במציאות האכזרית בה אנו חיים, בה טיל רודף טיל ובאסה רודפת באסה, הדרך היחידה שלי להציע לכם מפלט מכל עודף החדשות והריאליזם בו אנו חיים בחודשיים האחרונים הוא לכתוב. פרויקט סיכום הקיץ אמנם כבר הפך לסוג של מסורת, אבל העונה הוא היה יותר מזה. הוא היה, עבורי לפחות, כר נח לשים בו את הראש ולשכוח מהאזעקות והצרות לכמה דקות, ולהיזכר כמה העולם יכול להיות יפה כשרק הסחוס בברכיים של דרק רוז מחזיק מעמד. מפה לשם, הדירוג האסקפיסטי הזה מגיע לסיומו, וכל מה שנותר לעשות הוא להישען אחורה ולהנות ממה שעשר הקבוצות המצטיינות של האוף-סיזון עשו, וללקק את האצבעות לקראת עוד עונה מרתקת של כדורסל משובח.
מקום 10 – ממפיס גריזליז:
באו: וינס קארטר (מדאלאס), ג’ורדן אדאמס, ג’רנל סטוקס (דראפט)
הלכו: ג’יימס ג’ונסון (לטורונטו), אד דייוויס (ללייקרס), מייק מילר (לקליבלנד)
הוחתמו מחדש: בנו אודריך (4.5 מיליון לשנתיים), זאק רנדולף (20 מיליון לשנתיים – הארכת חוזה מהעונה הבאה)
מתנדנדים: אף אחד
בגדול: הקיץ של ממפיס התחיל מוזר, עם חילופי גברא בהנהלת הקבוצה ושמועות על מעבר של המאמן דייב ייגר למינסוטה. ייגר בסופו של דבר נשאר במקום וחתם על חוזה חדש, והגריזליז התפנו לעבודה. הם אמנם איבדו שלושה שחקני רוטציה מהעונה שעברה, אבל מצאו לחלק מהם תחליף הולם וגם רעננו את הסגל עם בחירות דראפט טובות, כשבתווך מצאו זמן להאריך את החוזה של זאק רנדולף בתעריף ידידותי למשתמש.
הגריזליז אמנם עפו בסיבוב הראשון בעונה שעברה, אבל רק אחרי מאבק אדיר מול הת’אנדר ואחרי שסיימו את העונה עם מאזן מעולה של 13-34 ב-47 המשחקים האחרונים שלהם. הם לא באמת היו צריכים עכשיו טיפול 10,000, אלא רק כיוון פרונט. בקיץ הבא, כשמארק גאסול יסיים חוזה, נשמע את השם שלהם אולי קצת יותר בתדירות, אבל בינתיים, בואו נהנה מאחת הקבוצות הכי עקביות ואיכותיות בליגה.
בקטן: וינס קארטר הוא השם הגדול שהגיע לממפיס בקיץ, והוא צפוי להשכיח את מייק מילר וג’יימס ג’ונסון מזכרונותיהם של אוהדי ממפיס, אבל דווקא השמות שכדאי לשים לב אליהם הם ג’רנל סטוקס וג’ורדן אדאמס. סטוקס היה טוב מאוד בליגת הקיץ ונראה מתאים כמו כפפה ליד לשיטה של הדובים, ואדאמס הוא פוינט גארד איכותי שיתן לקבוצה תעודת ביטוח מאחורי מייק קונלי, ויאפשר לה לא להסתמך על הסמים של ניק קלאת’ס. בסך הכל, קיץ שקט אך פורה בממפיס.
השם הגדול שהגיע לממפיס הקיץ. וינס קארטר
מקום 9 – מינסוטה טימברוולבס
באו: אנדרו וויגינס, אנתוני בנט (קליבלנד), ת’ד יאנג (מפילדלפיה) מו וויליאמס (מפורטלנד), זאק לווין (דראפט), פליפ סונדרס (מאמן/GM)
הלכו: קווין לאב (לקליבלנד), אלכסיי שבד, לוק מבה א מוטה (לפילדלפיה), ריק אדלמן (מאמן)
הוחתמו מחדש: רובי האמל (חוזה מינימום)
מתנדנדים: דנטה קאנינגהאם, אותיוס ג’פרס
בגדול: קצת מוזר להגיד על קבוצה שאיבדה את הכוכב הכי גדול שלה שהיא השתפרה בקיץ, אבל צריך להסתכל על כל סאגת קווין לאב בעין קצת שונה. לאב למעשה החזיק את הטימברוולבס כבני ערובה, ולא להיפך. מהרגע שלאב הכריז שהוא יממש את אופציית היציאה שלו מהחוזה בתום העונה הבאה ולא יחתום מחדש, שעון החול התהפך וכל הליגה ידעה שהזאבים יחפשו טרייד על האול-סטאר מ-UCLA. במצבים כאלו, קשה מאוד לצפות מה יקרה. יתכן ושאר הקבוצות בליגה לא יתלהבו מאופציה של טרייד בו הן צריכות לוותר על נכסים, כאשר מדובר בשחקן שהן יוכלו להחתים בפרי אייג’נסי בעוד כמה חודשים, ואילו יתכן שתהיה קבוצה אחת כל כך נואשת שתזרוק נכסים בכמויות, כמו שהניקס עשו בטרייד ההוא של כרמלו אנתוני.
