ראסל ווסטברוק על הטרייד בלוק. הוא על הטרייד בלוק כי זה הדבר ההגיוני לעשות. כשסופרסטאר בסדר גודל הזה נמצא בקבוצה שהיא לא קונטנדרית, בטח ובטח כשהחוזה שלו עומד להיגמר, הוא אמור להיות בטרייד בלוק. אחרת הקבוצה שלו עלולה לאבד אותו בפרי אייג’נסי תמורת כלום. ועבור קבוצה שאיבדה עכשיו את אחד משלושת השחקנים הכי טובים בליגה תמורת פחמן דו חמצני, זו לא ממש אופציה.
אבל בואו נחשוב על זה רגע. האם באמת כדאי לאוקלהומה סיטי לעשות טרייד על ראסל ווסטברוק בכל מחיר?
מצד אחד, השיקולים בעד טרייד הם מאוד שכלתניים והגיוניים. אי אפשר לאבד את דוראנט ואת ווסטברוק שנה אחר שנה בפרי אייג’נסי ללא תמורה, ובטח אם ווסטברוק מפזר רמזים על כך שהוא לא מתכוון לחתום בקיץ הבא כדאי לסם פרסטי לרקוח טרייד כמה שיותר מהר כדי שה-Trade Value של ווסטברוק לא יפגע.
מצד שני, מה בדיוק מחכה בצד השני של העסקה הזו? האם לת’אנדר יש איזשהו סיכוי לקבל משהו שווה ערך לווסטברוק, באיזושהי עסקה?
אמנם ההגיון אומר שפרסטי צריך לפעול מוקדם, להיות אקטיבי ולמצוא טרייד עבור הסופרסטאר שלו, אבל ככל שנכנסים יותר ויותר לעובי הקורה, למעט סיטואציות מאוד מסוימות, לת’אנדר עדיף להשאיר את ווסטברוק.
כדי להבין את האמירה המפוקפקת מהמשפט הקודם צריך לבחון לעומק את הצעת הטרייד, לכאורה, של מיאמי עבור ווסטברוק. ההיט הציעו את גוראן דראגיץ’, ג’וש ריצ’ארדסון וג’סטיס ווינסלו עבור הרכז הסורר של הת’אנדר, ולמרות שמדובר בחבילה נאה לכל הדעות, צריך לשאול בקול רם האם החבילה הזו מקדמת את הת’אנדר לצמרת או שהיא מקבעת את מקומם במרכז הטבלה של הליגה? הרי קבוצה שהחמישייה שלה היא דראגיץ’, ויקטור אולדיפו, ווינסלו, אנס קנטר וסטיבן אדאמס היא קבוצה לא רעה בכלל, היא עלולה להיות אפילו קבוצת פלייאוף בקונסטלציה מסוימת. ביחד עם ספסל צעיר ורענן שכולל את ריצ’רדסון, הבן של סאבוניס, אנדרה רוברסון וקמרון פיין מדובר בקבוצה לגיטימית לגמרי, אבל עם לגיטימיות לא הולכים למכולת, והתקרה של הקבוצה הזו היא לכל היותר סיבוב ראשון בפלייאוף של המערב.
מעבר לכך, לקבוצה כזו אין ממש אופק להתקדמות. אלא אם כן ווינסלו יתברר כקוואי לאונרד 2.0, אין לקבוצה כזו פרנצ’ייז פלייר שאפשר לבנות סביבו קבוצה לאליפות. מנגד, הקבוצה הזו תהיה טובה מדי בשביל להדרדר במורדי הטבלה ובכך להגדיל את סיכוייה להנחית שחקן שכזה דרך הדראפט. היא תיתקע באזור הדמדומים של ה-NBA. טובה מדי בשביל הלוטרי, חלשה מדי בשביל באמת לאיים על התואר.
רוב חבילות הטרייד שיוצעו לת’אנדר עבור ווסטברוק יהיו בסגנון הזה. פיניקס למשל יכולה להציע את אריק בלדסו, דרגאן בנדר ובחירת דראפט עתידית עבור ראסל, אבל מה זה בדיוק יתן לת’אנדר? בחירת הדראפט הזו לבטח לא תהיה גבוהה כל כך משום שווסטברוק יוביל את הסאנס לאזור ה-40 ניצחונות לבדו ובלדסו/בנדר הם לא גיים צ’יינג’רים בשום צורה. בסיטואציה כזו, שוב הת’אנדר ימצאו את עצמם תקועים בין הפטיש לסדן, או בין הלוטרי לצמרת הגבוהה, בלי שום דרך לשבור את תקרת הזכוכית לאיזשהו כיוון, למעט מכת פציעות קטלנית או תפילה שמישהו מבין אולדיפו/אדאמס/איזשהו שחקן שיגיע דרך הטרייד יהפוך לאבן פינה רצינית.
זו למעשה אחת הבעיות המרכזיות בערך הטרייד של ווסטברוק. הת’אנדר ידרשו בחזרה בחירות דראפט, אבל בחירות הדראפט הללו, סביר להניח, לא יפיקו שחקנים שווי ערך לווסטברוק משום שהן יהיו איפשהו באזור המקום ה-20, מכיוון שווסטברוק יוביל את הקבוצה שלו לאזור הזה. בסיטואציה הזו, לת’אנדר עדיף להשקיע בשחקנים האמיתיים שהם יקבלו בטרייד, אולם מבט קצר ברחבי הליגה מגלה שאין יותר מדי שחקנים ששווה לקחת עליהם את ההימור.
