התפרצות

לפני כמה שבועות ראיתי הרצאה של חבוב הודי בשם אסוואת’ דאמודרן, שהוא אחד המומחים העולמיים בנושא הערכות שווי. לא, אני לא הולך לחפור לכם על מכפילים פיננסיים וכל מיני שטיקים מהסוג הזה, אלא אני בסך הכל הולך להשתמש במשפט אחד שדמודרן השתמש בו במהלך ההרצאה שנכנס לי לראש.

אני מעדיף לעשות הערכה אמיתית ולטעות מאשר לעשות הערכה בדיעבד ולהיות צודק.

חשבתי הרבה על האמירה הזו והגעתי למסקנה שדמודרן צודק. יש ערך הרבה יותר גדול בניתוח המציאות לפי המידע הקיים כיום וניסיון לנבא את העתיד מאשר לנתח את העבר כאילו ידעת תמיד שזה יהיה המצב. במילים אחרות, הרבה יותר מגניב להיות נביא מאשר סתם טמבל, ובעוד דמודרן התייחס להערכות שווי של טוויטר ופייסבוק, אני החלטתי ליישם את דבריו על המקום שנוח לי, ה-NBA, דרך ניתוח של השחקנים שלטעמי הולכים לתת עונת פריצה בעונת 2015/16.

יש שחקנים שברור לכולם שהם הולכים להיות כוכבים. הנתונים לגבי אנתוני דייוויס, ויקטור אולדיפו ורודי גובר הם חד משמעיים, אולם לגבי השחקנים השונים שברשימה הזו קשה לדעת בוודאות האם הם באמת יתפתחו להיות שחקני רוטציה משמעותיים בליגה או אולסטארים. כל מה שאפשר לעשות זה לנתח את הנתונים, להסתכל על המציאות, ולנבא.

יעשה צעד קדימה העונה? אוטו פורטר

רודני הוד (יוטה ג’אז)

יוטה הפכה להיות הסוד הכי לא שמור בליגה אחרי שסיימה את העונה שעברה בריצה נהדרת (מאזן 14-21 מאז פגרת האולסטאר וההגנה הכי טובה בליגה בתקופה הזו), ולא מעט פרשנים מסמנים אותם כקנדידטים מובילים להתחרות על אחד הכרטיסים האחרונים לפלייאוף המערב. רוב הפרשנים הללו מבססים את ההערכה שלהם על סמך היכולת של רודי גובר, הענק הצרפתי ששינה אינספור זריקות מאז שנכנס לחמישייה של הג’אז (לאחר הטרייד על אנס קנטר בטרייד דד-ליין) ועל הדרך שינה גם את הפרנצ’ייז.

אבל גובר הוא לא השחקן הצעיר היחיד שכדאי לשים לב אליו בארץ המורמונים. גם על רודני הוד, שנבחר בבחירה ה-23 בדראפט 2014, צריך להסתכל בזכוכית מגדלת. מעבר לעובדה שיש לו את הנתונים הפיזיים המושלמים לשחקן הכדורסל המודרני (2.03 מ’, 100 ק”ג), להוד גם יש כשרון, שיש שאומרים שזה גם דבר די חשוב. לאחר פגרת האולסטאר של העונה שעברה הוד התחיל להיכנס לעניינים והעמיד מספרים נהדרים כולל 11.8 נק’, 2.2 ריב’, 2.1 אס’, 42% משלוש ומדד +/- של 3.2+ ב-24.1 דק’. זה ההפך מ-Rookie Wall.

אמנם הרוטציה של יוטה בעמדות הכנף לא ממש ברורה (אלק ברקס חוזר אבל הוא הרבה יותר מתאים להיות שחקן שישי, ג’ו אינגלס איכשהו הפך לשחקן לגיטימי ויש בור בעמדות הגארד לאור הפציעה של דאנטה אקסום), אבל זה בדיוק סוג הואקום שבתוכו הוד יכול למצוא לעצמו תפקיד משמעותי. אם הוא ימשיך מאיפה שהוא הפסיק בעונה שעברה, במיוחד בתחום הקליעה מבחוץ (1.6 שלשות למשחק אחרי האולסטאר), יכול להיות שיוטה מצאה לעצמה, בנוסף לגובר, עוד יהלום בסוף הסיבוב הראשון של הדראפט.

אוטו פורטר (וושינגטון וויזארדס)

מי שעד לפני כמה חודשים היה היעד לבדיחות מוסכים ומושא ללעג בתוכנית המופת Shaqtin’ A Fool נמצא בנקודת זינוק לא רעה לקראת העונה הממשמשת ובאה. פורטר הוכיח בפלייאוף האחרון שיש סיבה שוושינגטון בחרה בו במקום ה-3 בדראפט 2013 כשהתפרץ עם 10.0 נק’, 8.0 ריב’, 37.5% מהשלוש ומדד +/- הכי טוב בבירה עם 6.2+ (כל המדדים הללו מהווים שיפור ביחס לעונה הרגילה).

