• yuvaloz55

הנה זה בא

עודכן ב: 26 אפר 2019

יש בי איזשהו חלק שעדיין לא מאמין שהעונה הרגילה סוף סוף הסתיימה. העונה הזו הרגישה ארוכה יותר והייתה עמוסה בהמון נרטיבים שלאו דווקא קשורים בכלל לכדורסל. הריב המתוקשר בין קווין דוראנט לדריימונד גרין, האמירות ההזויות של קיירי ארווינג, הצחוק הרובוטי של קוואי לאונרד, הטירוף סביב בקשת הטרייד של אנתוני דייוויס, ההתנהלות המביכה של הלייקרס ושל לברון ג'יימס בתוך כל הטירוף הזה, הטרייד על קריסטאפס פורזינגיס ועוד מלא אירועים שתפסו את תשומת הלב שלנו אבל לא היה בהם תוכן מקצועי אמיתי.


התוכן הזה עכשיו הולך לקבל את תשומת הלב הראויה לו בפלייאוף הממשמש ובא, והתוכן הזה הולך לעצב את הליגה לקראת השנים הבאות. הפלייאוף הזה הולך להיות כמו סופת טורנדו ענקית שהולכת להפוך את הכפר המוכר של ה-NBA לשטח אש שבסופו הכפר הזה הולך להיראות שונה לגמרי. התוצאות של גולדן סטייט, בוסטון, פילדלפיה, טורונטו, מילווקי, ברוקלין והקליפרס ישפיעו על איך הליגה הולכת להיראות בעונה הבאה ובשנים הבאות, כך שהחודשיים הקרובים הופכים להיות מעניינים מאוד משום שלא רק שאנחנו הולכים לקבל את הכדורסל הטוב בעולם ברמה הכי גבוהה שיש, אלא אנחנו הולכים לקבל אותו עם תבלין משכר של השלכות מקצועיות דרמטיות על הפרי אייג'נטס הגדולים של הליגה.


אבל יהיה לנו קיץ שלם לדבר על פרי אייג'נטס ולנתח איך התוצאות ישפיעו על האוף-סיזון, עכשיו צריך לנתח מה יהיו התוצאות, אז יאללה לעבודה.


מילווקי (22-60) – דטרויט (41-41)

מאזן עונה רגילה – 0-4 למילווקי

מה מעניין פה – בואו נוציא את זה מהסיסטם שלנו על ההתחלה כדי שנוכל להתרכז בסדרות המעניינות יותר. דטרויט היא הקבוצה הכי חלשה בפלייאוף הנוכחי, גם מספרית (Net Rating של 0.4-, הכי נמוך מבין כל קבוצות הפלייאוף) וגם בעין בלתי מזוינת אפשר לראות זאת. לעומת זאת, מילווקי היא Arguably הקבוצה הטובה בליגה עם Arguably השחקן הטוב בליגה. אין שום סיבה שהבאקס יסתבכו מול הפיסטונס.


הפיסטונס הם קבוצה שתלויה מאוד ביכולת קליעה שלהם משלוש. הם זורקים 36.6% מהזריקות שלהם מחוץ לקשת (6 בליגה) אבל קולעים רק 35.4% מהקליעות שלהם (22 בליגה, לפי Cleaning the Glass). בנצחונות הם קולעים מעל 38%, בהפסדים הם קולעים בערך 31%. הנקודה בה הם הצילו את העונה שלהם הייתה בפברואר-מרץ בה הם ניצחו 17 מ-26 משחקים וקלעו בערך 38.6% מהשלוש לאורך כל התקופה הזו. קשה לי לראות אותם מעמידים מספרים כאלו מול ההגנה של הבאקס, שאמנם מאפשרת המון זריקות מחוץ לקשת אבל בעיקר לקלעים בינוניים. הם יתנו לאיש סמית' וברוס בראון לזרוק כמה שלשות שהם רוצים והבעיה מבחינת הפיסטונס היא שגם אם הם יקלעו באחוזים גבוהים מהממוצע, עדיין אין להם מספיק כשרון כדי להתמודד עם יאניס וחבריו. בטח אם בלייק גריפין לא בריא ב-100%. ובטח כשנזכרים שדוויין קייסי הופך להיות דחליל עם שפם כל פעם שמגיע הפלייאוף.


