בואו נתחיל מהסוף. גולדן סטייט אמורה לנצח את סן אנטוניו, והיא אמורה לקחת אליפות העונה. אם שום דבר לא ישתבש, אם דריימונד גרין לא יבעט באשכים רנדומליים ואם אף אחד מהכוכבים לא יפצע, גם ההיעדרות של סטיב קר לא אמורה למנוע מהווריורס לזכות באליפות. על הנייר, קשה לראות קבוצה שיש לה את המרכיבים הדרושים כדי לנצח את גולדן סטייט 4 פעמים מתוך 7 כל עוד אין איזשהו צירוף מקרים מפואר. לכל אחת מהקבוצות שנשארו בחיים יש פגמים ואין להן מספיק כלים כדי להתמודד עם כח האש שיש לווריורס להציע. וגם אם הן יצליחו להקשות על הווריורס, קווין דוראנט תמיד יכול לקלוע סל כזה ולהוציא לכולנו את הרוח מהמפרשים.
ברגע שדוראנט חתם בגולדן סטייט ב-4 ביולי, זה היה המבוי הסתום שידענו שנגיע אליו. במהלך העונה היו לנו הסחות דעת כמו הטריפל-דאבלים של ראסל ווסטברוק, החזרה של יוסטון לצמרת, הקשיים של הקאבס ועוד כל מיני נרטיבים מעניינים יותר ופחות שעזרו לנו להדחיק את התחושה הזו שהכל חסר-טעם, כי במפרץ של קליפורניה יש קבוצה שהיא, ובכן, שנות-אור לפני כולם.
כמה שנות-אור? ה-Net Rating שלהם בעונה הרגילה היה הכי טוב ב-20 השנה האחרונות. לפי Basketball Reference, ההתקפה שלהם העונה הייתה הטובה בהיסטוריה וחוץ מלברון ג’יימס, הם הקבוצה הראשונה שעושה סוויפ בשני הסיבובים של הפלייאוף מאז הספרס ב-2012. אין כמעט מדד אחד של יעילות שבו לא תמצאו את הווריורס עמוק בצמרת וכל הסטטיסטיקות הללו מתגמדות לעומת התחושה. התחושה שמתקבלת כשרואים את הווריורס היא שהם בלתי מנוצחים. כשקבוצה מובילה ב-10 נק’ על הווריורס, זה לא כמו שהווריורס מובילים ב-10 נק’. ראינו את זה העונה מול הספרס כשבלי קווין דוראנט, בבק-טו-בק, בסן אנטוניו, הווריורס חזרו מפיגור 20 ברבע הראשון לניצחון ב-12 הפרש. העוצמה של הקבוצה הזו היא בלתי ניתנת להכחשה.
עכשיו בואו ננסה לפרק את זה. בואו ננסה להבין מהו אותו צירוף מקרים לא סביר שצריך להתממש כדי שהווריורס לא יניפו העונה את גביע לארי אובריאן. מה צריך לקרות? רגע לפני שהם פוגשים את הספרס בפעם הראשונה מאז שסטיב קר הגיע לגולדן סטייט, אותה קבוצה שסיימה עם המאזן השני בטיבו בליגה, היחידה שיש לווריורס מולם מאזן שלילי העונה, זו שמגיעה אחרי אחד מניצחונות החוץ המרשימים ביותר בהיסטוריה של הפלייאוף, זה זמן טוב לחשוב האם יש מתכון סודי שיביא למפלה של הלוחמים.
