top of page

רודפים אחרי הרבה יותר מטבעת – אינדיאנה פייסרס

תמונת הסופר/ת: yuvaloz55yuvaloz55

כשחשבתי על פרויקט פתיחת העונה בו ינותחו הסיטואציות של השחקנים המובילים בליגה, רציתי לכתוב על חמישה שחקנים, למרות שהיו לי רק ארבעה בראש. לברון ג’יימס, כריס פול, קווין דוראנט ודרק רוז. ארבעה שחקנים שהסיטואציה סביבם מורכבת יותר ובעלת רבדים עמוקים יותר משל שאר הסופרסטארים בליגה. התלבטתי רבות האם להכניס סופרסטאר חמישי לרשימה הזו, אבל התקשיתי לבחור.

תחילה חשבתי על כרמלו אנתוני, אבל עונת המבחן האמיתית שלו הייתה בעונה שעברה, ובפלייאוף הוא לא הצליח להתעלות. לאחר שמלו ירד מהפרק, חשבתי על ג’יימס הארדן, אבל אי אפשר להשוות את הסיטואציה של הזקן למורכבות שבנסיון של לברון ג’יימס להשיג ת’ריפיט או בקאמבק של דרק רוז. כנ”ל לגבי סטפן קרי. על דווייט האוורד פשוט נמאס לי לכתוב, וממש לפני שהתייאשתי וצמצמתי את הפרויקט לארבעה שחקנים בלבד, קפץ לי בראש פול ג’ורג’.

לכאורה, ג’ורג’ נופל לאותה קטגוריה של הארדן וקרי, של כוכבים שמנסים להשיג טבעת ואין יותר מדי מה להגיד עליהם מעבר לזה. אין יותר מדי שדים שהם מתמודדים עמם כרגע (אולי הארדן קצת מתמודד עם תסביך האקסית מאוקלהומה, אבל זה לא באמת ראוי לכתבה) ואם הם יובילו את הקבוצה שלהם לתואר, לא תהיה לכך משמעות נרחבת לגבי הקריירה שלהם. עם זאת, אם אנחנו מרחיבים טיפה את ספקטרום מרחב המדגם ומסתכלים על הקבוצה של פול ג’ורג’, אינדיאנה פייסרס, בהחלט יש על מה לדבר.


תמונה

החמישייה הטובה בליגה. ג’ורג’, ווסט, היל, היברט וגריינג’ר


הפרויקט של הפייסרס אמור להגיע העונה לשיאו. אחרי שהתפלחו לפלייאוף ב-2011 עם מאזן שלילי והודחו די מהר ע”י הבולס, הם הצליחו להציק קצת למיאמי ב-2012, כשבשלב מסוים פאניקה אמיתית נרשמה בסאות’ ביץ’. למרות זאת, ההיט גברו עליהם בחצי גמר המזרח והמשיכו לתואר ראשון. אבל הניסיון היה חשוב עבור הפייסרס ובפלייאוף האחרון ראינו אותם מדיחים בנונשלנטיות את הניקס הפייבוריטים בחצי הגמר וגוררים את מיאמי לסדרה אגדית בגמר האזורי, לפני שנכנעו בגיים 7.

אם נדמה לרגע את הפייסרס לכח לוחם, העונה זה הזמן בו הכח פרוס בצורה אידיאלית. יש את הטנק, דייוויד ווסט, שמוכן לדרוס. יש את החיפוי האווירי המצוין של רוי היברט, יש את הארטילריה של פול ג’ורג’, את כח הטיהור של ג’ורג’ היל ולאנס סטפנסון, ובניגוד לעונה שעברה, יש כח גיבוי מצוין בדמותם של סי.ג’יי ווטסון, כריס קופלנד, לואיס סקולה, יאן מהימני והרוקי סולומון היל. ואם זה לא מספיק, יש את החייל הפצוע ששב לשדה הקרב, דני גריינג’ר. על כל הכח הזה מפקד אחד המאמנים המבריקים בליגה, פרנק ווגל, ובפיקוד יושב לו לארי בירד, שזה תמיד טוב. עכשיו כל מה שנותר זה להתחיל להסתער.

כפי שניתן לראות, נקודת הזינוק של הפייסרס העונה היא טובה בהרבה משנים קודמות, ואם הם יצליחו לשחזר את היכולת שלהם מהפוסט-סיזון, יהיה קשה מאוד להכניע אותם במאי-יולי. אמנם אליפות של הפייסרס נשמע כמו משהו קצת אפרורי, במיוחד ביחס לצעדות אליפות של לברון בפלורידה או של כריס פול בהוליווד, אבל יהיה בזה מסר תחרותי חשוב לליגה שמשוועת למסרים כאלו.


