רגרסיה, נוקאאוט ואכזבה

בפסיכואנליזה, רגרסיה או נסיגה היא מנגנון הגנה בו האדם חוזר להתנהגויות המאפיינות שלב מוקדם יותר בהתפתחותו, בו הוא חש נוחות וביטחון רגשי. הדבר עשוי להתרחש במצבים בהם האדם חש משבר מסוים בשלב ההתפתחות שלו, חוסר ביטחון וקושי להתמודד באופן המקובל והתואם את שלב ההתפתחות הבוגר יותר בו הוא נמצא כרגע. לפי התאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, הדבר קורה כאשר עולים למודעות דחפים ומחשבות שהאדם חש חרדה רבה מולם ומתקשה להתמודד איתם, ולכן הוא נסוג לאחור, לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, בו הוא מדחיק דחפים ומחשבות אלו אל הלא-מודע, ויכול לחוש יותר ביטחון.

ההגדרה הזו אולי לא הכי מדויקת בעולם, אבל אין לי דרך אחרת להגדיר את מה שקרה לאוקלהומה אתמול מול מיאמי. במשחק הצהרה קריטי שכזה, רגע לפני פגרת האול-סטאר, כשרצף ההפסדים להיט עומד על לא פחות מחמישה, אוקלהומה הציגה משחק כנוע, מבולבל, חרדתי ובעיקר, לא מתאים לרמה בה היא נמצאת או אמורה להימצא.

איפה הוא היה במחצית הראשונה? קווין דוראנט

רק כדי להבין את גודל הרגרסיה, ראסל ווסטברוק חזר להשתולל אתמול עם 6 איבודים (הממוצע העונתי שלו הוא 3.5 איב’), סרג’ איבקה אמנם שיחק 35 דקות, אבל קלע רק 6 נק’ ב-6 זריקות מהשדה (7 נק’ פחות מהממוצע), הוריד רק שישה ריבאונדים ולא חסם זריקה אחת, וקווין דוראנט היה בחזקת נעדר לאורך כל המחצית הראשונה, בה הוא קלע 80% מהנקודות שלו מהעונשין ולא הצליח להתמודד עם ההגנה החונקת של וויד ולברון. מעבר לכל זה, מיאמי השפילה את אוקלהומה מתחת לסלים עם ניצחון מוחץ 46-35 בריבאונד, כולל 13-5 בריבאונד התקפה. דרך אגב, כדאי שתדעו שמיאמי היא קבוצת הריבאונד הגרועה בליגה.

אם אני סם פרסטי אני קורא לסקוט ברוקס למשרד שלי ושואל “מה לעזאזל קרה אתמול?”. איך זה ייתכן שדווקא במשחק כזה משמעותי אוקלהומה מציגה משחק נרפה, חסר יצירתיות ובעיקר, מאכזב? איך קורה שבמהלך האחרון של המחצית הראשונה, כשיש פחות משתי שניות על השעון, ההיט מוציאים כדור על חצי מגרש לשתיים קלות של כריס בוש? איך, עד שכבר הקבוצה הצליחה לבנות מומנטום ברבע האחרון ולצמק לחד ספרתי, מיאמי חזרה מטיים-אאוט ולברון, תוך כדי ריצה ולא אחרי תרגיל מתוכנן, דפק האלי-הופ שהשתיק את האולם? איך קורה שהקבוצה עם ההתקפה הטובה בליגה לא מריצה תרגיל מסודר אחד כל המשחק?

סקוט ברוקס איבד הרבה קרדיט במשחק אתמול. ברוקס חטף נוק-אאוט מהדהד מאריק ספולסטרה, והשאלה היא איך הוא יקום מהנוק-אאוט הזה. ברוקס חייב להבין שעל אף שלקבוצה שלו יש כשרון טבעי בלתי נגמר, שיכול להספיק לעונה מרשימה של 60 ניצחונות, מול קבוצות מסוימות, זה לא מספיק. מול מיאמי אתמול בלילה, זה נראה כאילו החייזרים מספייס ג’אם לקחו מאוקלהומה את יכולות הכדורסל שלהם.

מיאמי הוכיחה אתמול שגם אם אין לה את המאזן הטוב בליגה, היא בהחלט הקבוצה הטובה בליגה, עם הגנה מעולם אחר (שמרה את אוקלהומה על 23% מהשלוש), לברון מיקום אחר (סיים את המחצית עם 23 נק’, 8 ריב’ ו-4 אס’) ובעיקר, המון הוצאה לפועל (execution באנגלית). מיאמי הראתה שבמאני-טיים, יש לה את היכולת להתעלות. יכולת שאתמול הייתה חסרה מאוד לת’אנדר.

איבד הרבה קרדיט אתמול. סקוט ברוקס

מעניין יהיה לראות אם למשחק הזה תהיה איזושהי השפעה על מעורבותה של אוקלהומה בשוק ההעברות. אמנם מדובר רק במשחק עונה רגילה, אבל הסימפטום המרכזי מהגמר בעונה שעברה חזר בגדול, עם ההתעלמות המופגנת של מיאמי מקנדריק פרקינס (והעובדה שחוץ מווסטברוק ודוראנט, אין לת’אנדר מה להציע בהתקפה). בצד השני, כריס בוש חגג עליו עם 4 מ-5 מהשדה בדרך ל-10 נק’ בשמונה הדקות הראשונות. למיאמי כרגע יש תשובה לכל מה שאוקלהומה יש להציע, לסם פרסטי נשאר שבוע אולי לשנות את ההצעה.

על אף ההיעלמות של פרקינס, הפנטסטיות של לברון, ההתקשות של דוראנט, ההשתוללות של ווסטברוק וההגנה האדירה של ווייד, לטעמי, הסיפור של המשחק הזה היה הנוקאאוט שספג סקוט ברוקס, ואיזה לקחים הוא יפיק ממנו. אריק ספולסטרה חטף נוק-אאוט מריק קרלייל לפני שנתיים בגמר, למד מהטעויות שלו והפך למאמן הרבה יותר טוב. במשחק אתמול הוכח שברוקס עדיין לא ברמה של ספולסטרה, ושהוא חייב להעלות את הרמה. את אותו דבר אמרתי אחרי ההפסד בכריסמס בסאות’ ביץ’. אז אמרתי לעצמי שפעם אחת זה מקרה, אחרי המשחק אתמול, זה מתחיל להיראות כמו דפוס.

#קוויןדוראנט #דווייןווייד #סקוטברוקס #כריסבוש #סםפרסטי #ראסלווסטברוק #לברוןגיימס #סרגאיבקה #אריקספולסטרה