רגע לפני שהסופרבול משתלט לנו על החיים

בעונה הרגילה, כמו במבחן פסיכומטרי, יש עליות וירידות. יש את הפרק באנגלית שבו הכל הולך חלק כמו חמאה והשלשות נכנסות באחוזים מטורפים, ואז מגיע הפרק המילולי ולפתע אתה נותר פעור פה מול שאלת הגיון חסרת הגיון והמצב בקנטים. רגע לפני שהליגה מפנה את הבמה לסן פרנסיסקו, בולטימור וההצגה הטובה בעולם, ישנן כמה תופעות שמחייבות התייחסות, כשאנחנו ניצבים על סף חציית 50 המשחקים של העונה.

ראש החץ במזרח – בעוד במערב אוקלהומה וסן אנטוניו מתחילות לפתוח פער בדבוקה המובילה, במזרח העניינים מתחילים להתחמם. מיאמי היא עדיין הפייבוריטית הברורה לזכות בראשות הקונפרנס, והניקס עדיין יושבים טוב מאוד במקום השני, אבל שיקאגו, אינדיאנה וברוקלין יוצרות ראש חץ מרשים מאוד. על אף העליונות של ההיט, במאבקים בתוך הקבוצה הזו הם עומדים על מאזן די מביך של 3 ניצחונות (כולם על ברוקלין) וחמישה הפסדים.

אינדיאנה הוכיחה הערב שהיא כנראה הקריפטונייט של האלופה, כשהיא מציבה מולה מיס-מאץ’ חריף בצבע (אינדיאנה מקום 1 בליגה בריבאונדים, מיאמי אחרון, יותר מ-6 ריב’ הבדל למשחק) עם רוי היברט ודייוויד ווסט, בזמן שלברון חייב להיות עסוק עם פול ג’ורג’. אם החזרה של דני גריינג’ר למגרשים תעבור חלק מבחינת שיתוף הפעולה שלו עם האול-סטאר הטרי, מיאמי ממש לא תרצה שחזור של חצי הגמר של העונה שעברה.

ברוקלין כרגע נראית הקבוצה החלשה מבין החבורה הזו, בעיקר בגלל שהיא מנסה לנצח את שיקאגו ואינדיאנה (שתיים משלוש קבוצות ההגנה הטובות בליגה) במגרש שלהם (ברוקלין מקום 5 ביעילות הגנתית עם 94.53 נק’ למשחק). הייתי מדבר אחרת אם פי.ג’יי קרליסימו היה מוציא מהכלים ההתקפיים שלו קצת יותר, אבל ב-10 המשחקים האחרונים ההתקפה של הנטס מדורגת במקום ה-23 בליגה (93.9 נק’, פחות יעיל מהתקופה של אייברי ג’ונסון), מתחת לאימפריות כמו דטרויט, פיניקס ובוסטון שאנחנו מדברים על האימפוטנציה ההתקפית שלה השכם וערב. כדי באמת להפוך לקבוצה המאיימת שבילי קינג ומיכאיל פרוחורוב תיכננו, הנטס יהיו חייבים להעלות הילוך מבחינה התקפית, כי אמנם הגנה זו הדרך לנצח משחקים, אבל מולה מתמודדות קבוצות עם הגנה הרבה יותר טובה.

אם מישהו ציפה שפתיחת העונה המדהימה של הניקס תיבלם באיזשהו שלב, אז הוא צדק. מצד שני, גם אחרי שב-10 המשחקים האחרונים ההתקפה (שהייתה הטובה בליגה בפתיחת העונה) קולעת רק 94.8 נק’ למשחק, הניקס ממשיכים לשמור על מרווח בטחון מהבולס, הפייסרס והנטס ועדיין מאיימים על מיאמי בראשות הקונפרנס כשהם רק חצי משחק מההיט. כרמלו אנתוני ממשיך לבנות את הקייס שלו לתואר ה-MVP כשקלע בינואר 30.3 נק’ למשחק, הוריד 6.2 ריב’ ומסר 4.2 אס’ (שיא עונה) ולמרות שעדיין יש חריקות כשאמארה והוא על המגרש, ניו יורק ממשיכה להיות פייבורטית לסגנות המזרח.

אטלנטה, מילווקי וכנראה בוסטון או פילדלפיה ישלימו את תמונת הפלייאוף במזרח, אבל האקשן האמיתי יהיה בסדרה של מדורגות 4-5, בו ככל הנראה שתי קבוצות מראש החץ המדובר הולכות ראש בראש. תתכוננו לקרבות חפירות ו-70 נקודות למשחק.