בסופו של דבר, הטימברוולבס מצאו איזשהו שביל באמצע, שעל הנייר, אמור להיות טוב מאוד עבורם. ת’ד יאנג הוא אחלה של שחקן וגם אנתוני בנט הראה ניצוצות בליגת הקיץ האחרונה, אבל השם הגדול בטרייד הזה מבחינת מינסוטה הוא אנדרו וויגינס. הבחירה מס’ 1 בדראפט האחרון הוא אתלט אדיר עם יכולות הגנתיות מרשימות, עם פוטנציאל להפוך לכוכב. אבל לא פחות מכך, יש לו ולזאק לווין ולריקי רוביו פוטנציאל להפוך לקו האחורי הכי מלהיב ומפחיד בליגה. המחשבה על רוביו מוביל מתפרצות עם וויגינס החתולי ולווין הקפיצי בכנפיים היא פנטסטית, וכשחושבים על כך ששני שליש מהטריו הזה הם רוקיז, יש לאן לשאוף במיניאפוליס. אין ספק שמבין ההצעות שהיו על השולחן, הטימברוולבס הלכו על זו עם הכי הרבה אפסייד, כך שלמרות שהם איבדו את קווין לאב, Arguably הפאוור פורוורד הטוב בעולם, הם קיבלו בחזרה משהו לא פחות חשוב, תקווה לעתיד טוב יותר.
זו עדיין קבוצה עם הרבה חורים, בטח ובטח בלי לאב, אבל מינסוטה לא הייתה מגיעה לפלייאוף גם איתו כנראה, ולכן, הם בוחרים פה במסלול שעשוי להיות מתגמל הרבה יותר. הם מקבלים את וויגינס ל-8-9 עונות הבאות כמעט בוודאות ואת בנט גם. אם הם ישרטטו את הבנייה מחדש שלהם נכון (החמישייה שלהם צריכה להיות רוביו, לווין, וויגינס, בנט וגורגוי דיינג ולמצוא איזשהו פתרון עם ניקולה פקוביץ’), יכול להיות שעוד כמה שנים הם לא יתגעגעו כל כך ללאב.
בקטן: זאק לווין היה בחירת הדראפט של מינסוטה, ולמרות שהוא עצמו לא נראה כל כך מבסוט מהעניין, כפי שניתן לראות במים למטה, הוא נראה כמו אחד השחקנים לשים עליהם עין העונה. חוץ ממנו, מו וויליאמס ממשיך במסעו ברחבי ארה”ב כרכז מחליף, והפעם הוא יהיה האיש מאחורי ריקי רוביו. יאנג ובנט ינסו למלא את החלל שלאב השאיר, אבל כאמור, הסיפור הגדול פה הוא וויגינס והפוטנציאל שהוא מביא עמו. פליפ סונדרס, שאמור לאייש את תפקיד המאמן רק עונה אחת, צריך לנצל אותה היטב כדי לבסס סגנון משחק שיתאים לרוסטר הגולמי שיש לו כרגע, רוסטר שהוא בעצמו בנה.
מקום 8 – ניו אורלינס פליקנס
באו: ג’ימר פרדט (משיקאגו), עומר אשיק (מיוסטון), פטריק יאנג (לא נבחר בדראפט), ראס סמית’ (דראפט)
הלכו: פייר ג’קסון (לפילדלפיה), אנתוני מורו (לאוקלהומה), ג’ייסון סמית’ (לניקס), בריאן רוברטס (לשארלוט), אל פארוק אמינו (לדאלאס)
הוחתמו מחדש: דריוס מילר (חוזה מינימום)
מתנדנדים: גרג סטימסטמה, ג’יימס סאות’רלנד
בגדול: הם לא שינו המון, ואפילו היו להם כמה מהלכים שגרמו להרמת גבה קולקטיבית, אבל ב-NBA של היום, מספיק מהלך אחד חכם כדי להזניק אותך קדימה, וכך היה המהלך על עומר אשיק. הפליקנס ויתרו אמנם על עוד בחירת דראפט בסיבוב הראשון, אבל קיבלו סנטר איכותי, שיצור ביחד עם אנתוני דייוויס את אחד הצמדים הגבוהים המפחידים בליגה, בעיקר בצד ההגנתי.
