לא הכל ורוד: על המעבר של קווין לאב לקליבלנד

אם הייתי אומר לכם שהליגה משתגעת סביב טרייד שבמרכזו עומד פאוור פורוורד שהעמיד בעונה שעברה מספרים של 26.1 נק’, 12.5 ריב’ ו-4.4 אס’, שאותו פאוור פורוורד זורק 6.6 פעמים מהשלוש וקולע את הנסיונות הללו ב-37.6% מרשימים למדי, ושהוא נבחר לאול-סטאר בעונה שעברה ולחמישיית העונה השנייה, הייתם אומרים שזה הגיוני לחלוטין ומה אני בכלל מבזבז לכם זמן מסך עם הפוסט הזה.

אבל אם הייתי אומר לכם שכל הליגה משתגעת סביב שחקן שמתיימר להיות אלפא דוג, אך במשך שש עונות רצופות לא הצליח להוביל את קבוצתו לפלייאוף, שהוא אחד משחקני ההגנה החלשים בעמדה שלו, ושהוא ויתר על הקבוצה שלו בעונה שעברה דווייט-האוורד-באורלנדו-סטייל, כבר הייתם מדברים אחרת.

זה הסיפור של קווין לאב, שחקן שאף אחד בליגה לא יודע איך לאכול אותו. מצד אחד כולנו יודעים שהוא מכונת מספרים משומנת, שהוא חלומו הרטוב של כל שחקן פנטזי, שבצורה בה המשחק משוחק היום, בו ריווח המגרש הפך להיות אחד המרכיבים החשובים בבניית קבוצה, מדובר בפורוורד יחיד במינו, שיש לו את זה. אבל מצד שני, אף פעם לא ראינו אותו במשחק גדול, ובעונה שעברה הוא כשל בקלאץ’ פעם אחר פעם ויכול להיות שאין לו את זה. למעשה, קווין לאב הוא הבחור החתיך הזה שאף אחד לא מבין איך לא מצליח לו עם המין השני. הוא חתיך, הוא מוצלח, הוא אטרקטיבי, אבל איכשהו משהו לא מסתדר. השאלה היא מה?

אולי עם לברון קווין לאב ימצא את מה שחסר לו?

במינסוטה זה כנראה היה מכלול של דברים. ריק אדלמן היה כבר עם רגל וחצי מחוץ למשחק בעקבות הבעיות המשפחתיות שלו, ריקי רוביו לא התקדם כפי שציפו ממנו בתחילת הדרך ובעיקר, הקבוצה שפליפ סונדרס בנה סביב לאב לא הייתה בנויה נכון. קווין מרטין הוא שומר מתחת לממוצע, וקורי ברואר היה אמור להיות הסטופר של הזאבים, אלא שהוא לא שחקן בקליבר של אנדרה איגודלה או פול ג’ורג’. אבל יותר מכל אלו, הסיבה המרכזית לכשלון של לאב במינסוטה נעוצה בשותפו לקו הקדמי.

ניקולה פקוביץ’ הוא אחד הסנטרים ההתקפיים המלוטשים האיכותיים בליגה, אבל הוא רחוק מלהיות רים-פרוטקטור משובח (קלעו עליו באזור הטבעת ב-55.2%) וביחד עם לאב (57.4% מביכים משהו) הטימברוולבס היו הקבוצה שקלעו עליה באחוזים הגבוהים ביותר בליגה באזור הצבע בעונה הרגילה (55.6%), אפילו יותר מפילדלפיה המדכאת. בנוסף, הם היו הקבוצה שחסמה הכי מעט בליגה (296). אתם יודעים מי דורגה במקום ה-29 עם 304 חסימות? קליבלנד.

וכמו שאסי כהן אמר פעם, פה חשדתי.