לטעמי, הסיבה ליכולת המשופרת של פורטר קשורה לסמול בול שרנדי וויטמן השתמש בו יותר ברגעי הסיום של העונה. השיטה הזו מנצלת יותר את יכולת החדירה של ג’ון וול וכתוצאה מכך נתנה גם לפורטר יותר מקום לביטוי. השאלה היא האם גם ללא פול פירס יש לוושינגטון את היכולת לשחק כדורסל של נמוכים? האם מדובר במשהו חד פעמי שוויטמן השתמש בו בפלייאוף, או שמדובר בשינוי קונספציה שבמסגרתו המאמן המאובק של הוויזארדס ישחק פחות עם ננה ומרצין גורטאט ביחד?

אני רוצה להאמין שכן, וגם הפעולות של וושינגטון בקיץ תומכות בדעה הזו. ההחתמות של ג’ארד דאדלי (ששיחק קצת סטרץ’ פור בעונה שעברה במילווקי), אלן אנדרסון וגארי ניל (שיעמיקו את עמדות הכנף) מלמדות שהוויזארדס כנראה מוכנים להצטרף למהפכה ששוטפת את הליגה. במובן הזה, נתוני הפתיחה של פורטר הם מצוינים. הוא גם משחק ליד שני שחקנים מושכי אש בדמות וול ובראדלי ביל, מה שיפנה אותו להרבה זריקות חופשיות, הוא גם הולך לשחק בשיטה שנראה כי מתאימה לו במיוחד והוא גם מתחיל את עונתו השלישית בליגה, שבה מצופה ממנו להשתפר רק מכח האינרציה. אם הכל יתחבר, הוויזארדס עוד יכולים למצוא את עצמם כאופוזיציה לקליבלנד במזרח המדולל.

סי.ג’יי מקולום (פורטלנד טרייל בלייזרס)

שאלת טריוויה קצרה: מי השחקן של פורטלנד שקלע הכי הרבה במשחק אחד בסדרת הסיבוב הראשון מול ממפיס בעונה שעברה?

לא, זה לא למרקוס אולדריג’ ז”ל, זה לא דמיאן לילארד, זה גם לא ניקולה באטום. התשובה היא סי.ג’יי מקולום עם 33 נק’ במשחק ההדחה של הבלייזרס. זה בסדר אם לא שמתם לב לזה. כל הסדרה הזו התנהלה במקביל לסדרה האלמותית בין הספרס לקליפרס וכאשר לכולם די ברור שאין לבלייזרס יותר מדי מה למכור בפלייאוף של המערב ללא ווסלי מת’יוס.

עם זאת, קשה מאוד להתעלם מהתצוגה של מקולום בפלייאוף (בעיקר מה-47.8% שלו לשלוש) ויש מקום לתהות האם זו היה סטוץ חד פעמי או שמדובר בתחילתו של קשר ארוך של מקולום עם רלוונטיות בליגה הטובה בעולם. לטעמי, זו תחילתה של ידידות מופלאה. ראשית, מקולום הוא אחד השחקנים היחידים שממשיכים בפורטלנד מהעונה שעברה. ההיכרות שלו עם השיטה של טרי סטוטס ביחד עם התיאום המשופר שלבטח יהיה לו עם דמיאן לילארד ביחס לשאר הסגל יקנו לו יותר דקות על הפרקט.

יש לו את כל המרכיבים לעונת פריצה. סי.ג’יי מקולום

שנית, בסגל החדש והצעיר של הבלייזרס, למקולום יש הרבה מה להציע. ג’רלד הנדרסון ואל פארוק אמינו הם לא בדיוק הקלעים הכי מאיימים בליגה, והיכולת של מקולום לקלוע מבחוץ (39.6% משלוש בעונה הרגילה אשתקד) תהפוך אותו לשחקן משמעותי מאוד ברוטציה. מעבר לכך, מקולום הוא רק בן 24, כך שסביר להניח שהוא עוד לא גירד את התקרה שלו מבחינת פוטנציאל. כל אלו מובילים למסקנה שבפורטלנד הנוכחית, שככל הנראה לא תהיה פקטור במלחמה על הפלייאוף במערב (בין היתר כי גם לא כדאי לה. הבחירת דראפט שלה הולכת לדנבר אם היא מגיעה לפלייאוף), למקולום, בעונתו השלישית ב-NBA, יש סיכוי לא רע בכלל לפרוץ.