הפליקנס לא ויתרו על אף שחקן רוטציה משמעותי בקיץ הזה, ובכך הם נותנים עוד ניסיון לגרעין שבעיקר היה פצוע בעונה שעברה. ג’רו הולידיי, טייריק אוונס, אריק גורדון, ריאן אנדרסון, דייוויס ואשיק זה בסיס טוב וצעיר מאוד שאפשר לבנות סביבו לשנים רבות. בעונה שעברה החמישייה הזו (בלי אשיק כמובן) הייתה סטטיסטית ההתקפה הטובה בליגה פר 100 פוזשנים, אך גם הייתה ההגנה הגרועה בליגה פר 100 פוזשנים. ההגעה של הסנטר הטורקי מיוסטון אמורה לאזן טיפה את שני הצדדים, ולהפוך את הפליקנס לקבוצה טובה יותר.
בקטן: חוץ מאשיק, ניו אורלינס לא עשתה איזה מהלך דרמטי, ולכן הם לא מדורגים גבוה יותר. ג’ימר פרדט הוא סבבה והכל, אבל הוא לא הוכיח את עצמו עדיין בארבע שנותיו בליגה, ולא בטוח שהוא יעמוד במשימה של להיות רכז מחליף בקבוצה הזו. בנוסף, יהיה מעניין לראות מי מתכנן לעשות הגנה בין שחקני הפרימטר של הקבוצה, עכשיו שאל-פארוק אמינו עזב לדאלאס. כך שאפשר להגיד שהגרעין של הפליקנס השתפר, אבל המסביב שלו עדיין קצת רקוב.
מקום 7 – טורונטו ראפטורס
באו: ג’ורדן המילטון (מיוסטון), ג’יימס ג’ונסון (מממפיס), לו וויליאמס, לוקאס נוגיירה (מאטלנטה), ברונו קאבוקלו (דראפט), וויל שרי (מהדי-ליג)
הלכו: סטיב נובאק (ליוטה), ננדו דה קולו, דווייט באייקס (לאירופה), דיאנטה גארט (נחתך)
הוחתמו מחדש: קייל לאורי (48 מיליון ל-4 עונות), גרייוויס ואסקז (13 מיליון לשנתיים), פטריק פטרסון (18 מיליון ל-3 שנים), דוויין קייסי (11.2 מיליון ל-3 שנים)
מתנדנדים: אף אחד
בגדול: זהירות, קיץ מנומנם אך יעיל לפניך. טורונטו עמדה בפני קיץ קריטי, כאשר המאמן שלה ומספר שחקנים מפתח, ביניהם השחקן החשוב ביותר של הקבוצה, קייל לאורי, מסיימים חוזה. קבוצות אחרות היו מתרגשות וזורקות יותר מדי כסף לאוויר (ראה ערך וושינגטון), אלא שמאסאי יוג’ירי התאפק, ובסופו של דבר החתים גם את קייל לאורי וגם את דוויין קייסי על חוזים שפויים והגיוניים, במיוחד ביחס לשאר החוזים שנחתמו בליגה בקיץ האחרון בשוק המאמנים.
מעבר לכך, הראפטורס שמרו על הקבוצה מהעונה שעברה שסיימה במקום השלישי והייתה מרחק נגיעה מחצי גמר המזרח וגם הוסיפה לעצמה קצת כח אש. אמנם האסטרטגיה שלהם בערב הדראפט עדיין לא ברורה לי, משום שאת ברונו קאבוקלו האלמוני הם יכלו גם להשיג בסיבוב השני, כך שהם יכלו אולי לקבל עוד נכס משמעותי תמורת הבחירה ה-20 שלהם, אבל זה לא יעיב על קיץ מאוד חיובי של הקבוצה מקנדה, ובלי קשר, קוראים לקאבוקלו “קווין דוראנט הברזילאי”, כך שבכל מקרה הסטוריליין הזה יהיה מעניין.
