חיפוש
  • yuvaloz55

לשבור את הדיאטה

*כל הסטטיסטיקות בכתבה נכונות ליום רביעי, ה-15/2/2017.

יותר מדי זמן לא כתבתי. זאת אומרת, כן כתבתי בוואלה, ואני נהנה לאללה מהכתבות הללו (הכתבה האחרונה על יוסטון של שנות ה-80 הייתה אחת הכיפיות שכתבתי), אבל אלו יותר כתבות תחקיר מאשר כתבות אולד-סקול שלי, בה אני מקפץ בכל רחבי הליגה ושופך את השני סנט שלי על כל מיני אירועים שמתרחשים להם בליגה של אדם סילבר. מצד שני, עצם העובדה שהרבה זמן לא כתבתי הביאה להצטברות של הרבה אירועים כאלו, ולפעמים זה יותר כיף ככה. לפעמים זה יותר כיף לעשות דיאטה שבועיים ואז לדפוק ארוחת שחיתות עם כל הקלוריות האהובות עלינו.

  1. דוראנטברוק

אשל גפן ואני דיברנו על זה בפודקאסט הגנוז שעשינו השבוע, ונראה לי שזה זמן נכון להציף את הדברים הללו שוב.

בשבוע שעבר, קצת אחרי הניצחון של גולדן סטייט באוקלהומה סיטי וקבלת הפנים הצוננת שדוראנט קיבל, עולם הכדורסל שוב התכנס לדיון על המעבר של דוראנט מאוקלהומה סיטי לגולדן סטייט.

הנושא הזה נטחן עד עפר, אבל איכשהו, כמו עוף החול, הוא מצליח בכל פעם לקום ולהפיח חיים בכל פרשני הכדורסל מרחבי העולם. בשבוע שעבר אלו היו אמין אל-חסן ובריאן ווינדהורסט בפודקאסט NBA Lockdown שדיברו על הנושא הזה (מוזמנים להאזין) ואל-חסן לקח את הצד הדוראנטי של הויכוח ואמר כמה משפטים שממש נתקעו אצלי.

המשפט הראשון שהוא אמר הוא שאם אתה אוהד כדורסל אמיתי ואתה רוצה לראות את הכדורסל משוחק בצורה הכי יפה שיש, איך אתה יכול לבוא בטענות כלפי דוראנט? הרי הכדורסל הכי יפה, הכי נכון, הכי מבריק, משוחק בסן פרנסיסקו. הכדורסל הפרימטיבי יחסית של אוקלהומה סיטי לא יכול להתחרות בכדורסל העילאי והמתנשא של סטיב קר. כך שמעבר לכל הטיעונים הרציונליים שאנחנו מכירים (סן פרנסיסקו מקום מגניב יותר לגור בו מאשר אוקלהומה סיטי, קליי, סטף ודריימונד הם חברה שיותר לטעמו של דוראנט, הוא שיחק כמעט 10 שנים באותו מקום בעידן בו אנשים בגילו מחליפים מקומות עבודה אחת ל-3 שנים) צריך, לכאורה, לחבר גם את הטיעון המקצועי.

אני לא בא בטענות כלפי דוראנט. אני מניח שאם הייתי במקומו הייתי עושה אותו דבר, אבל בתור אוהד כדורסל, אני לא מסכים והטיעון של אל-חסן הוא פשוט שגוי. הוא שגוי כי בתור אוהד כדורסל אתה אמנם רוצה לראות כדורסל יפה, אבל אתה יותר רוצה לראות תחרות. זה היצר הבסיסי ביותר של אוהד ספורט. אם הייתי אומר לכם שיש כרגע שני משחקים משוחקים באותו זמן. מצד אחד שארלוט ופילדלפיה ומצד שני גולדן סטייט וסן אנטוניו. אנחנו במחצית והמשחק בין ההורנטס והסיקסרס צמוד והמשחק בין הווריורס לספרס הפך לבלו-אאוט ברבע השני אחרי מטר שלשות של סטף, קליי ו-KD. עכשיו סביר להניח שהייתם הולכים לישון בסיטואציה הזו, אבל נניח ואתם חייבים לבחור בין שני המשחקים הללו. אחרי איזה משחק תעקבו בחצי השני?

אני מניח שרובכם הייתם צופים בהורנטס-סיקסרס, וזה טבעי לגמרי. בתור אוהדי כדורסל וחובבי ספורט, אנחנו מתוכנתים להעריך תחרות, ובמקרה הזה, גם אם התחרות תתלווה לכדורסל שהוא Level אחד נמוך מה-Level הכי גבוה שיש, כנראה שנעדיף את התחרות על פני הכדורסל המושלם.


