©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com

  • yuvaloz55

השילוש הקדוש של סקרמנטו

בדרך כלל, אלא אם כן זה מלווה בנרטיב מחוץ למגרש כמו בפילדלפיה או באיזשהו כוכב גדול שיורד מגדולתו כמו קובי בלייקרס, אנחנו לא נוטים להתייחס יותר מדי לנמושות של ה-NBA. אנחנו מעדיפים לרכז את מלוא מאמצינו בקונטנדריות, בקבוצות המובילות, בסופרסטארים הבכירים. זהו טבע האדם. הרי כמה מאיתנו יודעים מי נמצא במקום ה-12 ברשימה של “יש עתיד” או במקום ה-13 ברשימה של “העבודה”? הרבה יותר מעניין ללגלג על בוז’י או לגחך על הזקן המביך של יאיר לפיד, אבל זה לא אומר שסולומון יאסו שמעון (מי?) או מיכל בירן (מה?) הם לא הדבר הבא.

בשבוע הראשון של ה-NBA, בו הקבוצות עדיין מחממות מנועים ואנחנו מנסים להתרגל שוב פעם למינימום שעות שינה, זה הזמן לדבר על הנמושות שמאיימות לשבור את התדמית העונה, או יותר נכון, זה הזמן לדבר על הסולומון יאסו שמעון של הליגה, סקרמנטו קינגס.

אחרי קרוב לעשור של ניהול כושל ומבולגן שבא ביחד עם קרוסלת מאמנים (בשמונה השנים האחרונות עברו שם שישה מאמנים), נראה כי הקינגס מצאו את הדרך שלהם. הדרך הזו עוד ארוכה מאוד, ובשום צורה שהיא היא לא אמורה להסתיים בהופעת פלייאוף העונה, אבל לפחות יש להם דרך (אהמ, לייקרס), והיא נראית לא רע בכלל בארבעת המשחקים הראשונים של העונה.


כמו כל דבר בחיים, גם השיפור הנוכחי של הקינגס מתחלק לשלושה. להנהלה, למאמן ולכוכב. נתחיל מההנהלה. ויווק רנדיבה שהשתלט על הקינגס בתחילת העונה שעברה הוא בעלים טוב. אמנם הוא רוצה לייצר באזז בכל הזדמנות (לאחרונה הוא הציע את הרעיון הפופוליסטי וההזוי שהקינגס יתחילו לשחק בהגנה 4 על 5 כשאחד השחקנים מתפקד על תקן העצלן-מהשכונה-שלא-יורד-להגנה ובמקרה של החטאה הוא יקבל ליי-אפ קל) והוא כופה את רצונו על שדרת מקבלי ההחלטות (כפי שניתן היה לראות באתר גרנטלנד בדראפט האחרון, בו הוא דחף לבחירת ניק סטאוסקאס, שיושב לבן מקלמור על העמדה, במקום ללכת על אלפריד פייטון, שהיה פותר לקבוצה את בעיית הרכז), אבל הוא מוכן להשקיע בקבוצה, וזה הרבה יותר משהיה אפשר להגיד על האחים מאלוף, שדרדרו את הקבוצה לתחתית הליגה בשנים האחרונות שלהם כבעלי הקבוצה.

סכנה מסוימת שרנדיבה טומן בחובו היא הצורך הכלבלבי משהו של בעלים חדשים לסמן את הטריטוריה שלהם באמצעות טרייד גדול או מהלך בומבסטי. במילווקי ראינו בקיץ חילופי מאמנים מכוערים במיוחד שנבעו מהצורך הזה ובברוקלין כבר הפסקתי לספור כמה טריידים במסווה של השתנות על עצים ניסה מיכאיל פרוחורוב לעשות מאז שקנה את הפרנצ’ייז. החדשות הטובות הן שרנדיבה כבר סוג של עשה את המהלך הזה עם הטרייד בעונה שעברה על רודי גיי, ושהטרייד הזה הסתדר טוב מאוד עבור הקינגס. החדשות הרעות הן שהשם של סקרמנטו עדיין עולה בכל פעם שאיזשהו אול-סטאר עושה קולות של עזיבה, כפי שקרה כשסאגת קווין לאב החלה וכפי שעדיין קורה עם ראג’ון רונדו. השמועות הללו מצביעות על כך שרנדיבה וסקרמנטו רוצים לעשות עוד מהלך גדול כדי לקצר את תהליך חזרתם לצמרת. לא בטוח שהשכרה של רונדו לחצי שנה זה המהלך הזה.

עם זאת, רנדיבה מהווה, כאמור, שיפור עצום לעומת המאלופים במובן של ההשקעה שהוא מוכן להשקיע בקבוצה והשווקים שהוא יכול לפתוח עבורה (הודו מדינה די גדולה לא?), ועם הזמן הוא גם יפתח ניסיון ויהפוך לבעלים טוב יותר עבור הפרנצ’ייז. כעת, כשהבלאגן במשרדי ההנהלה התמתן, הדאגה של הקינגס צריכה להיות על המגרש, ולשם כך יש את מאמן הקבוצה, מייק מלון.

זו עונתו השנייה של מלון בסקרמנטו, וכפי שזה כמעט לא חוקי לבחור שחקני שנה שנייה לתואר השחקן המשתפר, זה כמעט לא הגיוני שקבוצה לא תשתפר בעונה השנייה שלה תחת אותו מאמן, ובמקרה של סקרמנטו, היה המון מה לשפר, במיוחד בהגנה. לפני שנתיים ההגנה של הקבוצה דורגה במקום ה-29 בליגה (108.6 נק’ ל-100 פוזשנים). בעונה שעברה מלון הובא מעמדת העוזר של גולדן סטייט על תקן המשיח ההגנתי, אבל התקשה להנחיל את השיטה שלו, וביחד עם העובדה ששחקני ההגנה הלגיטימיים היחידים של הקבוצה, לוק מבה א מוטה ופטריק פטרסון, הועברו בטרייד במהלך העונה, הקינגס דורגו במקום ה-27 ביעילות הגנתית עד פגרת האולסטאר (106.3).