חשוב לזכור גם שמילווקי היא לא מדורגת 1 טיפוסית. הבאקס טרם ניצחו סדרת פלייאוף בגרסתם הנוכחית והעיר מילווקי מחכה לניצחון בסדרת פלייאוף כבר כמעט 20 שנה. הם הולכים לבוא בטירוף לסדרה הזו וקשה לי לראות את דטרויט מצליחים לעשות משהו מול המכונה המשומנת של מייק בודנהולצר. אולי לת'ון מאקר יהיה איזשהו Revenge Game מול הקבוצה שבחרה אותו בדראפט, אבל אם אנחנו מדברים על ת'ון מאקר, אז באמת שאין מה להמשיך יותר מדי.


תחזית – 0-4 לבאקס.





טורונטו (24-58) – אורלנדו (40-42)

מאזן בעונה הרגילה – 2-2

מה מעניין פה - אחד הסיפורים היפים של החצי השני של העונה זו ההגנה של אורלנדו. סטיב קליפורד שוב לקח קבוצה מוגבלת, הטמיע בה אלמנטים הגנתיים בסיסיים כמו לרדת מהר ולהתמקם נכון במתפרצת (הם מדורגים במקום השני בליגה ביעילות בהגנה על מתפרצות, לפי Cleaning the Glass), להתאבד על ריבאונד הגנה (75.4% מהריבאונדים הפנויים בהגנה נופלים לידיים של שחקני המג'יק, מקום 3 בליגה) ולמנוע שלשות (32% מהזריקות של היריבות מגיעות משלוש, מקום 9 בליגה) ולמרות שזה לקח קצת זמן, זה השתלם עם ההגנה הטובה בליגה מאז ה-1 בפברואר ומאזן 9-21 (מאזן טוב יותר משל הווריורס, הנאגטס, הסיקסרס, הסלטיקס ועוד מלא קבוצות באותו פרק זמן).


ההגנה הזו היא המיינסטרים של ההגנות המודרניות ב-NBA. מניעת שלשות ומתפרצות על חשבון כפייה של פחות איבודים ויותר זריקות מהמיד ריינג' של היריבה. לכאורה מדובר בנוסחא שמרנית ומנצחת, אלא שמול טורונטו זה כנראה לא יתאים, משום שלראפטורס יש קלעים מעולים מהמיד-ריינג', במיוחד קוואי לאונרד. רק הווריורס והספרס קולעים באחוזים טובים יותר מחצי-מרחק מהקנדים, ואין סיבה שזה ישתנה אם המג'יק יתנו לראפטורס לעשות כרצונם באזור הזה.


עם זאת, אורלנדו היא לא דטרויט ויש לה קצת יותר איכות. ניקולה ווצ'ביץ' יכול לעשות בעיות למארק גאסול ולסרג' איבקה ובצד השני יש למג'יק כלים הגנתיים כדי להפריע לראפטורס (זו יכולה להיות ההזדמנות של ג'ונתן אייזק להראות את הארסנל ההגנתי המשובח שלו בבמה גדולה) ואולי הקהל שלהם יהיה פקטור אחרי שיחווה פלייאוף בפעם הראשונה מאז 2012. עם זאת, אני עדיין לא רואה את זה מחזיק מים. הקונספט ההגנתי של קליפורד יכול להתברר כניתוח מוצלח, אבל גם ככזה בו החולה מת אחרי 5 משחקים. לראפטורס פשוט יש יותר מדי כשרון.


