פגרת האולסטאר הורגשה היטב בבלוגינו החביב. חופשה של ארבעה ימים באמסטרדם הספיקה לי לכמה דברים:
להטעין מצברים כדי לחזור לחפור על NBA גם באחת העונות הכי אמביוולנטיות שלי מבחינת כתיבה
לחזור לכתוב כתבות עם הכותרות הכי גנריות בהיסטוריה
לחשוב לעומק על הטריידים הגדולים שקרו, וכל הטריידים הגדולים קרו מספיק זמן לפני הדד-ליין
לאבד את המצית שלי. ארבע פעמים.
אז בלי לבלבל את המח יותר מדי, בואו נצלול לתוך המים הפרועים של הטרייד דד-ליין.
מנצח בהסתייגות: דריל מורי
ה-GM של הרוקטס לא היה אחראי לבלוקבאסטר של הדד-ליין הנוכחי, והקטלוג שלו כמנצח לא מגיע לו גם על הטרייד הבולט שהוא ביצע בשבוע האחרון, בו לו וויליאמס הגיע לטקסס תמורת הדבר הזה שנקרא קורי ברואר ובחירה בסוף הסיבוב הראשון. הקטלוג הזה מגיע כי מורי ביצע ממש בדקות האחרונות של הדד-ליין שני טריידים (קיי.ג’יי מקדניאלס לנטס תמורת אוויר וטיילר אניס ללייקרס תמורת אוויר נפוח ומרסלו הוארטס) שהנמיכו לו קצת את תקרת השכר ופינו לו שני מקומות ברוסטר. לרוקטס יש כרגע משהו כמו 3.5 מיליון דולר לשחק איתם בעונת הביי-אאוט, וחוץ מבוסטון, הם קבוצת הצמרת היחידה שיכולה להציע לאנדרו בוגוטים של העולם יותר מחוזה מינימום.
הבעיה היא שבעולם האנדרו בוגוטים אין הרבה אנדרו בוגוטים. מאט בארנס הוא אופציה, אבל אין כרגע שמות שיכולים באמת לעזור לרוקטס בסדרה מול הווריורס/ספרס (דרון וויליאמס גם לא עונה על הקריטריון הזה וגם כנראה לא יגיע לשם), אם וכאשר. אבל לפחות מורי שם את עצמו בפוזיציה טובה יותר.
Rockets now have two open roster spots and, if they need it, up to $3.5M of cap room for buyout season. — Albert Nahmad (@AlbertRandom1) February 23, 2017
מפסידים בהסתייגות: בוסטון סלטיקס
אין לנו את כל הידע על מה שקרה מאחורי הקלעים בדד-ליין הזה, ויכול להיות שמה שאינדיאנה רצתה עבור פול ג’ורג’ באמת היה יותר מדי עבור הסלטיקס (עיין ערך ציוץ למטה) ולסלטיקס עדיין יש אופציה לעשות טרייד על באטלר בקיץ (החלון על ג’ורג’ חלף נראה לי), אבל מה שמאכזב זה שהסלטיקס עדיין לא החליטו על איזה חלון הם הולכים.
הסלטיקס כרגע רוקדים על שתי חתונות במקביל. מצד אחד, יש להם קבוצה מעולה עם מאמן מבריק וג’נרל מנג’ר ממזר שיש לו 3 מתוך 5 החוזים הטובים בליגה כרגע (אייזיאה תומאס, אייברי בראדלי וג’יי קראודר), אבל הכוכב של הקבוצה הזו (תומאס) מסיים חוזה בקיץ הבא והכוכב השני של הקבוצה הזו (אל הורפורד) כבר מסתכל על גיל 30 מהצד הלא נכון. לכאורה, החלון של הקבוצה הזו הוא עכשיו, ממש עכשיו.
מצד שני, יש לקבוצה הזו בחירה שתהיה די בודאות בטופ 4 בדראפט הקרוב ועוד בחירה בדראפט הבא שככל הנראה גם תהיה יחסית גבוהה (אלא אם שון מארקס הוא קוסם וקני אטקינסון הוא מכשף). הכשרונות שיגיעו מהבחירות הללו, ביחד עם ג’יילן בראון החביב, יכולים להוות את הבסיס לקבוצה הגדולה הבאה של הסלטיקס.