עם זאת, לקראת סוף העונה היה שיפור קל בהגנה של הקינגס (בחודש מרץ ספגו 105.3 נק’ ל-100 פוזשנים), ונראה כי השיפור הזה נמשך אל תוך העונה הנוכחית. את העונה הזו הקינגס פתחו מול שתי התקפות טופ 5 של העונה שעברה (הקליפרס והבלייזרס) ומול הווריורס, שאלוהים יודע איך ההתקפה שלהם לא הייתה טופ 10 בעונה שעברה. לכאורה, היינו מצפים לתוצאות דומות לאלו שאנו רואים במשחקים של הלייקרס, אולם הקינגס לא רק שניצחו 2 מ-3 המפגשים הללו, הם גם עשו זאת לפרקים דרך ההגנה.

ההגנה המשתפרת באה לידי ביטוי בעיקר בירידה מהירה להגנה אחרי איבודים. סקרמנטו בשנים האחרונות הייתה מהמובילות בליגה באיבודי כדור, ועקב ירידה מסורבלת בהגנה, גם הייתה מהמובילות בליגה בספיגת נקודות במתפרצת. במשחקים הראשונים של העונה ניתן לראות את שחקני הקינגס דופקים ספרינטים חזרה להגנה כאילו המאבטחים בבלומפילד רודפים אחריהם (לא באמת), וכמעט אף פעם לא מאפשרים ליריבה יתרון מספרי במשחק מעבר. בנוסף, נראה כי הם שומרים הרבה יותר על נתיבי חדירה בעזרת שחקני הכנף, אך זהו הימור, מכיוון שלרוב זה משחרר קלעי שלוש (חוץ מדאלאס והלייקרס, הקינגס אפשרו הכי הרבה זריקות שלוש עד כה העונה), ובמקרה הזה זה הופך להיות משחק של אחוזים. עד כה, האחוזים משחקים לטובת סקרמנטו.


המשיח ההגנתי של סקרמנטו. מייקל מלון


בינתיים מלון הצליח לייצב את ההגנה, והמאלופים כבר לא מרעילים את המועדון ממשרדי ההנהלה וגם השמועות על המעבר לסיאטל פסקו, אבל זה באמת ראוי לפוסט? לא ממש. הסיבה האמיתית לפוסט הזה היא דמארקוס קאזינס.

אחרי שנים בהן הוא היווה את גרסת ה-NBA למריו בלוטלי, DMC נראה מוכן להפוך לפרצ’ייז פלייר אמיתי. אומרים שהקיץ עם נבחרת ארה”ב ביגר אותו, אבל בלי קשר למונדובאסקט, הכשרון של קאזינס הוא פשוט עצום, ולמעשה הופך אותו לאחד משחקני המטרה הטובים בליגה. לטעמי, קאזינס היום הוא שחקן מטרה הרבה יותר איכותי ויעיל מדווייט האוורד, לדוגמא.

תחשבו על זה רגע. כשאחד מהרובוטים של דריל מורי מכניס כדור להאוורד, זה נגמר או בזריקה של סופרמן או בעבירה של המגן. גם אם מגיע דאבל-טים, יכולת המסירה המוגבלת של האוורד לא תמיד מביאה לניצול של הפוסט-אפ שלו. לעומת זאת, כאשר קאזינס מקבל כדור בצבע, הוא גם מסוגל לקבור ג’אמפר מחצי-מרחק (קרוב ל-48% בעונה שעברה), הוא גם מסוגל לקחת את השחקן שלו לטבעת והוא גם מסוגל למסור כדור לשחקן שחותך או לשחקן שמחכה מחוץ לקשת (ממוצע הקריירה של קאזינס לאס’ הוא 2.5, לעומת 1.5 של האוורד). בלי קשר, קאזינס גם יקלע באחוזים טובים יותר את העונשין, אם וכאשר יעשו עליו עבירה.


אבל, רגע, זה דווייט. הוא שחקן ההגנה משנת תרפפ”ו. הוא סופרמן. ברור שהוא שחקן טוב יותר מקאזינס. אז לא. סטיב קליפורד ושארלוט הראו לעולם שאפשר לחפות על סנטר ללא כל יכולות דפנסיביות בעזרת שיטה הגנתית שכוללת את כל שחקני החמישייה, וכעת סקרמנטו נמצאת בדרכה לעשות את אותו הדבר. הערך של שחקן כמו דווייט בהגנה הוא כבר לא כל כך גדול כמו שהיה ב-2009. לעומת זאת, הערך של שחקן כמו קאזינס בהתקפה, כמו שהיה ניתן לראות בבירור במשחק מול הקליפרס ביום ראשון, הוא אדיר.

כל זה מוביל למסקנה הברורה שזו צריכה להיות עונת הפריצה של קאזינס, עונה בה הוא יבחר לאול-סטאר לראשונה, אבל בעיקר זו עונה בה הוא צריך להוביל את סקרמנטו לאנשהו. גם אם זה לא יסתיים בפלייאוף, זו צריכה להיות עונת מפנה עבור הפרנצ’ייז החלש ביותר בליגה ב-8 השנים האחרונות, במיוחד כאשר בקיץ הקרוב רודי גיי מסיים חוזה. בינתיים, ההתחלה נראית נהדר.

#ויווקרנדיבה #ניקסטאוסקאס #עומריכספי #מייקמלון #דמרקוסקאזינס

2 צפיות