תחזית – 1-4 לראפטורס





פילדלפיה (31-51) – ברוקלין (40-42)

מאזן בעונה הרגילה – 2-2

מה מעניין פה – וואו, מה לא?


פילי היא, לדעתי, הקבוצה הכי מעניינת בפלייאוף הזה. מצד אחד, יש את אלמנט הפרי אייג'נסי של ג'ימי באטלר וטוביאס האריס שנותן תחושה של סופיות וזמניות בכל פעם שהחמישייה של הסיקסרס על הפרקט. ומצד שני, וזה הצד המעניין יותר, הסיקסרס הם קבוצת הצמרת היחידה שמשחקת באופן מודע ומכוון דקות ארוכות עם שני שחקנים שלא מהווים איום ממשי על הסל מחוץ לצבע, ובמקרה מדובר בשני השחקנים הכי טובים שלה, בן סימונס וג'ואל אמביד.


השלשה היא השרביט הבכור של הכדורסל המודרני ויש משהו קצת חתרני בנסיון לשחק עם שני שחקנים שאחד מהם לא קולע שלשות באחוזים מעניינים (30% מהשלוש) והשני בכלל לא מסתכל על הטבעת מהאזור הזה. זה יהיה מרתק לראות איך ההגנות מתייחסות אל סימונס ואמביד ואיך ברט בראון ינסה להפוך את החסרון הזה ליתרון. הוא התחיל כבר להתנסות בכל מיני תרגילים שבהם אמביד וסימונס משמשים כחוסמים לג'יי ג'יי רדיק וכך לנצל את העובדה שהשחקן של אמביד/סימונס תופס מהם מרחק. זה דומה לדרך בה סטיב קר משתמש בדריימונד גרין לפעמין כחוסם, וזה יכול להיות פתרון אלגנטי לבעיית הריווח של הסיקסרס.


בלי קשר, יהיה מעניין לעקוב אחרי סימונס ספציפית. בפלייאוף הקודם התחלנו לראות את התקרה שלו מול בוסטון והעונה כבר אפשר לראות בבירור איך חוסר הקליעה שלו מגביל את כל הקבוצה. בדקות שסימונס על הפרקט לסיקסרס יש Net Rating שלילי של 2.2-. זה מעורר לא מעט סימני שאלה לגבי ההתאמה של סימונס לסיקסרס בפרט ולכדורסל המודרני בכלל והפלייאוף הזה זו הזדמנות נהדרת לקבל קצת סימני קריאה.


יש משהו קצת דטרמיניסטי באמירה הזו. הרי סימונס הוא שחקן סופר מוכשר וסביר להניח שאם הוא היה מגיע לליגה לפני 20 שנה הוא היה סוג של מג'יק ג'ונסון (בגרסת השחקן, לא גרסת הנשיא שהתפטר כי הוא אוהב לצייץ יותר מדי). סביר להניח שבמשחקי שלוש על שלוש בשכונה הוא יהיה בלתי מנוצח כי הוא פשוט טוב בכדורסל, אבל ה-NBA של השנים האחרונות זה כבר לא ממש כדורסל, זה ספורט על גבול המדע, ובמדע יש פחות משמעות לאלמנטים כמו תחושה למשחק ושליטה בקצב המשחק וכל מיני דברים שלסימונס יש אותם בכמויות. מנגד, המדע אומר שצריך לקלוע שלשות כי זו אחת הזריקות הכי יעילות במשחק וזה הכלי היחיד שאין לסימונס בארגז הכלים שלו. האם יכול להיות שבגלל השינויים שה-NBA עוברת בשנים האחרונות בן סימונס לעולם יהיה מגבלה? האם הוא יצליח לנצח את הקרב למרות שאין לו את שרביט הבכור?


כל הטררם הזה מתרחש כשממול מחכה לה הקבוצה החביבה מברוקלין. הנטס היו ההפתעה הנעימה של העונה ויש להם בהחלט סיבות לאופטימיות. אחת מנקודות התורפה שלהם העונה, האיבודים (14.7% מהפוזשנים שלהם הולכים לאיבוד, מקום 24 בליגה), זו לא נקודה שהסיקסרס שמים עליה דגש. רק פורטלנד וסן אנטוניו כופות פחות איבודים על היריבות שלהן.