ככל שאני חושב על זה יותר, אני חוזר לדוגמא הכי קרובה שיש לנו, המעבר של לברון למיאמי ב-2010. גם לברון סבל, אפילו יותר מדוראנט, מסלידה גלובלית בעקבות ההחלטה שלו, והדרך שלו בחזרה לגאולה הגיעה רק כאשר התייצבה מולו תחרות. כשעולם הכדורסל הבין שבוסטון, אינדיאנה והספרס מסוגלות למיאמי ויכולות לנצח אותה זה קצת הוריד את הקוף מהגב של לברון, וכאשר עולם הכדורסל ראה את לברון מתעלה מול כל אחת מהיריבות האדירות הללו, הקוף ירד באופן סופי.

עבור דוראנט הרגע הזה עדיין לא קרה, ולכן הקוף עדיין שם. לא רק שהרגע הזה לא קרה, אלא שבעקבות דוראנט, כנראה הוא גם לא יקרה. התחרות האמיתית לגולדן סטייט במערב הייתה אמורה להגיע הרי מאוקלהומה סיטי, ודוראנט חירבן את זה. אולי בגמר נזכה לראות רגע תחרותי שכזה מול הקאבס, אבל בינתיים, זה רק בגדר אולי.

בסופו של דבר, אי אפשר להאשים את דוראנט בכך שעזב, אבל גם אי אפשר להאשים את האוהדים שסולדים מהמהלך הזה. הוא עשה מה שנכון לו לעשות, והם מגיבים כמו אוהדי ספורט שלקחו להם את הדבר שהם באו לראות. תחשבו על זה שהלכתם לראות סרט קומדיה ואתם מוכנים להתפוצץ מצחוק, ופתאום באמצע הסרט השחקן הראשי מתהפך ויוצא במונולוג דרמטי. עכשיו המונולוג מצוין, מדהים, ברמה של אוסקר, אבל פאק איט, באתם לראות קומדיה, מה אתם צריכים את כל הדרמה הזאת על הראש שלכם?

השחקן הראשי עשה את שלו ונתן את הביצוע הכי טוב שלו, אבל הקהל לא קיבל את מה שהוא רצה. אי אפשר לבוא בטענות אל השחקן, ואי אפשר לבוא בטענות לקהל. עד שלא תבוא תחרות חדשה שדוראנט יוכל להוכיח את עצמו ולהתעלות, א-לה לברון מול הסלטיקס במשחק 6 בגמר המזרח 2012, אנחנו נישאר בתיקו המוזר הזה.

המשפט השני שאל-חסן אמר שאני לא כל כך מסכים איתו היה בתגובה לדברים של ווינדהורסט. בריאן עב-המשקל אמר בתגובה לדבריו הקודמים של אל-חסן דברים ברוח הדברים שלי. האם המהלך של דוראנט היה שווה אם הוא בא על חשבון האיזון התחרותי בליגה?

התשובה של אל-חסן הייתה שכן, ושהמעבר הזה הוא סוג של Necessary Evil כדי שכל שאר קבוצות הליגה יבינו שככה צריך לשחק כדורסל. הוא בעצם אומר שהמעבר של דוראנט היה צריך להפיל לכל מנהלי הליגה אלפי אסימונים בצורה של סטיב קר ושכולם צריכים לשחק בסגנון המשחק של הלוחמים.

אני מבין חלק מהדברים שאל-חסן אומר פה. יש הרבה אלמנטים בכדורסל של הווריורס שאני לא מבין איך שאר קבוצות הליגה לא מאמצות (בעיקר התנועה בלי הכדור הרחק מהכדור ושימוש בחסימות של הגארדים), אבל אתה לא יכול לצפות ששאר הקבוצות יחקו את הווריורס כי אפשר באמת לחקות את הווריורס. תסתכלו על המהלך פה למטה. זה עובד כי מדובר בקליי ו-KD. אם אנטוני טוליבר ובן מקלמור יעשו את המהלך הזה ההגנה לא ממש תיכנס לפאניקה וזה לא יעבוד.


מעבר לכך, להגיד שהמעבר של דוראנט לווריורס הוא בגלל שהכדורסל של הווריורס נכון יותר וטוב יותר מזה של הת’אנדר זו אמירה בעייתית משהו. בעונה הרגילה זה אולי נכון, אבל בגמר המערב בעונה שעברה, במשחקים 5, 6 ו-7 (במיוחד 6) הווריורס לא ניצחו כי הכדורסל שלהם היה קטלני כל כך שהת’אנדר לא יכלו לעמוד בזה. להפך, הת’אנדר העמידו בפני הווריורס אתגר אדיר והצליחו לנטרל את הכדורסל המלהיב שלהם מהעונה הרגילה, והווריורס ניצחו בזכות תצוגות קליעה מפוארות של קליי וסטף (במיוחד קליי), שחלק גדול מהם הגיעו מזריקות שלא נראה לי שסטיב קר שרטט על הלוח בפסק זמן.

