הטעויות הגדולות של הקיץ

דן אריאלי, מרצה ישראלי באוניברסיטת דיוק, מתחיל את אחת ההרצאות שלו בהצגה של משתנה עם כתם מתחתיה. הוא מסביר לצופים שלמרות שזה ברור אוניברסלית שצריך להשתין לתוך המשתנה, ושאין שום רווח מלהשתין מחוץ למשתנה, עדיין 30 ס”מ מתחת לכמעט כל משתנה יש כתם מסריח על הרצפה. הוא מסביר שלמרות שאנחנו יודעים שזה מפגר, אנחנו פשוט לא יכולים או לא מסוגלים להתרכז מספיק במשך 15-20 שניות כדי לפגוע במטרה. הוא מראה משתנות באירועים של גוגל ושל שאר ארגונים שאמורים לארח את חכמי התבל, אבל עדיין, מתחת לכל משתנה – כתם.

ההסבר המקובל לתופעה הבאמת מוזרה הזו זה Shit Happens, ופאק איט, השרת (או אב הבית, איך קוראים לזה היום?) ינקה. פעם בכמה זמן בן אדם ילך להשתין ומשהו יטריד אותו והוא יפספס. מה כבר יהיו ההשלכות?

בעולם ה-NBA יש גם כן לא מעט אירועים כאלה, שבהם ברור לכולם מה צריך לעשות, ולאן צריך לכוון, ועדיין, מפספסים את המטרה. ב-NBA, לעומת זאת, ההשלכות נשארות אצלך בקבוצה ואתה נתקע בסופו של דבר עם כתם בגודל של ת’דאוס יאנג ברוסטר. הכוונה שלי היא להחתמות ולמהלכים שנעשו בקיץ, שברור היה לכולם כבר באותו רגע שמדובר במהלך פזיז/לא חכם/מסוכן, אבל עדיין, ה-GM שעמד ליד המשתנה וחיכה לטרייד פשוט לא הצליח להיות מרוכז מספיק כדי לפגוע במטרה.

הפוסט הזה חוגג את ההשתנה הפסולה הזו (מבטיח שזה הרפרנס האחרון לשתן) ונותן כבוד ל-5 המהלכים הגרועים של הקיץ. אלו שכבר כשהתרחשו יכולנו להגיד שאולי היה אפשר לעשות אותם יותר טוב, אלו שכבר כמה ימים אחרי הביאו את אחד הצדדים להרהורי חרטה קשים.

הרשימה הזו  יכולה לכלול טריידים, החתמות בפרי אייג’נסי או כל מהלך משמעותי אחר (בחירות דראפט, מינוי מאמנים) שקרה בקיץ. בנוסף, היא לא תכלול מהלכים כמו החזרה של לברון לקליבלנד כי זה לא היה תלוי באף אחד חוץ מלברון. הרשימה הזו תתמקד בהחלטות שג’נרל מנג’רים עשו בקיץ שהם היו יכולים לעשות אחרת, ובהרבה מהמקרים, גם היו צריכים לעשות אחרת. בלי קשר, אין פה דירוג. זה לא תחרות, אלא פשוט שפיכת מכחול על הבד. כמובן שאתם מוזמנים לדרג אם אתם רוצים, או להציע מהלכים כושלים משלכם. בשביל זה המציאו את האינטרנט, לא?

יאללה, לעבודה.

יכנס לרשימה השחורה? לאנס סטיבנסון

כמעט נכנסו:

*ספנסר הוז חותם בקליפרס – זאק לואו מגראנטלנד כתב השבוע על הקליפרס ועל שרשרת המהלכים שהביאה להחתמתו של הוז (כשהמרכזי שבהם היה שליחתו של ג’ארד דאדלי+בחירת סיבוב ראשון בדראפט למילווקי תמורת פחמן דו חמצני), אז אין לי שום כוונה לנסות להתעלות עליו. אני רק אגיד שהקליפרס למעשה הימרו על הוז שישדרג את הספסל ואת הקבוצה כולה, ועד כה זה לא המצב (6 נק’, 4 ריב’, רק 33% מהשלוש).

עם זאת, אני עדיין לא חושב שהמילה האחרונה נאמרה בקשר להחתמה של הסנטר שונא הדמוקרטים. בניגוד להחתמה אחרת שנעשתה בקיץ, שעוד נגיע אליה, ונראית כרגע כמו כתם שתן אחד גדול (טוב, עכשיו זה באמת האחרון), להחתמה של הוז יש עוד תקווה, והיא גם לא פגעה בקליפרס מקצועית כמו שאר ההחתמות ברשימה. ניצלת, ספנס.

