לא התראינו הרבה זמן. יותר מדי החטאות של ראסל ווסטברוק עברו מאז הפעם האחרונה שדסקסנו פה את ענייני דיומא בליגה הטובה בעולם, אז יאללה לעבודה.
הגריזליז מאבדים רלוונטיות
מישהו זוכר פה שהגריזליז פתחו את העונה עם 1-5, כולל שני ניצחונות על יוסטון ואחד על גולדן סטייט? מאז הגריזליז איבדו את מייק קונלי לאלוהי הפציעות והפסידו 22 מתוך 26 המשחקים הבאים שלהם. על הדרך דייוויד פיזדייל פוטר במהלך שגרם למארק גאסול להיראות קצת פחות כמו אמא תרזה ועכשיו, כשאנחנו מתקרבים לקו האמצע, הגריזליז מסתכלים על כל הקונפרנס המערבי מלמטה. בעשרת המשחקים האחרונים יש להם את ההתקפה הגרועה בליגה ואת ההגנה השלישית הכי גרועה. כל זה מוביל ל-Net Rating עצוב של 10.6- (הכי גרוע בליגה בפרק הזמן הזה).
היו הרבה תמרורי אזהרה לגבי ההתרסקות הזו, אבל מה שמפתיע זה ההדרדרות של גאסול. ביג ספיין הוא כבר לא אותו פנומן הגנתי שהוא היה לפני כמה שנים. הוא אף פעם לא הכריע את היריבים שלו בזכות אתלטיות יוצאת דופן, אלא בזכות מיקום נהדר ואינסטיקנטים הגנתיים בריאים, אלא שעכשיו כאשר הוא נדרש לכסות יותר שטחים בהגנה והקילומטראז’ מתחיל לעשות את שלו, התפוקה ההגנתית שלו יורדת. מעבר לכך, אין לו את טוני אלן (ועכשיו גם את קונלי) שימנעו את החדירות לצבע.
גאסול מגן על הטבעת ב-59.6%, האחוז הכי גרוע שלו מאז שהתחילו למדוד את הנתון הזה, והעונה זורקים מולו הכי הרבה זריקות מאזור הצבע מאז שהנתון הזה נולד לפני כ-5 עונות (6.5 פעמים בערב, חמישי בליגה). בנוסף, לפי Cleaning the Glass, כמות החטיפות שלו פר פוזשן צנחה משמעותית. אחרי שבמשך כל הקריירה שלו הוא היה בין העשירון השישי לשמיני בקטגוריה הזו בעמדה שלו, העונה הוא צנח לעשירון הרביעי.
יכול להיות שזה עניין של רצון, יכול להיות שזה עניין של גיל, אבל גאסול והגריזליז נוסעים על קצה הגרנד קניון כבר תקופה ארוכה, ונראה שבחודש האחרון הם החלו לצנוח. הבעיה הכי גדולה? לא נראה שהם מבינים שהם בנפילה.
“אנחנו חושבים שהחלון שלנו עדיין פתוח עם מייק ומארק” אמר כריס וואלאס, הג’נרל מנג’ר של הגריזליז רק לפני שבוע וחצי בראיון אצל זק לואו. “אני חושב שאנחנו עומדים בשתי המשימות שלנו. להתחרות היום ולבנות למחר. לכמה קבוצות שכל שנה מגיעות לפלייאוף יש כל כך הרבה שחקנים מתחת לגיל 24?”
אם נתעלם לרגע מכך שהאמירות האלו נשמעות כמו ראיון של גיא לוזון אחרי הפסד, נראה שוואלאס קצת חוטא בעבודתו. העבודה שלו היא לבנות קבוצה מנצחת בממפיס. שום דבר מהדברים שהוא עשה בשנים האחרונות לא קידם את הקבוצה בכיוון הזה. לא ההחתמה הבובמסטית של צ’נדלר פרסונס, לא הפיטורים של פיזדייל ומעל הכל, הפספוסים הכרוניים בדראפט. וואלאס מדבר על השחקנים מתחת לגיל 24 ובהחלט יש הרבה כאלו בממפיס, אבל זה שיש לך הרבה עוגיות עבאדי לא אומר שיש לך משהו טעים. אף אחד מהשחקנים הצעירים הללו הוא לא דיפרנס מייקר והגריזליז לא הצליחו למצוא איזה דונובן מיטשל/רודי גובר/סרג’ איבקה בשוליים של הדראפט. לא נראה שיש להם מישהו שיכול לקחת את המקל מגאסול ומקונלי.
