• yuvaloz55

נגמר הפורפליי-ניתוח פלייאוף המזרח

זה שאתה יודע שהרכבת הולכת להגיע למקום מסוים בזמן מסוים, לא אומר שאי אפשר להנות מהנסיעה. לפתגם הערטילאי הזה יש קשר ישיר לפלייאוף ה-NBA שבא עלינו לטובה ויגרום לרבים מאיתנו להסתובב עם עיניים טרוטות במהלך החודשיים הקרובים. יש לו קשר ישיר מכיוון שהרבה מאוד זמן לא הייתה פייבוריטית כל כך ברורה לפני שהפלייאוף התחיל. מיאמי היט העמידה את עצמה העונה בלבל נפרד משאר קבוצות הליגה, בעיקר תודות לעונה הקסומה של לברון ג’יימס, והיא המועמדת הברורה לריפיט, אבל עדיין, עד שהגברת השמנה תשיר יש לנו עוד הרבה זמן. ובזמן הזה אנחנו נגלה כל כך הרבה דברים חדשים על הליגה הטובה בעולם.

נגלה האם כרמלו אנתוני ראוי להיכלל ברשימת השחקנים הטובים בעולם, האם ברוקלין נטס מוכנים לשכתב את ההיסטוריה של הפרנצ’ייז, האם אינדיאנה יכולה להיות משהו מעבר לקבוצת עונת רגילה טובה, האם לבוסטון יש עוד פוסט-סיזון גדול אחד בקנה ואולי בכלל לשיקאגו יש עוד איזה אס בשרוול? כדי להתחיל לענות על כל השאלות האלו אנחנו צריכים לשים את פלייאוף המזרח על שולחן הניתוחים, לקחת אזמל ולהתחיל בעבודה.

ניו יורק ניקס (28-54) – בוסטון סלטיקס (40-41)

מאזן עונתי – 1-3 לניקס. חשוב לציין שהניצחון של בוסטון הושג לפני הפציעה של ראג’ון רונדו.


חם חם חם. מלו וגארנט בסיבוב הראשון


רקע – לטעמי, זו הסדרה עם הפוטנציאל הכי גדול להפוך לסדרה גדולה שנזכור לדורות, וזו הסדרה היחידה במזרח עם הילה של סדרת פלייאוף גדולה. יש לכך המון סיבות, אחת מהן היא העובדה שנוכל להנות מעולם הדימויים הרחב של קווין גארנט ודגני הבוקר של אשתו של כרמלו. מעבר לכך, מדובר בשחזור של הסיבוב הראשון לפני שנתיים בו הסלטיקס טאטאו את הניקס בלי בעיות 0-4. לעומת זאת, מצב העניינים הנוכחי הוא שונה.

הניקס מגיעים כפייבוריטים ברורים לסדרה, גם בעקבות היתרון בסדרה העונתית וגם בעקבות הכושר הנהדר שהקבוצה מגיעה איתו לתחילת הפלייאוף. כרמלו בכושר הכי טוב בקריירה שלו, כנ”ל לגבי ג’יי.אר סמית’. בנוסף, לניקס יש הרבה אופציות של מוליכי כדור איכותיים (ריימונד פלטון, ג’ייסון קיד, פבלו פריג’יוני, סמית’) שדי ינטרלו את ההשפעה של אייברי בראדלי, ורוב הגבוהים שלהם חוזרים מפציעות אחרי שקיבלו מנוחה בסוף העונה הרגילה. לעומת זאת, אף פעם אי אפשר להספיד את בוסטון, לא כל עוד קווין גארנט ופול פירס ברוסטר. לקבוצה הזו יש כל כך הרבה נשמות, כל כך הרבה מסורת, כל כך הרבה נסיון, שדווקא מול קבוצה שלא חוותה יותר מדי הצלחות בפלייאוף בעונות האחרונות יכולים להוות נשק לא פחות קטלני משלשה במתפרצת תוך כדי תנועה של מלו.