המעבר של קווין לאב לקליבלנד כנראה נסגר איפשהו כשלברזיל עוד היה סיכוי לזכות במונדיאל, ולכן כנראה אנדרו וויגינס ואנתוני בנט לא נכללו במכתב של לברון ג’יימס שבו הוא הודיע שהוא חוזר לקאבס (אני די בטוח שיותר אנשים קראו את המכתב הזה מאת מגילת העצמאות, אבל שיהיה), וכמו עם כל דבר שלאב קשור אליו, אפשר להסתכל על זה משני כיוונים. מצד אחד, מדובר בהום-ראן. אני בטוח שדייוויד בלאט חולם בלילות על פיק אנד פופ בין לברון ללאב, מה שצפוי להיות המהלך הכי בלתי-עציר בליגה בעונה הבאה. אבל מצד שני, איך בדיוק יראה הצבע של הקאבס בעונה הבאה? והאם לאב יכול לעשות משהו כדי שהוא לא יראה כמו הצבע של הטימברוולבס של העונה שעברה?

קליבלנד כרגע עסוקה בחגיגות החזרה של המלך ועוד מתכננת את האפטר פארטי שיציין את ההגעה של לאב, אבל היא עדיין לא התעסקה עם הקו הקדמי שלה כמעט בכלל באוף-סיזון הזה. אנדרסון ורז’או כבר מעבר לשיאו, והיסטוריית הפציעות שלו אומרת שהוא לא יחזיק עונה מלאה פלוס פלייאוף. טריסטן תומפסון הוא רים-פרוטקטור אפילו יותר גרוע מלאב ומפקוביץ’ (59.1%), וחוץ מהם לקאבס יש בפרונטליין את ברנדן הייווד ומלקולם תומאס (שזכור לנו מימיו הקצרים במכבי תל אביב), כלומר, הם צריכים להתחיל לדאוג.

אפשר לטעון שלברון ג’יימס כבר הנהיג הגנה מוצלחת במיאמי ללא עוגן הגנתי אמיתי, אלא שזו תהיה זריית חול בעיני הקוראים. ההגנה של מיאמי הייתה בנויה על אתלטיות חסרת תקדים של כל שחקני החמישייה, לחץ בלתי פוסק ורוטציות מתוזמנות היטב שהקשו על היריבות להגיע לזריקה נוחה. זו הגנה שדורשת תיאום רב ולקח להיט הרבה זמן להתמקצע בה. בלי קשר, כריס אנדרסן (47.8%) נתן להיט איזשהי מטריה אווירית בצבע וכריס בוש התפתח להיות שומר אחד על אחד לא רע בכלל עם השנים. לקליבלנד אין את התיאום, אין לה את האתלטיות שהייתה לחמישייה של מיאמי ובעיקר, אין לה את יכולות ההגנה האינדיווידואליות של כל שחקן. מריו צ’אלמרס ונוריס קול הם שחקני הגנה טובים יותר מקיירי ארווינג, דוויין ווייד הוא שחקן הגנה טוב יותר מדיון ווייטרס וכריס בוש הוא שחקן הגנה טוב יותר מקווין לאב. כל זה בא לומר שלברון יש את הפוטנציאל להביא את השינוי ההגנתי המיוחל לקליבלנד, אבל הוא לא יכול להביא אותו לבד, אלא זה חייב להיות חלק מתוכנית.

אז מהי התוכנית? האם זורקים את הקוביה עם ורז’או? או שהולכים על פתרון פלסטרי אחר (היו דיבורים על טימופיי מוזגוב מדנבר, אחד שדווקא ידוע בדאנקים המהדהדים שדפקו עליו)? כרגע, עמדת הסנטר של קליבלנד היא הבעיה הכי גדולה שלה, בעיקר בצד ההגנתי. יש גם סימני שאלה לגבי היכולת של קיירי ארווינג להתמודד עם רכזים אקספלוסיבים כמו דרק רוז או ג’ון וול, אבל כשיגיע רגע האמת, סביר להניח שלברון יקח על עצמו את המשימה הזו. לכן עמדת הסנטר היא סימן השאלה הגדול ביותר. מה יעשה דייוויד בלאט אם ברוק לופז פתאום יחליט להשתולל בצבע? או שפאו גאסול לפתע יגלה את הגרוב שלו בשיקאגו? פה כבר השמיכה שלברון ג’יימס מעניק לו תהיה קצרה מדי, וההגעה של קווין לאב לא מאריכה אותה במילימטר.