יכול להיות שכל העונה הזו היא תחבולה מחוכמת כדי לעשות טנקינג במסווה, לקבל בחירת דראפט גבוהה ולהצטייד מחדש רגע לפני שבוסטון מקבלת זכויות על הבחירה של הגריזליז בשנים הקרובות, אבל כרגע הגריזליז הם קבוצת כדורסל לא טובה, עם תקרת שכר מלאה לפחות לשנתיים הקרובות, בלי כשרונות צעירים להתפאר בהם ובלי גריט אנד גריינד. יש פה כשלון, השאלה היא האם הגריזליז מוכנים להודות בו וללמוד ממנו או שהם ימשיכו לנסות לפנטז שדילון ברוקס יהיה הקובי ברייאנט הבא?
המספרים מתחילים להתיישר בבוסטון
רצף 16 הניצחונות של הסלטיקס ז”ל כבר מזמן נשכח ובתקופה האחרונה אנחנו מקבלים את הגרסה שציפינו לקבל ללא גורדון הייוורד. הסלטיקס הפסידו 5 מ-10 המשחקים האחרונים שלהם, כשגם חלק מניצחונות הגיעו בחסות ניסים של קיירי ארווינג וטרי רוז’יר.
בעשרת המשחקים הללו ההגנה של הסלטיקס, שהייתה גאוות מסצ’וסטס בתחילת העונה, הדרדרה למקום ה-16 בליגה (105.9 נק’ ל-100 פוזשנים) ובראייה עונתית הם איבדו את הבכורה לטובת אוקלהומה סיטי. מנגד, ההתקפה מתחילה לחוש בחסרונו של הייוורד, עם 103.6 נק’ ל-100 פוזשנים (מקום 21 בליגה) בעשרת המשחקים האחרונים.
יש משהו מפתיע קצת בהדרדרות של הסלטיקס בהתקפה בתקופה האחרונה. זה מפתיע משום שזה מגיע יד ביד עם ההשתלטות של קיירי ארווינג על ההתקפה. עד ה-5 בדצמבר קייירי שיחק ב-24 משחקים, קלע 23.5 נק’ למשחק ב-48.7% מהשדה, קלע 2.2 שלשות ב-38.7%, מסר 5.0 אס’, זרק 4.7 פעמים מהעונשין ב-86.6% והיה לו Usage של 30.7%. הסלטיקס הפסידו 4 משחקים בכל התקופה הזו.
מאז ה-5 בדצמבר קיירי שיחק ב-9 משחקים, קלע 28.4 נק’ ב-49.5% מהשדה, קלע 3.8 שלשות ב-43.6%, מסר 4.6 אס’, זרק 4.4 פעמים מהעונשין ב-95% והיה לו Usage של 34.4%, שזה ביי פאר הכי הרבה שהיה לו בקריירה. הסלטיקס הפסידו 4 משחקים בתקופה הזו.
זה קצת דמגוגי מצדי לצבוע את הנתונים בצורה הזו, אבל יש פה משהו שחייבים להתייחס אליו.
הסלטיקס מוסרים 20 מסירות פחות בממוצע למשחק ביחס לעונה שעברה ו-8.2% מהפוזשנים שלהם מוקדשים לבידודים (9 בליגה) לעומת 5.5% בעונה שעברה (28 בליגה) בלי איזה שיפור יוצא דופן ביעילות של המהלך הזה. קיירי הוא אמנם מתבודד מעולה, אבל גם אייזיאה תומאס היה כזה ובראד סטיבנס לא נתן לו להשתלט על ההתקפה בצורה כזו.