*ההחתמה של אייזיאה תומאס בפיניקס – בסופו של דבר מדובר בהחתמה שבה היתרונות עולים על החסרונות, ולכן לא הכנסתי אותה לרשימה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהיא יוצרת עומס לא הכרחי בקו האחורי של פיניקס, שגם כך הייתה קבוצה עם יותר מדי גארדים שצריכים לשחק (אריק בלדסו, גוראן דראגיץ’, ג’ראלד גרין והרוקי טיילר אניס), וזה מוביל את ג’ף הורנסק לשחק עם הרכבים נמוכים מדי שמתקשים בקלאץ’ (לסאנס יש את המאזן הכי גרוע מבין כל הקבוצות שמתמודדות על הפלייאוף במערב במשחקים שהוכרעו בפחות מ-3 נקודות חוץ מ….אוקלהומה סיטי. נתון מעניין לא?).

עדיין, מדובר בשחקן שישי קלאסי, שחתום על חוזה ידידותי למשתמש, שיאפשר לסאנס גמישות כמעט אינסופית במידה ותרצה לעשות איזשהו טרייד בעתיד (לא יפתיע אותי אם נראה אותם משנים משהו בקו האחורי שלהם לפני הטרייד דד-ליין כי לדראגיץ’ יש אופציית יציאה בקיץ) וכאמור, החסרונות בהחתמה הזו מחווירים לעומת היתרונות והאופציות שהיא יוצרת עבור ההתקפה של הסאנס. זה לא ממש המצב במהלכים האחרים.

אז מי כן נכנס?

*מינסוטה מעדיפה שנה של ת’דאוס יאנג על בחירת דראפט בסיבוב הראשון

זו הייתה הערת שוליים בטרייד ששלח את קווין לאב לקליבלנד. גולת הכותרת הייתה קווין לאב, וכותרת המשנה הייתה אנדרו וויגינס. ההכללה של ת’דאוס יאנג לא הייתה מה שגרמה לאנשים לרפרש את הטוויטר שלהם בקדחתניות, אבל המהלך הזה הוא מה שמונע מהטרייד הזה להיראות מעולה מבחינת מינסוטה. יאנג הוא לא שחקן רע בכלל, אבל הטימברוולבס שלחו בחירת דראפט בסיבוב הראשון של מיאמי העונה בשביל לקבל אותו, ועם כל הכבוד, גם אז וגם היום, ההחלטה הזו לא ברורה לי.

הטרייד נעשה אחרי שלברון עזב את ההיט, כך שהיה ברור שהבחירה של ההיט כבר לא תהיה בסוף הסיבוב הראשון, ובנוסף, ליאנג נשארה עוד עונה אחת בחוזה (יש לו אופציית שחקן בסוף העונה הזו שקשה להאמין שהוא לא יממש אותה), כך שרוב הסיכויים שמינסוטה רק שכרה אותו לשנה (ההיסטוריה מראה שמינסוטה היא לא בדיוק יעד נחשק לשחקנים חופשיים, או לאנשים בכללי). גם אם בסופו של דבר יאנג כן יחתום על חוזה ארוך טווח, ואפילו בשכר סביר, הוא לא מתאים למה שהזאבים מנסים לבנות. הוא יושב בדיוק על הבלטה של אנתוני בנט (שלמען ההגינות, חייבים להגיד שלא ממש הרוויח מקום על הבלטות, אבל עדיין הוא יכול היה לשחק יותר) ולוקח דקות גם מג’ורג’י ז’נג הנהדר, במיוחד עכשיו כשניקולה פקוביץ’ חזר מפציעה.

יש שני טיעונים הגיוניים בלבד במצב בו קבוצה לוקחת שחקן שהחוזה שלו נגמר. או שהיא רוצה את ההקלה בתקרת השכר או שהיא ב-Win Now Mode. שני הטיעונים הללו מגוחכים בהקשר של העסקה הזו. מינסוטה יכלה פשוט לא לשלם לאף אחד במקום לשלם ליאנג 9 מיליון דולר לעונה, ולהנות מבחירה באמצע הסיבוב הראשון, והיא בטח לא התכוונה לרוץ לאליפות העונה, כך שהחלק הזה בעסקה נראה רע כבר בקיץ, ונראה רע מאוד עכשיו. יאנג לא תורם יותר מדי להווה של הטימברוולבס, הוא מעכב את העתיד והוא עלה להם בבחירה בסיבוב הראשון, שעלולה להתברר כמשמעותית בעתיד. איכשהו, למרות 14.3 נק’, 5 ריב’ ו-2.8 אס’ למשחק, ת’דאוס יאנג הוא השחקן עם ההשפעה הכי שלילית על הקבוצה שלו.

