מחכים שהריבר ייפתח

לפעמים בפוקר, בטקסס הולדם במיוחד, באות לך ידיים שאתה אומר לעצמך “פאק איט! עם היד הזאת אני לא נכנס”. איזה 2 9 כזה, או 3 8 שהם אפילו לא מאותה צורה, ידיים כאלה שהסיכוי שבאמת יצא מהן משהו הוא כל כך נמוך שאתה כבר מתחיל את הייאוש מהבליינדים ומתחיל לפנטז על היד של הסיבוב הבא.

לפני פתיחת העונה הנוכחית ב-NBA הרבה מאוד ג’נרל מנג’רים היו בסיטואציה הזו, או יותר נכון, הכניסו את עצמם לסיטואציה הזו, מתוך רצון מובהק להגדיל את הסיכויים של הפנטזיה של היד הבאה להתממש. פילדלפיה שלחה את האול-סטאר שלה, ג’רו הולידיי, לניו אורלינס בתמורה לנרלנס נואל הפצוע ועוד בחירת דראפט בשנה הבאה, פיניקס נפטרה מכל המשקל העודף שלה בסגל לטובת פרוספקטים צעירים לא מלוטשים ובחירות דראפט, בוסטון פירקה את החבילה של קבוצת האליפות והחלה בנייה מחדש, יוטה בלעה את החוזים הנגמרים של גולדן סטייט במאמץ להחליש את הקבוצה ולפתוח את תקרת השכר של הקבוצה בעונה הבאה ואורלנדו פשוט המשיכה להיות אורלנדו של השנה שעברה.

דני איינג’ עובד על הפוקר פייס שלו

כולנו היינו בטוחים שאין בכלל מה לראות את הקבוצות הללו העונה, שהן הולכות להסריח לחלוטין ולשבור שיאי שפל ששייכים לבובקאטס של לפני שנתיים, אלא שבזמן שרוב הקונטדריות ערב פתיחת העונה (שיקאגו, ניקס, נטס, קליפרס) מאכזבות עד כה, דווקא חלק מהקבוצות שתיכננו להתרסק העונה ממריאות בצורה מפתיעה.

בוסטון, למשל, פתחה את העונה עם ארבעה הפסדים ונראתה בדרך הבטוחה ללוטרי, אלא שמאז המאמן בראד סטיבנס נראה כמו בינגו, ג’ארד סאלינג’ר (13.5 נק’ ו-6.9 ריב’) הפך לשחקן NBA לגיטימי, אייברי בראדלי (13.2 נק’ בכמעט 40% מהשלוש) התייצב והפך לשחקן יעיל בשני צידי המגרש וג’ורדן קרופורד (שחקן השבוע שעבר במזרח) הפך לאחלה של שחקן, עם ממוצעים של 17.8 נק’, 6.5 אס’, 47.5% מהשדה ו-40.5% מהשלוש בדצמבר. כל זה מביא את בוסטון להוביל את הבית האטלנטי המביך עם מאזן 14-11 ונכון לרגע זה, להבטיח מקום בפלייאוף מהמקום הרביעי השמור לראש בית.

בצד השני של אמריקה, פיניקס היא הפתעה הרבה יותר נעימה. הסאנס, שלפי רוב אתרי ההימורים ערב פתיחת העונה היו אמורים לגרד 20 ניצחונות העונה, מתייצבים כרגע במקום ה-6 במערב. רק כדי לשים דברים בפרספקטיבה, הם נמצאים עם מאזן יותר טוב (9-13) מקבוצות כמו דאלאס, גולדן סטייט, מינסוטה, ניו אורלינס והלייקרס. מעבר לאריק בלדסו וגוראן דראגיץ’ המופלאים (שמבחינה סטטיסטית מדובר כמעט באותו שחקן), האחים מוריס נותנים עונה פנטסטית בקנה מידה של האחים מוריס, פי.ג’יי טאקר מוכיח שהוא שחקן כנף לגיטימי בכל קבוצה ומיילס פלאמלי הוא תגלית העונה עד כה. על כל אלו מנצח ג’ף הורנסק, שבעונת הרוקי שלו מעמיד קבוצה סופר מאומנת ולטעמי, הוא מועמד ראוי לתואר מאמן העונה לצד פרנק ווגל, טרי סטוטס ומיודענו, סטיבנס.

בלדסו ודראגיץ’ מובילים את הפתעת העונה עד כה

בכל עונה אחרת הפריצה של הסאנס והסלטיקס הייתה מבורכת. הרי תמיד עדיף לקבוצה להיות חלק ממאבקי פלייאוף מאשר לדשדש בתחתית ולחכות ליד הבאה. במונחים של פוקר, לסאנס ולסלטיקס יצאה זוגיים על הפלופ עם היד המסריחה שהייתה להם, ועכשיו הם צריכים להחליט האם הם רודפים אחרי הפול האוס או שהם מוותרים ומחכים ליד הטובה באמת שתביא להם את כל הקופה.

