הפריק מול המפלץ

סביר להניח שבכל פלייאוף אחר הייתי עכשיו נח. לפני פחות משבועיים התחתנתי ובינינו, אני עדיין שיכור. ההחלטה הרציונלית במצב כזה היא לנוח, לתת לכל עשרות ומאות הכתבים האחרים למלא את התוכן עבורכם ולהתאושש בקצב שלי.

אבל בפלייאוף הנוכחי זה פשוט לא אפשרי. סדרות חצי הגמר היו פשוט נהדרות אחת אחת. הסדרה הכי פחות איכותית, בין פורטלנד לדנבר, הייתה דרמטית וסיפקה את אחד המשחקים הכי משוגעים בהיסטוריה של הפלייאוף עם ארבע הארכות ורודני הוד. הסדרה בין הווריורס לרוקטס הייתה האיכותית מכולן וסיפקה רגעי מתח ועצבים לשני הצדדים, במיוחד בפציעה של קווין דוראנט וברבע האחרון החלש של הרוקטס בגיים 6 המכריע. הסדרה בין הבאקס לסלטיקס נתנה תוקף משפטי לגדולה של הבאקס ומנגד, חשפה את הבעיות של הסלטיקס לעיני כל. ואילו הסדרה בין הסיקסרס לראפטורס נתנה לנו את הרגע הזה.

כעת רק ארבע קבוצות נותרו לעמוד, אבל כרגע מעניינת אותי רק סדרה אחת. מפאת הנימוס אני אתייחס קצת לפורטלנד – גולדן סטייט, אבל זה באמת רק כי אני בחור נחמד. פורטלנד נתנה פלייאוף יפה מאוד עד כה, במיוחד בהתחשב בשדים שהם התמודדו עמם משנים עברו, אבל הדרך שלהם כנראה תסתיים בקרוב, גם אם קווין דוראנט לא יהיה בריא.

קליי תומפסון ואנדרה איגודלה יקחו על עצמם את דמיאן לילארד וסי.ג'יי מקולום בהגנה ואילו בהתקפה, הווריורס הולכים לעשות מאנס קאנטר סלט טורקי. צריך לתת קרדיט לקאנטר ששיפר קצת את ההגנה שלו ביחס לימים שלו בת'אנדר, אבל בסיבוב הראשון אוקלהומה סיטי לא איימה מבחוץ, מה שאפשר לו להגן על הפיק-אנד-רול בצורה שלא תפקיר אותו ואילו מול דנבר ראינו קצת את הזיופים המוכרים. מול הווריורס, הקבוצה שמולה קאנטר לא ראה פרקט בגמר המערב של 2016, יהיה לו קשה הרבה יותר, בטח אם הווריורס חוזרים לשחק באותו סגנון כמו 2016 ללא דוראנט (שיעדר מתחילת הסדרה).

לילארד ומקולום ינסו לתקוף את סטף קרי, כמו שהם עשו בהצלחה לג'מאל מורי, אבל באיזשהו שלב הכשרון יגמר להם, ומול הווריורס זה לא יספיק. מול דנבר הם אפשרו לנאגטס לזרוק יותר מ-40% מהזריקות שלהם מאזור הטבעת, נתון שהיה מוביל את הליגה בעונה הרגילה. בעוד הנאגטס הצעירים לא הצליחו לתרגם את הזריקות הללו למספיק נקודות (קלעו רק ב-58% באזור הטבעת) מול הווריורס, שקלעו קרוב ל-70% מהאזור הזה בעונה הרגילה, זה גזר דין מוות. לכן, בואו נתמקד בחיים.

הסדרה בין מילווקי לטורונטו היא אחת הסדרות הכי מלהיבות ומרעננות שאני זוכר בשנים האחרונות. טורונטו מעולם לא עלתה לגמר ומילווקי לא הגיעה לשם מאז 1974 ובאיזשהו מקום, לשתיהן מגיע.

לטורונטו מגיע על כך שמאסאי יוג'ירי החליט לעשות את השינויים ההכרחיים ולקח הימור גדול עם הפיטורים של דוויין קייסי והטרייד על קוואי (שעוד לא הצליח לגמרי כי קוואי עוד יכול לעזוב). טורונטו עשתה הכל נכון, עם פיתוח של פסקל סיאקאם, טרייד בדדליין על מארק גאסול (שהוכיח את עצמו בסדרה מול הסיקסרס עם ההגנה שלו על ג'ואל אמביד) והענקת המפתחות של העיר לקוואי.

מנגד, מילווקי הייתה הקבוצה הטובה ביותר העונה עם השחקן הכי בלתי עציר במזרח וגם כאשר היא נתקלה במשוכה כמו בוסטון, ששיתקה אותה לגמרי במשחק הראשון של חצי הגמר, היא עשתה את ההתאמות הנחוצות ופירקה את הסלטיקס לגורמים.