פגע בול עם וויגינס. פספס בענק עם יאנג. פליפ סונדרס

*סקרמנטו בוחרת את ניק סטאוסקאס בדראפט

סטאוסקאס הוא דמות משנה בליגה, ובטח חלק מהקוראים מכירים אותו רק כי ביל סימונס נוהג לצעוק את שמו באמצע הפודקאסטים שלו בזמן שהוא מנסה (ומצליח) להגחיך את הבעלים החדש של הקינגס, ויווק רנדאדיבה.

הבוס החדש של סקרמנטו דחף לבחירה בשוטינג גארד, שהגיע עם מוניטין של צלף מהקולג’ (44% מהשלוש בשנתיים במכללות) אבל בינתיים סטאוסקאס לא ממש מצליח לתרגם את היכולות שלו ל-NBA. סטאוסקאס לא משפיע על הקבוצה שלו, הוא קולע באחוזים בעייתיים מאוד (35% מהשדה, 27.4% מהשלוש) ועד כה, הוא לא נראה כמו מישהו שהיה אמור להיבחר בטופ 10.

אבל מה אנחנו נטפלים לרוקי המסכן? היו המון שחקנים שהתחילו הכי חלש ולאט לאט הגבירו, ויכול מאוד להיות שסטאוסקאס יתברר בעוד כמה שנים כג’יי ג’יי רדיק הבא או אולי אפילו קייל קורבר לעניים. הבעיה פה היא ממש לא סטאוסקאס. רוקיז מאכזבים היו כמוהו ועוד יהיו כמוהו. הבעיה היא הקבוצה שבחרה בו. הקינגס הכניסו את סטאוסקאס לסיטואציה בעייתית כאשר לפניו ברוטציה יש שחקן עם יכולות דומות, בן מקלמור, שנבחר שנה לפניו בדראפט. גם מקלמור צריך דקות ושניהם משחקים על אותה עמדה, כל זה כאשר הקינגס לגמרי היו יכולים להיעזר ברכז כמו אלפריד פייטון, שישלים/יחליף את דארן קוליסון, או בפרויקט כמו דאריו סאריץ’, או סתם בתחת הגדול של דאג מקדרמוט.

מערב הדראפט הקינגס כמובן הספיקו להפתיע את הליגה בפתיחת עונה נהדרת ואז לחרבן לעצמם במיטה עם הפיטורים של מייק מלון, ולא הרבה זמן לאחר מכן החלו שמועות על כך שסטאוסקאס הקטן נמצא בטרייד בלוק. השמועות הללו החזירו אותי לסיטואציה עם תומאס רובינסון, שנבחר 5 בדראפט 2012 (לפני דמיאן פאקינג לילארד) והועבר בטרייד חצי שנה מאוחר יותר, וגרמו לי להבין שאצל הקינגס, שום דבר לא השתנה. בתחילת העונה היו סימנים שאולי ההחלפה של האחים מאלוף תביא איזה שינוי מרענן לבירת קליפורניה, אבל כנראה שסקרמנטו תמשיך להיות בית גידול להחלטות כדורסל מוזרות.

*אוקלהומה סיטי ת’אנדר מרעידה את העולם עם ההחתמה של אנתוני מורו

אנתוני מורו לא היה שחקן רוטציה בכיר ב-NBA בשנתיים האחרונות. למעט עונה אחת, הוא לא היה שחקן חמישייה קבוע באף עונה בששת עונותיו הראשונות בליגה. הוא לא ממש עשה שום דבר בליגה חוץ מלקלוע שלשות (42.3% מהשלוש לאורך הקריירה) והוא לא שיחק משחק פלייאוף אחד בחייו. כל זה לא מנע ממנו להפוך להחתמה הנוצצת של הת’אנדר בקיץ האחרון.

ההחתמה של מורו למעשה הייתה המהלך הגדול של סם פרסטי בקיץ. בזמן שדריל מורי היה מוכן למשכן שד בשביל להחתים סופרסטאר וכמעט כל שאר המנהלים במערב היו פעילים יותר, פרסטי החליט להסתפק במורו. ההחתמה עצמה נראית איכשהו סקסית על הנייר, כי מורו והקליעה המצוינת שלו היו אמורים לרווח את משחק ההתקפה של הת’אנדר ולעשות את החיים קלים יותר לקווין דוראנט וראסל ווסטברוק, אבל מורו לא מקבל מספיק דקות מסקוט ברוקס כדי לנצל את אפקט ה-Spacing שהוא מייצר (שהוא מדהים ביחס למצב כאשר אנדרה רוברסון על המגרש).