הווריורס ניצחו בזכות הכשרון שלהם ולאו דווקא בזכות סגנון המשחק שלהם, ועם כמה שאנחנו רוצים לצייר את המעבר של דוראנט ל-Bay Area ככזה שמונע מרצון לשחק בסגנון כדורסל יפה יותר, הוא כנראה היה מונע לא פחות מכך שבווריורס פשוט יש יותר כשרון מכל קבוצה אחרת בליגה.

  1. איבקה בטורונטו

קצת אחרי שפול מילסאפ הפך לחלום באספמיא, הטרייד שיביא את סרג’ איבקה לטורונטו הפך להיות יותר ויותר ברור. הצורך של הראפטורס בביג-מן ורסטילי היה ברור (בטח לאור ההיעדרויות המרובות של פטריק פטרסון) ומנגד, הצורך של איבקה לצאת מאורלנדו היה עוד יותר ברור. בסופו של דבר זה נגמר בטרנס רוס ובחירת דראפט בסוף הסיבוב הראשון, ולראפטורס יש עכשיו ביג-3 שיכולים להסתכל בלבן של העיניים של לברון, קיירי וקווין לאב. לכאורה.

לכאורה, כי הכדורסל של קייל לאורי ודמאר דרוזן לא מתורגם עדיין להצלחה קונסיסטנטית בפלייאוף. בפלייאוף, כשליריבה יש יותר זמן להתכונן אליך ומכירה כל מהלך שלך, ראינו שהרבה יותר קשה לצמד האול-סטארים של הקנדים לתפקד.


בנוסף, אני לא כל כך בטוח שאיבקה הוא טוב כמו שאנחנו חושבים שהוא. בראש שלנו, איבקה הוא חד קרן שמצד אחד חוסם את הצבע ומנגד מרווח את הפרקט. האב-טיפוס של הביג-מן המודרני. הוא היה קארל אנטוני טאונס לפני שבכלל היה קארל אנטוני טאונס.

אבל מצד שני, זה כל מה שאיבקה עושה. הוא לא יותר מדי טוב בפוסט-אפ (0.89 נק’ פר פוזשן ב-46.5%, לא משהו שאפשר להגדיר כגו-טו-מוב), הוא לא מוסר טוב (בכל הקריירה שלו היחס אסיסטים-איבודים שלו היה שלילי) וההגנה שלו על שחקני חוץ היא טובה, אבל לא ברמת הדריימונד גרין. כל זה אומר שהיריבה יכולה לשים עליו קלעי ובכך היא די מוציאה אותו מהמקומות שבהם הוא יעיל.

אם קליבלנד תעלה הרכב של קלעים, עם קווין לאב או צ’נינג פריי בסנטר, זה כבר מוציא את איבקה מחוץ לצבע בהגנה ובהתקפה רק צריך לוודא שאין לו מספיק זמן לשחרר זריקה כי גם ככה הוא לא מהשולפים המהירים בליגה. בסופו של דבר, נראה לי שבתיאוריה איבקה שחקן הרבה יותר טוב מבמציאות.

(כאן אפשר לראות מה אל-חסן וסטיבן ג’קסון חושבים על המהלך הזה)


עדיין טורונטו היו חייבים לעשות את הטרייד הזה, גם כי המחיר לא היה בשמיים וגם כי זה עדיין משפר אותם, פשוט אני לא חושב שזה משפר אותם מספיק.

  1. קווין לאב בחוץ לשישה שבועות

הידיעה על ההצטרפות של איבקה לראפטורס הגיעה כמעט במקביל לידיעה על הניתוח של קווין לאב, שישבית אותו לחודש וחצי הקרובים. שני האירועים הללו היו אמורים לצמצם את הפער בין הראפטורס (ושאר החבורה העליזה בצמרת המזרח) מהקאבס, אבל אני לא כל כך בטוח שזה יקרה, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך.

בטווח הקצר, ה-Conventional Wisdom אומר שהקאבס יחלשו כי לאב הוא השחקן השלישי הכי טוב שלהם. זה נכון, אבל האופי של הקבוצה נשאר אותו דבר גם כשלאב לא על המגרש. כל עוד לברון וקיירי שם, הקאבס ימשיכו להיות קבוצת התקפה יעילה בטירוף. לאב הוא לא מי שגורם לכך ש-12% מהזריקות של הקאבס הם שלשות מהפינה (הכי הרבה בליגה בפער עצום, תודה ששאלתם), אלא לברון וקיירי גורמים לכך בזכות התוהו ובוהו שהם יוצרים בפיק-אנד-רול שלהם והחדירות שלהם לצבע. לאב פשוט לא יהיה שם כדי לקלוע את השלשות הללו מהפינה, אבל צ’נינג פריי עושה את זה לא פחות טוב ממנו, וקייל קורבר עושה את זה טוב יותר מכולם.