בקטן: יוג’ירי חיזק את הסגל עם כמה שחקני רוטציה סולידיים בדמות לו וויליאמס וג’יימס ג’ונסון, לקח על עצמו עוד פרויקט ברזילאי עם לוקאס נוגיירה ושמר על השלד של הקבוצה מהעונה שעברה עם ההחתמות מחדש של גרייוויס ואסקז ופטריק פטרסון. אם קייסי, לאורי ודמאר דרוזן ימשיכו מאיפה שהם עצרו בעונה שעברה, אין סיבה להאמין שהראפטורס לא יחזרו לפלייאוף עונה שנייה ברציפות, ואולי הפעם גם יעברו סיבוב.
מקום 6 – ניו יורק ניקס
באו: טייסון צ’נדלר, שיין לארקין, חוזה קלדרון (מדאלאס), קלנתוני ארלי (דראפט), ג’ייסון סמית’ (מניו אורלינס), קווינסי אייסי, טרוויס אאוטלו (מסקרמנטו), דרק פישר (מאמן, מאוקלהומה)
הלכו: טייסון צ’נדלר, ריימונד פלטון (לדאלאס), ווין אלינגטון, ג’רמי טיילר (לסקרמנטו), שנון בראון, לאמאר אודום (נחתכו), מטה וורלד פיס (לסין), מייק וודסון (מאמן, לקליפרס)
הוחתמו מחדש: כרמלו אנתוני (124 מיליון ל-5 עונות), קול אולדריץ’ (חוזה מינימום)
מתנדנדים: קניון מרטין, לואי לברייה, ת’אנאסיס אנתטוקומפו, טורה מורי
בגדול: פיל ג’קסון עבד קצת הקיץ. למי שחשב שהזן מאסטר הגיע כדי לתדלק עוד קצת את חשבון הבנק שלו, ג’קסון ענה עם אחד הקיצים הפעילים ביותר של איזשהו פרנצ’ייז בליגה, קיץ שבסופו הניקס נמצאים במקום יותר אטרקטיבי מזה שהתחילו אותו, וקיץ לפני שנפתח להם מלנתאלפים מקום מתחת לתקרת השכר, אטרקטיביות היא שם המשחק.
הניצחון הגדול הוא כמובן ההחתמה מחדש של כרמלו אנתוני. אמנם מלו כבר בן 30 ויש לו מאזן חלש (בלשון המעטה) בפלייאוף והוא אף פעם לא הוכיח את עצמו כמנהיג, אבל אם אתה בונה מחדש, ואין ספק שזה מה שהניקס מנסים לעשות, עדיף לך שיהיה לך אבן יסוד כמו מלו משלא יהיה לך אותו. מדובר באחד השחקנים ההתקפיים הטובים בליגה, ואם דרק פישר יתפתח להיות מאמן ששווה את החוזה שלו, הניקס יהיו קבוצה שתאיים על מקום בפלייאוף במזרח העונה, מה שישים אותם בנקודת זינוק לקראת הקיץ הבא, בו יהיו לא מעט שמות מעניינים בפרי אייג’נסי, ופנקס הצ’קים של ג’קסון יהיה פתוח לרווחה.
בקטן: המהלך הראשון של הקיץ היה הטרייד בין דאלאס לניקס. בטרייד הזה הניקס גם העבירו את טייסון צ’נדלר, שנראה לא מחובר במשך רוב העונה שעברה, גם הרוויחו רכז התקפי מעולה בדמות חוזה קלדרון, וגם הרוויחו שתי בחירות דראפט שהניבו להן שני שחקנים מעניינים מאוד (ארלי והאח הגדול של הגריק פריק). כתוצאה מכך, ומעוד כמה מהלכים של ג’קסון (הכללת שיין לארקין בטרייד והניסיון העקר אך אמיתי להיפטר מהחוזים של אמארה סטודמאייר ואנדראה ברנייאני), הסגל של הניקס הפך לצעיר יותר ואטרקטיבי יותר, וכבר אמרנו שאטרקטיביות הולכת להיות מילה סקסית מאוד בתפוח הגדול בתקופה הקרובה.