זה, ביחד עם התעלות של דאנג'לו ראסל וגרסה לא בריאה של ג'ואל אמביד עלולים להיות מתכון לאסון עבור הסיקסרס, אבל אני לא חושב שלנטס יש מספיק כח אש. דאנג'לו ראסל כבר לא לוהט כמו מוקדם יותר העונה (שימו לב לגרף למטה) ומאז ה-1 בפברואר לנטס יש את ההתקפה ה-28 בליגה. זה לא מספיק מול הכשרון של הסיקסרס.


תחזית – 2-4 לסיקסרס.





בוסטון (33-49) – אינדיאנה (34-48)

מאזן בעונה הרגילה - 1-3 לבוסטון.

מה מעניין פה - זו הייתה יכולה להיות אחלה סדרה אם ויקטור אולדיפו היה בריא. אינדיאנה אמנם החזיקה מעמד יפה מאוד בלי האולסטאר שלהם העונה, בטח ביחס לעונה שעברה בה הם נראו כמו קבוצת גביע קוראץ' (עדיין יש את המפעל הזה?) בלעדיו, אבל בחודש האחרון הם מגלים כמה החיים קשים כשאין לך כוכב יוצר ברמה גבוהה.


מאז ה-1 במרץ לפייסרס יש את ההתקפה ה-25 בליגה (107.2 נק' ל-100 פוזשנים) והם מגיעים ליותר זריקות בסוף שעון, איפה שהאחוזים יורדים דרמטית. למרות הרבה נסיונות יפים של בויאן בוגדנוביץ', אין לפייסרס מספיק כשרון בהתקפה כדי להתמודד ברמות הכי גבוהות בליגה. הם עדיין ישחקו חזק ויהיו ממושמעים והם לא ינצחו את עצמם, אבל הם גם כנראה לא ינצחו אף אחד אחר.


בוסטון, לעומת זאת, ממש לא יכולה לנוח על זרי הדפנה. הסלטיקס לא יכולים להרגיש בנוח עם עצמם אחרי העונה המאכזבת שלהם והם צריכים לנצח בצורה משכנעת כדי לבנות לעצמם את הבטחון לקראת הסדרה הבאה מול מילווקי. במובן הזה, הפציעה של מרכוס סמארט אמורה, על הנייר, לפגוע בהם. סמארט היה השחקן הכי סולידי ועקבי בקבוצה ההפכפכה של הסלטיקס העונה והכניסה שלו לחמישייה בחודש השני של העונה עזרה לקבוצה להתייצב, עד כמה שאפשר היה להתייצב בעונה המוזרה הזו שעברה על בוסטון.


עם זאת, הפציעה הזו עשויה להיות בדיוק מה שהרופא רשם. פתאום נפתחו כמעט 30 דקות שאפשר לחלק בין ג'יילן בראון, גורדון הייוורד, ג'ייסון טייטום וטרי רוז'יר, ללטף קצת אגואים ולבנות את הבטחון מחדש למי שצריך (יש תחושה שהמישהו הזה כל שבוע משתנה בבוסטון העונה).





מה שיהיה מעניין לעקוב אחריו אצל הסלטיקס, מעבר לכך שסוף סוף נראה את קיירי ארווינג משחק בפלייאוף עבורם, הוא כמות הזריקות שלהם מאזור הטבעת. זה היה עקב האכילס שלהם בעונה הרגילה (רק 31.5% מהזריקות שלהם הגיעו מאזור הטבעת, מקום 27 בליגה) ולא בטוח שמול מיילס טרנר הנתון הזה צריך להשתנות. זה בדיוק המקומות שכיף לעקוב אחרי בראד סטיבנס ולראות איך הוא מפצה על כך שהקבוצה שלו לא מנצלת את האזור הכי יעיל במשחק. אבל גם זה לא אמור למנוע מהסלטיקס לתקוע יתד בחצי הגמר האזורי.