ההגעה של לאב תהפוך אמנם את הקאבס לקבוצת התקפה מלהיבה וכמעט בלתי ניתנת לעצירה, אבל התקפה לבדה לא מביאה תארים, כפי שמייק דאנטוני יכול לספר לכולם, ולכן ההגעה של לאב מפעילה לחץ על שלושה גורמים מרכזיים בקליבלנד כדי שהשידוך הזה יצליח.

הראשון הוא לברון, שנתפס כמי שדחף לביצוע הטרייד תוך כדי ויתור על אול-סטאר פוטנציאלי בדמות אנדרו וויגינס. במידה והצבע של קליבלנד יהפוך לאתר חגיגות כמו האוזורה, האצבע המאשימה תופנה כלפי לברון, שדחף להבאת לאב במקום להבאת שחקן מתאים יותר שהיה מאזן את הסגל של הקאבס (כמו טאג’ גיבסון, למרות שהסיכוי שהבולס היו עושים טרייד עם הקאבס נמוך מאוד). עם זאת, הלחץ על לברון הוא כל כך גדול בכל מקרה שעוד קצת לחץ לא באמת משנה וסביר להניח שנראה אותו מתפקד כמו שצריך בכל שלב של העונה.

הגורם השני שהטרייד הממשמש ובא מפעיל עליו לחץ הוא דייוויד גריפין, מכיוון שכעת הוא צריך איכשהו להמציא עוד שחקן הגנתי גבוה בשוק שכבר ברובו נסגר לחלוטין וכשבאמתחתו אין כמעט שום נכס אמיתי. את כל הנכסים שלו גריפין הולך למשכן תמורת לאב, ויהיה מעניין לראות אם הוא יצליח באמצעים המוגבלים שיהיו ברשותו להנחית עוד שחקן איכותי לקו הקדמי שלו. זו משימה חשובה יותר מלהביא את שון מריון, לדוגמא. אם הוא לא יצליח במשימה הזו, הלחץ יעבור לדייוויד בלאט, שיצטרך למצוא פתרונות יצירתיים א-לה אריק ספולסטרה כדי לבנות תלכיד הגנתי עם הסגל שיש לו.

אבל מעבר ללברון ומעבר לגריפין ומעבר לבלאט, הלחץ הגדול ביותר יהיה על לאב עצמו. בפעם הראשונה במילניום הנוכחי הבחירה הראשונה בדראפט עוברת בטרייד, וזה לכשעצמו מפעיל המון לחץ על לאב מכיוון שמדובר בנכס הכי גדול שיש כיום ב-NBA. אבל בלי קשר לוויגינס ובנט, לאב יתמודד עם אור זרקורים שהוא לא רגיל אליו, הרבה יותר עיניים יהיו מופנות אליו בקליבלנד מאשר במינסוטה והחסרונות שלו ינותחו בזכוכית מגדלת, ממש כמו מה שעבר על כריס בוש במיאמי. לאב יהיה חייב לא רק להתמודד עם הציפיות האסטרונומיות, אלא גם להתעלות עליהן ובמידה וגריפין לא יצליח למצוא לו שותף מתאים בקו הקדמי, לאב יצטרך למצוא יכולות הגנתיות שלא בטוח שיש לו.

זה בעצם ההימור של קליבלנד במהלך הזה. כולנו נורא מסומאים בעקבות הפוטנציאל ההתקפי של המשולש לברון-ארווינג-לאב, אבל יש פה אליה וקוץ בה, והיא מה לעזאזל קליבלנד הולכת לעשות בהגנה?

לכן זו עונת המבחן של קווין לאב. הוא נכנס לעונה הזו עם המון סימני שאלה לגבי המשחק שלו, לגבי היכולת שלו להתאים את עצמו ולהיות חלק מתרבות מנצחת, לגבי היכולת שלו לשחק הגנה ברמות הגבוהות ביותר. זה הזמן שלו להתחיל לספק סימני קריאה. מעבר ללברון ומעבר לגריפין ומעבר לבלאט, קווין לאב הוא האיש להסתכל עליו בעונה הבאה באוהיו.

#קוויןלאב #דייווידבלאט #דייווידגריפין #קייריארווינג #אנדרווויגינס #לברוןגיימס