מקום 5 – סן אנטוניו ספרס
באו: קייל אנדרסן (דראפט), ברייס קוטון (לא נבחר בדראפט), ג’מייקל גרין (מצרפת)
הלכו: אף אחד
הוחתמו מחדש: בוריס דיאו (30 מיליון ל-4 שנים), פאטי מילס (9.9 מיליון ל-3 שנים), מאט בונר (1.5 מיליון לעונה אחת), טוני פארקר (הארכת חוזה – 43.3 מיליון ל-3 שנים)
מתנדנדים: ארון ביינס, דמיון ג’ונס
בגדול: זהו, אני בפנים. גם אני נפלתי לכל עדת הפרשנים שפשוט מהללת את הספרס על כל מהלך שהם עושים. גם כשהם מחתימים עוזרת מאמן זה נראה מבריק, גם כשהם בוחרים במקום ה-30 את קייל אנדרסן, זה פשוט מרגיש נכון. יש משהו בפרנצ’ייז הזה שגורם להכל להידבק ולהתחבר בצורה הנכונה, וכנראה שזה פשוט פונקציה של זמן ואג’נדה. גרג פופוביץ’ ואר.סי. ביופורד שותפים לאותה פילוסופיית כדורסל והם פועלים לפיה כבר המון זמן, ונראה שבשנה האחרונה הם מגיעים לאיזשהו שיא.
הספרס לא איבדו אף שחקן משמעותי מקבוצת האליפות הפנטסטית של העונה שעברה, החתימו מחדש את דיאו ומילס ובונר לפני שאפילו איזושהי קבוצה חשבה לגנוב אותם, האריכו לטוני פארקר את החוזה כדי לא להתחיל בכלל את כל חרושת השמועות לגבי סיום החוזה שלו, והוסיפו עוד כמה פרויקטים צעירים שלבטח יתפתחו להיות אול-סטארים באיזשהו שלב. הספרס פשוט לא עושים טעויות בבנייה שלהם, ועל כך הם ראויים לקרדיט ולמקום של כבוד בחמישייה המובילה.
בקטן: קייל אנדרסן הוא השחקן המשמעותי שהצטרף לסגל הקיץ, וכמה טיפוסי זה ששחקן שהושווה לבוריס דיאו, שחקן שבעצמו הוא די יחיד במינו בליגה, יבחר ע”י הספרס בדראפט. חוץ ממנו, הסיפור הגדול של הקיץ מבחינת הספרס זה הארכת החוזה של פארקר. הארכת החוזה הזו מצוינת משתי סיבות. האחת היא שפארקר חותם על פחות כסף משהוא יכול היה לחתום בעונה הבאה, מה שמפנה עוד כמה דולרים עבור הספרס בשנים הבאות, והשנייה היא כמובן העובדה שפארקר ממשיך עם הספרס עד לשקיעה, כדי לפקח על העברת השרביט מטים דאנקן לקוואי לאונרד. תתכוננו, חברים, סן אנטוניו לא הולכת לשום מקום.
מקום 4 – דאלאס מאבריקס
באו: טייסון צ’נדלר, ריימונד פלטון (מהניקס), ג’אמיר נלסון (מאורלנדו), אל פארוק אמינו (מניו אורלינס), גרג סמית’ (מהבולס), צ’נדלר פרסונס (מיוסטון), אריק גריפין (איפשהו מונצואלה), ריצ’ארד ג’פרסון (איפשהו מיוטה), איוון ג’ונסון (איפשהו מסין)
הלכו: שון מריון (לקליבלנד), וינס קארטר (לממפיס), חוזה קלדרון, סמואל דלמברט, וויין אלינגטון, שיין לארקין (לניקס), דוואן בלייר (לוושינגטון)
הוחתמו מחדש: דירק נוביצקי (25 מיליון ל-3 עונות), דווין האריס (16 מיליון ל-4 עונות)
מתנדנדים: ברנרד ג’יימס, ג’יי קראודר
בגדול: אחרי פעמיים בהם מארק קיובן נשאר מאחור באוף-סיזון, לפני שנתיים עם דרון וויליאמס ולפני שנה עם דווייט האוורד, הפעם הוא זה שהשאיר אבק למתחרים. זה לא רק שהוא החתים את דירק נוביצקי לחוזה הכי ידידותי בהיסטוריה בערך (איפה זה ואיפה החוזה של קובי ברייאנט?), אלא זה גם נראה שלו ולדאלאס יש איזושהי תוכנית. המאבס רוצים לבנות קבוצה לשלוש שנים האחרונות של נוביצקי, ולכן לא נרתעו לתת אובר-פיי לצ’נדלר פרסונס, מהלך שגם חיזק אותם בעמדת הסמול-פורוורד וגם פגע ביוסטון, יריבה ישירה שלהם במערב.
דאלאס לא רוצה לשלוח את פרסונס בטרייד, לכן לא משנה לה אם הוא מקבל יותר מהערך שלו בשוק, ודרך החשיבה הזו היא מה שגרם להם להצליח במחטף הזה. דרך החשיבה הזו מעמידה אותם בבעיה במקרה ופרסונס יפצע או ידעך ביכולתו, אבל אם הכל ילך לפי התוכנית (וגם תקרת השכר תעלה בשנים הקרובות), הג’רמנייטור יהיה מוקף בצוות מסייע לא רע בכלל בשנותיו האחרונות.