דנבר בוערת – 6 ניצחונות רצופים, 111.6 נק’ למשחק ב-10 המשחקים האחרונים (ביי פאר המקום ה-1 בליגה) והתקדמות בצעדי ענק לממפיס וגולדן סטייט בקרב על מקומות 4-6 הפכו את דנבר לקבוצה החמה בליגה. טיי לאוסון חזר לעצמו בינואר עם 17.9 נק’ ב-48% מהשדה ועורר שוב את השאלה האם דנבר יכולה להיות הסוס השחור במערב.

לטעמי, כל עוד בדנבר לא יצמח גו-טו-גאי אמיתי ברמה סבירה סטייל רודי גיי, דני גריינג’ר וכדומה, טיי לאוסון ודנילו גאלינרי משופר (17.0 נק’ ו-5.4 ריב’ העונה) זה עדיין לא מספיק כדי לדבר חזק בפלייאוף מול דוראנט, ווסטברוק, דאנקן, פארקר, גריפין ו-CP3. דנבר כעת עונה על הציפיות של תחילת העונה, לפיהם היא תתחיל חלש עקב לו”ז רצחני ותשתפר לקראת האול-סטאר ברייק, אבל לקבוצה הזו יש תקרה ברורה מאוד, ועל אף האתלטיות והעומק שיש בקולורדו יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, אם הם יתנו פייט לאחת משלושת הגדולות במערב בפלייאוף, אני אהיה מופתע מאוד. בואו לא ניתן לעובדה שהם נמצאים עכשיו בפרק אנגלית קליל לסמא את עינינו.

יוטה, יוסטון, פורטלנד והלייקרס – דיברתי על זה בחצי פסקה בפוסט האחרון, אבל באמת שהקרב על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף המערב הופך להיות חם. הוא הולך להתחמם במיוחד לקראת הטרייד דד-ליין בו כנראה יוטה תעשה שינוי כלשהו בחמישייה שלה (פול מילסאפ ואל ג’פרסון מסיימים חוזה בקיץ, אחד מהם כמעט בוודאות הולך לעבור בטרייד), מה שיפגע כנראה ביציבות שלה, שהיא התכונה (ביחד עם מאזן הבית המעולה, 17-5 לעומת 16-9 בחוץ) שהכי עזרה לה להתבסס במקום ה-7.

יוסטון מזכירה לי קצת את דיוויד בלו, בקטע שנראה שהם לא מודעים לאיפה שהם נמצאים ויכולים לזרוק מכל מצב, או במקרה של יוסטון, לנצח כל קבוצה או להפסיד לכל קבוצה בליגה (הפסידו 7 רצוף בינואר, אבל ניצחו את יוטה ב-45 הפרש). ג’יימס הארדן (25.9 נק’, 5.4 אס’, 4.4 ריב’) ועומר אסיק (10.1 נק’, 11.3 ריב’) יכולים להספיק בשביל להשיג את אחד הכרטיסים הנותרים, אבל עוד רצף של 7 הפסדים רצופים כמו בחודש שעבר יכול להיות סוף הסיפור מבחינת הרקטות.

מהצד הלא הנכון של הריצה לפלייאוף ניצבת פורטלנד. כרגע הבלייזרס נראים המועמדים הטבעיים לנשור מהמירוץ. הפציעות (כמה טיפוסי) מתחילות לפגוע בקבוצה (ווסלי מת’יוס נקע את הקרסול ועלול להיעדר תקופה מסוימת), וביחד עם ההיתקלות הפוטנציאלית של דמיאן לילארד ברוקי-וול והספסל המאותגר כדורסלנית של הקבוצה, פורטלנד תתקשה להחזיק מעמד במירוץ המרובע הזה.

וחזרנו ללייקרס. נראה שהאחות הגדולה של קליפורניה עשתה תיאום ציפיות עם עצמה ועם העולם והגיעה למסקנה שהמטרה שלה העונה היא לא להיות קונטנדרית, אלא פשוט להתברג לשמינייה הראשונה. המשימה הזאת, על אף כל ההייפ השלילי, עדיין אפשרית בהחלט. הלייקרס בסך הכול 3.5 משחקים מאחורי יוסטון במקום ה-8 ולמרות הפציעות שלא מפסיקות (דווייט האוורד שוב נפצע בכתף) הם ניצחו 4 מתוך 5 האחרונים שלהם. יכול להיות שגם בגזרה הזו עוד נראה שינויים במצבת כח האדם עם טרייד אפשרי על האוורד או גאסול, אבל מה שבטוח, הלייקרס לא אמרו את המילה האחרונה עדיין. כמו מבחן פסיכומטרי, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.

חג סופרבול שמח!

#טיילאוסון #פולגורג #גיימסהארדן #כרמלואנתוני #פאוגאסול #דייווידווסט #דווייטהאוורד #לוסאנגלסלייקרס #יוסטוןרוקטס