חיפוש
  • yuvaloz55

פלייאוף 2013-טייק 18: נאיביות זה שם המשחק

נאיביות פירושה הצגת או הבעת חוסר ניסיון, הבנה או תחכום. במקור המילה הצביעה על תמימות וטבעיות במובן החיובי דווקא, אבל עם הזמן המלה הזו קיבלה גוון שלילי, גוון של חוסר אינטלגינציה, של אי הבנת סיטואציות, של מבוכה.

גיים 3 בין אינדיאנה למיאמי היה מתאים יותר להיות גיים 1, לאור התצוגה הנאיבית של הפייסרס. דווקא אחרי שני משחקים לוחמניים שהעלו את מפלס האמונה באינדיאנפוליס מעל לקו האדום התחתון לראשונה העונה, הגיע משחק שלקח אותם שתי צעדים אחורה והחזיר להיט את יתרון הביתיות ואת השליטה בסדרה.

ניתן היה לראות את הנאיביות של אינדיאנה כבר ברבע הראשון, בו הם נגררו לקצב משחק שלא מתאים להם (46 פוזשנים ברבע הראשון), ולמרות שהוציאו לפועל בהתקפה בצורה מפתיעה (באיזשהו שלב עמדו על 6 מ-7 לשלוש) היה ברור שההתקפה שלהם לא יכולה לעמוד בקצב כזה לאורך 48 דקות. הנאיביות הופיעה בעיקר בהגנה, בה הפייסרס לא הצליחו להשיג עצירה במשך דקות ארוכות, וגם כשהצליחו, בא מריו צ’אלמרס וחטף את הכדור מהידיים של רוי היברט כדי לתת עוד הזדמנות להיט. בסוף הרבע השני ראינו עוד מהלך חסר ניסיון של פול ג’ורג’ (שאתמול חזר להראות כמו שחקן עונה שלישית) כשהלך לסל עם 6 שניות על השעון במקום להחזיק בכדור האחרון, מהלך שאפשר ללברון להספיק להשחיל עוד ג’אמפר ולהוריד את מיאמי במומנטום.


רוי היברט והפייסרס לקחו צעד אחורה בגיים 3


אבל זה עוד כלום לעומת מפגן הנאיביות של הרבע השלישי. אינדיאנה פתחה את המחצית השנייה אגרסיבית וצמצמה ל-7 הפרש כמה פעמים, כריס בוש ספג עבירה רביעית ונראה ששוב אנחנו הולכים למשחק צמוד. בשלב הזה אריק ספולסטרה הלך על הרכב אולטרה נמוך עם שיין באטייה בארבע ויודוניס האסלם בסנטר. מול ההרכב הזה, במקום לנסות למצוא דרך להפעיל את רוי היברט ודייוויד ווסט, לאנס סטפנסון החטיא שתי זריקות לא לעניין ובצד השני מיאמי ניצלה את יתרון הזריזות שלה כדי להשיג סלים קלים.

פה שוב פרנק ווגל הראה שיש לו בעיה עם להרגיש את המשחק. הרי אם ווסט והיברט לא רלוונטים בהתקפה, למה להישאר עם שניהם בהגנה מול הרכב שאין להם מצ’-אפ מולו? זה הרגיש כאילו אחרי הטעות בספסולו של היברט בסוף גיים 1 הוא החליט ללכת לקיצוניות השנייה, ואתמול הוכח שגם זו טעות. דווקא עם ההרכב המוזר הזה מיאמי פתחה פער דו-ספרתי, דוויין ווייד חשף את המיס-מאץ’ בין החמישיות בחדירה קלה ודאנק בטעם של פעם, ובתחילת הרבע הרביעי השלשות של ריי אלן ושיין באטייה התחילו ליפול והסיפור נגמר.

זה היה משחק מפתיע, כי כולנו ציפינו שבבית אינדיאנה תראה יכולות גבוהות יותר מבאמריקן איירלינס ארנה (גם לאור העובדה שהם לא הפסידו בבית בפלייאוף עד אתמול) ובעיקר מכיוון שמיאמי קלעה יחסית בקלות מול ההגנה הטובה בליגה. 70 נק’ במחצית, 54.5% מהשדה לאורך כל המשחק, רק 5 איבודים ויתרון 36-52 בנקודות בצבע. זה לא רק שהפייסרס היו נאיביים וההגנה שלהם לא הייתה בשיאה, זה שמיאמי הגיעה מוכנה.


