מעבדת הניסויים של ג’ייסון קיד

במסעותיי אחר אלטרנטיבה שלטונית לגולדן סטייט ולקליבלנד נתקלתי בקבוצה מוזרה במדינת וויסקונסין, באזור המיד-ווסט של ארה”ב. עד המאה ה-17 האזור הזה היה מקום מושבם של שבטי אינדיאנים ביבשת של אמריקה. במאה ה-17 משלחת צרפתית גילתה את המקום והכניסה את התרבות הצרפתית לאזור, ומאוחר יותר הגיעה המהפכה האמריקאית. אבל נראה ששום דבר בהיסטוריה של וויסקונסין לא הכין אותה להשתלטות היוונית שעוברת על האזור בעת האחרונה, פרי יצירתו של הכובש המהולל, האלפבית האנושי, יאניס אנטטוקונמפו.

למילווקי אין מאזן של קבוצה גדולה (9-11, 4 משחקים מאחורי קליבלנד) והיה להם לו”ז די קליל מתחילת העונה (היו להם כבר 13 משחקים מול קבוצות עם 50% הצלחה או פחות, 3 מול ברוקלין), אבל יש להם את המושג החמקמק הזה שכולנו תמיד מחפשים – פוטנציאל.

את הפוטנציאל הזה כבר למדנו להכיר לפני שנתיים כשהבאקס היו הבעלים הגאים של ההגנה השנייה בטיבה בליגה והודחו בכבוד מול הבולס בסיבוב הראשון של פלייאוף 2015. ההגנה הקפיצית שלהם, שהסתמכה על אורך ואתלטיות של כל שחקני החמישייה, הצליחה לתפוס את הליגה בהפתעה, וכשגרג מונרו חתם בקיץ שעבר, ביחד עם החזרה של ג’בארי פארקר מפציעה, הציפייה הייתה שהקבוצה של ג’ייסון קיד תעשה עוד צעד קדימה.

אלא שההפך הוא הנכון. מונרו ופארקר לא הצליחו להשתלב הגנתית, והגנת האחד על אחד שלהם הייתה קשה לצפייה, ואילו מצד שני, הליגה כולה למדה איך לתקוף מול האגרסיביות של ההגנה של מילווקי. הבאקס אפשרו 7.9 שלשות מהפינה בעונה שעברה (מקום שלישי מהצד הלא נכון) ב-39.2% (מקום 8 מאותו צד), מה שאומר שרק מול קבוצה אחת קלעו יותר שלשות מהפינה בעונה שעברה. דרך אגב, הקבוצה הזו היא יוסטון. אח, האירוניה.

הקריסה ההגנתית הזו (הבאקס דורגו 22 ביעילות הגנתית ב-2015/16) הוציאה את הבאקס ממאבקי הפלייאוף ונתנה לג’ייסון קיד הזדמנות לעשות ניסויים, ואחד הניסויים הללו הוציא מהבקבוק את אחד השדים הכי כיפיים שהליגה ראתה בשנים האחרונות – פוינט יאניס.

קיד נתן לאנטטוקונמפו את הכדור איפשהו אחרי פגרת האולסטאר. הרעיון נולד מתוך הבנה שכאשר יאניס לא עם הכדור, בעיות הקליעה שלו מאפשרות לשחקן שלו לרמות ולסגור את הצבע. בקבוצה מאותגרת מבחינת ריווח כמו הבאקס זה הגביר את הבעיה אקספוננציאלית. לעומת זאת, כאשר יאניס עם הכדור, הוא מהווה איום גדול יותר ומקל על בעיית הריווח. הניסוי יצא לדרך, ומאותו רגע הייתה תחושה של מפץ גדול במילווקי. יאניס שיפר את הממוצעים שלו דרמטית אחרי האול-סטאר (גרף למטה) אולם באותו שלב, הניסוי הוגדר כהצלחה רק מבחינה סטטיסטית. מבחינת מאזן, הבאקס לא הצליחו להשתפר משמעותית אחרי האול-סטאר בעונה שעברה (17-11).

בינתיים, בעונת 2016/17, הניסוי הזה הוא כבר מזמן לא קוריוז אלא אירוע מכונן שקבוצות אחרות חייבות להתכונן אליו.  הבאקס השתדלו להקיף את יאניס בקלעי שלשות סבירים (גם אחרי הפציעה של כריס מידלטון), הביאו רכז נומינלי שלא צריך את הכדור ביד (מת’יו דלבדובה) ויצאו לדרך. יאניס מגיב עד כה בעונה פנטסטית, עם מספרים שבעולם ללא ראסל ווסטברוק, אנתוני דייוויס, ג’יימס הארדן וגולדן סטייט כולם היו מדברים עליהם (22.0 נק’ ב-51.9% מהשדה, 8.9 ריב’, 6.1 אס’, 2.2 חט’, 2.3 חס’). רק 3 שחקנים בהיסטוריה של הליגה סיימו עונה עם ממוצעים של 2.0 חס’ ו-2.0 חט’ לפחות במהלך כל העונה. הגריק פריק מתדפק על דלתות המועדון האקסלוסיבי הזה, בזמן שהוא זורע כאוס בשאר חלקי המגרש והופך מהלכי הגנה להתקפה בצורה הכי גולמית-אך-אלגנטית שאפשר (כמו שאפשר לראות בסרטון למטה). והוא רק חגג 22 לפני יומיים.

