top of page
תמונת הסופר/תyuvaloz55

השחקן הכי רע הכי טוב שיש

אנשים אוהבים לא לאהוב את ראסל ווסטברוק. אומרים שהוא לוקח יותר מדי זריקות, שהוא מאבד יותר מדי כדורים, שכל ההתנהלות שלו נראית שחצנית למדי. אני, לעומת זאת, מת עליו. ווסטברוק הוא ללא צל של ספק השחקן האהוב עליי בליגה, לאו דווקא בגלל היכולות הפסיכיות שלו כאתלט וככדורסלן, אלא בעיקר כי הוא מייצג זן נדיר של ספורטאים. הספורטאים המשוגעים האלה, הראשיד וואלאס הזה, הדניס רודמן הזה. הספורטאים שאתה אף פעם לא יודע מה תקבל מהם בערב נתון, אבל אתה יודע שזה יהיה מלהיב.

בליגה של היום כל כך נדיר לראות שחקנים שמספקים לך הצגה מעבר למשחק. עבור הרבה מאוד שחקנים לשחק כדורסל זו עבודה, וקשה לבוא אליהם בטענות, מכיוון שהליגה כבר מזמן הפכה מספורט פופולרי לסוג של עסק. קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק בו זה קרה, אבל לאט לאט הליגה הפכה לפס ייצור של שחקנים מוכשרים חסרי השראה והיום אפשר להגיד שאפשר למצוא ב-NBA הרבה פחות אלן אייברסונים וראשיד וואלאסים והרבה יותר גראנט הילים. למען האמת, תמיד היו יותר גראנט הילים, אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים ירידה חדה באייברסונים.


Image

השחקן הכי אדיר בליגה. ראסל ווסטברוק


אולם ווסטברוק הוא סוג של זן נדיר. אחרון המוהיקנים, או האייברסונים, אם תרצו. מבחינת כדורסל, הוא משלב בצורה מדהימה בין יכולות אתלטיות מטורפות (לטעמי, רק לברון ג’יימס עולה עליו בקטגוריה הזו בליגה) לדרייב פנימי שכמעט ואין שני לו ברחבי הליגה. כשכל זה מתחבר ביחד עם האקספלוסיביות המפחידה שלו (מדורג 8 בליגה בחדירות למשחק עם 7.5 חדירות) והקליעה המשתפרת (34% מהשלוש בינתיים העונה לעומת ממוצע קריירה של 30.4%), מדובר בשחקן הכי מלהיב שיש כיום לליגה להציע.

אותו דרייב פנימי שדיברתי עליו בא לידי ביטוי בחזרה המוקדמת שלו למגרשים. בעוד הבנמ”ח שלו דרק רוז לקח את כל הזמן שבעולם כדי להשתקם אחרי הפציעה שלו, ווסטברוק צפצף על כל לוחות הזמנים וחזר לפרקט כבר במשחק השלישי של העונה (רק בשביל הפרופורציות, לפי לוח הזמנים, הוא היה אמור לחזור השבוע לסגל הת’אנדר). החזרה שלו החזירה את הצבע ללחיים של קווין דוראנט בפרט, ואוקלהומה בכלל. כשווסטברוק על המגרש, הוא האיש שמעצב את הזהות של הת’אנדר, בעוד קיי-די עושה את שלו מבחינת סטטיסטיקות. ללא ווסטברוק, ראינו שמדובר בקבוצה טובה, אבל די פרווה. עם ווסטברוק, מדובר בקונטנדרית מפחידה שאף אחד לא רוצה לפגוש.


Image

בהתמודדות עם הפציעה שלו, ווסטברוק הוכיח שהוא תמונת הראי של רוז מחוץ לפרקט


אותו דרייב פנימי בא לידי ביטוי גם במשחק ההגנה שלו. בזמן שהיכולות ההתקפיות שלו הן וירטואוזיות אם כי לא הכי יעילות בעולם (קולע ב-40% בלבד ממרחק של 3 מטר או פחות מהטבעת), ההגנה של ווסטברוק היא כח שאי אפשר להתכחש אליו. ראסל חוטף 2.0 כדורים למשחק (מדורג 9 בליגה) והוא מחזיק את היריבים שלו על 52% בזריקות מתוך הצבע (מקום 7 בליגה בין הגארדים), אבל מעבר לסטטיסטיקות שתמיד יכולות לרמות, מדובר בהרגשה. לראות את ווסטברוק משחק הגנה זו חוויה, הוא משחק באינטנסיביות שלא הייתה מביישת את אדוארד נורטון בסצנת משחק הכדורסל ב”אמריקה איקס“, ואני בטוח שהעובדה שהוא עדיין לא נבחר לחמישיית ההגנה של העונה רק מדרבנת אותו עוד יותר לשמור חזק.

אותו דרייב פנימי בא לידי ביטוי גם במשחק הנהדר השבוע מול הווריורס, בו ווסטברוק הציל כדור ש-99% מהשחקנים בליגה היו מוותרים עליו, ובסוף המהלך קבר את השלשה המנצחת. אפשר להגיד שהוא היה צריך למסור לדוראנט, אבל לטעמי אין ראוי מראסל כדי לזרוק את הג’אמפ המנצח. הוא לאט לאט מתגלה כפחות רובין ויותר באטמן, וכל עוד הדינאמיקה עם קווין דוראנט לא נפגעת, לסקוט ברוקס ואוקלהומה אין סיבות להתלונן.


Image

קצת פחות רובין. קצת יותר באטמן. ראס וקיי-די


בשנה שעברה עוד שמענו כמה תלונות, כשחלק מהמבקרים טענו שווסטברוק היה צריך להיות השחקן שמועבר בטרייד הנוראי ההוא ולא ג’יימס הארדן. אותם מבקרים טענו שאם כבר לעשות טרייד, אז עדיף להעביר את ווסטברוק, שהוא השחקן הפחות מוכשר מבין השניים וגם אפשר היה לקבל עליו תמורה נאה יותר. אולם ווסטברוק עונה בכל ערב על המגרש. האינטנסיביות ההגנתית שלו בתוספת המנהיגות שהוא מגלה באוקלהומה בשנה האחרונה באים כאנטיתזה להארדן, שעל אף היותו שחקן התקפה מבריק, מתגלה כחור בהגנה והעונה יעמוד למבחן ראשון בכל הקשור להנהגת קבוצת פלייאוף. אמנם סם פרסטי עשה בחירה נמהרת וטיפשית באותו טרייד לפני שנה, אבל הוא לפחות לא ויתר על ראסל, ועל זה מגיעה לו סקילה אחת פחות.

כרגע, עבורי, ראסל ווסטברוק הוא השחקן שהכי כיף לצפות בו בליגה, יותר מלברון ג’יימס, יותר מדוראנט, יותר מפול ג’ורג’, כי כשווסטברוק משחק, אתה מרגיש כאילו אתה איתו בשכונה. הוא השחקן שאתה לא רוצה שיהיה בקבוצה נגדך, הוא השחקן שהכי מפחיד לשחק נגדו כי הוא הכי חסר פחד בליגה. העימותים שלו עם הרי אדם כמו ננה או מארק גאסול רק גורמים לי להעריך אותו יותר. עבור כל מי שמחפש טיפה מעבר לכדורסל איכותי, למי שמחפש טיפה טראש טוק, טיפה אגרסיביות מוגזמת, טיפה טירוף על הפרקט, טיפה הרגשה של כדורסל קשוח של הניינטיז, ראסל ווסטברוק זה הבחור שלכם. במובן הזה, מדובר בשחקן הכי רע הכי טוב שיש. 

3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page