יתכן שזה בגלל משחק ההגנה הבינוני יחסית שלו, או אולי כי הוא לא קולע בקצב שציפו ממנו (38.1% מהשלוש העונה, נמוך מממוצעי הקריירה שלו), אבל מורו משחק בסך הכל 24.5 דקות למשחק. אלא אם כן אתה חסן ווייטסייד, קשה מאוד להשפיע על המשחק עם כמות דקות כזו, בטח ובטח כשמתחילת העונה דיון וייטרס הגיע ונכנס למשבצת של הקלעי מהספסל.

ההחתמה של מורו לכשעצמה היא לא החתמה רעה. הוא מתאים לשחק לצד KD וראסל, אבל כשהיא ההחתמה המשמעותית היחידה של הקבוצה בקיץ, וכשהמהלך הראשון במהלך העונה הוא להביא שחקן לפניו ברוטציה, היא לא נראית כמו מה שיביא את השינוי אל הת’אנדר. כרגע, הרעמים נמצאים בסכנה אמיתית לפספס את הפלייאוף והתקופה הקרובה (עד סוף פברואר הם פוגשים את הקליפרס, הגריזליז, המאבס, הבלייזרס והסאנס) הולכת להיות מאוד לא פשוטה. סם פרסטי אחראי במידה רבה לכך שהתקופה הזו לא הולכת להיות פשוטה, ואנתוני מורו, על לא עוול בכפו, הוא תזכורת לכך שמהלכת לה על הפרקט.

*לאנס סטיבנסון חותם בשארלוט

התלבטתי הרבה אם להכניס את ההחתמה הזו לרשימה, כי הרי אחד הקריטריונים שקבעתי היה שמדובר במהלכים שמן הרגע הראשון היה אפשר לראות שהם הולכים לכיוון בעייתי. דווקא לגבי ההחתמה הזו היו וייבים טובים בהתחלה. לאנס היה אמור להיכנס לנעליו של ג’וש מקרוברטס כמנהל משחק השני לצד קמבה ווקר, כשחקן שמניע את ההתקפה. לכאורה, היה מדובר בתפקיד שתפור למידותיו.

אלא שכמו תמיד עם לאנס, זה או סקנדל או פסטיבל. מהר מאוד הוא גילה שהוא לא ממש האופציה הראשונה הראשונה בהתקפה של הצרעות, וגם לא ממש השנייה, ואיך נאמר את זה? הוא לא קיבל את זה כל כך טוב. סטיבנסון הדרדר העונה כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית (רק באסיסטים הוא פחות או יותר אותו דבר) ביחס לעונה שעברה, וכואב לי פיזית לכתוב את האחוזים שבהם הוא קולע מהשדה העונה (37.6% מהשדה, 16.2% מהשלוש מתחילת העונה. בינואר הוא שבר שיאים שליליים עם 32% מהשדה ו-10% מהשלוש. 10%!).

תוסיפו לכל זה שפת גוף של לאנס סטיבנסון ותקבלו אסון מהלך על שתיים. שארלוט עוד איכשהו הצליחה להתאושש מפתיחת העונה הקטסטרופלית שלה (התאוששות שהחלה בזמן שלאנס היה פצוע, כמובן) ואולי עוד תשחזר את ההישג שלה מהעונה שעברה (43 נצחונות) בזכות העובדה שהיא בקונפרנס החלש, אבל ההחלטה שלה ללכת על לאנס פשוט התחרבנה בכל כך הרבה מובנים, שאי אפשר להתעלם ממנה כאשר בוחנים את המהלכים המחורבנים של הקיץ.

בדרך כלל שחקנים כשרוניים עם בעיות אישיות מקפצים בין קבוצות בליגה עד שהם מוצאים קבוצה שמתאימה להם ומטפחת אותם. כך היה עם זאק רנדולף בממפיס ועם ראשיד וואלאס בדטרויט בזמנו. עם לאנס סטיבנסון נראה שהמצב הוא הפוך. הקבוצה שמתאימה לו בחרה אותו בדראפט, וכל עוד הוא לא שם, אני ממש לא בטוח אם החץ של הקריירה שלו מורה לכיוון הנכון.