ארון גורדון (אורלנדו מג’יק)

עד כה, כל השחקנים שצוינו חשודים בעונת פריצה לא רק מבחינת הנתונים האבסולוטיים שלהם, אלא גם כי הסיטואציה שבה הם נמצאים תאפשר להם לפרוץ. עם זאת, עבור ארון גורדון, הבחירה הרביעית של דראפט 2014, הסיטואציה רחוקה מלהיות מושלמת.

גורדון שיחק רק 47 משחקים בעונת הרוקי שלו (הפסיד לא מעט משחקים בגלל פציעה ברגל בתחילת העונה) שגם בהם הוא לא הרשים יותר מדי. הוא סיים את העונה עם ממוצעים דלים של 5.2 נק’, 3.6 ריב’, 44.7% ו-27.1% בעייתים מאוד מהשדה, שמטילים ספק גדול על יכולתו לתפקד כסטרץ’ פור בליגה של היום. מעבר לכך, המג’יק הוסיפו לרוסטר שלהם עוד פורוורד ארוך ואתלטי ומבטיח בדמות מריו הזוניה, שנבחר בדראפט הנוכחי, כך שלגורדון נוספה עוד תחרות על מקום ברוטציה, חוץ מהתחרות הרגילה עם טוביאס האריס, צ’אנינג פריי ואנדרו ניקולסון. ואם זה לא מספיק, הוא שבר את הלסת בקיץ כי הוא עשה שיגועים עם אח שלו.

אז למה בעצם שיפרוץ? למה להאמין בשחקן שלא נתן יותר מדי סיבות להאמין בו בתקופה הקצרה שלו בליגה?

כי אי אפשר ללמד אתלטיות. ביל סימונס הקביל בעונה שעברה בין גורדון לראסל ווסטברוק, עוד שחקן שהיו ויש ויהיו לגביו לא מעט הסתייגויות בגלל יכולת הקליעה שלו, קבלת ההחלטות שלו ושלל גורמים נוספים, אבל הוא עדיין בלתי ניתן לעצירה בגלל שהוא פשוט מפלצת אתלטית. זה בדיוק המצב עם גורדון. הוא לא קולע מספיק טוב, הוא לא הכי מלוטש, אבל הוא יודע לקפוץ הכי גבוה ולרוץ הכי מהר, ובהרבה מאוד מקרים זה נותן לו Head Start רציני. לדוגמא, בליגת הקיץ באורלנדו, ב-3 משחקים בלבד, הוא היה השחקן הכי דומיננטי עם 21.7 נק’ ב-50% מהשדה ו-11.7 ריב’. עכשיו הוא רק צריך לתרגם את היכולת הזו לליגה של הגדולים.

דונטאס מוטיונאס (יוסטון רוקטס)

תכלס, די-מו לא אמור לפרוץ העונה. הסנטר הליטאי של הרוקטס כבר סוג-של פרץ בעונה שעברה בזמן הפציעה של דווייט האוורד (13.9 נק’, 6.4 ריב’, 56.4% מהשדה ו-44.4% מהשלוש ב-17 משחקים בינואר) ולא בטוח שהוא יהיה מסוגל לשחזר את היכולת הזו העונה כשהאוורד יהיה בריא וקלינט קאפלה השוויצרי הצעיר (שמוכר בעיקר בזכות ה-0 מ-15 שלו מהעונשין בעונה שעברה ובזכות הסל הזה של סטף קרי עליו) ינשוף בעורפו.

קשה לי להאמין שקווין מקהייל ישחק יותר מדי עם מוטיונאס כארבע, אבל יכול להיות שלא תהיה לו ברירה. לכמה עוד שחקנים בגובה 2.13 מ’ יש קליעה סבירה מבחוץ (36.8% בעונה שעברה) וגם משחק פוסט איכותי (0.98 נק’ פר פוזשן. רק לשם השוואה, זה יותר טוב מלמרקוס אולדריג’ ומארק גאסול)?

די-מו באמת נראה כמו יהלום חצי מלוטש, ולטעמי הוא יגרום לדריל מורי להרבה צרות טובות לקראת הקיץ הבא. בקיץ 2016 מורי יצטרך להחתים מחדש את טרנס ג’ונס (עוד מועמד ראוי לרשימה הזו) בתוך הכאוס של הקפיצה בתקרת השכר, שתוביל לכך שהרבה קבוצות יזרקו חוזים מופרכים עבורו. מעבר לכך, הוא יצטרך לבטח להתמודד עם הארכת החוזה של דווייט האוורד, שיש לו אופציית יציאה מהחוזה בקיץ, וכל זה בזמן שהוא ינסה לשמור על גמישות כדי לפתות שחקנים חופשיים נוספים. אם מוטיונאס (שמסיים חוזה רוקי בתום העונה הבאה) באמת ייתן עונת פריצה, למורי צפוי כאב ראש חיובי בקיץ הבא.

#אוטופורטר #ארוןגורדון #דווייטהאוורד #רודיגובר