©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com

  • yuvaloz55

המורשת של KG

MVP. שחקן ההגנה של העונה. אלוף. First Ballot Hall of Famer. אחד מ-15 הקלעים הטובים בכל הזמנים. אחד מעשרת הריבאונדרים הטובים בכל הזמנים. השחקן שהרוויח הכי הרבה כסף ממשכורות בהיסטוריה של ה-NBA. השחקן שאתה הכי לא רוצה לשחק נגדו, והשחקן שאתה הכי רוצה בקבוצה שלך.

יש כל כך הרבה טייטלים או תארים שאפשר להדביק לקווין גארנט. קצת קשה להיזכר בכך עכשיו לנוכח הגרסה הדהויה של KG שראינו בשנתיים-שלוש האחרונות, אבל בהחלט מדובר בסופרסטאר ענק, אחד מגדולי הדור, שחקן ששינה את פני הליגה עם המעבר שלו לבוסטון בקיץ 2007. בדרך כלל, שחקנים בסדר גודל הזה, הקובי ברייאנטים או הטים דאנקנים, פורשים בתנאים שלהם. הם קובעים מתי ואיפה הם יתלו את הנעליים.

לרוב השחקנים הללו בוחרים לפרוש במדי הקבוצה שמזוהה עמם או שהם בוחרים להצטרף לאיזושהי קונטנדרית בניסיון להשיג עוד טבעת אליפות לרזומה לפני שהם פורשים (ע”ע פול פירס). הבחירה של גארנט היא קצת אחרת. אמנם הטימברוולבס היו הקבוצה שבחרה בו בדראפט והוא שיחק שם למעלה מעשור והוא פחות או יותר הדבר הראשון שקופץ לי בראש כשאני חושב על מינסוטה (אפילו לפני פרינס או הפרצוף המצמית של בילי בוב ת’ורנטון ב”פארגו”), אבל בכל התקופה של גארנט שם הוא עבר את הסיבוב הראשון רק פעם אחת ולקראת עונת 2007/8 כבר היה די ברור שגארנט לא ישאר במיניאפוליס. זה לא אותה רמת חיבור של ברייאנט עם הלייקרס או של דאנקן עם הספרס.

אז למה בכל זאת גארנט בחר לחזור למינסוטה, הקבוצה הגרועה בליגה, באמצע העונה שעברה (אמנם הוא הועבר בטרייד, אבל היה לו No Trade Clause כך שהוא היה יכול להטיל וטו על הטרייד אם היה רוצה) ואף חתם בשורותיה לשנתיים נוספות בקיץ?

כנראה שעל אף כל הישגיו האישיים והקבוצתיים ב-NBA, הביג טיקט שם לעצמו מטרה נוספת לפני הפרישה, והיא להיות הגנדאלף של הזאבים, בעודם מנסים לבנות את קבוצת העתיד שלהם, שתוביל אותם אל הטבעת הנכספת.


אגדה. קווין גארנט


הטימברוולבס נראו תקועים באמצע שומקום עד לפני קצת יותר משנה, אחרי שורת החלטות מוזרות של הנהלת הקבוצה (אוי, דייוויד קאהן) שכללה התקמצנות על החוזה של קווין לאב, הימור על כך שריקי רוביו יהפוך לכוכב הגדול של הקבוצה ואינספור בחירות דראפט גרועות (ההיילייטס: דרק וויליאמס בבחירה ה-2 בדראפט 2011 על פני שחקנים כמו אנס קאנטר וקליי תומפסון, ווס ג’ונסון בבחירה ה-4 בדראפט 2010 על פני שחקנים כמו פול ג’ורג’ ודמארקוס קאזינס, ג’וני פלין בבחירה ה-6 בדראפט 2009 על פני שחקנים כמו סטף קרי ודמאר דרוזן).