המצ’-אפ – בעידן החדש בו הגנות אזוריות מותרות ב-NBA, קשה יותר למצוא מצ’-אפים מובהקים שמשפיעים על סדרות כמו דניס רודמן ולארי בירד בעבר, אבל עדיין בסדרה של 7 משחקים יש חשיבות גדולה להתאמות שהקבוצות צריכות לעשות, כמו שדווייט האוורד הוכיח בפלייאוף 2009. המצ’-אפ הראשון שקופץ בראש הוא כמובן מלו וקיי.ג’י, אבל זה יותר למדורי הרכילות. כשבאים לדבר על עניינים יותר מקצועיים יש את הדו-קרב בין גארנט לטייסון צ’נדלר בצבע, אבל המצ’-אפ הגדול ביותר, או יותר נכון המיס-מאץ’ הוא כרמלו אנתוני ומי שיתמודד מולו בעמדה ארבע בבוסטון.

כל החמישיות הכי יעילות של בוסטון העונה כללו את ברנדון באס בעמדת הפאוור פורוורד, כשלצידו קווין גארנט בסנטר ופול פירס/קורטני לי/ג’ף גרין/אייברי בראדלי/ג’ייסון טרי בעמדות הגארד (רונדו גם שם, אבל די מיותר לדבר עליו). אלו גם החמישיות שדוק ריברס הריץ הכי הרבה זמן. אולם ההצבה של כרמלו בעמדה 4 מבטלת לחלוטין את באס. כרמלו הוכיח העונה שהוא מסוגל להתמודד עם גבוהים פיזיים ממנו (בסטרץ’ האחרון הוא אפילו שיחק כמה דקות כסנטר עקב הפציעות של הקו הקדמי) כך שבוסטון יתקשו לנצל את המיס-מאץ’ הזה בהתקפה, ובהגנה הסמול-בול של הניקס הופך את באס לבטן הרכה של הסלטיקס. במצב הזה אנחנו נראה הרבה יותר חמישייה שתכלול את ג’ף גרין ופול פירס בעמדות 3-4, שזה לאו דווקא רעיון רע. חמישייה של בראדלי, טרי, גרין, פירס וגארנט קולעת ב-39% משלוש, נשק קריטי מול הגנת הרוטציות של הניקס.


הכוכב הבא של הסלטיקס? ג’ף גרין


למי לשים לב – ג’ף גרין אמור להמשיך את סיום העונה המצוין שלו (17.6 נק’ ב-49% מהשדה, 5.0 ריב’ ו-2.7 אס’ מאז פגרת האול-סטאר) אל תוך הפוסט-סיזון כדי לסמן את הטריטוריה שלו ככוכב הבא של הסלטיקס. הוא אמנם צפוי לבלות הרבה בסדרה הזו בעמדה 4, בה הוא לא הצליח יותר מדי באוקלהומה, אבל עדיין הוא צפוי להיות ספק הנקודות העיקרי של הסלטיקס לצד פול פירס.

בצד השני כדאי לשים לב לגבוהים של הניקס. המצב של בוסטון מזכיר מעט את המצב של מכבי תל אביב מול הקבוצות הגדולות של אירופה, כאשר שון ג’יימס הוא הגבוה היחיד. קווין גארנט הוא מתחרה עצום, אבל מול סוללת גבוהים, שגם ללא ראשיד וואלאס הפורש, כוללת את צ’נדלר, קניון מרטין, מרכוס קמבי, כריס קופלנד (שנראה מצוין בזמן האחרון) ואולי אמארה סטודמאייר (שצפוי לחזור לכשירות במהלך הפלייאוף) העייפות של הביג טיקט תהיה פקטור, ואולי פה אפקט הזקנה של בוסטון מול אפקט העומק בסגל של הניקס יבוא לידי ביטוי.

תחזית: 4-2 לניקס. לבוסטון יש הגנה קבוצתית ששומרת על קשת השלוש מעולה (34%, רק אינדיאנה וממפיס יותר טובות) ומול הקבוצה של מייק וודסון שזורקת יותר מכול קבוצה אחרת מדאונטאון (29 פעמים בערב ב-37.6%), זה יעזור להם מאוד, אבל לניקס יש יותר כשרון, יותר עומק ואת השחקן הכי טוב בליגה כרגע שהוא לא לברון ג’יימס או קווין דוראנט. ואת האמת, מגיע להם יותר לעלות לסיבוב השני. בנוסף, צפו לפחות ל-2 פציעות משמעותיות בסדרה הזו. הסידן בעצמות של כל הזקנים שאמורים לקחת חלק בדו-קרב הזה לא מספיק חזק כדי להתמודד באינטנסיביות של הפלייאוף.

