• yuvaloz55

רצים לשום מקום?

מרץ’ מדנס הוא הסחת הדעת האחרונה שיש לנו לפני שכל הזרקורים יופנו ל-NBA לקראת סוף העונה הרגילה ותחילת הפלייאוף. זו תקופה בה תשומת הלב מוסחת למקומות אחרים, מרתקים יותר בשלב הזה של העונה. עם זאת, ישנן קבוצות שאין להן את הפריווליגיה הזו להתרווח על הכורסא ולראות את ההוז’רס מנסים לרוץ לאליפות. ישנן קבוצות שהמאני טיים של העונה שלהן הוא דווקא עכשיו. או לעולם לא. קבוצה אחת כזו קוראים דאלאס מאבריקס.

בואו נתרכז במיקרו. לpני ההפסד לנטס הלילה, דאלאס ניצחה בשבעה מתוך עשרת המשחקים האחרונים שלה (שני הפסדים הגיעו בדקות האחרונות מול סן אנטוניו ואוקלהומה), היא שיפרה כמעט כל אספקט במשחק שלה מאז פגרת האול סטאר (102.2 נק’ לעומת 101.3, 48% מהשדה לעומת 45%, 40% מהשלוש לעומת 36% ו-24.3 אס’ לעומת 22.7), היא המקלט לרנסאנס בקריירה של וינס קארטר (15.1 נק’ עם 52% מהשלוש ו-95% מטורפים מהעונשין ביחד עם 4.8 ריב’ במרץ) והדבר הכי חשוב, היא עדיין איכשהו בחיים במירוץ לפלייאוף (מאזן 35-32, 3 משחקים מאחורי הלייקרס).

הטירוף של סוף מרץ יורגש היטב באמריקן איירלינס ארינה, בו יתארחו עד סוף החודש ברוקלין, בוסטון, יוטה, הקליפרס, אינדיאנה ושיקאגו. הסטרץ’ הזה נגמר בחוץ מול שתי קבוצות מנצחות (הלייקרס ודנבר), כך שאם יש איזשהו זמן בו תכננו בדאלאס להציל את העונה, הזמן הזה הגיע עכשיו. שבועיים, 8 משחקים מול קבוצות מעל 50%, שתיים מהן יריבות ישירות על הכרטיס האחרון לפוסט סיזון. אם לזה לא קוראים מאני טיים, אנחנו צריכים לפתוח דיון מחודש על הטרמינולוגיה של הספורט.


רק חודש ענק ישאיר אותו איתנו בפלייאוף. נוביצקי


עכשיו בואו נצא רגע מהזום ונסתכל שוב במאקרו. נניח ודאלאס צולחת את הסטרץ’ האימתני הזה, נניח שנוביצקי מפציץ כמו הלופטוואפה, שאו.ג’יי מאיו נזכר שהוא היה השחקן המשתפר עד דצמבר, שאלטון בראנד וכריס קיימן נזכרים שהם שחקני כדורסל ושדאלאס מצליחה להתגנב ברגע האחרון לפלייאוף כדי לדפוק ללייקרס לגמרי את העונה ולבצע את אחד הקאמבקים המרשימים שראינו למרכז הבמה, רק כדי לחטוף בראש מסן אנטוניו או אוקלהומה (שהיא עומדת על מאזן של 7-0 מולן העונה). בשביל זה המרדף? בשביל לגמור בדיוק כמו בעונה שעברה בה אוקלהומה חיסלה למאבריקס את פנטזיות הריפיט בסוויפ רצחני כבר בסוף אפריל?

אני מניח שלהיות האנדרדוג במאבקי המיקום בפלייאוף לא הייתה השאיפה של מארק קיובן מעולם, אבל נראה שבשנתיים האחרונות, מאז הזכייה בטבעת, קיובן התמתן. הוא עדיין הבוס הכי מפנק בחצי הכדור הצפוני, אבל הוא הרבה יותר שפוי. וכשב-NBA אומרים שפוי, מתכוונים לאחד שמוכן לזרוק עונות לפח כדי לחסוך כמה דולרים ולהציל את העונות הבאות. ככל הנראה ל-CBA החדש, שלא רואה בעין יפה חריגה מתקרת השכר, יש חלק במדיניות החדשה, אבל לי, אישית, דאלאס, ובעיקר קיובן, חסרים בנוף של המערב.