הרבה מאוד זמן לא הייתה סדרה שלשתי הקבוצות היה כל כך הרבה מה להרוויח ומנגד כל כך הרבה מה להפסיד. הראפטורס עדיין צריכים לחשוש מאובדנו של קוואי. מילווקי עלולה לפספס פה הזדמנות שלא תחזור להשתלט על המזרח ואולי אפילו לגנוב אליפות מגולדן סטייט המותשת.

אז מה הופך את הסדרה הזו לכזו מרתקת? מהן השאלות המעניינות לקראת קרב הענקים הזה?

1. האם טורונטו תצליח לרוץ?

טורונטו הייתה הקבוצה הכי קטלנית במתפרצת בעונה הרגילה. השילוב בין קייל לאורי ורגלי האיילה של פסקל סיאקאם היה משובח והם הובילו את הליגה בנק' במתפרצת, לפי Cleaning the Glass.

בפלייאוף המשחק מאט טיפה, עם זאת, הראפטורס מנסים לשמור את המשחק כמה שיותר מהיר. קצב המשחק שלהם האט בפחות מ-0.5 שניה פר פוזשן בפלייאוף ובסיבוב השני הם היו אחת הקבוצות ששיחקו בקצב הכי מהיר. זה הכרחי עבורם בשביל להכניס את לאורי וסיאקאם וסרג' איבקה שמגיע כטריילר למשחק, כדי שיוכלו להוריד עומס מקוואי לאונרד (אוטוטו נדבר גם על זה).

מנגד, מילווקי מציגה את ההגנה הטובה ביותר בליגה, שאחד היסודות שלה הוא הגנת מעבר מצוינת. הבאקס היו הקבוצה הטובה בליגה במניעת נקודות במתפרצת, אבל הם לא הכי טובים במניעה של מתפרצות (15.4% מהפוזשנים של היריבות שלהם בעונה הרגילה היו מתפרצות, מקום 16 בליגה). הם מסתמכים המון על האורך והאתלטיות של יאניס וחבריו כדי להפתיע את מי שמנסה להפתיע אותם במתפרצת. זה בדרך כלל נגמר ככה.

הקרב הזה הוא משמעותי משום שהוא חלק אלמנטרי מהאסטרטגיה של שתי הקבוצות. אם מילווקי תצליח למנוע מטורונטו לייצר נקודות במתפרצת, הראפטורס יצטרכו להסתמך יותר על נקודות במשחק העומד ולעייף יותר את קוואי. עם זאת, אם הראפטורס יצליחו לגנוב נקודות במעבר, הם יקדחו חור בספינת ההגנה של הבאקס, שנראית בלתי חדירה עד כה בפלייאוף.

2. האם לקוואי יגמרו הבטריות?

הראפטורס מגיעים עם פחות מנוחה מהבאקס, עם 3 משחקים יותר באמתחתם ואחרי סדרה מתישה מול הסיקסרס. קוואי משחק הכי הרבה דקות בפלייאוף בקריירה (37.4) וה-Usage שלו קפץ מ-29.6% בעונה הרגילה ל-33% עד כה בפלייאוף.

זמן טוב להזכיר שעד עכשיו הראפטורס שמרו על קוואי בצמר גפן, בלי בק טו בק, עם מנוחות מתי שהוא רק רוצה, אבל בסדרה הזו יכול מאוד להיות שהם יצטרכו למתוח אותו ל-40 דקות למשחק עם Usage ג'יימס הארדני. יכול להיות שברגעים הללו המנוחות שקוואי קיבל במשך כל העונה ישתלמו, אבל זה לא יהיה פשוט עבורו.

לפי המצ'-אפים של העונה הרגילה, קוואי הולך להישמר, לפחות בתחילת הסדרה, על ידי כריס מידלטון, מה שאומר שיאניס הולך לשמור על פסקל סיאקאם. זה יקשה מאוד על ספייסי פי להראות את היכולת שהתרגלנו לראות ממנו בעונה הרגילה ובסדרה מול אורלנדו. התקווה כאן צריכה להגיע מהכיוון של קייל לאורי ומארק גאסול. בוסטון אמנם הודחה בצורה די משפילה מול הבאקס, אבל בראד סטיבנס בכל זאת חשף כמה דרכים להתמודד עם ההגנה של הבאקס ויכול להיות ששווה לניק נרס לאמץ קצת את הטקטיקות שלו.

