בעבודה היומיומית שלי אני דאטה אנליסט. הגדרת התפקיד שלי היא לקחת נתונים, לנתח אותם, להבין איפה הרעש ואיפה הנתונים האמיתיים. איפה כדאי להגביר את הווליום. אני משתדל לעשות את אותו דבר גם באלטר אגו שלי ככותב NBA, להסתכל על אוקיינוס הנתונים של הליגה הטובה בעולם ולדוג משם את הנתונים המעניינים ביותר, החשובים ביותר, אלו שיכולים להצביע על ההבדלים שהופכים שחקנים טובים לאולסטארים, קבוצות נחמדות לטוענות לכתר וטוענות לכתר לאלופות.
בשלב הזה של העונה התהליך הזה הוא קצת קשה. גודל המדגם הופך את משימת סינון הרעש למאתגרת במיוחד ולא ברור האם טרנד שאנחנו רואים בשלושת המשחקים הראשונים של העונה הוא אמיתי או סתם אפיזודה חולפת. עם זאת, מדי שנה אני מקפיד להתעלם מהאינסטינקטים שלי, שצועקים עליי עם מגפון זועם לחכות לגודל מדגם משמעותי יותר, ומנסה להבין האם התופעות החדשות והמעניינות בליגה הן מקריות או שהן כאן כדי להישאר.
העונה התהליך הזה הוא קשה אפילו יותר, משום שיותר משליש משחקני הליגה החליפו קבוצות. באופן טבעי, יש הרבה יותר תופעות חדשות שצריכות להיבחן בזכוכית מגדלת. חלקן כבר הפכו לעובדה מוגמרת (הפתיחה המקרטעת של גולדן סטייט שאיבדה גם את סטף קרי), חלקן קיבלו שעה ביציאה (היכולת המסחררת של טריי יאנג שנעצר השבוע רק בגלל פציעה בקרסול), חלקן כבר קיבלו כיסוי נרחב במקומות אחרים (ההפיכה של קוואי לאונרד לפליימייקר) וחלקן פשוט מדכאות (הקריסה של סקרמנטו), אבל לגבי כל השאר, ננסה להוציא את הערמונים מן האש ולהבין האם מדובר במגמה או פוקס.
Comentarios