השם לוק רישארד מבה א’מוטה לא אומר הרבה למי שהוא לא עכבר NBA רציני, ואת האמת, אין שום סיבה שמישהו יבזבז יותר מדי זמן במחשבה על הפורוורד ממינסוטה. בסך הכל מדובר בפורוורד אחד מיני מאות בליגה הטובה בעולם שממלא עוד מקום ברוסטר בקבוצה שרחוקה מלהיות קבוצה מעניינת. אבל האמת היא שהתרומה הגדולה ביותר של לוק (זה השם שלו מעכשיו מבחינתי) לעולם הכדורסל כנראה לא תהיה קשורה ליכולות האישיות שלו ככדורסלן, אלא יותר ליכולותיו כסקאוט בקמרון.
בקיץ 2011 לוק ביקר במולדתו מאפריקה והעביר מחנה כדורסל שאליו הגיעו כל מיני בחורים צעירים. אחד מהם היה ג’ואל אמביד, נער צעיר בן 17 שנישא לגובה 2.12 מ’ עם מוטת ידיים של 226 ס”מ. לוק צפה באמביד רץ על המגרש בנינוחות לא אופיינית למישהו במימדים הללו, נינוחות שנובעת מהרקע של אמביד כשחקן כדורגל וכדורעף כילד, וכשהבין שמדובר באחת הפעמים הראשונות של ג’וג’ו (זה השם שלו מעכשיו מבחינתי) על מגרש הכדורסל, הוא לקח אותו תחת חסותו ואמר לו שהוא חייב לעבור לארה”ב ולהתחיל לשחק כדורסל במסגרת רצינית.
לאחר זמן קצר ג’וג’ו עבר לתיכון בפלורידה ושאר הסיפור מאיים להפוך להיסטוריה. העונה אמביד החל את עונתו הראשונה כפרשמן לא מוכר במכללת קנזס לצד אולי הפרשמן המפורסם בהיסטוריה, אנדרו וויגינס, ולאט לאט אמביד מוכיח שיכול להיות שוויגינס הוא אפילו לא הכשרון הכי גדול בקבוצה שלו, ובחלק מהאתרים ג’וג’ו כבר הפך להיות הפייבוריט המוביל לבחירה הראשונה בדראפט, לפני וויגינס, לפני ג’אבארי פארקר ולפני ג’וליוס רנדל. זה יכול להיות מקרה קלאסי של שלושה רבים והרביעי לוקח.
וויגינס (משמאל) הוא אולי שם גדול יותר, אבל ג’וג’ו יכול להתפתח לשחקן גדול יותר
הסיבות לעלייה המטאורית של ג’וג’ו במעלה הדירוג של דראפט 2014 העמוס הן רבות ומשונות. דבר ראשון, מדובר בגבוה, וההיסטוריה של הדראפט מראה לנו שלפעמים הנתון הזה מספיק לבדו כדי להיבחר ראשון (אנדראה ברנייאני וקוואמי בראון, אני מדבר אליכם), אולם במקרה של אמביד, הוא מראה ניצוצות של גבוה שיכול לתפקד גם כעוגן הגנתי (2.8 חס’ למשחק ב-22.7 דק’ בלבד), וקברניטי הליגה מבינים שהיום ב-NBA ללא עוגן הגנתי סטייל רוי היברט, טייסון צ’נדלר, מארק גאסול או ג’ואקים נואה, קשה מאוד להרכיב קונטנדרית (אלא אם כן יש לך את לברון ג’יימס, כמובן). בנוסף, ג’וג’ו מראה פוטנציאל התקפי לא מבוטל גם בפוסט (קולע בקרוב ל-70% מהשדה) וגם כטריילר במתפרצת לאור היכולת שלו לרוץ סטייל סרג’ איבקה, כך שגם האספקט הזה גורם לסקאוטים רבים לבליטה במכנסיים כשהם חושבים על אמביד.
אבל האמת היא שהנתון הכי מעניין לגביו הוא שמדובר בבחור שרוצה ללמוד ולהשתפר. הוא משחק כדורסל רק 3 שנים והוא כל הזמן רק משתכלל. כשהתחיל לשחק הוא צפה בקלטות של האקים אולג’וואן כדי ללמוד ואת הפירות הוא מתחיל לקצור בהווה, כאשר הכשרון הבתולי שלו מתחיל להסתנכרן עם הגודל הבהמי שלו.