תחזית – 1-4 לסלטיקס


גולדן סטייט (25-57) – לוס אנג'לס קליפרס (34-48)

מאזן בעונה הרגילה – 1-3 לווריורס

מה מעניין פה – בשנתיים של דוראנט בווריורס התרגלנו לראות דומיננטיות דורסנית. חוץ מהסדרה מול הרוקטס בעונה שעברה, הווריורס הפסידו רק שני משחקים ליריבות מהמערב ואלו היו משחקים שהם יכלו להרשות לעצמם להפסיד. למה העונה, כשהם גם הוסיפו את דמארקוס קאזינס לחמישייה, אמורה להיראות אחרת?


הקליפרס עשו אחלה עונה. באמת. דוק ריברס הוא מועמד ראוי לתואר מאמן העונה ובהתחשב בשינויים הגדולים שנעשו תוך כדי תנועה אולי אפילו הוא מועמד מוביל. לו וויליאמס הוא סיפור נהדר. דנילו גאלינרי הוא אורגזמה מהלכת של סטטיסטיקות מתקדמות. מונטרז הארל משחק נפלא כמעט כמו השם שלו. לאנדרי שאמט הוא אחד הרוקיז הכי מרשימים במחזור רוקיז מרשים במיוחד. ועדיין, זה לא באמת משנה. כשהווריורס מתעוררים משנת החורף שלהם שום דבר לא באמת משנה. הקליפרס הם פשוט עוד מכשול קטן שניצב בדרך מבחינתם. כמו עוד דמות חסרת חשיבות שנרצחת באדישות ב"משחקי הכס".


אבל האם לקליפרס יש סיכוי להיות טיריון לאניסטר? האם יש להם סיכוי להיות הגמד הממזר החכם שמסוגל לחשוב כמה צעדים קדימה ולשנות את כללי המשחק?


לא, אין להם, אבל זה היה נחמד לחשוב על זה לרגע. הקליפרס הם קבוצה שבנויה לרוחב והיא בנויה מעולה לעונה הרגילה, אבל בפלייאוף באופן אינהרנטי יש להם חסרון כי כמעט מול כל קבוצה בליגה, בטח במערב, אין להם את השחקן הטוב על המגרש בשום נקודת זמן. מול הווריורס, סביר להניח שלא יהיה להם גם את השחקן הרביעי הכי טוב על המגרש בשום נקודת זמן. עם איך שהווריורס נראים עם דמארקוס (12.6+ Net Rating ב-268 דקות שלו ביחד עם ארבעת הכוכבים האחרים) אני לא רואה דרך שזה לא נגמר בסוויפ.


תחזית – 0-4 לווריורס


דנבר (28-54) – סן אנטוניו (34-48)

מאזן בעונה הרגילה – 2-2

מה מעניין פה – הגענו לבראקט הכי מרענן אבל זה כנראה לא הבראקט שממנו תצא האלופה של 2019. דנבר היא הקבוצה הבכירה בבראקט הזה אבל היא מדשדשת קצת בתקופה האחרונה. מאז ה-1 במרץ יש להם מאזן 9-12 ו-Net Rating של 0.4+. על פני עונה שלמה אחוזי ההצלחה הללו היו משאירים אותם מחוץ לפלייאוף.


הדשדוש של הנאגטס נובע בעיקר מירידה באחוזי הקליעה. אחת הסיבות לכך היא שהם זורקים יותר שלשות לא מהפינה. עד ה-1 במרץ הם זרקו 24.9% מהזריקות שלהם Above the break ו-7.0% נוספים מהפינות. בחודש וחצי האחרון הם זורקים 27.2% מהזריקות שלהם Above the break ו-6.4% מהפינות. האחוזים שלהם מהפינות עלו בתקופה הזו, אבל האחוזים של הזריקות לא מהפינה ירדו. הסבר פוטנציאלי לכך הוא החזרה של וויל בארטון, שהוא שחקן שיוצר לעצמו ושחקנים כאלו בדרך כלל זורקים מהאזורים Above the break.