דווין בוקר הוא אופציה מעניינת, אבל קשה לי להאמין שפיניקס יוותרו עליו. אותו כנ”ל לגבי בן סימונס ופילדלפיה, וויגינס וטאונס במינסוטה ופורזינגיס בניקס. ברנדן אינגרם יכול להתאים לקטגוריה הזו, אבל הוא עדיין לא שיחק מספיק כדי לגבש עליו דעה. במקרה שלו, יכול להיות שהלייקרס ירצו להאיץ את תהליך הבנייה שלהם ויסכימו להעביר אותו, אבל למה להם לעשות את זה כשיש להם סיכוי להנחית את ווסטברוק כשחקן חופשי בקיץ הבא?
למעשה, סם פרסטי בא לשולחן המו”מ עם סטייק בקר עסיסי וכל מה שהוא יכול לקבל בתמורה זה כמה תפוחי אדמה ובטטות שאולי יתבשלו למשהו אכיל מתישהו. בעולם האמיתי ברור שהיה כדאי לו להיפטר מהסטייק באיזשהו שלב, כי לסטייק יש תאריך תפוגה, אבל ב-NBA, בה יש רק זוכה אחת כל שנה (וסביר להניח שזו תהיה אותה קבוצה ב-3-4 השנים הקרובות) ו-29 מפסידות, למה לך לבזבז את הזמן שלך עם בטטות סמי-אכילות כשאתה יכול להתחיל להכין סטייק חדש לגמרי?
למה לסם פרסטי ללכת על חבילות טרייד שלא באמת מקדמות אותו לשום מקום ורק מקעקעות את הבינוניות של הת’אנדר? למה לא לחכות עד לסיום החוזה של ווסטברוק? בסיטואציה הזו יקרה אחד משני הדברים הבאים. האופציה הראשונה היא שווסטברוק יחתום על חוזה חדש בת’אנדר, פצצת הזמן תפסיק לתקתק ולסם פרסטי תהיה הזדמנות לבנות סביב ווסטברוק קבוצה שתתמודד עם אריות הליגה. זו כמובן האופציה המועדפת, שכרגע לא נראית כל כך סבירה. מנגד, האופציה השנייה אומרת שווסטברוק בורח לקבוצה אחרת ומשאיר את הת’אנדר בלי כלום. זה יתן לת’אנדר את הלגיטימציה המלאה לעשות טנקינג בעונה שלאחר מכן ולהשיג בחירת דראפט גבוהה. האסטרטגיה הזו תקרב אותם להשגת פרנצ’ייז פלייר הרבה יותר מהר מאסטרטגיית הטרייד עם מיאמי/פיניקס וכו’.
יש בתרגיל המחשבתי הזה משהו מדכא. אחרי כל הסיבוב עם דוראנט, ווסטברוק, ג’יימס הארדן וסרג’ איבקה, הת’אנדר עלולים למצוא את עצמם בעוד שנה בנקודת ההתחלה, שוב מקוששים הפסדים כדי להגביר את סיכויים בלוטרי. זה מדכא, אבל זה כנראה הדבר הנכון לעשות. זה עדיף על ג’סטיס ווינסלו.
זה יותר מפתה מג’סטיס ווינסלו. כדורי הפינג פונג של הלוטרי
עם זאת, חשוב לזכור שיש חבילת טרייד אחת שיכולה לעזור לת’אנדר להנות משני העולמות. אם בוסטון תציע להם את הבחירה של ברוקלין ב-2017 ביחד עם כמה שחקנים סטייל אייזיאה תומאס ואייברי בראדלי, זו יכולה להיות החבילה המנצחת. הת’אנדר ישארו קבוצה לא רעה במצב הזה, כמו במקרה של דראגיץ’, ווינסלו וריצ’ארדסון, אבל כאן תהיה להם עוד אופציה להשתדרג, בזכות הבחירה של הנטס (נראה לי שהם הפייבוריטים לבחירה מס’ 1 כרגע. אוי, בילי קינג). אם בוסטון מציעה את זה, כדאי מאוד לת’אנדר לחשוב על זה לחיוב.
אבל זו החבילה היחידה שיכולה לתת לת’אנדר את השווי שהיא מחפשת עבור שחקן שקשה מאוד לכמת את ערך הטרייד שלו. מעבר לכך שמדובר בשחקן שהחוזה שלו נגמר בעידן בו לזכויות בירד אין כמעט משמעות (משום ששחקנים מחפשים לחתום על חוזים קצרים יותר, כדי להנות מהעליות בתקרת השכר), ווסטברוק הוא שחקן שמכתיב לקבוצה שבה הוא משחק את סגנון המשחק. הוא לא יכול להיכנס לאולם בבוסטון ולהשתלב בטבעיות בשיטה של בראד סטיבנס. הוא השיטה. לא יהיו הרבה קבוצות שיחכו בתור כדי לוותר על נכסים משמעותיים עבורו, וגם אם כן, הנכסים הללו עלולים להתברר כחלביים מאוד מבחינת הת’אנדר. אלא אם כן דני איינג’ מתקשר עם הבחירה של ברוקלין, בטווח הארוך, לת’אנדר עשוי להיות עדיף פשוט לרכב עד השקיעה עם ווסטברוק. זה עלול להסתיים בלא כלום, אבל עם ווסטברוק, אתה יודע שזו תהיה חתיכת רכיבה.
Comments