יושב על הגדר: על העבר, ההווה והעתיד של פיניקס סאנס

ויקיפדיה מגדירה אכזבה כתחושה של מפח נפש, צער, עצב או היעדר הנאה, כאשר בעיני המאוכזב יש פער גדול בין הציפיות המוקדמות בנוגע להתרחשות מסוימת, לבין מה שהתרחש בפועל. אני, לעומת זאת, קצת בניגוד למה שהאנציקלופדיה הוירטואלית המהוללת חושבת, מאמין שאכזבה אמיתית חייבת לבוא משום מקום, קצת כמו שהפתעה אמיתית מגיעה משום מקום.

אם ניקח את הפילוסופיה הזו צעד אחד קדימה, פתיחת העונה של לאנס סטיבנסון היא לא ממש אכזבה מבחינתי, מכיוון שבאיזשהו מקום, תמיד ידענו שיש סיכוי קטן שסטיבנסון הוא מחרב קבוצות פוטנציאלי. לכן פתיחת העונה הנוראית/מחרידה/מעוורת מרוב שהיא נוראית ומחרידה של סטיבנסון היא פחות אכזבה, אלא יותר התממשות ה-Worst-Case-Scenario לגביו ולגבי שארלוט. את אותו דבר אפשר להגיד על דטרויט, שתמיד ידענו שרוב הסיכויים שגל ההתלהבות שסטן ואן גאנדי הביא עמו לעיר המכוניות יתנפץ על שובר הגלים שנקרא בחירת הזריקות של ג’וש סמית’ (שבכלל לא מזכיר את השחקן הנהדר שהיה באטלנטה לפני כמה שנים) וברנדון ג’נינגס.

בעידן הנוכחי, אם נתפסים להגדרות הללו קשה למצוא אכזבות אמיתיות, כי כל קבוצה מנותחת מאלף ואחד כיוונים כך שתמיד לוקחים בחשבון כל אופציה, אבל עדיין, יש אכזבות שלא קשורות רק לאימפוטנציה של שחקן אחד או של מאמן כזה או אחר, אלא קשורות יותר בכל הארגון, בכל מערכת הציפיות שהוא יוצר לעצמו, ולטעמי, פיניקס סאנס של העונה הנוכחית עונה על הקריטריונים הללו טוב מכולם, וזה הזמן לשיעור קצר בהיסטוריה.

הסאנס החליפו דיסק בקיץ 2013 והחתימו את ריאן מקדונו, GM צעיר ומבטיח מבוסטון, שקיבל מנדט מההנהלה, אחרי דשדוש יחסי בשנים הקודמות (סוף העידן של סטיב נאש), לפרק את החבילה ולבנות מחדש. מקדונו נפטר מכל השומן העודף בסגל של השמשות (מרצין גורטאט, לואיס סקולה, ג’ארד דאדלי, ווסלי ג’ונסון), הביא את אריק בלדסו בטרייד מהקליפרס ועוד כל מיני שקר כלשהם, העמיס בחירות דראפט בכמויות מסחריות והכל היה מוכן לטנקינג הגדול, שאמור היה להסתיים עם אנדרו וויגינס או ג’בארי פארקר.

אלא שפיניקס יצאה לעונת 2013/14 מלוע של תותח, והחלה לנצח. בלדסו וגוראן דראגיץ’, שהיה סימן שאלה סביב היכולת שלהם לשתף פעולה, נראו כמו הקו האחורי הכי קטלני בליגה, צ’אנינג פריי הפך להגדרה המילונית של סטרץ’ פור, האחים מוריס הפכו להיות טובים מספיק כדי שנפסיק להתייחס אליו כפריק-שואו ברציף של סנטה מוניקה (סורי, הייתי חייב. 5:28 בסרטון) ואפילו שחקנים כמו ג’ראלד גרין ומיילס פלמלי, שהיו בסך הכל ספיחים בטריידים שמקדונו עשה אותו בקיץ, הפכו לשחקני רוטציה יעילים. כל מטאטא יורה. כל מה שמקדונו נגע בו הפך לזהב. בהתחלה אמרנו שזה סטיית תקן, אבל לאט לאט הבנו שהסאנס הם על אמת. הם באמת קבוצה טובה.