כן. אתם זקנים.

לאנטטוקונמפו יש עוד חסרונות. הקליעה שלו רחוקה מלהיות מרשימה (23.9% משלוש העונה), הוא מאבד המון כדורים (3.4, 6 בליגה) וקורה לו לא מעט פעמים שהוא מתחיל פוזשן בלי לדעת איך הוא יסתיים, מה שמוביל לקבלת החלטות בעייתית מדי פעם. אבל אף אחד לא מושלם, וגם החלקים הפחות מהוקצעים במשחק של יאניס הם בתחומים שאפשר לשפר, וסביר להניח שהוא גם ישפר אותם. החבוב הולך עם מחברת לכל מקום ואוסף רשמים כמעט על כל מהלך במגרש.

אבל יאניס הוא רק שחקן אחד, וגדול ומלהיב ככל שיהיה, אנחנו מחפשים את הקבוצה הגדולה הבאה של המזרח. הליגה מלאה בקבוצות שמובלות ע”י כוכב אחד ענק שמסביבו רול-פליירס שיודעים את תפקידם. חלק מהקבוצות הללו מצליחות יותר (יוסטון, אוקלהומה סיטי) וחלק פחות (ניו אורלינס) אבל ברור שיש להן תקרה מסוימת. למה שהגורל של מילווקי ויאניס יהיה שונה?

דבר ראשון, כי למילווקי יש את אחד הסגלים הצעירים בליגה שעוד עלול לצוץ ממנו כוכב נוסף. החשוד המיידי הוא כמובן ג’בארי פארקר, שמפלרטט עם ממוצעים של 20 נק’ למשחק, אבל עדיין הקליעה שלו פרובלמטית (32.8% מהשלוש, שזה שיפור ביחס לעונות קודמות) וההגנה שלו מקשה להשאיר אותו על הפרקט. כשפארקר יורד לספסל, ההגנה של הבאקס משתפרת מ-104.5 נק’ ל-100 פוזשנים ל-95.8 נק’ ל-100 פוזשנים. חובת ההוכחה עליו להראות שהוא לא שחקן של Empty Stats או רודי גיי/ג’ף גרין הבא.

דבר שני, למילווקי יש שיטת הגנה ייחודית. הם מסתמכים המון (המון) על האורך והאתלטיות שלהם בצורה שמזכירה קצת את אוקלהומה סיטי בפלייאוף של 2012 מול הספרס. מעין מכונה אתלטית שמנסה לעשות מלכודת למוביל הכדור ואז סומכת על המהירות והאורך שלה כדי לכסות את השטחים שהופקרו. “זה לא יאמן כמה אורך יש לנו” אמר יאניס בראיון ל-NBA.COM בחודש שעבר, “אנחנו יכולים להיות בנתיבי המסירה, אנחנו יכולים להשיג Deflections, אנחנו יכולים לשים יד על כל זריקה, אנחנו יכולים לגבות אחד את השני. זה לא יאמן. זה עוזר לנו המון בהגנה”. כשזה עובד, זה נראה מצוין.

עם זאת, מדובר בסגנון הגנתי פרוע קצת שדורש מחויבות מכל שחקני ההגנה ורמת קבלת החלטות גבוהה, שהבאקס לא תמיד מצליחים לשמור עליה. גם העונה הבאקס מובילים את הליגה מהצד הלא נכון בשלשות מהפינה של היריבה (8.8 בממוצע למשחק) ונמצאים ב-Bottom 10 גם באחוזים מהטווח הזה (38.6%).

יחד עם זאת, ג’ייסון קיד גיוון העונה קצת את השיטה ההגנתית שלו. הוא לא מסתמך רק על הבליצים ואז על הרוטציות של שחקניו האתלטים, אלא הוא מנסה גם להכניס חילופים בפיק-אנד-רול למעבדת הניסויים שלו, שזה רעיון מעולה כשיש לך חבורה של שחקנים אתלטים שמסוגלים לשמור על כמה עמדות. גם כאן, זה נראה לא רע לפעמים.

אבל גם במקרה הזה, יש עוד הרבה מקום לשיפור, במיוחד ברמת קבלת ההחלטות. אני עדיין מנסה להבין מה ג’ון הנסון עושה במהלך הזה, בו הוא מאפשר לג’ו האריס נתיב פנוי אל הטבעת.