ההגנה של בוסטון עוד תחזור לעצמה כי יש להם אורך והמון אינטלגנצייה הגנתית, אבל הם צריכים לשאול את עצמם שאלות חשובות לגבי ההתקפה כשהחשובה שבהן, לטעמי, היא האם כשקיירי משחק בצורה שהכי טובה לקיירי זה גם הכי טוב לבוסטון? או שמא יש אלטרנטיבות טובות יותר?
מה שלום אוקלהומה סיטי?
הציוץ הזה של מורנו ורבינו, בן פולק, די מסכם את העונה של הת’אנדר עד כה.
On 11/29 I wrote about OKC: “There has never been a team with such an extreme difference between record and point differential at this point” (https://t.co/U6kyZt0tyj). They had 4 fewer wins than expected. Since then, no team has *overperformed* their point differential as much. — Ben Falk (@bencfalk) December 19, 2017
הם מנצחים משחקים שהם לא אמורים לנצח, מפסידים משחקים שהם כן אמורים לנצח, משחקים הגנה מדהימה רוב הזמן והגנה חלשה מאוד בקלאץ’ (ראשונים בליגה Overall, רק 18 ב-5 הדקות האחרונות של משחקים ב-5 נקודות או פחות), משחקים התקפה מחרידה כל הזמן והקליעה? אוי, הקליעה.
לפי CTG, הת’אנדר הם הקבוצה היחידה בליגה שנמצאת בשליש התחתון באחוזים מהשדה בכל אזורי הקליעה. גם מתחת לסל, גם מחצי מרחק וגם מאזור השלוש. ה-eFG% שלהם (אחוז הקליעה שמשקלל אחוז גבוה יותר לזריקות משלוש נקודות) הוא 50.2%, 25 בטיבו בליגה. חוץ מעונת הרוקי שלו, זה המיקום הכי גרוע של הת’אנדר בקטגוריה הזו בכל עידן ראסל ווסטברוק, ומן הסתם, הבעיה מתחילה ב-MVP המכהן.
ווסטברוק קולע באחוזים הכי רעים מאז עונת הסופמור שלו, שזה לכשעצמו הישג. התקווה הייתה שכאשר ראסל יעטוף את עצמו בפול ג’ורג’ וכרמלו אנתוני, הדרך שלו לסל תהיה קלה יותר וההתקפה של הת’אנדר תהיה קטלנית יותר. בפועל, הוא חודר פחות מאשר בעונה שעברה (18.4 חדירות לעומת 20.2) בעוד היעילות לא השתפרה ונשארה די מפוקפקת (44.4% עם בערך 8.0% פוזשנים שהופכים לאיבודים).
חלק מזה זו הנוכחות של נון-שוטרס. התרומה של ג’ורג’ ואנתוני לריווח ההתקפה נעלמת כאשר אנדרה רוברסון וסטיבן אדאמס נמצאים על הפרקט. אם ווסטברוק לא משתמש באחד מהם כחוסם אלא פשוט מנסה לחדור על השחקן שלו כדי לנצל את יתרון הזריזות שלו (והוא עושה זאת לא מעט), הוא נכנס לפקק תנועה. זה בטח לא עוזר שרוברסון נכנס לו לנתיב בזמן שהוא מנסה לחדור כמו במקרה פה למטה. וזה אחרי טיים-אאוט של בילי דונובן.
השחקנים של ג’ורג’ ואנתוני נשארו צמודים לג’ורג’ ואנתוני אבל רוברסון ודאקרי ג’ונסון יצרו מחסום בלתי עביר בצבע, ויש לזה השפעה על היעילות ההתקפית של הת’אנדר. הם לא מגיעים להמון זריקות פנויות (18.8 למשחק, 20 בליגה) וגם אם ג’ורג’ יחזור לקלוע כמו שאנחנו רגילים (קולע באחוזים הכי גרועים בקריירה שלו עד כה) וגם אם כרמלו יתחיל להיראות יותר כמו אולימפיק מלו ופחות כמו פארא-אולימפיק מלו הנוכחות של רוברסון עדיין תהיה שם.