בצד ההגנתי לאב הוא שחקן טוב יותר מהמוניטין שלו, אבל גם פה, לא מדובר ב-Game Changer שישנה את איך שהקאבס עושים הגנה. במובן הזה, החסרון של ג’יי.אר סמית’ הוא משמעותי הרבה יותר, ועם זה הקאבס למדו לחיות. קשה לי לראות אותם מאבדים את המקום הראשון בקונפרנס.

בטווח הארוך, לעומת זאת, אחרי שלאב יחזור, יכולות להיות השפעות משמעותיות יותר. החסרון של לאב אומר פחות מנוחה ללברון, שגם ככה רק 7 שחקנים שיחקו יותר דקות ממנו העונה. כבר שנים אנחנו אומרים שלברון מעביר עונות רגילות בניוטרל, אבל בפועל, גם בגיל 32, המאמנים שלו מפחדים להוריד אותו לספסל כי הוא פשוט כל כך טוב.

מתישהו זה יתחיל להשפיע? האם האקסטרה עומס הזה (הוא מקום 33 בכל הזמנים בדקות משחק. לשם השוואה, יש לו בערך 2000 דקות יותר מפאו גאסול, שהתחיל לשחק בליגה 3 שנים לפניו) באיזשהו שלב יתורגם לדעיכה ממשית ולהפסדים?

מתישהו זה יקרה, אבל אם אני צריך להמר, יש לנו עוד לפחות שנתיים עד שזה יקרה. יותר מדי סיפורים יוצאים על כך שלברון מתייחס לגוף שלו כמו אל מקדש ושהוא שומר על עצמו כמו דוגמנית על. הוא לא יקרוס מעוד קצת עומס בגלל שלאב בחוץ. עדיין לא. היריבים שלו יצטרכו לנצח אותו בכדורסל ולא לקוות שהוא יתפרק בדרך.

  1. ניקולה יוקיץ’ – פרנצ’ייז פלייר?

בפוסט האחרון שלי כתבתי על המג’יק ועל הפספוסים שלהם בדרך הארוכה שלהם מתחתית הליגה אל תחתית הליגה, וציינתי שם שבדראפט 2015 היו 3 פרנצ’ייז פליירס פוטנציאליים, קארל אנטוני טאונס, קריסטאפס פורזינגיס ודווין בוקר. טכנית, זה נכון, כי ניקולה יוקיץ’ נבחר בדראפט 2014, אבל הוא היה רוקי ביחד עם כל אלו, ובינתיים, הוא נראה לא פחות טוב מהם.

הטריפל דאבל האחרון של הג’וקר מול הווריורס היה הגושפנקא על העונה הנהדרת שעוברת עליו. זה לא רק המספרים היבשים (16.3 נק’ ב-59% מהשדה, 36.3% מהשלוש, 8.9 ריב’ ו-4.4 אס’) או המספרים הרטובים (הוא 13 בליגה ב-Real Plus Minus, טוב יותר מאנתוני דייוויס, יאניס אנטטוקונמפו, דמארקוס קאזינס ומארק גאסול), אלא זו התחושה שאתה מקבל כשהוא משחק. הורסטיליות של המשחק שלו (2 טריפל-דאבלים כבר העונה) ביחד עם החינניות והחכמה שבה הוא משחק הופכים אותו לשחקן ייחודי בליגה. מייק ומאלון ודנבר בונים את הקבוצה שלהם סביבו, ובינתיים זה נראה מצוין. הנאגטס מדורגים במקום ה-8 ביעילות התקפית מתחילת העונה והם שניים רק לווריורס מתחילת 2017 עם 114.2 נק’ ל-100 פוזשנים. במירוץ העצוב למקום השמיני במערב, יוקיץ’ והנאגטס הם נקודת אור חביבה.

הגנתית הוא יהיה בעייתי, אין דרך לייפות את המציאות. הוא הרים-פרוטקטור הכי גרוע בליגה כרגע והוא לא הולך להגדיל את הווינגספאן שלו בזמן הקרוב. הוא לא סחט עבירת תוקף אחת מתחילת העונה והיריבים שלו קולעים 6% טוב יותר מהממוצע שלהם מולו. אבל אם הוא יצליח להפוך את עצמו רק לסביר הגנתית, היתרונות שלו בהתקפה מחפים על הכל.


#קוויןדוראנט #קוויןלאב #ניקולהיוקיץ #לברוןגיימס #סרגאיבקה

0 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com