הכוכבים הלא צפויים. בירדמן והאסלם


מעבר לנאיביות ולהוצאה לפועל, היו גם כמה כוכבים לא צפויים במשחק הזה. יודוניס האסלם נתן משחק מושלם עם 17 נק’ ב-88% מהשדה, ובעצם היה הדיפרנס מייקר הגדול מהמשחקים הראשונים, בהם התרומה שלו הייתה אפסית. כל קליעה של האסלם הוציאה את האוויר מהמפרשים של אינדיאנה מכיוון שהוא אמור להיות השחקן שעוזבים כשבאים לעזור על לברון או ווייד, וכשהוא קולע בכמויות כאלה ובאחוזים כאלה, וכריס אנדרסן ממשיך לשחק בצורה מושלמת (כרגע ההימור המוביל על מתי הוא יחטיא בפעם הבאה מדבר על סוף נובמבר), זה נותן להיט יתרון משמעותי.

העובדה שהאסלם התחיל לקלוע את הזריקות הפנויות שלו מהפינה היא לא סיבה להלל את אריק ספולסטרה, אבל בהחלט מגיע למאמן ההיט קרדיט על הדרך בה פיצח את הגנת הפייסרס. אחת הדרכים הללו הייתה הפוסט-אפ של לברון ג’יימס. לברון הגיע לפוסט 11 פעמים במשחק אתמול, כלומר הוא הגיע 11 פעמים למצב בו הכי קשה לפול ג’ורג’ לשמור עליו. הרבה פעמים זה נגמר בסל קל, כשהעזרה לא מגיעה בזמן או לא מגיעה בכלל.


לא היה לפייסרס תשובה לפוסט-אפ של לברון על ג’ורג’


בצד השני, הייתה תחושה כאילו באמת המשחק הזה לקח את הפייסרס שני צעדים אחורה, עד כדי כך שבאיזשהו שלב אחד הכתבים של ה-NBA כתב שמריו צ’אלמרס צריך להושיט את ידו לפול ג’ורג’ כדי לקבל אותו בחזרה למועדון של הבינוניות (13 נק’ ב-30% מהשדה). רוי היברט (4 מ-12 מהשדה) ודייוויד ווסט (8 מ-16) החטיאו זריקות שהם קלעו במשחקים הראשונים, ונראה שהפייסרס החליפו כדורסל באמונה, ועם כמה שאמונה היא דבר ראוי וחשוב, כדורסל זה מה שהביא אותם לשלב הזה, וזה מה שצריך להמשיך להוביל אותם בסדרה הזו, מכיוון שכרגע מפלס האמונה חזר להיות נמוך במיוחד.

מחר בלילה מגיע גיים 4, ובינתיים כל קבוצה הוכיחה שהיא יודעת לחזור לנצח אחרי הפסדים קשים. מהבחינה הזו, לפייסרס אמור להיות פחות קשה להתאושש מאשר אחרי גיים 1, בו היא עשתה כמעט הכל נכון ועדיין הפסידה. גיים 3 היה סוג של סטיית תקן, מסוג המשחקים האלה שמתרחשים בסדרה של 7 משחקים שלא באמת יכולים לחזור על עצמם, ולכן לקבוצה של פרנק ווגל יש סיבות לאופטימיות. יודוניס האסלם לא יקלע בכמויות כאלו במשך כל הסדרה, וההגנה של הפייסרס תתייצב באיזשהו שלב, כי היא חייבת, אחרת הסדרה תחזור לפלורידה במצב של 1-3 למיאמי.

מעבר לסדרה המצוינת שמתחוללת מולנו, יש עוד דבר שכדאי לשים אליו לב, וזה רמת השיפוט. קשה לקבוע אם השיפוט הוא חד צדדי לכיוון מסוים, אבל בהחלט אפשר לקבוע שרמת השיפוט מחפירה, בטח ביחס לרמת הכדורסל. השחקנים בסדרה למדו טריקים של מוכרי ציורי שמן מדלת לדלת, והם מוכרים את השריקות, והשופטים קונים אותן ללא הפסקה. מהלך אחד אתמול בו לאנס סטפנסון חטף כדור נקי לדוויין ווייד הפך לעבירה כי הכדור פגע לפלאש בפנים והוא החזיק אותם בארשת כאב. בצד השני פול ג’ורג’ קיבל ליטוף מיודוניס האסלם, ליטוף שהפך לעבירת תוקף אחרי מכירה יפה של התמנון. בשני המקרים השופטים היו קרובים לאירוע, אבל לא הבחינו במה שבאמת קרה, וזה עוד לפני שאני מדבר על האובר-קולינג הפסיכי שמתרחש בסדרה הזו בפרט, ובפלייאוף בכלל, והעובדה שהעצירה לצפייה במהלכים בוידאו הפכה לסבל מתמשך. דייוויד סטרן-לטיפולך.

#דווייןווייד #פולגורג #פרנקווגל #לברוןגיימס #רויהיברט #אריקספולסטרה

0 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com