עם זאת, הפקשוש עם בחירות הדראפט הוא פחות מעניין. בחירות דראפט אפשר לפספס ומינסוטה היא לא הראשונה וגם לא האחרונה שבחרה באסטים על פני כוכבים בפוטנציה, אבל ההחלטה בגזרת לאב-רוביו היא החטא הגדול של הקבוצה. לאב התפתח שנה אחר שנה והפך למכונת דאבל דאבל ולפאוור פורוורד המושלם בכדורסל המודרני שמשלב בין קליעה לריבאונדים, ואילו רוביו, אחרי עונת רוקי מבטיחה, התקשה להישאר בריא לאורך עונה שלמה והתברר שהוא לא ממש מסוגל לקלוע, שזו קצת בעיה כשאתה שחקן כדורסל מקצועני.

לאב התמרמר, יש שיגידו בצדק, על כך שהקבוצה לא נתנה לו חוזה מקסימום מתוך רצון לשמור את ה-Slot של שחקן המקסימום לרוביו, וביחד עם הכישלון המתמשך של הטימברוולבס להגיע לפלייאוף במערב שנה אחר שנה (בין היתר בגלל פציעות), הסיטואציה הפכה להיות ארסית מדי. קיץ לפני שללאב יש אופציית יציאה מהחוזה, היה ברור שזה הזמן של הטימברוולבס להעביר אותו כדי לקבל עליו איזשהו ערך, והם התחילו בשיחות קדחתניות עם גולדן סטייט לגבי טרייד שיכלול את האריסון בארנס, דריימונד גרין ודייוויד לי, אבל השיחות נפלו כי הוולבס דרשו בנוסף גם את קליי תומפסון.

ואז שורה של דברים מוזרים קרו. קליבלנד איכשהו זכתה במקום הראשון בלוטרי למרות שהיה להם סיכוי של 1.7% בלבד לזכות. בדראפט הם בחרו את הפוטנציאל האדיר של אנדרו וויגינס. זמן קצר לאחר מכן לברון ג’יימס הודיע על חזרתו לאוהיו עם מכתב שבו הוא לא הזכיר את וויגינס, וזמן ממש קצר לאחר מכן קינג ג’יימס התקשר לקווין לאב ואמר לו שהוא רוצה שיצטרף אליו בקליבלנד. האירועים המוזרים הללו הובילו לטרייד שבו מינסוטה קיבלה את וויגינס ועוד שאריות בתמורה ללאב, ובכך מינסוטה יצאה לדרך חדשה.

עונה עברה מאז, ואחרי המון הפסדים וזכייה במקום הראשון בדראפט, למינסוטה יש לפתע גרעין צעיר ומלהיב שכולל את וויגינס, זק לווין הקפיצי וקארל אנתוני טאונס המבטיח, שנלקח בבחירה הראשונה של הדראפט. ביחד עם רוביו (רק בן 24), גורג’י ז’נג, אדריאן פיין, שבאז מוחמד וטיוס ג’ונס, לסגל של הוולבס יש אפסייד מטורף.

גארנט יצטרך להיות המבוגר האחראי בין כל הילדודס הללו, ועל אף שהוא יקבל עזרה מטיישון פרינס ואנדרה מילר, זו לא תהיה משימה קלה. קודם כל, כל הפרנצ’ייז של מינסוטה נמצא כעת בסוג של משבר בעקבות ההיעדרות הממושכת של פליפ סונדרס, מאמן הקבוצה שהוא גם הנשיא וגם חלק מהבעלים, שחלה בסרטן. גארנט יאלץ לעזור לסם מיצ’ל, המחליף של סונדרס, להתמודד עם האתגר המנהיגותי הזה, כשבו זמנית הקבוצה כולה תצטרך להתמודד עם האתגרים המקצועיים שלה על הפרקט, ויש הרבה כאלו.


העתיד כבר כאן. אנדרו וויגינס


סטטיסטית, לוולבס הייתה את ההגנה הכי גרועה בליגה בעונה שעברה. קלעו מולם בצבע באחוזים הכי גבוהים מבין כל קבוצות הליגה. הם היו הקבוצה שהורידה הכי מעט ריבאונד הגנה ביחס להחטאות של היריבה. אבל מילא כל אלו היו רק Empty Stats. גם לעין הבלתי מזוינת, ברור לכולם שההגנה של הוולבס הייתה פשוט מחפירה בעונה שעברה.