הדו-קרב הזה הולך להיות מרתק משום שהספרס והווריורס קבוצות כל כך שונות. גם בסיבוב השני ראינו התנגשות סגנונות בין הג’אז לווריורס ובין הרוקטס לספרס, אולם בסדרה הזו היין והיאנג יהיו ברמה גבוהה יותר. הרוקטס היו טכניים מדי וגם כשהספרס העניקו להם נדל”ן חופשי במיד-ריינג’ הם סירבו בתוקף לזרוק משם. לווריורס אין אלרגיה למיד-ריינג’ (זרקו 17.6 זר’ מהמיד-ריינג בעונה הרגילה, 10 זריקות יותר מיוסטון) והם קולעים משם באחוזים הכי טובים בליגה (44.2%). בנוסף, אין להם בעיה עקרונית עם הטווח הזה כמו שיש לדריל מורי ולרוקטס. “כל הרעיון שלי כמאמן, אני רק רוצה שנשיג זריקות פנויות. אני לא עוקב אחרי כמה שלשות זרקנו. אני רק רוצה זריקות פנויות ואם יש לנו 20 זריקות פנויות ל-2, אין לי בעיה לקחת 20 זריקות ל-2, זה בסדר” אלו היו המילים של סטיב קר בפודקאסט שעשה עם ביל סימונס בפברואר. כלומר, האסטרטגיה של הספרס בהגנה בסיבוב השני, זו שנטרלה את הפיק-אנד-רול של ג’יימס הארדן, ככל הנראה לא תעבוד מול הווריורס. תוסיפו לזה את העובדה שאצל הווריורס אי אפשר להוציא את העוקץ מהקבוצה ע”י שיתוק של שחקן אחד (כמו עם הארדן אצל הרוקטס) ותבינו שעומד בפני הספרס חתיכת אתגר.
מנגד, הווריורס הולכים להתמודד בפעם הראשונה בפלייאוף מול קבוצה שלא הולכת לעשות טעויות. הספרס הם הקבוצה שאיבדה הכי מעט כדורים (12.5% מהפוזשנים) בפלייאוף הזה, חוץ מהווריורס (עוד נגיע לזה), וזה יצמצם את כמות הנקודות הקלות של הווריורס במתפרצת שמעיפות את הקהל באורקל לתקרה.
מעבר לכך, הם התמודדו בגבורה מול אחת ההתקפות המפחידות בליגה. בעונה הרגילה למעלה מ-21% מהזריקות של הרוקטס היו “פנויות לגמרי” (לפי ההגדרה של NBA.COM). הספרס הורידו את המספר הזה בחצי הגמר האזורי ל-16.7% בלבד. לספרס אין בעיות תקשורת בהגנה וגם במשחקים שבהם הם הפסידו לרוקטס, הבעיה אצלם לא הייתה במאמץ ההגנתי, אלא באסטרטגיה ההגנתית. ברגע שפופוביץ’ מצא את האסטרטגיה הנכונה לכל מהלך של יוסטון בהתקפה, זה לא עזר למייק דאנטוני גם שקוואי לאונרד לא שיחק. המאמץ ההגנתי המושלם של הספרס עשה את העבודה.
בקיצור, בניגוד לקבוצות אחרות בליגה, הספרס לא הולכים לנצח את עצמם. הווריורס יצטרכו לנצח ויכול להיות אפילו שנראה אותם מתאמצים. עם זאת, יש כמה כללים בסיסיים שבלעדיהם אי אפשר אפילו לפנטז על סנסציה על הספרס:
הבריאות של קוואי לאונרד – אם קוואי לא 100%, הסדרה הזו לא תאריך ימים. מעבר ליכולת שלו להציק לשחקן שהוא מגן עליו, הנוכחות של קוואי חשובה מאוד דווקא מול קבוצה כמו הווריורס. אחת הגדולות ההגנתיות של קוואי היא היכולת שלו לקרוא מסירות ולבוא לעזרה מתוזמנת. מול הווריורס, שתמיד מחפשים עוד מסירה ולפעמים בכח מחפשים את הזריקה המצוינת על פני הזריקה הטובה, היכולת הזו של קוואי היא קריטית. אם הוא לא יהיה שם לעשות מהלכים בהגנה כמו זה פה למטה, זה יתן לווריורס פער של עוד כמה נקודות, ובשלבים האלו של העונה, כל נקודה היא קריטית.
האיבודים של הווריורס – כאמור, בשני הסיבובים הראשונים הווריורס לא איבדו את הכדור (11.4% מהפוזשנים) ומבין הקבוצות שעברו את הסיבוב הראשון, הם ספגו הכי מעט נקודות מאיבודים (12.6). כדי לנצח הספרס יהיו חייבים להשיג קצת נקודות קלות כדי לא להיתקל פעם אחר פעם בהגנה האתלטית והארוכה של הווריורס (שסופגת בפלייאוף רק 96.9 נק’ ל-100 פוזשנים, 4 נק’ טוב יותר מהנתון שהספרס העמידו בעונה הרגילה שהספיק להם למקום הראשון). מול הקצב האיטי של הג’אז היה לווריורס קל יותר לשמור על הכדור. הספרס משחקים כמעט באותו קצב כמו הג’אז, אבל הם קצת יותר טובים מהם בכפיית איבודים ובתרגום שלהם לנקודות. הם יהיו חייבים למקסם את היכולת הזו כדי להשאיר לעצמם סיכוי.