ההגעה שלו מהקליפרס שינתה את העונה שעברה עבור הסאנס. בלדסו

בסופו של דבר פיניקס נכנעה בקרב אדיר על הכרטיס האחרון לפלייאוף מול ממפיס ודאלאס, אבל עדיין סיימה את העונה עם 48 נצחונות, כמעט פי 3 יותר ממה שצפו לה ערב פתיחת העונה, ועם המון סופרלטיבים. הורנסק כמעט ונבחר למאמן העונה, כמעט כל שחקן של הקבוצה היה מועמד לתואר השחקן המשתפר, וגוראן דראגיץ’ (שזכה בתואר בסופו של דבר) נבחר לחמישיית ה-NBA השלישית (הישג מרשים במיוחד לנוכח תור הזהב של הפוינט גארדים בליגה).

ההצלחה הלא צפויה הזו שינתה את התוכניות של מקדונו. כשרק הגיע לאריזונה, הוא תכנן בנייה מחדש שתיתן זמן לפרוספקטים כמו אלכס לן להתפתח ולקבוצה לגבש זהות, אלא שהקבוצה גיבשה זהות מהר יותר מאיך שראסל ווסטברוק חזר לכושר שיא מהפציעה שלו (אהבתם איך הכנסתי רפרנס להתקמבקות של OKC במערב?) וזה בסופו של דבר הביא את הקבוצה לצומת לא מתוכנן, שבו היא צריכה לקבל החלטות לגבי העתיד ולגבי הדרך של הקבוצה מוקדם יותר ממה שהיא, או מקדונו יותר נכון, תיכננו.

התהליך הזה מוביל למצב אבסורדי קצת בו מקדונו מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו. מצד אחד, הוא לא מוותר על תהליך הבנייה מחדש, כלומר לא מביא סנטר נורמלי לקבוצה (מה שנותן הרבה דקות למיילס פלמלי ובעיקר לאלכס לן) שיאזן קצת את הרוסטר של הקבוצה, ומצד שני מנסה לשמור על המומנטום מהעונה שעברה עם ההחתמה של אייזאה תומאס, שנכנס למשבצת השחקן השישי בטבעיות ואמור היה להשתלב בסגנון המהיר של הסאנס בקלות.

בינתיים, נדמה כאילו המקל הזה לא ממש נועד שיחזיקו אותו משני הצדדים. מבחינת עמדת הסנטר, מדובר בעקב האכילס של הקבוצה הזו. הסאנס מדורגים במקום ה-18 בריבאונד, אבל הנתון היותר מדאיג הוא שהם מאפשרים 31.6 זריקות ממרחק של 5 פיט ופחות (הכי הרבה למעט ניו אורלינס ואוקלהומה) ב-61.3% (25 בליגה). בשבעת המשחקים האחרונים, שב-6 מהם הסאנס הפסידו (אם כי מול הקליפרס והבאקס זה היה ממש על הבאזר), המגמה הזו התפשטה לשאר חלקי המגרש והקבוצה מדורגת במקום ה-25 בליגה ביעילות הגנתית. מטריד.

אוקיי, שכר לימוד, אתם אומרים. בכל מקרה הכח של הקבוצה הזו הוא בגארדים, אתם תגידו. האמנם?

כמעט כל המספרים של הגארדים המובילים (בלדסו, דראגיץ’, תומאס) ירדו ביחס לעונה שעברה. כמובן שההסבר הברור לכך הוא שיש עוד גארד מוביל שצריך דקות וכדורים, אבל לפי ה-Eye Test  נדמה שהשלם קטן מסך חלקיו במקרה הזה. כשמוסיפים לכך את העובדה שאת הפריצה האמיתית שלו דראגיץ’ עשה כאשר בלדסו היה פצוע בעונה שעברה, עולה השאלה האם השיטה הזו, של אינפלציית רכזים שרצה לכל כיוון בלי ביג-מן סולידי אחד, היא בכלל השיטה הנכונה עבור פיניקס?