אז מה עושים? ממירים את הבחירות לכוכב אמיתי, פיזי, ממשי, או אולי הולכים לכיוון השני ושולחים את אייזיאה תומאס בתמורה לעוד בחירת דראפט גבוהה? מה הכיוון של דני איינג’?
כתבתי על זה כבר בדצמבר, אבל הגיע הזמן שדני איינג’ יחליט באיזה חלון הוא בוחר. מהרגע שהוא החתים את הורפורד הוא שם איזשהו שעון חול סביב הקבוצה שלו, וחוסר היכולת שלו לממש את הנכסים שלו בדד-ליין הנוכחי (בין היתר כי הוא עשה את העבודה שלו טוב מדי ויש לו עכשיו יותר מדי נכסים, מה שמוביל לירידת הערך שלהם במו”מ), גם אם זה היה עולה לו באייברי בראדלי ומרכוס סמארט, כנראה תמנע מהסלטיקס להישאר איתנו עד סוף מאי.
מפסידים: סקרמנטו קינגס
הפיטורים של מייק מלון (המאמן היחיד שהסתדר עם בוגי), המינוי של ג’ורג’ קארל, הטרייד הארור עם פילדלפיה כדי לפנות מקום מתחת לתקרת שכר, השימוש במקום הזה כדי להחתים את רונדו, מרקו בלינלי וקוסטה קופוס, הויתור על אייזיאה תומאס.
את כל הדברים המוזרים הללו הקינגס עשו בשנתיים האחרונות תוך כדי מרדף עקר אחרי המקום השמיני במערב, ודווקא כשהם הכי קרובים למקום הזה, הם החליטו לעשות פניית פרסה ולהתחיל הכל מההתחלה עם הטרייד על בוגי, שבו קיבלו, לפחות נכון לעכשיו, תמורה מפוקפקת מאוד (אפשר להתווכח על זה שכספי הוא השחקן השני הכי טוב בטרייד. סביר להניח שלא תנצחו בויכוח, אבל אפשר לנהל אותו). הבעיה היא שגם את פניית הפרסה הולאדה דיוואצים לא ביצעו כמו שצריך.
הרציונל מאחורי הטרייד על בוגי היה להשתחרר מהנוכחות הפרובלמטית שלו ולהתחיל דרך חדשה. על הדרך הקינגס בעצם “הצילו” את בחירת הדראפט שלהם כי הבחירה שלהם, ששייכת לשיקאגו, מוגנת טופ 10. הציפייה הייתה שהקינגס יפרדו מארון אפללו, בן מקלמור ודארן קוליסון (שני האחרונים גם מסיימים חוזה בקיץ) בתמורה לכל מיני פיצ’פקעסים והדעיכה תהפוך לצלילה. בפועל, חוץ מהטרייד על קאזינס, שום דבר לא קרה, והקינגס כרגע בסכנה שהם לא יהיו גרועים מספיק כדי להציל את הבחירה שלהם.
כרגע יש 11 קבוצות עם מאזן גרוע משל הקינגס, וזה לא כולל את מיאמי שאולי תחליט לחזור לעשות טנקינג לקראת סיום העונה אחרי ה-Feel-Good-Moment שהיה להם מתחילת 2017. הפליקנס אמורים לעקוף אותם, ועל הנייר, גם פורטלנד ושארלוט והניקס אמורות לסיים עם מאזן טוב יותר, אבל קוליסון ומקלמור משחקים על החוזים הבאים שלהם, אפללו הוא שחקן שבטעות יכול לנצח 2-3 משחקים ואולי ווילי קאולי סטיין סוף סוף יקבל את הבמה להראות שהוא טייסון צ’נדלר לעניים.
והבחירה שלהם ב-2019 שייכת לפילדלפיה. בלי הגנות. פשוט לא יאמן.
מפסידים: קליפרס
רגע לפני ששלושה מתוך ארבעת השחקנים המובילים שלהם יוצאים לפרי אייג’נסי ובזמן שהפסאודו-קונטנדרית השנייה במערב (הרוקטס) משפרת עמדות, קולות של צרצרים הגיעו מהסטייפלס סנטר. הקליפרס אמנם מקבלים בחזרה את כריס פול מפציעה, אבל נראה שזה פשוט לא Meant to be.