בקטן: טייסון צ’נדלר חזר אחרי גלות של 3 שנים במנהטן, ריימונד פלטון הגיע איתו ומיד העלה את הכוננות בכל תחנות המשטרה ברחבי טקסס. ג’אמיר נלסון הגיע גם הוא כדי לוודא שגל מקל לא יחשוב אפילו על לקבל דקות משחק העונה ואל פארוק אמינו וריצ’ארד ג’פרסון הגיעו כדי לתת עוד קצת עומק לסגל של ריק קרלייל, שיכאב את עזיבתם של שון מריון, וינס קארטר ודוואן בלייר, אבל עד החתונה זה יעבור.
מקום 3 – שיקאגו בולס
באו: ניקולה מירוטיץ’ (מריאל מדריד), פאו גאסול (מהלייקרס), ארון ברוקס (מדנבר), דאג מקדרמוט (דראפט)
הלכו: אנתוני רנדולף (לאנשהו), ג’ימר פרדט (לניו אורלינס), קרלוס בוזר (ללייקרס), די.ג’יי אוגוסטין (לדטרויט), טורניקה שונגליה (לאירופה), לו אמונדסון, רוני ברואר (נחתכו)
הוחתמו מחדש: קירק היינריך (4.5 מיליון לשנתיים)
מתנדנדים: נאזי מוחמד
בגדול: ללואי סי.קיי יש קטע נפלא שנקרא Off course, but maybe. הקיץ של שיקאגו בולס לגמרי יכול להיכנס לקטגוריה הזו של ברור, אבל אולי.
ברור ששיקאגו השתפרה בקיץ האחרון, ברור שפאו גאסול הוא אחד הביג-מנים המוכשרים בליגה, ברור שדאג מקדרמוט מוסיף לבולס מימד של קליעה שלא היה להם, ברור שניקולה מירוטיץ’ הוא נכס ששיקאגו חיכתה לו הרבה שנים, ברור שכל אלו ביחד עם טום ת’יבודו ודרק רוז וג’ואקים נואה וג’ימי באטלר מתחברים לאחד הסגלים הטובים בליגה, שהולך לאיים על אחד המקומות הראשונים במזרח ואולי אפילו ייצגו את הקונפרנס בגמר הליגה. ברור.
אבל עדיין, עדיין כל ניתוח של העונה הקרבה של הבולס מלווה במשפט “אם דרק רוז יהיה בריא”, עדיין אוהדי הבולס חיים בחרדה שהברכיים של הסופרסטאר שלהם לא יחזיקו מעמד, עדיין לבולס אין אף שחקן יוצר אחר בקו האחורי. עם זאת, ועל אף הביקורת הקלה, גר פורמן ואנשיו העמידו את הקבוצה שלהם בסיטואציה הרבה יותר טובה מזו שהם היו בה בעונה שעברה, ולכן הם זוכים במקום בפודיום.
בקטן: פאו מגיע כדי להעמיד את הפרונט-קורט בעל יכולת המסירה הטובה בליגה עם נואה, מקדרמוט מגיע כדי לצלוף קצת, מירוטיץ’ מגיע כדי לצלוף עוד קצת ולהראות לנו שלא מדובר ברודי פרננדז למתקדמים וארון ברוקס מגיע כדי להיכנס לנעליו של נייט רובינסון כ-Heat-check-guy מלפני שנתיים. בנוסף, הבולס סוף כל סוף אימנסטו את קרלוס בוזר ולא איבדו אף שחקן שאין לו תחליף, עם כל הכבוד לדי.ג’יי. אוגוסטין. קיץ פורה, אין ספק.
מקום 2 – שארלוט הורנטס
באו: לאנס סטפנסון (מאינדיאנה), מרווין וויליאמס (מיוטה), נוח וונלה, פי.ג’יי היירסטון (דראפט), בריאן רוברטס (מניו אורלינס)
הלכו: ברנדן הייווד (לקליבלנד), ג’וש מקרוברטס (למיאמי), בן גורדון, לוק רידנאור (לאורלנדו), אנתוני טוליבר (לפיניקס)
הוחתמו מחדש: ג’נארו פארגו (חוזה מינימום)
מתנדנדים: די.ג’יי ווייט, כריס דגלאס-רוברטס
בגדול: כבר בלוטרי הייתה תחושה שהכוכבים מתחילים לחייך אל שארלוט. הם קיבלו את הכינוי הישן שלהם בחזרה, וגם קיבלו מתנה בדמות הזכייה של קליבלנד בלוטרי, שבדרך עקלקלה משהו העבירה אליהם את הבחירה של דטרויט. לפתע ההורנטס היו בעמדת זינוק לא רעה. הם בדיוק סיימו את העונה הטובה ביותר בהיסטוריית הפרנצ’ייז עם הופעה מכובדת בפלייאוף (על אף הסוויפ מול מיאמי), גם היה להם מלא מקום מתחת לתקרת השכר, וגם היו להם 2 בחירות דראפט באחד המחזורים האיכותיים של המילניום הנוכחי, ואחת מהן בטופ 10.