השלשות של דריימונד גרין – מול הווריורס אי אפשר למנוע הכל. השמיכה שלך כאשר קווין דוראנט וסטף קרי וקליי תומפסון על המגרש תמיד תהיה קצרה מדי, תמיד כל דבר שתעשה בהגנה יבוא על חשבון משהו אחר, והווריורס יודעים לנצל כל חור קטן בשריון של היריבות שלהם. עם זאת, גם כאשר השריון הזה מתגלה כבלתי-חדיר תמיד דריימונד גרין יהיה פנוי לשלשה. אי אפשר למנוע את הכדורים מדוראנט וקרי ותומפסון במקומות המסוכנים מבלי להשאיר את גרין פנוי יחסית, וכל עוד הוא קולע 2.6 שלשות למשחק ב-51.2%, אין לאף אחד סיכוי.
השיפוט יהיה מתירני יחסית – אחת הסיבות שהווריורס התקשו כל כך בשלבים המתקדמים של הפלייאוף בעונה שעברה הייתה שרמת האינטנסיביות עלתה, אבל המשרוקיות נדמו. חלק גדול מהמשחק של הווריורס מבוסס על תנועה בלי כדור הרחק מהכדור ויציאה מחסימות כשהשחקן המגן עוד נאבק בחסימה. אם ההגנות יכולות להיצמד לשחקנים של הווריורס ולעבור דרך החסימות בלי שישרקו להן עבירות, ההתקפה של הווריורס היא כבר לא כל כך נוזלית ומתקתקת כמו שאנחנו מכירים אותה. בפלייאוף הקודם, גם אוקלהומה סיטי וגם קליבלנד, כשהן לא היו עושות חילופים אוטומטיים, נלחמו דרך חסימות עם המון מגע והאור יום שתומפסון וקרי היו מקבלים אחרי חסימות לא היה שם. גם העונה, ברבע האחרון של משחק חג המולד מול קליבלנד, הסיפור היה דומה (סרטון למטה). אם השופטים יתנו לספרס להיות אגרסיביים ככה בהגנה, זה ישחק לטובת הספרס כי הווריורס יקבלו פחות זריקות בקאץ’-אנד-שוט (42.8% בעונה הרגילה, הובילו את הליגה), פחות מבטים פנויים בספוט-אפ (1.10 נק’ פר פוזשן), פחות נקודות מחיתוכים לסל (1.33 נק’ פר פוזשן) ויותר נקודות מבידודים. הם עדיין מעולים גם בזה (0.94 נק’ פר פוזשן), אבל הם פחות מאיימים שם מאשר בשאר הקטגוריות.
בלי התנאים המוקדמים הללו סביר להניח שאנחנו לא נצטרך בכלל לכוון את השעון. בהנחה שכל התנאים הללו מתקיימים, אפשר להתחיל לדבר על מה הספרס יכולים לעשות כדי לנצח בסדרה.
גרג פופוביץ’ לא אוהב לשחק סמול בול. אמנם ג’ונתן סימונס נראה מצוין בפלייאוף, אבל עדיין קשה לי להאמין שפופוביץ’ יצמצם את הדקות של פאו גאסול/דייוויד לי לטובתו (יכול להיות שהוא ימיר אותן בדקות של דוויין דדמון) כי הוא רוצה לשמר את יתרון הגובה של הקבוצה שלו. הקטע הוא שאם יש לספרס יתרון גובה, הם יהיו חייבים לנצל אותו. הדרך הראשונה היא דרך פוסט-אפים. הבעיה היא שהווריורס מעולים בלמנוע את הכנסת הכדור לפוסט (בין אם זה דרך אזורית או סתם דרך סגירת זוויות מסירה, כמו שאפשר לראות בסרטון למטה), וגם כשהכדור נכנס, דריימונד גרין וקווין דוראנט וזאזה פאצ’וליה הם מגנים טובים מאוד בפוסט, והעזרה שהווריורס מביאים היא פשוט פנטסטית.