מנצחים בהסוואה: אוקלהומה סיטי
הם ניצחו בטרייד הספציפי הזה, כי הם השיגו קלעי שישפר את הקליעה שלהם מבחוץ ואולי יאפשר קצת ריווח להתקפה של הת’אנדר, מה שבתקווה יחזיר לאופנה את הפיק-אנד-רול האדיר של ראסל ווסטברוק וסטיבן אדאמס.
הם גם ניצחו כי טאג’ גיבסון הוא אחלה של שחקן, ואם הם יצליחו להחתים אותו בקיץ על חוזה סביר הוא יהיה תחליף יותר מראוי לאנס קנטר וכך הם יוכלו להיפטר מהחוזה של הטורקי ואולי להתחמק ממס המותרות.
אבל כל אלו הם ניצחונות בשוליים. בתכלס, אין לת’אנדר איך להשתפר בפרי אייג’נסי, הרוסטר הנוכחי לא מספיק טוב כדי לדבר חזק בפלייאוף והם חייבים שתי בחירות דראפט עתידיות (מוגנות אמנם, אבל עדיין מגביל אותם בטריידים). במצב הזה, ראסל ווסטברוק ככל הנראה לא יחזור לגמר המערב בקרוב.
מנצחים: האוהדים של המזרח
דני איינג’ אכן לא עשה כלום בסופו של דבר, אבל וושינגטון התחזקה מעט עם בויאן בוגדאנוביץ’ מהנטס וההוקס הוסיפו את ארסן איליאסובה (ועוד כנראה יחתימו מישהו בעונת הביי-אאוט) וטורונטו הגדילה לעשות וסוף סוף המירה חלק מהנכסים שלה למשהו שיכול לאיים על קליבלנד ולברון.
אמנם כבר דיברתי פה על כך שאני לא חושב שסרג’ איבקה הוא המושיע, אבל הוא בהחלט יכול לעזור וגם פי.ג’יי טאקר, בטח במחיר שמאסאי יוג’ירי שילם עבורו (הכרס של ג’ארד סאלינג’ר ושתי בחירות דראפט), הוא מציאה. יוג’ירי הבין שיש לקבוצה שלו חלון הזדמנויות קטן מאוד. בקיץ לאורי הולך לקבל חוזה חדש וביחד עם החוזה הענק של דמאר דרוזן, כל האופציות של הראפטורס להתחזקות משמעותית מבחוץ יעלמו כלא היו, אז יוג’ירי הלך על זה. אמנם לא בטוח שזה יספיק מול לברון, אבל זה הופך את זה לקצת יותר מעניין.
מפסידים: אינדיאנה פייסרס
הפייסרס אמנם שמרו על הכוכב שלהם, אבל המסקנה הברורה מהשבוע האחרון, אותו הם התחילו בדיווחים על כך שאין בכלל מה לדבר על פול ג’ורג’ וסיימו אותו בשיחות קדחתניות עם הסלטיקס, הנאגטס והלייקרס, היא שהם לא שולטים יותר בנרטיב. פול ג’ורג’ כנראה רוצה לחתום בלייקרס ב-2018 ועכשיו הפייסרס נכנסים למירוץ נגד הזמן בו הם מנסים לחזק את הקבוצה מתוך מאמץ לגרום לג’ורג’ לרצות להישאר, בזמן שכל יום שעובר ערך הטרייד שלו נשחק. מהעבר הקרוב מאוד, הנסיונות הללו לא מצליחים, בטח אם לפייסרס לא יהיה את ה-Designated Veteran Extension, הכלי החדש ב-CBA הטרי שמאפשר לקבוצות להחתים שחקנים שעומדים בכמה קריטריונים של אדירות (חמישיית All-NBA, MVP וכו’) על הארכות חוזה מפלצתיות. כרגע לפייסרס אין את הכלי הזה, ואם ג’ורג’ לא יבחר לחמישיית הליגה בסוף העונה, גם לא יהיה להם את הכלי הזה, אלא רק את האופציה להציע לו שנה נוספת, ולא בטוח שזה יספיק כשמג’יק ג’ונסון מחכה עם פנקס צ’קים בעיר הולדתו של PG13.