כרגע לא נראה שיש פתרון אחר לבעיות ההתקפיות של הת’אנדר מלבד תפילות שהכדורים יתחילו להיכנס. בשלושת המשחקים האחרונים זה באמת מה שקרה, לפחות לווסטברוק שקלע ב-59.3%, אבל בילי דונובן צריך לחשוב על פתרון יותר ארוך טווח. יכול להיות שצריך לנסות יותר את אלכס אברינס, למרות שבינתיים המספרים שלו עם החמישייה הפותחת לא מלבבים, או אולי לחשוב יותר על להגדיל את ההרכב שלו בשקל תשעים עם פטריק פטרסון במקום רוברסון (הרכב שלא שיחק דקה עדיין העונה, דרך אגב).
לפחות ההגנה שלהם אש בינתיים.
ההגנה של קליבלנד
הקאבס ניצחו 18 מתוך ה-20 האחרונים שלהם ונראה שלברון ג’יימס הולך ללכת ראש בראש עם ג’יימס הארדן על תואר ה-MVP העונה, אבל אם לברון חושב על משהו גדול יותר מ-MVP, משהו בסגנון של טבעת רביעית לדוגמא, הקאבס יהיו חייבים לעבוד על ההגנה שלהם במתפרצת.
לפי CTG, הקאבס סופגים 125.6 נק’ פר 100 פוזשנים של מתפרצת. זה הנתון ה-26 בטיבו בליגה והוא מפחיד לכשעצמו. הוא מפחיד עוד יותר כשמבינים שהיריבות הפוטנציאליות של הקאבס במערב – גולדן סטייט או יוסטון, עושות הרבה מאוד מהנזק שלהן במתפרצות. יוסטון היא הקבוצה היעילה ביותר במתפרצת כרגע בליגה (135.9 נק’ ל-100 פוזשנים) ואילו הווריורס הם אמנם קצת פחות יעילים, אבל התדירות שבה הם רצים היא גבוהה יותר. הווריורס במיוחד קטלניים אחרי ריבאונד הגנה. 43.7% מהריבאונדים החיים שהם לוקחים בהגנה הופכים למתפרצת, הכי הרבה בליגה בקילומטרים. בגדול זה נראה ככה.
כרגע לקאבס לא נראה שיש את המשמעת הדרושה כדי להתמודד עם המהלכים הללו של הווריורס ולא את המהירות הדרושה כדי לעמוד בקצב הזה. זה זמן טוב להזכיר שהקאבס פחות או יותר נפלו מהרגליים בגמר בעונה שעברה, שהקצב שלו (103.14 פוזשנים בממוצע) היה הכי מהיר בהיסטוריה. או לפחות מאז ש-NBA.COM התחילו לעקוב אחרי כמות פוזשנים.
זה לא אומר שאין לקאבס סיכוי. כשלברון משחק כמו שהוא משחק תמיד יש לך סיכוי. דוק ריברס תיאר את זה יפה החודש כשאמר שבדרך כלל הפיק המנטלי והפיק הפיזי של שחקני NBA הוא לא חופף. עד שאתה מגיע למצב בו אתה מבין את המשחק ברמה גבוהה, הגוף שלך לא מסוגל לבצע את הפקודות שהמח שולח אליו. אצל לברון נראה שהפיק המנטלי והפיזי נפגשים, וזה נראה מעולה, אבל זה רק אומר שהקאבס צריכים להשקיע עוד יותר בצד ההגנתי. יש להם כנראה את השחקן הכי טוב שדרך על פרקט ב-20 השנה האחרונות. הם חייבים לעשות הכל כדי להוציא את המקסימום מהתקופה שלו.
האם צריכים להתחיל להיות מודאגים מג’ון וול?