הבאקס תחת בודנהולצר מתמקדים במניעת זריקות מאזור הטבעת. הם הובילו את הליגה בקטגוריה הזו בעונה הרגילה וגם בפלייאוף היריבות שלהם זורקות פחות מ-30% מהזריקות שלהן מאזור הטבעת. הם עושים את זה תוך ויתור על קשת השלוש. כאשר הבאקס מגנים על הפיק-אנד-רול בהגנה, הם בדרך כלל מגנים עם ברוק לופז (או השחקן הגבוה) קרוב לטבעת וכך בעצם מה שנשאר פתוח הוא הפיק-אנד-פופ של השחקן הגבוה המתקיף בפיק-אנד-רול. הבאקס מהמרים על כך שהגבוה לא יזרוק כל הזמן ושגם אם הוא יזרוק, הם יוכלו לשים לו יד על הפנים בזכות האורך והזריזות שלהם. כך בעצם הם תחזקו את ההגנה הטובה בליגה למרות שהם אפשרו הכי הרבה שלשות בליגה.

במקרה של הראפטורס, השחקן שצפוי להיות פנוי רוב הזמן הוא גאסול. האם גאסול יהיה מוכן ללכת נגד האינסטינקטים שלו ולקחת כמות זריקות גבוהה מהרגיל משלוש? אל הורפורד זרק 3.0 זר' משלוש בעונה הרגילה, אולם מול הבאקס הוא קפץ ל-5.6 זר' וכנראה שהוא היה צריך לזרוק יותר. גאסול צריך לא לחשוש לזרוק כשהכדור מגיע אליו, זאת הדרך הטובה ביותר של הראפטורס להעניש את הבאקס על ההגנה האוונגרדית שלהם.

דרך נוספת בה הראפטורס יכולים לנצל את האובר-פוקוס של הבאקס על אזור הטבעת הוא דרך חסימה נוספת. כאשר השחקן עם הכדור (נניח שזה קוואי) משתמש בפיק-אנד-רול עם גאסול כחוסם מידלטון ינסה לעבור מעל החסימה ולופז ימתין ללאונרד באזור הטבעת. במצב הזה האופציות של לאונרד הן לזרוק זריקה קשה מול לופז באזור הטבעת, לזרוק זריקה יחסית פנויה מחצי מרחק (מה שמילווקי רוצה שהוא יעשה) או למסור לגאסול שיחכה פנוי ב-Top of the key, שזו האופציה שתיארתי בפסקה הקודמת. אבל יש אופציה נוספת, והיא שברגע שקוואי חודר לכיוון הטבעת גאסול יבצע חסימה נוספת לקייל לאורי שנע לכיוונו. מכיוון שלופז נמצא באזור הטבעת כדי להכיל את הפיק-אנד-רול הראשוני, אין אף אחד שנמצא ליד גאסול כדי לעזור למי שזה לא יהיה ששומר על לאורי (נניח שזה אריק בלדסו, לצורך הפשטות).

כך נוצר מצב בו לאורי, קלעי שלוש טוב יותר מגאסול, מקבל את הכדור מלאונרד פנוי יחסית לזריקה. הסלטיקס ביצעו את המהלך הזה כמה פעמים בסדרה מול הבאקס ויהיה מעניין לראות אם הראפטורס יעתיקו אותו מהם. זו תהיה אחת הדרכים להכניס את לאורי לעניינים ובכך להוריד את העומס האדיר מקוואי.

3. מתי קוואי יתחיל לשמור על יאניס?

יאניס הגיע לשלב בקריירה בו אין ממש דרך טובה להגן עליו. כמעט כל אסטרטגיה הגנתית מגלמת בתוכה איזושהי הקרבה ויאניס מוכשר מספיק בשביל לנצל כל מילימטר שההגנה נותנת לו. אחרי המשחק הראשון מול הסלטיקס, יאניס החל לקבל את הכדור אחרי תנועה והרבה מאוד פעמים הוא הצליח לגרום לחילופים בהגנה של הסלטיקס. בכל פעם שמישהו מלבד אל הורפורד שמר עליו, פשוט לא היה לו סיכוי. מה שמעניין הוא שגם כאשר הורפורד שמר עליו יאניס הלך והשתפר ככל שהסדרה התקדמה. אחת הסיבות לכך היא הקליעה שלו מבחוץ.

יאניס זורק כמעט 4 זריקות לשלוש בפלייאוף וקולע אותן ב-32.4% ראויים. זה טוב יותר מהמספרים שלו בעונה הרגילה (26% על 2.8 זר') וזה גורם להגנה קצת יותר לכבד אותו מחוץ לקשת. זה לא אומר שנצמדים אליו, אבל זה אומר שהשחקן שלו לא חונה יותר באזור הטבעת, אלא נמצא כמה צעדים קרוב אליו כדי שיוכל לשים יד במקרה ויאניס משחרר זריקה ולפעמים יאניס מצליח לנצל את זה לטובתו. להורפורד, למשל, הוא עשה את זה.