הקבוצה של מייקל ג’ורדן יצאה בסופו של דבר מהדראפט עם פאוור פורוורד צעיר ומעניין, נוח וונלה, עם ידיים גדולות יותר משל קוואי לאונרד ועם רכז מחליף לקמבה ווקר בדמות פי.ג’יי היירסטון, אבל עדיין השאלה הגדולה הייתה מה הם עושים בעמדות הכנף. בהתחלה הם ניסו להשתמש בכל הכסף הפנוי שלהם כדי למשוך את גורדון היוורד, אלא שיוטה השוותה את ההצעה, וההורנטס הלכו במקום זאת על לאנס סטפנסון, במהלך שהוא ללא ספק אחד ההימורים הגדולים של הקיץ.
אם סטפנסון יתחבר למערכת של סטיב קליפורד, השמיים הם הגבול עבור שארלוט. אל ג’פרסון היה הסנטר ההתקפי הטוב בליגה בעונה שעברה וקמבה ווקר משתפר מעונה לעונה ונכנס לעונת חוזה. תוסיפו לזה את סטפנסון בשיאו, ומדובר בקבוצה שיכולה בקונסטלציה מסוימת לאיים על ראשות המזרח. מצד שני, אם סטפנסון יביא עמו את החלקים הפחות חיוביים במשחק שלו, את האגואיזם, את השטיקים שהפכו אותו לבדיחה בסדרת גמר המזרח מול מיאמי לפני כמה חודשים, זה יכול לתקוע מקל בגלגלים של ההתפתחות של ההורנטס. בכל מקרה, מדובר בהימור מושכל, עם יותר מה להרוויח ממה להפסיד, במיוחד עם איך שהחוזה של לאנס הורכב (להורנטס יש אופציית יציאה מהעונה השלישית של החוזה).
שנה הבאה הם ביחד. ווקר וסטיבנסון
בקטן: מרווין וויליאמס דווקא כן הגיע מיוטה, אבל הוא כנראה לא יצליח למלא את מקומו של ג’וש מקרוברטס, שמילא תפקיד ייחודי בשיטה של קליפורד. מנגד, וויליאמס ישאב פחות דקות, מה שיתן לוונלה ולקודי זלר עוד דקות משחק. בריאן רוברטס הוחתם מניו אורלינס כדי לספק עוד קצת עומק בקו האחורי, ולפתע, הסגל של שארלוט נראה ראוי לגמרי לקבוצת פלייאוף, בטח ובטח במזרח.
מקום 1 – קליבלנד קאבלירס
באו: לברון ג’יימס, ג’יימס ג’ונס (ממיאמי), קווין לאב (ממינסוטה), מייק מילר (מממפיס), מלקולם תומאס, ג’ון לוקאס, אריק מרפי (מיוטה), שון מריון (מדאלאס), אלכס קירק (לא נבחר בדראפט), ברנדן הייווד (משארלוט), דייוויד בלאט (מאמן)
הלכו: אנדרו וויגינס, אנתוני בנט (למינסוטה), ג’ארט ג’ק, סרגיי קאראסב (לברוקלין), טיילר זלר (לבוסטון), ספנסר הוז (לקליפרס), סי.ג’יי מיילס (לפייסרס), לואל דנג (להיט), אלונזו ג’י (בהתחלה לפליקנס, ואז ליוסטון), מייק בראון (מאמן)
הוחתמו מחדש: קיירי ארווינג (90 מיליון ל-5 עונות. מתחיל להיספר מהעונה הבאה)
מתנדנדים: אף אחד
בגדול: איך בדיוק מסכמים קיץ כזה קיצוני? קיץ שבו הקאבס שינו את פניהם מקצה אחד לקצה השני והפכו מנמושה, מקבוצה שמעלה גיחוך על גבול היאוש, לקבוצה הכי אטרקטיבית בליגה, לטים-טו-ביט במזרח? כנראה שצריך רק שתי מילים: לברון ג’יימס.