פרח בכלל בלי בלדסו לידו. דראגיץ’

השאלה הזו הופכת למעניינת במיוחד מכיוון שעונת הטריידים נפתחה רשמית השבוע, כאשר מה-15 בדצמבר שחקנים שחתמו בקיץ יכולים להיות מועברים בטרייד. זה מכניס לרשימת השמות גם את בלדסו ותומאס, ובזמן שלדראגיץ’ יש אופציית יציאה בקיץ (שסביר להניח שהוא יממש אותה, הוא מרוויח פחות מג’ורג’ היל, גאד דאמט) זה הזמן לקבל החלטות עבור מקדונו והצוות שלו. האם מוותרים על קונספציית הרכזים ושולחים את תומאס/בלדסו בתמורה לביג-מן אמיתי? אולי אפילו חוזרים למודל הבנייה מחדש ושולחים דווקא את דראגיץ’ בטרייד בתמורה לבחירות וצעירים?

בכל מקרה, עמידה במקום לא טובה לפיניקס. המדיניות של מקדונו בעונה הנוכחית רק תחזיר אותם לאותו אזור דמדומים ארור, של מקום 9-10 במערב, של לא-פה-ולא-שם, וזה בדיוק המקום שממנו פיניקס ביקשה לברוח כאשר החתימה את מקדונו.

העיניים שלי כעת נשואות אל מקדונו. ההחלטה שלו בקיץ, לנסות להמשיך את המומנטום מהעונה שעברה, הייתה קצת תמוהה בעיניי, מכיוון שהעונה שעברה היא בלתי ניתנת לשחזור. כל כך הרבה שחקנים נתנו בה עונת שיא וכל כך הרבה דברים התחברו שקשה מאוד לצפות שזה יקרה שוב. ובנוסף, גם בתום העונה הסופר-מוצלחת הזאת הם לא העפילו לפלייאוף. לכן כעת זה הזמן שלו לקבל החלטה אמיתית לגבי מה הוא רוצה מהקבוצה שלו.

רוצה קבוצת פלייאוף? יאללה, מגניב, שלח את תומאס/בלדסו בתמורה לגבוה הגנתי שמסוגל להתמודד עם השיטה של הורנסק (ברוק לופז יכול להיות אופציה מעניינת), תפתה עוד קבוצה עם אחד הצעירים המוכשרים שיש לך בשביל עוד שחקן רוטציה איכותי,תסמוך על ג’ף הורנסק והשיטה ההתקפית הנהדרת שהוא בנה (חלק ממנה מוצג בסרטון למטה) ותתפלל שאיזושהי קבוצה במערב תחווה נסיגה (פורטלנד מועמדת רצינית עכשיו שרובין לופז נפצע).

רוצה בנייה מחדש? גם סבבה, שלח את פי.ג’יי טאקר לקבוצה שחפצה בווינגמן הגנתי (הקליפרס בטח יזרקו לך כל מה שיש להם להציע) ותרשום את עמדת הסמול-פורוורד בטאבו על שם הרוקי טי.ג’יי וורן, שלח את דראגיץ’ בתמורה לחבילה הטובה ביותר ותתפלל שאלכס לן הוא לא פלופ.

אבל תחליט. הכי חשוב שתחליט. אם יש משהו שלמדנו מהתקופה האחרונה במדינתנו הקטנה והרועשת הוא שעדיף לקבל החלטות קשות מלא לקבל החלטות בכלל. במידה ומקדונו ימשיך לשבת על הגדר, יכול להיות שהלו”ז הרצחני של הסאנס (11 מתוך 14 המשחקים הבאים שלהם בחוץ) יחליט בשבילו.

#אריקבלדסו #גוראןדראגיץ #גףהורנסק #אייזיאהתומאס #ריאןמקדונו