תמונה

מוכנים לשלוח מסר לליגה? ווגל ובירד


הפייסרס מייצגים את השווקים הבינוניים של הליגה. לא מדובר בשוק קטן כמו מילווקי או שארלוט, אבל בטח לא שוק גדול כמו ניו יורק או לוס אנג’לס, וזכייה בתואר של קבוצה מהסוג של הפייסרס תעביר מסר לשאר הקבוצות מהשווקים הקטנים עד הבינוניים שזה אפשרי גם אם אין לך את השילוש הקדוש של פופוביץ’-ביופורד-דאנקן או את אחד משני השחקנים הטובים בליגה. אליפות של הפייסרס, שההנהלה שלה כבר פיזרה רמזים על כך שהיא לא מתכוונת לעבור את תקרת המס (בדומה לאוקלהומה), תהיה ההוכחה לכך שב-NBA לא חייבים לבזבז כסף כדי לזכות בתארים. אליפות של הפייסרס תהיה התגשמות רעיון השוויוניות, שה-CBA החדש ניסה להחיות.

אפשר לטעון שגם ממפיס מייצגת את השווקים הקטנים ובקונסטלציה מסוימת גם הגריזליז יכולים לזכות באליפות בסוף העונה. מה זה יגיד על הליגה? בסופו של דבר, זה יגיד אותו דבר, מכיוון שממפיס קיבלה החלטה במהלך העונה שעברה שהיא לא תחרוג מתקרת המס, אבל עם כל הכבוד, הסיכוי שזה יקרה הוא נמוך מאוד. אמנם הגריזליז היו קרובים יותר מכפי שהסוויפ מהספרס נראה בדיעבד, אבל קשה להאמין שיש להם את היכולת לחזור לשם ולנצח כשלא הגיע שום חיזוק משמעותי והקונפרנס רק הולך ונהיה צפוף יותר וחזק יותר עם ההצטרפות של הווריורס והרוקטס למעגל הקונטנדריות.

אפרופו הרוקטס, אפשר גם להגיד שדווקא אליפות של יוסטון תהיה בעלת משמעות גדולה יותר מאליפות של אינדיאנה. הרי יוסטון היא קבוצה שנבנתה בחסדי ה-CBA. את ג’רמי לין ועומר אסיק היא השיגה בזכות חוסר היכולת של הניקס ושל שיקאגו להשוות את ההצעות שדריל מורי שם להם על השולחן, וכמובן שהטרייד על ג’יימס הארדן הוא בראש ובראשונה תוצר של ה-CBA החדש, ומשם אפקט הפרפר כבר עשה את שלו. עם זאת, לטעמי אין פה מסר גדול, אלא יותר שילוב של חשיבה מתקדמת של מורי ביחד עם כמות נכבדת של מזל ונמהרות של סם פרסטי. יהיה קשה מאוד לקבוצות אחרות בליגה לשחזר את מה שמורי עשה ביוסטון.


תמונה

לאליפות של ג’ורג’ באינדיאנה תהיה יותר משמעות מאליפות של הארדן ביוסטון


לעומת זאת, הפרויקט של אינדיאנה, שמפגיש בצורה מושלמת בין בנייה דרך הדראפט (היברט, ג’ורג’, גריינג’ר, סטפנסון) לפיתוי שחקנים חופשיים (ווסט, קופלנד, ווטסון) לרקיחת טריידים מוצלחים (היל, סקולה), הוא בהחלט בר ביצוע. כמובן שזה לא מדע מדויק ולא כל פרויקט מגיע לתוצאות שנרשמות באינדיאנפוליס, אבל זה בהחלט מסר חיובי וחשוב עבור הליגה, שבזמן בו רבע ליגה מוכנה לזרוק את העונה הבאה לפח כדי לנסות לזכות בסופרסטאר העתיד אנדרו וויגינס, וחלק מהקבוצות אפילו לא מנסות להעמיד פנים כאילו העונה הזו מעניינת אותם (אהמ, פילדלפיה), בפייסרס מראים שאפשר גם אחרת.

בנימה אישית, אני מאוד מקווה שאינדיאנה יעשו את הצעד הנוסף העונה. לא רק כי הם מסמלים את הדרך הנכונה לבנות קבוצה, לא רק כי הם האנטיתזה למפלצות התהילה ממיאמי, אלא כי הם בשלים לכך, ויש תחושה שהעונה זה הזמן שלהם. שיהיה להם בהצלחה.

6 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

コメント


  • facebook
  • twitter
  • generic-social-link
bottom of page