הסבר נוסף הוא שניקולה יוקיץ' קצת התעייף. יוקיץ' מסיים פחות התקפות של הנאגטס בתקופה הזו והמספרים שלו טיפה ירדו. מאז ה-1 במרץ ה-Net Rating שלו ירד ל-0.7+ אחרי שהיה באזור ה-4+ לאורך כל העונה. יכול להיות שהעומס מתחיל להשפיע על הג'וקר?





החדשות הרעות מבחינת הנאגטס הן שהספרס הם בדיוק הקבוצה הוטרנית שיכולה לנצל את חוסר הניסיון של הכעכים בסיטואציות כאלו. לספרס אולי אין את כמות הכשרון שיש לדנבר, אבל יש להם נסיון ויש להם יתרון בעמדת המאמן. מבחינה הגנתית יעקוב פולטל ולמרקוס אולדריג' אמורים תיאורטית להתמודד עם יוקיץ' ופול מילסאפ ודרק ווייט יכול לאמלל את חייו של ג'מאל מארי. השאלה היא האם זה יספיק?


זו השאלה התמידית עם הספרס הנוכחיים. יש להם רצפה יחסית גבוהה, אבל התקרה שלהם מאוד קרובה לרצפה. מה שמעניין בסדרה הזו מול הנאגטס זה שמדובר בשתי קבוצות חוץ חלשות יחסית. לספרס היה מאזן 26-15 בחוץ העונה (המאזן ה-17 בטיבו בליגה) ואילו לנאגטס היה מאזן קצת יותר טוב של 21-20 (מקום 12). יכול להיות שבסדרה הזו יהיה מספיק לספרס לגנוב משחק אחד בהתחלה ואז פשוט לשמור על הביתיות ולגנוב את הסדרה?


הצעירות של הנאגטס במעמדים הללו מפתה אותי לבחור בספרס, אולם מצד שני קשה לי לסמוך על דמאר דרוזן שידע לנצל את הצעירות הזו. מצד שלישי, ההשפעה של הספסל של הנאגטס וכל המונטה מוריסים והמאליק ביזלים תהיה פחותה יותר משום שהרוטציות יתקצרו. מצד רביעי, זה גם נכון לגבי הספרס, שהספסל שלהם היה נקודת החוזק הכי גדולה שלהם העונה. בקיצור, זה הולך להיות מאוד קרוב.


תחזית – 4-2 לספרס


פורטלנד (29-53) – אוקלהומה סיטי (33-49)

מאזן בעונה הרגילה – 4-0 לאוקלהומה סיטי

מה מעניין פה – הסדרה הזו היא הסדרה הכי מרעננת בפלייאוף הנוכחי משום שהיא מבטיחה שאחת מבין שתי הקבוצות שחוו את ההפסדים הכי קשים בסיבוב הראשון בפלייאוף 2018 (וגם בפלייאוף 2017) תצליח לעבור את המשוכה של הסיבוב הראשון.


פורטלנד מגיעה לסדרה הזו עם מטענים עמוקים מהסוויפ המשפיל שהם חטפו מההורנטס. גם אז הם הגיעו מהמקום השלישי והיו סוג של פייבוריטים, אבל הפליקנס חשפו אותם עם בליצים על לילארד שהוציאו את הכדור מהיד שלו (ה-Usage שלו ירד מ-29% בעונה הרגילה ל-24% בסדרה מול הפליקנס) והעבירו אותו לידיים הפחות יעילות של אל פארוק אמינו ואוון טרנר. השדים של הבלייזרס לא קשורים רק לסוויפ מהעונה שעברה, אלא גם לפציעה של יוסוף נורקיץ' שיעדר מהפלייאוף. נורקיץ' נתן את העונה הכי טובה בקריירה שלו עד שנפצע וקשה להעריך איך הפציעה שלו תשפיע על הבלייזרס משום שהם לא שיחקו כמעט מול קבוצות רלוונטיות מאז שהוא יצא מהסגל.


