

קבוצה 7 – ראסל ווסטברוק, פול מילסאפ, גורדון הייוורד, ג’רו הולידיי, מרקיף מוריס, ג’וש סמית’, ארון אפללו, אנדרו בוגוט, אלפריד פייטון, סמואל דלמברט, קווין גארנט, ג’רמי לאמב, דני גריינג’ר.

קבוצה 8 – כרמלו אנתוני, קליי תומפסון, אריק בלדסו, קנת’ פאריד, ניקולה פקוביץ’, ג’רמי לין, עומר אשיק, אנדרסון ורז’או, אמארה סטודמאייר, קנדל מרשל, דווין האריס, די.ג’יי אוגוסטין, סטיב נובאק.

קבוצה 9 – למרקוס אולדריג’, מארק גאסול, דרון וויליאמס, קמבה ווקר, רוי היברט, טריי ברק, יאניס אתטוקונמפו, טרנס רוס, אנדראה ברנייאני, מרקוס סמארט, ארון גורדון, מייקל קיד גילכריסט, מרכוס תורנטון.

קבוצה 10 – קווין לאב, מייק קונלי, רודי גיי, טים דאנקן, יונאס ולנצ’יונאס, טוני פארקר, אנדרו וויגינס, דני גרין, אמיר ג’ונסון, סי.ג’יי מקולום, דאנטה אקסום, ג’וליוס רנדל, אוטו פורטר.

קבוצה 11 – דמארקוס קאזינס, קייל לאורי, דרק פייבורס, ווסלי מת’יוס, גרג מונרו, לארי סנדרס, דנילו גאלינרי, ג’ורדן היל, רודני סטאקי, דריימונד גרין, אוון טרנר, טוני רוטן, שבאז נייפר.

קבוצה 12 – בלייק גריפין, כריס בוש, דווייט האוורד, ברנדון ג’נינגס, קרלוס בוזר, טייריק אוונס, פול פירס, ברנדון נייט, אנס קנטר, צ’אנינג פריי, ניק יאנג, ג’ארט ג’ק, אנתוני בנט.

קבוצה 13 – סרג’ איבקה, אנדרה דראמונד, ת’ד יאנג, לאנס סטפנסון, חוזה קלדרון, בראדלי ביל, קווין מרטין, ג’ורג’י דיינג, פי.ג’יי טאקר, או ג’יי מאיו, טוני אלן, פטריק פטרסון, ניקולה מירוטיץ’.

קבוצה 14 – ג’ון וול, דירק נוביצקי, דוויין ווייד, מונטה אליס, טרנס ג’ונס, רג’י ג’קסון, טייסון צ’נדלר, ג’וש מקרוברטס, ארסן איליסובה, מריו צ’אלמרס, בן מקלמור, שון ליווינגסטון, ווסלי ג’ונסון.

קבוצה 15 – אל ג’פרסון, קוואי לאונרד, ברוק לופז, דמאר דרוזן, מייקל קרטר וויליאמס, ג’ורג’ היל, פטריק בברלי, ג’יי.אר סמית’, הנרי סימס, מייסון פלמלי, ווילסון צ’נדלר, מייק דאנליבי, גרייוויס ואסקז.

קבוצה 16 – קיירי ארווינג, דמיאן לילארד, ראג’ון רונדו, ריאן אנדרסון, נרלנס נואל, אייזיאה תומאס, ג’ראלד גרין, ספנסר הוז, אריק גורדון, ג’וויל מגי, קורי ברואר, ריימונד פלטון, סטיב נאש.

ולסיכום שלי (קבוצה 5):

עכשיו זה הזמן לספר. אני רציתי בכלל את בלייק גריפין. כל כך רציתי אותו שחשבתי ללכת עליו בבחירה ה-5. כל כך רציתי אותו שהייתי מוכן לעשות טריידים על הבחירה. כל כך רציתי אותו שהטרייד שהסכמתי לעשות היה כל כך אידיוטי שקהילת הפנטזי כולה סקלה אותי באבנים וירטואליות וביטלה את הטרייד. אז אמרתי יאללה, ג’יימס הארדן.

אחרי שהתפכחתי מהחלום על בלייק, קיוויתי שאו הארדן או קרי יפלו אליי בבחירה ה-5. הפציעה של KD פגמה קצת בסיכויים הללו, אבל למזלי כריס פול נבחר בבחירה הרביעית וכך האיש והזקן הגיעו אליי. למה לא רציתי את פול? תחושת בטן. לדעתי העונה פול ידאג יותר לניצחונות ופחות למספרים, ולשם כך ידאג למספרים של בלייק ודאנדרה ופחות לשלו, כי הם היתרון היחסי של הקליפרס בליגה ולא הוא.

