• yuvaloz55

להוציא את מקל הנדודים

בשקט בשקט, כמעט מבלי ששמנו לב, עומרי כספי סיים עונה חמישית ב-NBA. כמעט כמו כל עונה של כספי, גם זו הסתיימה בקול ענות חלושה בפלייאוף בו העמיד ממוצעים של 5.2 מחיאות כפיים למשחק, 3.4 קפיצות מהספסל אחרי שג’יימס הארדן קולע סל ו-0 דקות על הפרקט במשך שישה משחקים בסדרה מול פורטלנד.

במהלך העונה הקבלנו את קווין דוראנט לדמות של וולטר ווייט, או יותר נכון להייזנברג מ”שובר שורות”. דוראנט הוא הכוכב הראשי, הוא אדון לגורלו, הוא זה שדופק (וואו זה נשמע כל כך רע בעברית). אם נישאר בעולם המת’ המדומה של וינס גיליגאן, אפשר להקביל את עומרי כספי לדמותו של באדג’ר, לדוגמא. הוא מגיע מדי כמה פרקים, לפעמים יש לו סצנה ממש טובה, אבל לרוב הוא משמש כרקע לדמויות הראשיות, ועם כל הכבוד לכספי, הוא בסופו של דבר דמות משנית ב-NBA.


לכן, לפני שניקח את האזמל ונתחיל לנתח מכל כיוון את העונה היחסית טובה של כספי ביוסטון, צריך להתייחס קודם כל לסיטואציה שלו. מכיוון שכספי הוא דמות משנית ולא שחקן מוביל, הוא מושפע המון מהסיטואציה שבה הוא נמצא, מהמאמן, מהשיטה, מהשחקנים שסביבו, מהג’נרל מנג’ר אפילו. ברוקטס היה נדמה שכספי נמצא במקום הנכון עבורו, או לפחות במקום הרבה יותר נכון משסקרמנטו או קליבלנד היו עבורו. יוסטון רצה בכל הזדמנות, מאמינה מאוד בזריקה משלוש וההגנות היריבות לרוב מתרכזות בשני כוכבים בקליבר שכספי עוד לא זכה לשחק לצידם, ג’יימס הארדן ודווייט האוורד. הסגנון הזה התאים כמו כפפה ליד עבור הישראלי הראשון ב-NBA, שהדברים היחידים שהוא עושה מעל הממוצע ב-NBA הם לקלוע שלשות ולהיות ציפור במתפרצת.

בנוסף, החברה ביוסטון הבינו מהר מאוד שכספי לא מספיק ורסטילי בשני צידי המגרש כדי לשחק בעמדת הסמול-פורוורד והזיזה אותו לעמדה שהרבה יותר מתאימה, סטרץ’ פור. בתחילת העונה הרגילה זה עבד יפה מאוד. כספי נראה כמו ריאן אנדרסון לעניים לצד האוורד (בנובמבר הוא קלע 42.9% מהשלוש) ועזר לרווח את המשחק עבור החדירות של הארדן או ג’רמי לין, ולמעשה בתקופה הזו הוא נתן סיבות לקווין מקהייל להמשיך לשחק איתו, אבל בהמשך העונה כספי לא הצליח לשמור על הכושר הטוב שלו מנובמבר (9.3 נק’, 47.3% מהשדה, 4.1 ריב’ ומדד +/- של 5.9+), הקליעה שלו החלה להדרדר, וכתוצאה מכך גם מעמדו ברוקטס.

המעמד שלו נפגע משתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה היא שמול קבוצות שמשחקות עם פאוור פורוורד מסורתי יחסית, כמו בלייק גריפין או דייוויד ווסט או זאק רנדולף, החסרונות של כספי כשומר בינוני יחסית בפוסט-אפ גוברים על היתרונות שלו כקלעי שמרווח את הפרקט. הסיבה הזו היא בעיקר מה שמנע מכספי לראות דקות בפלייאוף, מכיוון שפורטלנד העמידה מול יוסטון את אחד הפאוור פורוורדים הטובים בליגה, למרקוס אולדריג’, שקווין מקהייל התקשה מאוד למצוא לו פתרון בהגנה, ועד שכבר הגיב וניסה לשנות משהו, זה כבר היה מאוחר מדי עבור הרוקטס.

הסיבה השנייה היא שהיתרונות הללו שאנחנו מדברים עליהם, הקליעה משלוש, בעיקר, הם לא באמת משמעותיים כל כך. למעשה, כשמסתכלים על המספרים של כספי לאורך הקריירה, קשה לקרוא לקליעה שלו יתרון. העונה הוא קלע בממוצע 34.7% מהקליעות שלו מחוץ לקשת. הממוצע של הליגה נע סביב 35%, ורק לשם השוואה, שחקנים כמו ג’וש מקרוברטס (36.7%) ולאנס סטפנסון (35.3%), שני שחקנים שלא ממש גורמים ליריב שלהם לשקשק כשהם נמצאים פנויים מעבר לקשת השלוש, קולעים באחוזים טובים יותר ממנו. כך שהקליעה של כספי, בסופו של דבר, לא מספיק יציבה ולא מספיק טובה כדי לקנות לו מקום על המגרש.