אינדיאנה פייסרס (32-49) – אטלנטה הוקס (38-44)

מאזן עונתי – 2:2. חשוב לציין ששני הניצחונות של אטלנטה הגיעו בחודשיים הראשונים של העונה, כשהם היו במקום השלישי בקונפרנס ואינדיאנה גמגמו ושבשני המפגשים האחרונים הפייסרים יצאו עם ידם על העליונה.

רקע – אינדיאנה סיימה את העונה די בניוטרל, כולל שני הפסדים לניקס ולברוקלין בשבוע האחרון. פול ג’ורג’ איבד הרבה נקודות במירוץ שלו לתואר השחקן המשתפר (12.8 נק’ בלבד ב-32% מהשדה ו-23% נוראיים מהשלוש בחודש אפריל) והמחסור בדני גריינג’ר מתחיל להיות מורגש, בעיקר ברגעי הקלאץ’ (פער של 5 נק’ או פחות ב-5 הדקות האחרונות) בהם הם מדורגים בשליש התחתון של הליגה בכל הקשור לאחוזים מהשדה (38% לעומת 43.6% עונתיים).


הרבה תלוי בו. אל הורפורד


מהצד השני, אטלנטה ממשיכה להיראות כמו אטלנטה הישנה והטובה, זו שמספיק טובה כדי להגיע לפלייאוף אבל לא מספיק טובה כדי לנצח בו. העונה הזו הייתה די רכבת הרים עבור ההוקס, אחרי פתיחת עונה מצוינת הגיעה הדעיכה בתוספת כל הבאזז סביב ג’וש סמית’ בעונת הטריידים. אקורד הסיום של העונה הרגילה היה סוג של טאנקינג שבוצע כדי להימנע ממפגש פוטנציאלי מול ההיט בחצי הגמר, אבל הטאנקינג הזה הביא להם את קבוצת ההגנה הטובה במזרח על ההתחלה. עבור קבוצה שההתקפה שלה היא לא יותר מבינונית (98.1 נק’, מדורגת מקום 14 בליגה) ומבוססת המון על תרגילים (מקום 2 בליגה באסיסטים) לא מדובר בחדשות טובות.

המצ’-אפ – אל הורפורד מול רוי היברט. הורפורד הוא בדיוק סוג הגבוהים שאיתם היברט מתקשה. הקומפורט זון של הורפורד הוא לאו דווקא בתוך הצבע (בערך 45% מהזריקות שלו מגיעות מחוץ לצבע) וזה האזור בו היברט לא אוהב להסתובב. בנוסף, במשחקים העונה בין הקבוצות כאשר הורפורד היה על הספסל אינדיאנה הציגה את ההגנה המדהימה שלה עם ממוצע ספיגה של 91.0 נק’ ל-100 פוזשנים. אולם כאשר הפורוורד מפלורידה נמצא על המגרש, ההגנה של אינדיאנה היא בין הגרועות בליגה עם ממוצע ספיגה של 108.9 נק’. כדי שלאטלנטה יהיה איזשהו סיכוי להפתיע, הורפורד חייב להופיע מול אחד הסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה, בעיקר בכל הקשור במאבק על הריבאונדים (אטלנטה מדורגת במקום ה-24 עם 40.7 ריב’ למשחק, אינדיאנה מובילה את הליגה עם 45.9 ריב’).

מצ’-אפ נוסף שיזכה לפחות תהודה הוא המצ’-אפ בין הרכזים. ג’ף טיג הוא סוג של ברומטר של אטלנטה (בניצחונות הוא מוסר 8.1 אס’, בהפסדים 6.3) ומול ההגנה של הפייסרס, שסביר להניח שתעלים את היתרונות של קייל קורבר ושאר הקלעים מבחוץ, המשקל הסגולי שלו כיוצר עולה. בצד השני, הגיע הזמן של ג’ורג’ היל להראות איזה סוג של רכז הוא. על הציר שבין קיירי ארווינג לכריס פול, היל נמצא איפשהו באמצע. יש ימים בהם הוא רכז סקורר, יש ימים בהם הוא מנהל משחק מצוין ויש ימים שהוא לא שניהם. הסיבוב הזה, עם יריב ראוי כמו טיג, ייתן אינדיקציה האם אי פעם היל יצליח להשתדרג מעבר ליכולתו הנוכחית.