מנגד, אוקלהומה סיטי מגיעה לסדרה הזו אחרי אחת העונות הכי לא יציבות שזכורות לי. הם פתחו את העונה עם ארבעה הפסדים רצופים ואז יצאו למיני ריצה שהחזירה אותם לעניינים. בערך בינואר פול ג'ורג' לחץ על דוושת ה-MVP והת'אנדר נראו כמו הקבוצה הכי מפחידה במערב מחוץ לאוקלנד. הם התייצבו במקום השלישי והייתה להם את ההגנה הטובה בליגה. מאותה נקודה הם הפכו להיות פשוט קבוצה בינונית, פול ג'ורג' עבר משבר קליעה (אולי כתוצאה מהפציעה בכתף) וכשהוא לא בכושר שיא, לת'אנדר פשוט אין מרווח לטעות. ראסל ווסטברוק אמנם שובר שיאים מטופשים כל כמה דקות, אבל קבלת ההחלטות שלו ובחירת הזריקות שלו היא עדיין, המממ, מפוקפקת. סטיבן אדאמס נראה עייף ודניס שרודר, שפתח את העונה מצוין, התחיל להיראות שוב כמו דניס שרודר הרע והמוכר.


זה נראה היה בשבועיים האחרונים שהת'אנדר הולכים לסיים במקום השמיני ולסיים את העונה עם הפסד כואב מול הווריורס בסיבוב הראשון, אבל אז, איכשהו, עם סל ניצחון על יוסטון בשניות הסיום וניצחון על מילווקי כשכבר לא היה להם על מה לשחק, הת'אנדר הצליחו להשתחל למקום השישי ועכשיו הם מוצאים את עצמם בבראקט הנח יותר.


האם הם יכולים לצאת ממנו? האם הם ינצלו את החסרון של נורקיץ' והעובדה שסי.ג'יי מקולום מסיר חלודה עדיין?





אם פול ג'ורג' היה בריא ב-100% הייתי מרגיש בנח לבחור בת'אנדר, אבל זה כנראה לא המצב ונכון לכתיבת שורות אלו, לא ברור אם ג'ורג' ישחק בראשון והת'אנדר חייבים אותו כדי לנצח בסדרה הזו, בטח בחוץ. הת'אנדר הם ההוכחה לכך שאי אפשר יותר לבנות קבוצות בלי קליעה. לת'אנדר יש את כל שאר המרכיבים הדרושים לקבוצה מנצחת – גודל, אתלטיות, חמישייה מגוונת שיכולה לבצע חילופים בהגנה – אבל בלי קליעה הם פשוט לא יוכלו לנצח אף קבוצה בליגה, ובלי פול ג'ורג' אין להם אף שחקן שיכול לפתוח את ההגנה היריבה.

זו הבחירה שאני מרגיש איתה הכי לא בנח עד כה, בעיקר כי פורטלנד לא נתנה לי שום סיבה להאמין בה בפלייאוף וכי נורקיץ' לא משחק, אבל אני חושב ש-PG לא 100% ובלעדיו, אני פשוט לא מאמין שהת'אנדר יכולים לעבור סיבוב.


תחזית – 3-4 לפורטלנד.


יוסטון (29-53) – יוטה (32-50)

מאזן בעונה הרגילה – 2-2

מה מעניין פה – טוב, זאת ה-סדרה של הסיבוב הראשון.


מעבר לכך שמדובר בשחזור של חצי גמר המערב בעונה שעברה, מדובר בשתי הקבוצות הכי טובות בליגה מאז ה-1 בפברואר מבחינת Net Rating (הרוקטס עם 9.9+ והג'אז עם 9.0+).