בקיץ הזה למדנו מהי ההשפעה של לברון ג’יימס על ה-NBA במלוא עוצמתה. זה התחיל עם ההתלבטות שלו בשבועיים הראשונים של הפרי-אייג’נסי, מה שהקפיא לגמרי את השוק. אף קבוצה לא רצתה להחתים שחקנים כדי לא להרוס את הפנטזיה על לברון, ושחקנים אחרים לא רצו לחתום בשום מקום לפני שלברון הודיע לאן הוא הולך. זה היה לימבו חסר תקדים בליגה, ובסוף, כשהסביבון נפל, לברון הודיע שהוא חוזר לקליבלנד באחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הפרי אייג’נסי.
הוא עשה זאת שוב בדרך שבה הוא מתעל את כל המדיה לטובתו, אמנם בדרך פחות גרנדיוזית ומגלומנית מב”החלטה”, אבל הרעיון היה אותו רעיון. הפעם פשוט הרעיון הוא חיובי. מי לא אוהב את החזרה הביתה? למי זה לא מדגדג בסנטימנט הקיטש? המכתב של לברון רק הראה לנו כמה הוא למד עלינו בארבע השנים שלו במיאמי וכמה הוא הסיק מסקנות מהפרי אייג’נסי הקודם שלו. הוא עדיין הפך את זה לפסטיבל שלם סביבו, אבל הוא עשה את זה נכון הפעם, וכשאתה חוזר הביתה ולא לוקח את הכישורים שלך לסאות’ ביץ’, אתה תקבל נקודות אמפטיה רבות.
מעבר לפן התקשורתי, המעבר של לברון לקליבלנד שינה לגמרי את פני המזרח. פתאום אוהיו הפכה להיות מוקד משיכה ולמרות שגם עם אנדרו וויגינס ואנתוני בנט הקאבס היו אמורים להיות אחלה של קבוצה, החלו שמועות על קווין לאב. בסופו של דבר, הטרייד הזה התממש וקליבלנד קיבלה בקיץ אחד שניים מעשרת השחקנים הטובים בליגה כשהיא למעשה מוותרת על אחד השחקנים הבינוניים בליגה בעונה שעברה, בנט, ועל עוד שחקן שבכלל לא דרך על הפרקט ב-NBA, וויגינס.
עדיין יש קצת סימני שאלה בקבוצה הזו. איך קיירי ארווינג יתמודד בפעם הראשונה עם העובדה שהוא לא הכוכב? מי הסנטר של הקבוצה הזו? מה עושים אם קיירי נפצע, מה שקרה לא מעט בקריירה שלו? אבל בכל אלו אמור לטפל דייוויד בלאט, שאפשר להגיד רשמית ששנת 2014 היא השנה שלו, אפילו יותר ממת’יו מקונוהיי. כמו מידאס, כל מה שהוא נוגע בו, הופך לזהב, אפילו קליבלנד.
בקטן: רעידת האדמה שהתחוללה בעקבות המעבר של לברון לוותה באפטר שוק שהביא את מייק מילר וג’יימס ג’ונס, שני שלשנים שלברון מכיר ומעריך. מעבר לכך, כל המהלכים של הקאבס הקיץ היו קשורים בצורה כזו או אחרת למעבר של קינג ג’יימס, בין אם הם היו לפני המעבר שלו (זריקת החוזים של ג’ארט ג’ק וטיילר זלר) ובין אם אחרי (ההחתמה של שון מריון והנסיון לגייס גם את ריי אלן).
קליבלנד תהיה קבוצה כמעט חדשה לגמרי בעונה הבאה, כשכמעט כל שחקני הרוטציה הבכירים של העונה שעברה, למעט ארווינג, דיון ווייטרס, טריסטן תומפסון ואנדרסון ורז’או, עזבו. בדרך כלל לקבוצות כאלו לוקח זמן להתחבר, במיוחד אם יש מאמן חדש, אבל כשהשיפור בסגל הוא כל כך דרמטי, כשבמקום לואל דנג מגיע לברון ובמקום סנפנסר הוז מגיע קווין לאב, הקאבס ראויים למקום הראשון ברשימה הוירטואלית הזו. הם הקבוצה שהשתפרה הכי הרבה בקיץ האחרון עוד לפני הטרייד על קווין לאב, ואילו אחריו, מדובר בקבוצה עם הסגל הטוב במזרח. אם הייתם אומרים את זה לפני חודשיים, הייתם נחשבים משוגעים.
Comments