דו-קרב במשקל בינוני. סמית’ מול ג’ורג’


למי לשים לב – ג’וש סמית’ חייב לתת סדרה טובה. אם אי פעם מישהו היה חייב לתת סדרה טובה, זה ג’וש סמית’. הפורוורד המשובח מסיים חוזה בקיץ ויש הרבה דיבורים על כך שהוא לא באמת שווה חוזה מקסימום, ואין דרך טובה יותר להראות מה הערך שלך מעל הבמה הגדולה מכולן. אבל במקרה שלו, גם אם הוא ייתן באמת סדרה של 20-10-5, יכול להיות שזה מעט מדי, מאוחר מדי.

דייוויד ווסט הוא האיש שיוצר עבור הפייסרס הרבה מיס-מאצ’ים מול קבוצות פלייאוף, ובמידה והקבוצה של פרנק ווגל תגיע למאבקים מול הניקס ומיאמי זכוכית המגדלת תהיה עליו. לעומת זאת, בסדרה הזו העיניים יהיו על פול ג’ורג’. בתקופה האחרונה נראה שאנחנו הכתרנו את ג’ורג’ ככוכב הבא של הפייסרס, אבל הוא עצמו לא נכח בטקס ההכתרה. הפלייאוף הזה אמור להיות הקאמינג אאוט של ג’ורג’, החותמת המושלמת שתהפוך אותו משחקן טוב לכוכב. בסדרה הזו נראה אם הוא מוכן לטרנספורמציה.

תחזית: 1-4 לאינדיאנה. כאשר יגיעו קבוצות עם קילר אינסטינקט משובח, אינדיאנה תתקשה. אבל לאטלנטה יש קילר אינסטינקט כמו של סטלן אחרי מגש פיצה וקשה לראות אותם מתמודדים שווה בשווה מול האינטנסיביות של אינדיאנה במהלך סדרה שלמה, וזה בלי לדבר על היתרון של אינדיאנה על הקווים.

ברוקלין נטס (33-49) – שיקאגו בולס (37-45)

מאזן עונתי – 3:1 לבולס. שניים מתוך שלושת הניצחונות של הבולס הוכרעו על חודו של סל וגם הניצחון היחיד של הנטס הגיע במשחק צמוד (93:89).

רקע – במהלך העונה סדרה כזו הייתה נשמעת לנו די אפורה. שיקאגו משחקת ללא דרק רוז, ברוקלין די משעממת לאורך כל העונה, אבל דווקא לשתי הקבוצות האלו יש פוטנציאל להפוך את הסדרה הזו לקלאסיקה וליריבות שתימשך בעונות הבאות.


הגיע בדיוק בזמן. די-וויל


לגבי ברוקלין, בילי קינג חיכה לדייט שלו עם דרון וויליאמס במשך למעלה משנתיים, אבל הוא האמין שהוא יגיע בסוף. הוא כל כך האמין שבקיץ הוא השקיע בו כמעט 20 מליון דולר לעונה, ובסופו של דבר, האמונה שלו מתחילה להשתלם. בשעה טובה אפשר לבשר שדרון וויליאמס הגיע לדייט, אולי יפה מתמיד. מאמצע מרץ די-וויל נראה כמו שבילי קינג חלם שהוא יראה עם 23.5 נק’ ב-49% מהשדה, 8.8 אס’ ומדד פלוס מינוס של +137. רק לשם השוואה, הממוצעים של וויליאמס עד ה-10 במרץ היו הנמוכים ביותר שלו מאז עונת הסופמור (17.7 נק’ ב-42%, 7.4 אס’ ומדד פלוס מינוס של +12). במובן הזה, יכול מאוד להיות שרמת הכשרון בברוקלין תואמת סוף סוף את רמת הציפיות.

החדשות הרעות מבחינת הנטס הם שהיא פוגשת את הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בשלב הזה. שיקאגו היא הקבוצה הכי אגרסיבית בליגה, שמעלה הילוך כשהיא מריחה יריבות פלייאוף. החזרה של ג’ואקים נואה מפציעה ביחד עם היכולת המצוינת של קרלוס בוזר לאחרונה (18.9 נק’ ו-12.6 ריב’ באפריל) מציבה פרונט-קורט שלא מפחד בכלל מרג’י אוונס וברוק לופז ובניגוד לעונה שעברה, בה טראומת דרק רוז השפיעה על המשך דרכה של הקבוצה בפלייאוף, העונה הבולס מגיעים מוכנים יותר.