על אף כל זאת, ההגנה של הבאקס התייצבה העונה. נכון לכתיבת שורות אלה, הם מדורגים במקום ה-8 ביעילות הגנתית וזה מה שהופך אותם למסוכנים. מצד שני, נראה שדווקא בהתקפה יש להם מקום לשיפור (מדורגים 13 עם 104.5 נק’ ל-100 פוזשנים). הם יחסית חלשים במהלכים שהם משתמשים בהם הרבה (פיק אנד רול, ספוט אפ) ויחסית טובים במהלכים שהם לא משתמשים בהם כל כך (פוסט אפ). בבידודים הם הכי גרועים בליגה, ובאופן כללי אפשר לומר שהרבה יותר קשה למילווקי במשחק העומד, שבו יותר קשה ליאניס להשיג את היתרון הקטן שהוא צריך כדי להגיע לטבעת ולגרום להגנה לקרוס.

במתפרצות, לעומת זאת, יותר קל להם. הם מייצרים המון נק’ מאיבודים (18.9 נק’, שניים רק לראפטורס) וקולעים 16.3 נק’ במתפרצות (5 בליגה). יש מן הסתם חפיפה מסוימת בין הנתונים הללו, אבל זה עדיין מרשים. והנתון הזה אפילו יותר מרשים כשמבינים שקצב המשחק שלהם הוא יחסית ממוצע (4 הקבוצות שמדורגות לפניהם בקטגוריה הזו נמצאות בטופ 10 בכמות פוזשנים למשחק).

בסופו של דבר, בעזרת השטיקים ההגנתיים של קיד, האורך של הסגל וגריק פריק אחד, יש למילווקי בסיס טוב מאוד ותקרה מאוד מאוד גבוהה, ועוד לא דיברתי בכלל על ת’ון מייקר, הרוקי המסתורי שיאניס בעצמו אמר עליו כי “הפוטנציאל שלו לא יאמן, הוא מזכיר לי אותי כשהגעתי לליגה”. הם אמנם תקעו לעצמם קצת את הגמישות עם החוזים הגבוהים לג’ון הנסון/מיילס פלאמלי/מירזה טלטוביץ’ (מרוויחים ביחד 32.6 מיליון דולר לעונה) והם כנראה לא ימצאו משהו שווה ערך לגרג מונרו (שדרך אגב, משחק לא רע בכלל בתקופה האחרונה), אבל יש להם ורסטיליות, וזה משהו שהופך קבוצה טובה למסוכנת.

אחת הסיבות שכל עכברי ה-NBA התלהבו מיוטה הקיץ היא כי הג’אז בנו סגל גמיש ומגוון שיכול לשחק במספר סגנונות. מצד אחד, הם יכולים לשחק עם שני גבוהים דומיננטיים בצבע שיסתמו את ההגנה (רודי גובר ודרק פייבורס) והם גם יכולים לשחק סמול בול עם ג’ו ג’ונסון/בוריס דיאו כפאוור פורוורד והם יכולים גם להעמיד כל מיני הרכבי כלאיים שיכולים להיות מסוכנים עם טריי ליילס ב-4, אבל הבעיה היא שהשחקן הכי טוב של הג’אז הוא גורדון היוורד. אני אוהב את הייוורד ואת הלוק של הרוצח הסדרתי המורמוני שלו, אבל יש תקרה מסוימת לקבוצה שהוא השחקן הכי טוב שלה, לא משנה כמה היא ורסטילית.

אצל מילווקי יאניס הוא מי שמייצר את הורסטיליות, והוא גם השחקן הכי טוב, ובניגוד להייוורד, קשה לשים תקרה על מה שקבוצה בראשות הגריק פריק יכולה לעשות. הוא יכול לשחק כרכז והוא יכול לשחק כסנטר (מגן על הטבעת ב-42.9% מרשימים) ואם ימשיכו להקיף אותו בשחקנים הנכונים (חייבים איכשהו שפול מילסאפ או סרג’ איבקה יגיעו בקיץ למילווקי) וכריס מידלטון יחזור בריא, השמיים הם הגבול. הוא עד כדי כך מוכשר. עד כדי כך שהוא הוציא מהמאמן שלו את המשפט הבא.

“יש שחקנים מיוחדים שיוצא לנו לראות במהלך חיינו. לברון ג’יימס, קובי ברייאנט, מייקל ג’ורדן. יאניס הוא אחד מהשחקנים הנדירים הללו. אנחנו הולכים להנות ממנו עוד הרבה זמן”.

בחודש הקרוב הלו”ז של הבאקס הופך להיות קשוח יותר וצפוף יותר (יש להם את טורונטו, פעמיים קליבלנד ושלוש פעמים שיקאגו. רק 4 משחקים מתוך 12 הבאים יהיו בבית) וזו תהיה הזדמנות לראות האם הניצחון על הקאבס והחיים הקשים שהם עשו לגולדן סטייט ולספרס העונה היו סטיית תקן או מגמה אמיתית, שבסופה אולי נראה קבוצה חדשה שמאיימת על ההגמוניה של לברון ג’יימס במזרח.

#מתיודלבדובה #גרגמונרו #גבאריפארקר #גייסוןקיד #יאניסאנטטוקונמפו