ניסיתי בדראפט הזה בעיקר ללכת על 5 או 6 קטגוריות שאני אוכל להתמודד בהן בגבורה בכל שבוע מול כל מתמודד. אחרי הבחירה בהארדן החלטתי שהקטגוריות הללו יהיו עונשין, שלשות, נקודות, ריבאונדים, חסימות וחטיפות. ואז הגיעה הבחירה השנייה.

ג’ואקים נואה חיכה לי שם. הוא חיכה לי שאני אקח אותו. אבל בחירה אחת לפני הבחירה שלי הוא נלקח לי מתחת לאף והשאיר אותי עם דאנדרה ג’ורדן. הבחירה בג’ורדן היא אמביוולנטית. מצד אחד, הוא הולך להשמיד לי את האחוזים מהעונשין. מצד שני, יהיו שבועות שלבדו הוא יוכל לסגור לי פינה בריבאונדים וחסימות, ומי יודע, אולי האחוזים המעולים שלו מהשדה יאזנו את האחוזים של הארדן. מה שבטוח, מפה נהיה מעניין.

בחירה 3 הייתה קלי קלות בשבילי. קליי תומפסון כבר נלקח ולכן נשארתי ללא התלבטות. צ’נדלר פרסונס, אול אראונד שנותן לי עוד קצת מהכל, ובעיקר שלשות.

גם בבחירה הרביעית לא היו לי הרבה התלבטויות. רציתי רכז, כזה שגם חוטף וגם קולע קצת שלשות. התוכנית שלי הייתה ויקטור אולדיפו, אבל לא האמנתי שהוא יפול עד אליי, אלא שכנראה המיני פציעה שלו הרתיעה את האחרים ואני זכיתי מן ההפקר. כעת נותר רק לקוות שהוא יבריא במהרה וימשיך מאיפה שהוא הפסיק בעונה שעברה.

עדיין היו לי טיפה דאגות בקו האחורי, ורציתי לסגור את עניין השלשות. הארדן, פרסונס ואולדיפו קולעים, אבל עדיין היה חסר לי עוד שלשן אחד. במצב הזה רק שחקן אחד היה לי בראש, קייל קורבר. הפורוורד של אטלנטה גם נותן לי קבוצת שלשות אדירה וגם משפר לי את האחוזים מהעונשין, משהו שהייתי צריך בדחיפות בעקבות הבחירה הדו-קוטבית בדאנדרה ג’ורדן.

בשלב הזה אני קצת רגוע וקצת מודאג. יש לי שלשות, יש לי חטיפות עם הארדן, פרסונס ואולדיפו, אבל ג’ורדן לבד לא יכול להחזיק לי 2 קטגוריות. הגיע הזמן לעזור לו. התפללתי שרוי היברט יפול עד לבחירה השישית, אבל הוא נלקח מהר מאוד והשאיר אותי עם דילמה לא פשוטה. האם אני לוקח ג’ארד סאלינג’ר, או איך שאני אוהב לקרוא לו שלשות/ריבאונדים/אחוזים מהעונשין, או שאני הולך על טאג’ גיבסון, שחקן שיעלה מהספסל אבל עדיין יתן לי חסימות וריבאונדים. הלכתי על טאג’ בסופו של דבר, גם מתוך תקוות שוטים שאולי סאלינג’ר יהיה לי שם בסיבוב השמיני, וגם כי אני בונה על פציעה של פאו או נואה העונה.

בבחירה ה-7 הייתי חייב לקחת סנטר. ההיצע החל להדלדל, ולי היה בראש שחקן אחד שפחדתי שיקטפו לי אותו. טימופיי מוזגוב הוא האיש. גם חסימות, גם עונשין, גם ריבאונדים. עכשיו כל מה שנותר הוא שג’וויל מגי לא יפריע, ויש לי פה אחלה של בחירה.

בבחירה ה-8 כמובן שסאלינג’ר כבר לא היה שם, וחיפשתי עוד פורוורד שיתן לי קצת ריבאונדים וחסימות. אף אחד מהשמות שנשארו לא קסמו לי, לא טריסטן תומפסון, ולא אמיר ג’ונסון, והחלטתי להתפשר על מיילס פלמלי. זאת הבחירה הראשונה שלא הייתי מבסוט עליה, גם כי פלמלי קצת דעך בחצי העונה השנייה שלו בעונה שעברה בפיניקס וגם כי אחוזי העונשין שלו לא טובים, וביחד עם דאנדרה זה ממש קטסטרופה. בסוף החלטתי ללכת על זה כי הוא לא זורק כל כך הרבה מהקו וכי אין לפיניקס אף אלטרנטיבה אחרת בסנטר כך שהוא צריך להיות ממש גרוע כדי לא לסיים עם 7-8 ריבאונדים בערב. ועדיין, בחירה לא משהו.