*הניקס מחתימים מחדש את כרמלו אנתוני על 122 מיליון דולר ל-5 שנים

תורידו את הגבה, בבקשה, והרשו לי להסביר. אני לא מתכוון לערער על יכולותיו של כרמלו אנתוני ככדורסלן. אני אחד מאוהדיו הגדולים ביותר (עוד כשראיתי אותו בסירקיוז התאהבתי בו) ואני חושב שאם תבנה סביבו הקבוצה הנכונה הוא יכול להוביל אותה רחוק מאוד, אבל מבחינת הניקס, מדובר פשוט בהחלטה מקצועית לא טובה.

למה החלטה לא טובה? כי הניקס רוצים לבנות מחדש, הם רוצים לשרוף את כל החורבות שהיו שם בשנים האחרונות ולבנות מהתחלה. הרעיון הזה הוא מצוין. פיל ג’קסון רוצה לחכות שהחוזים של אמארה סטודמאייר ואנדראה ברנייאני יסתיימו ואז לנצל את בחירת הדראפט הגבוהה שלבטח תהיה לו בקיץ, את המקום שיהיה לו בתקרת השכר ואת העובדה שהקבוצה שלו נמצאת בשוק הכי אטרקטיבי בעולם כדי להתחיל לבנות קבוצה ראויה. נשמע כמו אחלה רעיון.

הבעיה היא שזה לא עובד כל כך מהר, בטח כשהוא מביא מאמן רוקי שמנסה להטמיע שיטה שעבדה רק ב-2 קבוצות בליגה ב-20 השנה האחרונות, ולא ממש מתאימה לכדורסל שמשוחק בליגה כיום. בטח כשהוא עוד מתקן תוך כדי תנועה את הטעויות שה-GM הקודם עשה (ג’יי.אר סמית’ גרסת ניו יורק היה בהחלט טעות. הגרסה שלו בקליבלנד נראית כרגע כמו גניבה, במובן הטוב של המילה). במובן הזה, כרמלו יושב לג’קסון כמו עצם בגרון, מכיוון שהוא צריך לבנות לו קונטנדרית כי מלו אוטוטו כבר מעבר לשיא. הוא צריך לבנות סביבו קבוצה שתכוון למעלה, כשהכיוון הטבעי של הניקס הוא בשיפוע חד למטה.

תקוע עם הניקס, והם תקועים איתו. כרמלו אנתוני

בקיץ ג’קסון יחפש לשלם יותר מדי על שחקנים חופשיים כדי להשלים רוסטר איכותי לצד מלו, אבל השחקנים החופשיים הללו לא קיימים (כי מארק גאסול, למרקוס אולדריג’, פול מילסאפ, דאנדרה ג’ורדן ושאר הפרי אייג’נטס המובילים סביר להניח שלא יגיעו לשם) ובסופו של דבר, הזן מאסטר ימצא את עצמו עם אובר-פיי לרג’י ג’קסון או לגרג מונרו, ובסרט הזה כבר היינו לא פעם ולא פעמיים.

המצב הזה קצת מזכיר לי זוג נשוי שכבר לא אוהבים אחד את השני ושניהם מבינים שהגיע הזמן להתגרש, אבל אף אחד לא יודע איך לעשות זאת, וכל העניין הזה הולך לעלות להם מלא כסף. אבל כסף לא צריך להיות שיקול מבחינת הניקס. מה שצריך להיות שיקול זה לקחת את הקבוצה לכיוון הנכון.

והכיוון הנכון הוא פרידה. הניקס היו צריכים לתת למלו ללכת בקיץ, ולהתחיל לבנות מחדש בשקט, לטווח ארוך, כמו קבוצה נורמלית. כעת, כל מה שהם יכולים לעשות זה לשלוח אותו בטרייד, אבל איזו קבוצה תהיה מוכנה לבתר לעצמה את הסגל בשביל שחקן עם מאזן פלייאוף שלילי שהולך להרוויח קרוב ל-100 מיליון דולר בארבע העונות הקרובות? הניקס יכולים למצוא קבוצה כזו רק כשהם מסתכלים במראה, כך שהם תקועים עם מלו, והוא תקוע איתם, ואלא אם כן פיל ג’קסון יוציא איזה אס מהשרוול בקיץ (לא הייתי פוסל את זה, דרך אגב. זה בכל זאת פיל ג’קסון), השילוב הזה תוקע גם את הליגה בלי קבוצה רלוונטית בניו יורק לעוד כמה שנים, ככה שכולם מפסידים.

#לאנססטפנסון #כרמלואנתוני #פליפסונדרס #סםפרסטי #אייזיאהתומאס