המצ’-אפ – דרון וויליאמס מול קירק היינריך ונייט רובינסון. מדובר בשתי קבוצות נורא דומות, לשתיהן יש הגנה מצוינת (הבולס סופגים 92.9 נק’, הנטס 95.0) ולשתיהן קו קדמי מוכשר ואגרסיבי. בעוד לאף אחת מהקבוצות אין שובר שוויון בעמדות הכנף (אלא אם כן ג’ו ג’ונסון יחזור בזמן 3 עונות), היתרון היחיד של הנטס נמצא בעמדת הרכז. במהלך העונה הבולס הצליחו להוריד את הממוצעים של רכזים כמו קיירי ארווינג וראסל ווסטברוק, אבל וויליאמס בכושרו הנוכחי מציב אתגר מיוחד עבור הקו האחורי של הבולס.

מעבר למשימת ההגנה המובנת מאליה, רובינסון אמור לתת את הערך המוסף בהתקפה מתוקף היותו אחד השחקנים היחידים בסגל של תום ת’יבודו שיכול לייצר לעצמו מצב קליעה, אבל רובינסון ממש לא לבד. היינריך הפך העונה, בקדנציה השנייה שלו בבולס, לסמל של הקבוצה. מוגבל בכשרון, מוגבל בהתקפה, אבל סופר אגרסיבי ונושך בהגנה. הנתון הכי מרשים לגבי היינריך העונה הוא שכאשר הוא כשיר, הבולס מחזיקים במאזן 22-38, ואילו כשהוא פצוע, יש להם רקורד 15-7. את הקסם הזה היינריך יצטרך להביא למצ’-אפ הזה כי וויליאמס בכושר באמת מצוין.


דו-קרב במשקל כבד. לופז מול נואה


למי לשים לב – ברוק לופז מקבל את ההזדמנות המושלמת להראות שהוא הסנטר הטוב בליגה. מבחינה סטטיסטית, לופז ראוי לתואר הוירטואלי הזה עם 19.4 נק’ ב-52% מהשדה אבל מבחינה תפיסתית, עדיין מארק גאסול, דווייט האוורד וכריס בוש קופצים לנו בראש כשאנחנו חושבים על הביג-מן הכי טוב בליגה. בצד השני יחכה לו אחד השומרים הטובים בליגה, ג’ואקים נואה, ועל לופז יש את חובת ההוכחה להראות לנו שגם במאני טיים יש לו את זה.

נייט רובינסון, כאמור, צריך להיות זה שנותן את האקסטרה אצל הבולס. העובדה שהחוזה שלו מסתיים בתום העונה אמורה לשבת אצלו במאחורה של הראש, ולכן, כדאי לו מאוד לתת סדרה טובה, שתסדר לו סוף סוף חוזה ארוך טווח בקבוצה רצינית. חוץ ממנו, ג’ימי באטלר צפוי לערוך הופעת בכורה בפלייאוף, ויהיה מעניין לראות את התרומה שלו בתור אחד השחקנים שבבולס בונים עליהם לטווח הארוך.

תחזית: 4-3 לבולס. גם המשחקים בעונה הרגילה מצביעים על כך, וגם העובדה שמדובר בשתי קבוצות חוץ מצוינות (המאזן של הנטס בחוץ: 18-23, של הבולס: 20-21) תגרום לסדרה ארוכה ומתישה. זו הולכת להיות סדרה מעולה, שרק תפתח את התיאבון לקראת השנים הבאות והמשך היריבות בין שתי הקבוצות האלו, שצפויות להיות דמויות קבועות בצמרת של המזרח.

מיאמי היט (16-66) – מילווקי באקס (44-38)

מאזן עונתי – 1-3 למיאמי.

רקע – מיאמי לא יכלה לבקש יריבה נוחה יותר כדי לפתוח את הפלייאוף. מילווקי היא הקבוצה החלשה ביותר מבין ה-16 שממשיכות איתנו לאפריל, ולראיה, היא היחידה עם מאזן שלילי, ואם זה לא מספיק, היא הפסידה שבעה מתשעת משחקיה האחרונים. למרות שלסדרות בפלייאוף יש חיים משל עצמן שדי מבטלות את כל המומנטומים הקודמים, אין סיבה לראות מדוע זה ישתנה.