עד כה בפלייאוף הווריורס ספגו רק 17 נק’ בפוסט-אפ. הספרס קולעים למעלה מ-10 נק’ בממוצע למשחק מהמהלך הזה, הם יהיו חייבים למצוא דרך לשמור על היעילות של המהלך הזה כי שם נמצא היתרון היחסי שלהם.
מעבר לכך, הם יהיו חייבים להתאבד על ריבאונדים בהתקפה. זה לא משהו שבא טבעי לפופוביצ’ים. בעונה הרגילה הם הורידו בסך 24% מההחטאות שלהם (14 בליגה) והיו בחצי התחתון של הליגה בנק’ מהזדמנות שנייה (13.0 נק’), אבל מול ההרכב הנמוך של יוסטון ראינו אותם הופכים למיני-אוקלהומה סיטי כשהם הורידו 30.3% מההחטאות שלהם וקלעו 14.8 נק’ מהזדמנות שנייה. בינתיים בפלייאוף הווריורס שולטים מתחת לסל שלהם כשהם מורידים למעלה מ-80% מהריבאונדים הפנויים, אבל זה היה מול פורטלנד נטולת יוסוף נורקיץ’ ומול יוטה האנמית. הספרס יהיו מוכרחים לנגוס בנתון הזה כמה שיותר כדי לייצר לעצמם כמה שיותר פוזשנים שיצמצמו את פער האיכות בין הקבוצות.
הבעיה בתקיפת הריבאונדים בהתקפה היא שאם אתה לא לוקח את הריבאונד, הווריורס שורפים אותך במתפרצת. הספרס יצטרכו למצוא את האיזון בין הרצון להשיג עוד ריבאונד בהתקפה לבין הרצון להימנע ממהלכים כאלו.
אלו המהלכים ששוברים מנטלית, משום שאתה יכול להישאר צמוד לווריורס, להגן בצורה מבריקה, לנצל את היתרונות שלך בהתקפה, אבל טעות אחת, מהלך אחד מסכן בו התזמון שלך השתבש, וקליי תומפסון יורק אש בצד השני. הווריורס מענישים על כל טעות, ובניגוד לקבוצה כמו הרוקטס, שבה אפשר לחסל את ראש הנחש (הארדן) ובכך לשתק את ההתקפה, אצל המפלצת הארבע-ראשית של הווריורס אי אפשר לעשות את זה. המכונה הזו בכלל לא עובדת ב-Full Capacity. אם אתה משתק חלק אחד בה, חלק אחר מתחיל לעבוד ולפצות עליו.
מעבר לכך, בכלל לא דנו איך הספרס הולכים להתמודד עם הפיק-אנד-רול של הווריורס. הווריורס משתמשים פחות במהלך הקטלני הזה לטובת התקפה שמבוססת יותר על תנועה ויציאה מחסימות וחיתוכים לסל, אבל סביר להניח שאם הספרס יאטו קצת את ההתקפה שלהם, נראה את המהלך הזה חוזר לאופנה בגדול. סביר להניח שהם יתקפו את פאו גאסול/דייוויד לי בפיק-אנד-רול וינסו להכריח את פופוביץ’ להקטין את ההרכב שלו. סביר להניח שנראה את הספרס מתמודדים עם עוד המון סוגיות הגנתיות בעקבות המהלך הזה, נשק יום הדין של הווריורס, נשק שבכלל לא בטוח שהם יצטרכו להפעיל.
זהו בעצם מרווח הטעות שיש לווריורס. מישהו מכם בכלל שם לב שקווין דוראנט לא שיחק כמעט כדורסל בחודשיים האחרונים? מישהו שם לב שסטיב קר בכלל לא על הפרקט ואף אחד לא יודע אם ישוב אליו בפלייאוף? לווריורס יש כל כך הרבה מרווח לטעות, שאפילו מייק בראון יכול להיכנס אליו ושום דבר לא משתנה. כל כך הרבה דברים צריכים לקרות כדי לצמצם את המרווח הזה, גם שקוואי יהיה בריא, גם שהווריורס יחזרו לאבד כדורים בקצב של העונה הרגילה, גם שדריימונד גרין יחזור להכרה בכל הקשור לאחוזים שלו משלוש, גם שהשופטים יתנו לספרס קצת להפגין אגרסיביות, גם שהספרס ינצלו את יתרון הגובה שלהם בצבע, ואז אולי אנחנו נראה סדרה צמודה. זה אפשרי, אבל לא סביר.
Comentarios