הקליעה שלו פשוט לא מספיק טובה או יציבה. עומרי כספי


מה זה אומר על המשך הקריירה של כספי? מה זה אומר שכמעט בכל עונה הוא מתחיל הכי חזק ולאט לאט מחליש? האם הוא מסוגל לתת עונה אחת יציבה וטובה? אם נשפוט לפי העונה הזו, כנראה שהתשובה היא לא. הרי אם העונה זה לא הצליח, עם השיטה שמתאימה לו, עם הקבוצה שאותה תיאר כ”אופציה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית” שלו בקיץ שעבר, איפה זה כן יצליח?

כעת כספי נכנס לסיטואציה מאוד לא פשוטה לשחקן NBA. לרוקטס יש אופציית יציאה מהחוזה שלו בעונה הבאה, ובמקרה שהם יחפשו הזדמנות להחתים פרי אייג’נט משמעותי (כמו שהיה עם האוורד בקיץ הקודם) הם יחפשו להיפטר מכל השומן העודף בסגל שלהם. במקרה כזה, כספי ימצא את עצמו כשחקן חופשי שנה שנייה ברציפות, וזו סיטואציה בעייתית עבורו, מכיוון שה-CBA החדש פוגע בדיוק בשחקנים מסוגו של כספי, שחקני הביניים של הליגה שסיימו את חוזה הרוקי שלהם. הרבה קבוצות בליגה דוגלות בשיטת בנייה סביב שניים-שלושה כוכבים שמקבלים את הכסף הגדול ומהווים את החלק הארי של תקרת השכר, כשמסביב הן עוטפות אותם בשחקנים צעירים עם חוזי רוקי נוחים ועם השאריות הן מחתימות וטרנים על חוזי מינימום או קרוב למינימום. כך יוסטון, מיאמי, אוקלהומה, שיקאגו וקבוצות רבות אחרות בונות או מנסות לבנות את הקבוצה שלהן, וכספי לחלוטין נופל על הקטגוריה של השאריות. השאלה היא איזו קבוצה תסתכל על כספי ותחליט שהיא רוצה אותו כשאריות שלה?

סביר להניח שאיזושהי קבוצה תהמר עליו, גם כי הוא הוכיח שהוא מסוגל להיות מחליף לגיטימי בקבוצת צמרת וגם כי הוא לא צפוי לעלות הרבה, אבל כנראה שזה הולך להיות תסריט שחוזר על עצמו בשנים הבאות, אם כספי לא מתכנן חזרה לאירופה. כל עוד הוא לא ישפר את המשחק שלו ויוכיח שהוא ראוי להיות שחקן שישי-שביעי בקבוצה, הוא לא יקבל חוזה ארוך טווח, ובכל עונה אנו נשב סביב השולחן ונחשוב מה תהיה התחנה הבאה של עומרי כספי ב-NBA.

זה אירוני במידה מסוימת שדווקא בעונה יחסית לא רעה של כספי, זו המסקנה שאנו יוצאים ממנה, שהוא למעשה עתיד להפוך לג’ורני מן בליגה, ותו לא. אבל זה הגורל של השחקנים החד-מימדיים בליגה שלא שולטים במימד שלהם. זה מה שהיה קורה לקייל קורבר אם הוא לא היה קלעי השלשות הכי טוב שיש, זה מה שהיה קורה לטוני אלן אם הוא לא היה הסטופר הכי טוב בכדור הארץ. כל עוד כספי לא יהפוך את הקליעה שלו למשהו שהוא באזור החיוג של קורבר, או לחילופין, יפתח אספקטים נוספים במשחק שלו (משהו שנראה פחות סביר בשלב הזה של הקריירה שלו), זה העתיד שלו. עונה ביוסטון, אולי חוזה לעונה אחת באורלנדו, אולי גיחה לממפיס. לא פחות מזה, ולא יותר מזה. זו הולכת להיות המציאות, והגיע הזמן שנכיר בה.

ולסיום, בשביל קצת אופטימיות, הנה הסצנה הכי טובה של באדג’ר ב”שובר שורות”. אולי כמו באדג’ר, גם כספי יזכה ל-15 דקות התהילה שלו בליגה.


#גיימסהארדן #דווייטהאוורד #עומריכספי #קוויןמקהייל

1 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com