לארי סנדרס מתאמן בלהסתכל על לברון ג’יימס


הניצחון היחיד של הבאקס העונה על מיאמי הגיע לפני שההיט דפקו אוסיין בולט לשאר הליגה, ובמשחק הזה הקו האחורי של הבאקס (שכלל בזמנו את בנו אודריך, מעבר למונטה אליס וברנדון ג’נינגס) מסר 20 אסיסטים על איבוד אחד! מעבר לכך, שחקני המשנה של ההיט לא היו קיימים בתקופה ההיא, וזה משהו שהשתנה מקצה לקצה בתקופה האחרונה. ריי אלן זה ריי אלן, מריו צ’אלמרס נמצא בכושר מצוין (41% משלוש העונה, הכי גבוה בקריירה שלו) ואפילו רשארד לואיס מתעורר בזמן הנכון (11.4 נק’ באפריל). עם כל הארטילריה הזו, הסדרה הזו, ובכלל כל התקופה הקרובה, תלויה במיאמי.

המצ’-אפ – הקליעות מבחוץ של מיאמי מול הגנת הפרימטר של מילווקי. מיאמי היא קבוצת השלוש הטובה במזרח (39.6% מחוץ לקשת) בעוד מילווקי שומרת על הקשת לא רע בכלל (מחזיקה יריבות על 35%). כדי שלמילווקי יהיה איזשהו סיכוי לגנוב משחק, הם יצטרכו להוריד את האחוזים של מיאמי ולמשוך אותם פנימה אל החוסם הטוב בליגה, לארי סנדרס, שינסה לשבש במשהו את ההתקפה הכי שוטפת בליגה.

אם אנחנו מחפשים מצ’-אפים יותר אישיים, לוק רישאר מבה מוטה (שמטעמי נוחות יקרא מעתה לוק) אמור לשמור על לברון ג’יימס בסדרה הזו. הסיבה היחידה שזה אמור לעניין אותנו היא מכיוון שלוק נמצא על הציר שעליו היו בעבר לואל דנג וטיישון פרינס, הציר של הסווינגמנים עם הידיים הארוכות שיכולים להתמודד מול הלברונים והכרמלואים של הליגה. בסדרה הזו ללוק יש הזדמנות להכניס את עצמו לפנקסים של הקונטנדריות אם יצליח להאט טיפה את הדהירה של קינג ג’יימס לסיבוב השני.


ישאר בריא? דוויין ווייד


למי לשים לב – אפשר לדבר פה על כריס בוש והריווח שהוא מייצר כשהוא קולע מבחוץ, אפשר לדבר על שיין באטייה, שאמור להמשיך את יכולת הקליעה המטורפת שלו מחוץ לקשת (43%), אבל באמת שבסדרה הזו, כשפערי הרמות כל כך ברורים, די מיותר לדבר על שחקנים של מיאמי מבחינה מקצועית. השחקן היחיד שבאמת מעניין בשלב הזה אצל ההיט הוא דוויין ווייד והסטטוס הבריאותי שלו. פלאש פספס כמה משחקים בתקופה האחרונה והסיבוב הזה יהיה אינדיקטור לגבי היכולת שלו בסיבובים הבאים, שצפויים להיות פחות קלילים.

בצד של וויסקונסין, האיש לשים לב אליו הוא מונטה אליס. הגארד, שהשווה את עצמו במהלך העונה לווייד (והעניק את הציטוט המבריק “אנחנו נורא דומים, רק לו יש יותר נצחונות ושתי טבעות אליפות”), מקבל הזדמנות פז להוכיח את הטענה שלו. לאליס יש אופצייה להשתחרר מהחוזה שלו בקיץ, ולמרות שקשה להאמין שהוא יצליח למצוא קבוצה אחרת שתסכים לשלם לו חוזה של 8 ספרות באקלים הכלכלי החדש של הליגה, סדרה טובה מול האלופה היא אחלה דרך להקפיץ את הערך שלך. שישאל את רוי היברט.

תחזית: 0-4 למיאמי. חד וחלק. למיאמי של העונה יש נטייה להסתבך, אבל יש לה תמיד את הכלים לצאת מזה. גם עם העליונות הצפויה מתחת לסלים (הבאקס מורידים בממוצע 5 ריב’ יותר מההיט) מילווקי לא נראית כמו קבוצה שתדע לנצל את הנטייה הזו של ההיט.

#דווייןווייד #דרקרוז #כרמלואנתוני #קוויןגארנט #לברוןגיימס #דרוןוויליאמס

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com