קארל אנטוני טאונס הוא התקווה הגדולה בתחום הזה. הוא אמור למלא את הואקום ההגנתי של מינסוטה וביחד עם המנטורינג של גארנט, שחקן הגנה היסטורי בעצמו, לתת להם בדיוק את מה שהיה חסר להם אשתקד. רים פרוטקשן, ריבאונד הגנה וניידות בהגנה על הפיק אנד רול (שגם בו הוולבס היו חלשים בעונה שעברה). אבל גם אם נניח שטאונס יפתור למינסוטה חלק מהבעיות ההגנתיות שלה (קשה לי להאמין שהוא יצליח לעשות זאת כבר בעונתו הראשונה) עדיין יש להם לא מעט בעיות בצד השני של המגרש.

בהתקפה יש איזושהי התלהבות בעקבות עונת הרוקי המוצלחת של וויגינס והאתלטיות של הוולבס בכנפיים, אבל קשה להצביע על איזשהו גו-טו-מוב שהטימברוולבס יכולים להתבסס עליו בעתיד. הם היו הקבוצה שקלעה הכי מעט שלשות בעונה שעברה, הם היו חלשים מאוד בפיק אנד רול ולא יותר מממוצעים בכל שאר הקטגוריות. וויגינס אמנם הראה שהוא מסוגל לעשות קצת פוסט אפ, כפי שניתן לראות בסרטון למטה, אבל הוא עדיין לא יעיל מספיק במהלך הזה (0.84 נק’ בלבד פר פוזשן) כדי שזה ימשוך דאבל-טים ויפתח את ההתקפה. גם בבידודים הוא קיבל לא מעט הזדמנויות (רק 6 שחקנים בליגה “התבודדו” יותר בעונה שעברה), אבל גם שם הוא עדיין לא הראה יעילות מרשימה (0.85 נק’ פר פוזשן).


סביר להניח שהעונה, מכח האינרציה, הנתונים הללו ישתפרו. וויגינס יהיה מלוטש יותר, הגאונות של רוביו במסירות תעזור, והאפשרות של הרכב עם שבאז מוחמד ב-4 תהיה מעניינת מאוד התקפית. עם זאת, עדיין יש לזאבים כברת דרך לעבור כדי להגיע לרמה של התקפה ממוצעת פלוס.

יש לקבוצה הזו עוד שומן עודף שהיא צריכה להיפטר ממנו (ניקולה פקוביץ’, קווין מרטין), אבל בהחלט יש לה את הפוטנציאל כדי להגיע לרמות הגבוהות הללו, ואף מעבר לכך. זה כנראה לא יקרה כבר העונה. במערב יש כל כך הרבה קבוצות טובות שגם קפיצה מדרגה רצינית של הטימברוולבס לא תכניס אותם לפלייאוף, אבל אין ספק שהם עוד יהיו שם, ואין ספק שעד שזה יקרה, הם צריכים להיות קבוצת הליג פאס של כולנו. מאז אוקלהומה של סוף העשור הקודם לא היה ריכוז גדול כל כך של כישרון צעיר ומבטיח במקום אחד, ועם ההדרכה הנכונה הקבוצה הזו עוד תגיע למחוזות דומים.

זו המשימה של קווין גארנט בשנתיים האחרונות בקריירה המפוארת שלו. לא להילחם על תארים, לא להטריף יריבים בעזרת דימויים מעולם דגני הבוקר, אלא להדריך את החבורה הצעירה והמוכשרת הזו אל הר הדין, בדיוק כמו גנדאלף. זו תהיה המורשת שלו.

ולכל מי שחושב שאין לזה סיכוי, איך גארנט אמר פעם, Anything is Possible.


#קוויןלאב #קארלאנטוניטאונס #אנדרווויגינס #קוויןגארנט #ריקירוביו