וול קולע באחוזים הכי גרועים מאז עונת הרוקי שלו, וכשמדובר במישהו שממוצע הקריירה שלו הוא 43.3% זה לא סימן טוב. הוא גם מוסר פחות אסיסטים, מוריד פחות ריבאונדים וחוטף פחות כדורים ביחס לשלושת העונות האחרונות שלו. יכול להיות שהוא עדיין מסיר חלודה אחרי הפציעה שהשביתה אותו בערך לשבועיים, יכול להיות שזה חלק מהאצלת הסמכויות ההתקפיות לבראדלי ביל ולאוטו פורטר (שתפקד לכמה רגעים ספורדיים כרכז כאשר וול היה פצוע וזה היה מרגש), אבל וושינגטון חייבת את וול בשיאו כדי לאיים על הסלטיקס והקאבס (והראפטורס? אנחנו עוד פעם נסחפים לאשליה הזו?) בפלייאוף.
האם לוול יש בכלל הילוך נוסף? או שמא ברגע שהאתלטיות שלו יורדת מ-100% ל-95% הוא מאבד חלק קריטי מהמשחק שלו? אלו שאלות אמיתיות שכל גארד שמסתמך על האתלטיות שלו ולא על הקליעה שלו צריך לשאול את עצמו (לפרטים נא לפנות למונטה אליס. אם מישהו יודע איפה הוא). וול עדיין לא שם. הוא רק בן 27 והוא אמור להיכנס לשיא הקריירה שלו עכשיו, אבל יש מאחוריו רקורד רפואי לא פשוט. בואו נקווה שזה לא יהיה מקרה דומה לבלייק גריפין. הליגה צריכה את ג’ון וול.
עוד דברים קטנים:
מכונת הזמן של סקרמנטו – הקינגס זורקים הכי מעט בליגה מהצבע והכי מעט מהשלוש. לעומת זאת, כמעט חצי מהזריקות שלהן מגיעות מהמיד-ריינג’, מה שכמובן מדרג אותם במקום הראשון בקטגוריה הזו וגורם לדריל מורי לרפלקס הקאה. קשה להגיד שהשיטה הזו עובדת עבור דייב ייגר. הקינגס, איכשהו, אחרונים בליגה גם ביעילות התקפית וגם ביעילות הגנתית. האם וויווק רנדיווה יתערב באיזשהו שלב?
לונזו בול ההיית או חלמתי חלום? – כל כך היינו עסוקים בלתייג את לונזו כבאסט בחודשיים הראשונים שלו בליגה ששכחנו לציין את הדברים הטובים שהוא עושה. הוא כבר עכשיו ריבאונדר וחוסם הרבה יותר טוב מרוב השחקנים בעמדה שלו בליגה והוא אחד המוסרים הטובים שיש (בטח ביחס לכמות הנגיעות שלו בכדור). קליעה זה אלמנט סופר חשוב היום, בטח עבור רכז. אנחנו רואים מה קורה לשחקנים כמו ראג’ון רונדו או אלפריד פייטון או ריקי רוביו, כך שיש סיבות מוצדקות להיות מודאגים מלונזו, אבל הוא מביא הרבה מאוד דברים אחרים לשולחן. בואו לא נגרש אותו ממנו עדיין.
הפליקנס מתחילים להדרדר – ההגנה של הפליקנס מדורגת אחרונה בליגה בעשרת המשחקים האחרונים. התכונות הרעות של דמארקוס קאזינס מתחילות לבצבץ, תאריך התפוגה של דריוס מילר כנראה פג ויוטה נושפת בעורף של הפליקנס במקום ה-8 במערב. זה הזמן להתחיל להריץ טריידים הזויים על קאזינס ו-AD. הטרייד האהוב עליי פה למטה.
אין לו כל כך הגיון מבחינה מקצועית. אין מספיק כדורים גם בשביל ווסטברוק, גם בשביל ג’ורג’, גם בשביל אנתוני וגם בשביל קאזינס וזה יכריח את הת’אנדר לקחת את ההימור All In שלהם לאקסטרים בהתחשב בכך שקאזינס גם מסיים חוזה בקיץ, אבל תחשבו כמה איבודים יהיו לקבוצה כזאת. זה יכול להיות פנטסטי.
Comments