בעונה שעברה הבידודים של ג'יימס הארדן וכריס פול הוציאו את ההגנה המתוקתקת של יוטה מאיזון וזה נגמר ב-5 משחקים. העונה הרוקטס מגיעים עם פחות כח אש מסביב להארדן ופול ואילו יוטה מגיעה עם קצת יותר נסיון. עם זאת, עדיין השאלה הכי מעניינת בסדרה הזו היא האם יוסטון תצליח להוציא את רודי גובר מהצבע?


ההגנה של יוטה מתוכנתת כמו מלכודת עכברים. אתה מונע מהיריבים את הזריקה משלוש ומפתה אותם לחדור לכיוון הצבע, אלא ששם מחכה הפטיש של גובר שרק מחכה לתקוע אותך. אחד הדברים שאני הכי אוהב לראות במשחקים של יוטה זה את הרגע בו השחקן החודר מסתכל לכיוון הטבעת בזמן החדירה, קולט שגובר נמצא שם ואז עושה אחורה פנה ויוצא בחזרה אל קשת השלוש. זה לא נרשם לגובר כחסימה, אפילו לא משפר לו את הסטטיסטיקות בהגנה על הטבעת, אבל זה הרגע שממחיש יותר מכל את העוצמה והנוכחות שלו בהגנה.


אולם יוסטון היא הקריפטונייט של גובר. ההרתעה של הארדן ופול בפיק-אנד-רול דחפה את קווין סניידר לבצע חילופים ולהוציא את גובר מהצבע, איפה שכוחות העל שלו כבר לא רלוונטיים. כשהוא שומר על כריס פול מעבר לקשת השלוש, הווינגספאן שלו חסר משמעות. כשהוא רודף אחרי הארדן 8 מטרים מהסל, לאף אחד לא אכפת שהוא החוסם הטוב בליגה. האם סניידר יכול למצוא דרך למנוע מהתסריט הזה להתממש שוב?


יכול להיות שחלק מהפתרון יגיע בעזרת הארדן עצמו. הזקן משתמש העונה פחות בחסימות ובפיק-אנד-רול ופשוט הולך לבידודים בלי לערב אף שחקן אחר. זה יפחית את העומס על גובר, אבל לא בטוח שזה יעזור לג'אז לנצח כי הארדן יעיל ברמות קליניות במהלכים הללו ולא ברור מי הולך לשמור עליו באופן כללי בג'אז. סביר להניח שזה לא יהיה דונובן מיצ'ל. ריקי רוביו הוא שחקן הגנה חכם, אבל זו משימה שגדולה עליו בכמה מידות ומשם זה כבר הופך להיות אופציות חסרות השראה כמו ג'יי קראודר ורויס אוניל.





זה יהיה מרתק לראות מי ינצח בקרב הסגנוני. הרוקטס הם הקבוצה שזורקת הכי הרבה שלשות בליגה ביי פאר (49.8% מהזריקות שלהם, כמעט 9% יותר מדאלאס שבמקום השני) ואילו הג'אז הם הקבוצה שמאפשרת הכי מעט שלשות בליגה (27.3%). מישהי תפסיד בקרב הזה, ואני חושב שגם אם יוסטון תפסיד בקרב הזה, יש להם יותר יכולת תגובה ויכולת אלתור מאשר לג'אז.


במלחמה הבלתי פוסקת בין ההאקרים לחברות אבטחת המידע תמיד יש משחק של חתול ועכבר בו ההאקרים מוצאים פרצה שאף אחד לא ידע שקיימת ואז החברות סוגרות אותה, אבל תמיד ההאקרים נמצאים שלב אחד לפני. יוסטון הם ההאקרים והג'אז הם חברה לאבטחת מידע, ובמקרה הזה אני הולך עם ההאקרים.


תחזית – 3-4 ליוסטון

1635 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com