אייברי בראדלי היה No-brainer בבחירה ה-9. גם קצת שלשות, גם עונשין, גם תרומה לא מוערכת מספיק בריבאונד וגם טיפ טיפה חטיפות. בדיוק מה שהרופא רשם אחרי בחירה שאתה לא סגור עליה.

אבל בבחירה ה-10 שוב חיפשתי גבוה, ושוב ההיצע הנמוך גרם לי להמר על שחקן שמאז כבר הספקתי להעיף מהקבוצה. ברנדון באס משום מה קפץ לי לראש בגלל אחוזי העונשין הטובים שלו, ולכן בחרתי בו, אבל מאז החלפתי אותו במרווין וויליאמס כשקו המחשבה שלי אומר שפאוור פורוורד פותח בשארלוט עדיף על פאוור פורוורד מחליף בבוסטון. בכל זאת, בחירה חלשה יחסית.

בבחירות האחרונות רציתי לקחת שחקנים שאני מאמין בהם, גם אם הדירוג של יאהו לא ממש. טים הרדוואי היה ההימור הראשון שלי, מכיוון שהוא שחקן עונה שנייה, והוא פשוט לא יכול שלא להשתפר.

ההימור השני היה על האריסון בארנס. הופתעתי מאוד שבארנס הדרדר עד לכאן, אבל כנראה שזה מה שעונה שלמה של שחקן שישי בכפייה עושה למעמד שלך. בארנס יכול מאוד להיות הגניבה של הדראפט מבחינתי, במידה ודייוויד לי יפצע או שגולדן סטייט תפתח את העונה חלש ותשלח אותו בטרייד למקום שיתאים ליכולות שלו (אינדיאנה?).

ההימורים הללו הם לא ממש הימורים כי מדובר בשני שחקנים לא רעים, שאחד מהם נתן אחלה עונת רוקי בעונה שעברה והשני נתן אחלה עונת רוקי לפני שנתיים. ההימור השלישי היה הימור אמיתי. החלטתי ללכת על אד דייוויס בעיקר כי אני לא מאמין בג’ורדן היל יותר מדי, וגם כי הוא בערך השחקן היחיד שיכול לעשות הגנה בסגל של הלייקרס. לדעתי, הוא הולך לקבל יותר דקות ככל שהעונה תתקדם ואולי הוא יצליח אפילו להיכנס לתוך העשירייה שלי.

הערות והארות על הדראפט בכללי:

בליגה הזו יש 16 קבוצות, ולכן יתכן מצב בו לחלק מהבוחרים בחלק מהבחירות יש זמן המתנה ארוווווך, משהו כמו 20-30 בחירות בין בחירה לבחירה. זה מביא לדינמיקה קצת מוזרה. אני למשל, רציתי את טימופיי מוזגוב בקבוצה שלי, והנחתי שהוא הולך להיבחר בסביבות הסיבוב השמיני, אבל מכיוון שהיו 23 בחירות שהפרידו בין הבחירה ה-7 שלי ל-8, לא רציתי להסתכן והלכתי על מוזגוב כבר בסיבוב ה-7. אני בטוח שהיו מקרים נוספים כאלו עם שחקנים ספציפיים, כמו טרנס ג’ונס שהלך בסיבוב ה-5 או מייק קונלי בסיבוב השני. זה הפך את הדראפט להרבה יותר לא צפוי ולא סטנדרטי.

כמובן שהבחירה הכי מעניינת היא קווין דוראנט, שהלך בבחירה השישית. אני אישית החלטתי שאני לא משחק במשחק הזה של מתי הוא יחזור ואיך. בבחירה החמישית יש עוד שחקנים מספיק טובים כדי לוותר על 70-80% של KD. גם בבחירה ה-6 אני מאמין שאפשר היה להוציא יותר. לטעמי, במצב הנוכחי, המקום הטבעי של דוראנט הוא באזור המקום ה-10, בין למרקוס לדמרקוס.

רודי גובר זוכה בתואר הבחירה המוגזמת של הדראפט הזה. הוא שחקן טוב, לאף אחד אין עוררין על כך, ויש סיכוי שהוא יצליח להדיח את אנס קנטר מהחמישייה באיזשהו שלב העונה, אבל בסיבוב השישי? לפני שחקנים כמו סאלינג’ר ואנדרו בוגוט? מוקדם מדי.

אחת ההברקות לטעמי היא ג’רמי לין. הוא הולך לקבל הרבה דקות בלייקרס, בלי יותר מדי תחרות על עמדת הפוינט גארד (אם לא מחשיבים את הבחור המבוגר הזה שמתחזה לסטיב נאש). מצד שני, אותו חבוב בחר את אמארה סטודמאייר. לא תמיד פוגעים.

בקיצור, אחלה דראפט, אשמח לתגובות שלכם וביקורות ומה לא, ויאללה, שתתחיל כבר הליגה אינעל העולם.

6 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com