אנחנו צריכים לנצור את הרגע הזה כי זה עלול להיות הרגע האחרון בו ליאניס יש איזושהי חולשה במשחק שלו, בו הוא עדיין אנושי. יכול מאוד להיות שבעונה הבאה הוא כבר יהיה שחקן של 34%-35% מהשלוש ואז יהיה מדובר בלברון אתלטי יותר.

הראפטורס צריכים לקוות שהרגע הזה לא יקרה במשמרת שלהם, אבל אם כן, הם יצטרכו לשלוף את נשק יום הדין ולשמור את יאניס עם קוואי. בעונה הרגילה לא ראינו את זה הרבה, אבל אני מניח שבאיזשהו שלב בסדרה ניק נרס יבצע את ההתאמה הזו. זה הולך להיות אחד הרגעים הכי מלהיבים בליגה בשנים האחרונות, רגע בו השחקן ההתקפי הכי עוצמתי שיש בליגה כרגע ניצב מול שחקן ההגנה הכי טוב ב-5 השנים האחרונות. רגע בו כח בלתי ניתן לעצירה פוגש חפץ בלתי ניתן להזזה (זה נשמע טוב יותר באנגלית).

המשמעויות כאן הן אדירות. מבחינת טורונטו זה שוב חוזר לשאלת הבטריות של קוואי, ואילו מבחינת הבאקס זה מרתק משום שאם קוואי יצליח לנטרל את יאניס (משהו לא ודאי בכלל, דרך אגב) נשאלת השאלה האם יש להם תוכנית גיבוי. בעונה הרגילה אריק בלדסו תפקד כמיני-יאניס כאשר יאניס היה על הספסל והוא היה אחראי לייצר חדירות שהובילו למבטים פנויים משלוש ואילו כריס מידלטון עשה דברים של כריס מידלטון. זה בדרך כלל היה מספיק כדי לשרוד בקושי. הבאקס קלעו 106.8 נק' ל-100 פוזשנים בדקות שיאניס לא היה על הפרקט העונה, נתון שווה ערך להתקפה ה-25 בטיבה בליגה העונה.

כדי לנצח את טורונטו הם יצטרכו לעשות יותר מלשרוד.

יש עוד הרבה שאלות מעניינות לגבי הסדרה הפנטסטית הזו. האם מלקולם ברוגדון כשיר ב-100%? האם או.ג'י אנונובי יחזור במהלך הסדרה ויתן לראפטורס עוד קצת עומק? האם ניק נרס יכול לסמוך על הספסל שלו אחרי שהוא צמצם את הרוטציה שלו משמעותית מול הסיקסרס? האם מייק בודנהולצר ישתמש יותר בהרכבים עם יאניס כסנטר, מה שיקשה על ניק נרס לשחק עם מארק גאסול ויצמצם עוד יותר את הרוטציה של הראפטורס? האם הראפטורס יכולים לחזור לסגנון משחק יותר קבוצתי ולהעלות עוד הילוך אחרי הסדרה מול פילי או שמעכשיו זה ימשיך להיות המופע של קוואי?

זה רק קמצוץ מסימני השאלה המרגשים סביב הסדרה הזו, אבל לטעמי השאלות סביב משחק המעבר של הראפטורס, היכולת שלהם להפעיל מישהו אחר מלבד קוואי ורמת הדומיננטיות של יאניס בהתקפה יכריעו את הסדרה הזו.

בדרך כלל כשאני רוצה שסדרה תלך לכיוון מסוים אני נוטה להמר בצורה אחרת. ככה אני מגדר את עצמי. אם הסדרה הולכת כמו שאני רוצה זה מגניב, ואם לא, אז בדרך כלל היא הולכת לפי ההימור שלי, שזה גם מגניב. הפעם אני ממש רוצה שהסדרה הזו תלך ל-7 משחקים. אני חושב שטורונטו יכולה לתת פייט אדיר למילווקי ושהקרב הפרטי בין יאניס וקוואי (שני שחקנים שנבחרו במקום ה-15 בדראפט ועכשיו קוראים תיגר על תואר השחקן הטוב בעולם) הולך להיות אפי.

עם זאת, אני חושב שלבאקס יש יותר יתרונות יחסיים. הראפטורס יכולים להתמודד איתם, אבל זה יביא אותם לקצה גבול היכולת. התלבטתי אם לבחור בבאקס ב-5 משחקים, אבל זה מרגיש לי חסר כבוד כלפי קוואי, אז נלך על הבאקס ב-6 משחקים.