I repeat: Paul George – barring a title chance in Indy – is hell-bent on heading for Laker Land. This message has been sent throughout NBA. — Sam Amick (@sam_amick) February 23, 2017
במובן מסוים, הפייסרס לא הפסידו את הנרטיב עכשיו בדד-ליין, אלא כבר בפלייאוף שעבר כשלא הצליחו לעבור את טורונטו למרות שכבר היו עם רגל וחצי בשלב הבא. למזלנו יש עוד זמן עד שאחרון הגרגרים בשעון החול של ג’ורג’ באינדיאנפוליס יעשה את דרכו למטה, אבל זה יהיה ממש מבאס אם הוא יעבור למערב, כאילו חסר סופרסטארים בקונפרנס הזה.
מנצח: נרלנס נואל
טייסון צ’נדלר הוא האב-טיפוס של הסנטרים ההגנתיים. הסנטר שהוא עוגן הגנתי שהצליח להפוך את עצמו גם לנשק התקפי יעיל בזכות היכולת שלו לצלול לטבעת אחרי הפיק-אנד-רול. הוא ממש גורם לך להרגיש את הרול בפיק-אנד-רול.
את השנים היפות ביותר שלו צ’נדלר עשה בדאלאס, תחת ריק קרלייל, כשהשיא הגיע ב-2011 עם האליפות המרגשת ההיא וגם ב-2014, כשדאלאס לכמה רגעים הייתה הסיפור הכי יפה בליגה (עד שהגיע הטרייד על רונדו) וצ’נדלר קלע ב-700% מהשדה בערך. נואל הוא גרסה עדכנית של צ’נדלר. הוא עדיין צריך להוכיח שהוא בריא מספיק, אבל הוא מגיע למקום הנכון, עם המאמן הנכון והאווירה הנכונה כדי להפוך מסתם עוד ביג-מן אתלטי לסנטר שצריך לפחד ממנו. זה ייקח קצת זמן, אבל יכול להיות שהטרייד הזה יתברר כגניבה של הדד-ליין.
מפסיד עם הזדמנות: דמרקוס קאזינס
יתכן מאוד שקאזינס ואנתוני דייוויס באמת יהיו הגלגול החדש של סמפסון ואולג’וואן, ואז בוגי יהיה המנצח הגדול של הדד-ליין הזה, אבל בינתיים (וזה כל מה שאנחנו יכולים לעשות עכשיו, לסכם את הבינתיים) הטרייד הגדול של 2017, שבו הפליקנס לכאורה שדדו את סקרמנטו, הוא בעיקר עדות לכך שקבוצות לא רוצות לגעת בקאזינס, על אף כל הכשרון שמטפטף ממנו.
ביל סימונס דיבר על כך בפודקאסט האחרון שלו, בו הוא ממש עבר קבוצה קבוצה ובדק האם היא הייתה אופציה ריאלית לעשות טרייד על בוגי. ברוב המקרים התשובה הייתה לא, וגם במקרים שהתשובה הייתה כן, התמורה לא הייתה מרשימה יותר מדי. כל עוד הסלטיקס לא היו במשחק, זו הייתה תחרות בין הפליקנס ללייקרס לסאנס, והקבוצות הללו לא רצו או שלא היו להן את הנכסים שהקינגס, וכל עולם הכדורסל, חשבו שמגיע להם בתמורה לאול-סטאר שלהם.
עם זאת, כעת לבוגי יש הזדמנות להוכיח כי כל הקבוצות הללו טעו. כעת יש לו הזדמנות להראות שכל בעיות המשמעת והסיפורים שיוצאים עכשיו לתקשורת על האופי שלו קשורים יותר לבעייתיות של הפרנצ’ייז של סקרמנטו ופחות אליו. כעת יש לו הזדמנות לדפוק ראשיד וואלאס לקריירה שלו. אולי זה לא יסתיים באליפות כמו אצל ראשיד (כי בכל זאת, מאחוריו ומאחורי AD וג’רו הולידיי יש שממה בניו אורלינס), אבל לפחות הוא יוכל לגרום לכמה ג’נרל מנג’רים להתחרט ולטרייד הזה להיראות עוד יותר גרוע בראי הזמן.
סופשבוע נעים, ואם מישהו מוצא את המצית שלי, דברו איתי.
Comments