זו החלטה לא פשוטה, במיוחד לאור מחזור הדראפט העמוס של 2014 (שנראה שכל שבוע מצמיח אול-סטאר עתידי נוסף, הפעם ההייפ הוא סביב ג’ואל אמביד מקנזס). זו החלטה לא פשוטה מכיוון שמצד אחד, לבוסטון יש עדיין את ראג’ון רונדו, אחד הרכזים הטובים בעולם, שיכול לתת לקבוצה את הפוש לזכייה בבית האטלנטי בסיום העונה ולהבטחת מקום בפלייאוף. ביחד עם איזשהו טרייד שדני איינג’ יבנה סביב החוזה הנגמר של כריס האמפריס הסלטיקס יכולים למצוא את עצמם פתאום בחצי גמר המזרח, שזה יותר ממה שהם עשו בשנה שעברה עם פירס וגארנט ודוק ריברס.

האם רונדו יכול לחזור ולהפוך את הסלטיקס לקבוצת פלייאוף לגיטימית?

מצד שני, זו הצלחה בואקום. אף אחד לא באמת חושב שהסגל הזה, גם אם טרייד כזה או אחר, יכול לגרד משהו מעבר להופעת פלייאוף סבירה. דרך הפעולה הנכונה הייתה והיא עדיין להסתער על הלוטרי, אלא שהדרך הזו הופכת להיות קשה יותר ויותר, במיוחד לאור העובדה ששאר היריבות במזרח ממש גרועות (מעבר לפילדלפיה ואורלנדו, גם מילווקי וטורונטו נראות מוכנות לזרוק את המגבת על העונה הזו) ולא יאפשרו לבוסטון לתפוס מקום טוב בדראפט.

עבור הסאנס, נראה שהם מתחילים להבין שהקבוצה שלהם היא באמת קבוצה טובה כבר עכשיו שיכולה להתפתח לקבוצה מצוינת. השמועות האחרונות מדברות על כך שריאן מקדונו, הג’נרל מנג’ר של הסאנס, מוכן להחליף חלק מבחירות הדראפט שלו בדראפט הקרוב (ויכולות להיות לו ארבע כאלה רק בסיבוב הראשון) תמורת שחקן שיוכל לעזור לקבוצה שלו לנצח עכשיו. זהו ניסוי מעניין ומרענן, שבעיקר מצביע על דרך חדשה לבנייה מחדש בליגה הטובה בעולם.

עד העונה היינו בטוחים שאפשר לבנות קונטנדרית רק בזכות הדראפט או בעזרת שוק השחקנים החופשיים. הרי רוב הקונטנדריות של הליגה (הספרס והת’אנדר בזכות הדראפט, מיאמי בזכות הפרי אייג’נסי) נבנו כך, אלא שנראה שקבוצות מבינות, אולי בלית ברירה לאור העובדה שלא כולן יכולות לזכות בבחירה הראשונה או השנייה בדראפט ושלא כולן יכולות להחתים את לברון ג’יימס, שיש גם דרכים אחרות. הדרך של אינדיאנה למשל, שמערבת בחירות דראפט לא מהטופ 10 ביחד עם טריידים חכמים והחתמות נבונות בפרי אייג’נסי. יש גם את הדרך של פורטלנד, שלא ויתרה על הצ’יפ הגדול שלה (למרקוס אולדריג’) והצליחה בסופו של דבר לבנות סביבו קבוצה מצוינת (שנבנתה גם בסוג של תערובת של בחירות דראפט כמו לילארד ובאטום והחתמות נבונות כמו ווס מת’יוס ומו וויליאמס).

המודל לחיקוי? היברט והפייסרס מול אולדריג’ והבלייזרס

איינג’ ומקדונו נמצאים עכשיו במין צומת דרכים לגבי איך הם מתכננים לבנות את הקבוצה הגדולה הבאה שלהם. האם הם מוכרים את המניה שלהם בשיא (טרייד על קרופורד או משהו בסגנון במקרה של איינג’, טרייד על דראגיץ’ במקרה של מקדונו) ומצטרפים לקדחת הלוטרי רשמית או שהם הולכים בדרך טיפה יותר איטית, טיפה יותר מייסרת, אבל שאולי תהיה יותר מתגמלת בסיום? מנסיון העבר, איינג’ פחות אוהב התקדמות איטית והדרגתית ומעדיף להיות ממש גרוע עכשיו (הטנקינג בעונות 1997 ו-2006 כמשל) כדי להיות ממש טוב אחר כך, במיוחד אם מכניסים למשוואה את העובדה שיש לו את רונדו שבטח לא ירצה להישאר בקבוצה בינונית ומסיים חוזה בשנה הבאה. לגבי מקדונו, אנחנו עדיין לא יודעים מה הכיוון שלו כי זו בסך הכל העונה הראשונה שלו כג’נרל מנג’ר.

אין צודק ולא צודק בניסוי הזה. כשמישהו עם יד של 2 9 מקבל זוגיים בפלופ, הכל יכול לקרות. אני אישית מת לדעת מה מקדונו ואיינג’ יעשו כשיפתח הטרן.

#דניאיינג #אריקבלדסו #בראדסטיבנס #גףהורנסק #ריאןמקדונו #ראגוןרונדו