אבל פה אנחנו שוב צריכים לשים תמרור אזהרה. אמביד משחק בסך הכל 3 שנים כדורסל, הוא עדיין לומד, הוא עדיין משלים פערים. לעזאזל, אפילו רשיון למכונית אין לילד. האם זה נכון עבורו לוותר על הקריירה בקולג’ ולצלול למים העמוקים של ה-NBA כבר בגיל 20, אחרי עונה אחת בקנזס, כשהוא עדיין כל כך גולמי?
המודל לחיקוי. האקים אולג’וואן
Cautionary Tales לא חסרים בליגה עבור מי שמחפש סיבות לא לצאת לדראפט אחרי שנה אחת. מייקל ביזלי העמיד מספרים דומים לקווין דוראנט בעונה היחידה שלו בקולג’, אבל ב-NBA הוא התקשה לעמוד בציפיות (זה נראה לי האנדרסטייטמנט הכי גדול שכתבתי) ועד שהגיע העונה למיאמי היה נראה שהקריירה שלו במסלול התרסקות. דווייט האוורד, שקפץ היישר מהתיכונים ל-NBA, הוא עוד דוגמא לשחקן שאולי עם עוד עונה או שתיים בקולג’ היה יכול לעשות נזק יותר רציני בליגה עם היכולות שלו, אז אולי כדאי לג’וג’ו לחשוב טוב על התסריט הזה בו הוא חוזר לעונה נוספת בקנזס?
התסריט הזה, שבוודאי מופיע בסיוטים של דני איינג’ וסם הינקי, מתחיל לאט לאט לרקום עור וגידים. אמביד כבר אמר באחד הראיונות איתו שהוא עדיין לא מרגיש מוכן לליגה של הגדולים, וחשוב מכך, כשהוא בוחן את קריירת המכללות של הביג-מנים הגדולים של העידן המודרני, הוא לא רואה שם סנטרים שהיו עונה אחת בקולג’ וברחו לכסף הגדול. הוא רואה את הארבע שנים של טים דאנקן, את השנתיים של שאקיל אוניל, את השלוש שנים של האקים והוא מבין שכדי להיות באמת גדול, יכול להיות שהוא צריך להישאר עוד שנה בחממה של ביל סלף וללטש את הכישורים שלו כדי לבוא ולהיות באמת דיפרנס-מייקר ב-NBA.
אנחנו מאוד אוהבים לדבר על דראפט 2014 העמוס ועל כך שהטנקינג של מילווקי, בוסטון, יוטה ודומיהן יסתיים עם אביר על סוס לבן בדמות אמביד או וויגינס או פארקר, אבל האמת היא שאם השחקנים הללו ישארו עוד עונה במכללות, הם רק יגיעו יותר מוכנים לליגה. דמיאן לילארד, שעשה ארבע שנים במכללות, הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך. הרכז הפנומן של פורטלנד נראה שייך לעלית של הליגה כבר מהרגע הראשון, והעונה הוא כנראה יבחר לאול-סטאר בפעם הראשונה, כבר בעונתו השנייה. קשה מאוד להאמין שהוא היה מגיע להישג הזה אם היה יוצא לדראפט בגיל 19.
לא עדיף לו עוד שנה להתבשל בקולג’? אמביד במדי קנזס
לטעמי, גם וויגינס וגם אמביד צריכים לדפוק מעשה ג’ואקים נואה ואל הורפורד ולהישאר שנה נוספת. המעשה הוא שב-2006, לאחר שזכו ב-NCAA עם פלורידה, נואה (שהיה צפוי להיבחר באחד משני המקומות הראשונים) והורפורד החליטו לחזור לשנה שלישית בפלורידה. השנה הזו אמנם עלתה להם בהרבה כסף שיכלו להרוויח בליגה ובהרבה חשיפה וחוזי פרסום, אבל היא שיפרה אותם כשחקני כדורסל, ובסיומה הם רשמו היסטוריה וזכו בפעם השנייה ברציפות בטורניר המכללות.
הרעיון הזה, שהפרוספקטים הגדולים ביותר של הדראפט העצום המתקרב יבחרו להישאר עונה נוספת אמנם מפוצץ את בלון ההתלהבות שניפחנו בנחישות כזו מתחילת העונה, אבל אם השאיפה שלנו היא לראות שחקנים טובים יותר, שלמים יותר ומוכנים יותר, זה הדבר הנכון לעשות.
コメント