קיובן אמר בראיון לפני זמן מה שהוא באמת ויתר במובן מסוים על עונת הפוסט-אליפות, בכך שויתר על הנסיון להחתים מחדש את טייסון צ’נדלר, ובו זמנית לא נלחם להשאיר את הספסל שלו. מאותו רגע הגורל החליט להתאכזר לדאלאס עם לאמאר אודום מזויף, דרון וויליאמס מפלרטט וג’ייסון טרי שנטש את הספינה. השנתיים האחרונות, בתמונה הגדולה, לא היו קלות עבור אלופת 2011. דווקא אני חושב שהאליפות גרמה לקבוצה לאבד מהרעב שאפיין אותה לפני. אני מניח שאם לפני שנתיים לברון לא היה צ’וקר בגמר, ודאלאס הייתה עושה עונה כמו העונה, היו נשמעים דיבורים על בנייה מחדש וטרייד על נוביצקי, אבל הרעב נגמר, ובדאלאס גרסת 2013, שכמעט לא נותר בה זכר לקבוצת האליפות למעט הג’רמנייטור ושון מריון, אף אחד לא מתרגש מהפסדים לניו אורלינס, שארלוט וטורונטו.


התמתנת? מארק קיובן


בחזרה למיקרו. הריצה הנוכחית של דאלאס למקום האחרון בפלייאוף נראית לי, באיזשהו מובן, כמו ריצה לשום מקום. דאלאס היא לא כמו אינדיאנה של לפני שנתיים שהייתה צריכה את השכר לימוד של הסיבוב הראשון בפלייאוף או ממפיס של אותה עונה שעשתה סנסציה מהמקום השמיני. מצד אחד, יש בריצה הזו מסר של תחרותיות שהוא די נדיר בליגה של היום, שאומר שזו קבוצה שתילחם עד טיפת הזיעה האחרונה, עד שלא יהיה יותר סיכוי להשתחל לשמינייה המובילה. עד הסוף. מצד שני, ייתכן מאוד שהמסר הזה נופל על אוזניים ערלות, הרי ה-NBA נותנת פרסים על טאנקינג ולא על תחרותיות. במידה והדראפט הקרוב היה דראפט חזק, קבוצה כמו אורלנדו, שעשתה כל שביכולתה לא לנצח העונה, הייתה יוצאת ממנו עם פרנצ’ייז פלייר חדש בעוד המאבס נשארים עם נוביצקי שזקן בשנה נוספת ועוד עונה על האוטוסטרדה לשום מקום. כשחושבים על זה ככה, קשה להבין למה דאלאס לא “ניצלה” את הפציעה  של נוביצקי בתחילת העונה כדי להכריז על 2013 כעונה מיותרת?

יכול להיות שלעובדה כי לא צפויים להיות בדראפט הקרוב פרוספקטים מפחידים יותר מדי גרמה לכך שאין לדאלאס את המוטיבציה לבצע טאנקינג. היה מעניין לראות אם יצר התחרותיות היה בוער בהם אם היה צפוי דראפט עמוק סטייל 2003. במקרה כזה כנראה לא היינו קוראים להם תחרותיים, אלא פראיירים. זו המציאות ב-NBA, בה החלש-יותר מועדף על פני החלש-פחות, גם אם החלש-פחות ראוי יותר. אפשר לקרוא לזה אפליה ממש מתקנת.

לגבי המרדף עצמו, דאלאס ככל הנראה לא יגיעו לפלייאוף העונה. הם התחברו מאוחר מדי, ולמרות ההתרסקות של יוטה, התקרה של הלייקרס ויוסטון נראית גבוהה מדי, במיוחד לאור לוח המשחקים הלא פשוט שמצפה להם. אבל המסר שהם מעבירים העונה במלחמה כמעט חסרת הסיכוי שלהם להתברג לפוסט-סיזון הוא מסר יפה, גם אם הוא נאיבי.

אולי, בעצם, כשטורניר ה-NCAA מסעיר את כולנו, שיעור בנאיביות הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים.

#טייסוןצנדלר #מארקקיובן #דירקנוביצקי #אוגיימאיו #וינסקארטר

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ראג’ון רונדו – מחלה או תרופה?

אמנם עברו בקושי חודשיים מאז הטרייד המדובר, ונכון שראג’ון רונדו בכלל פצוע בשבוע וחצי האחרונים, אבל לטעמי, רגע לפני חופשת האולסטאר, אפשר כבר להתחיל להסתכל על הטרייד של דאלאס עם בוסטון בעין קצת ביקורתית,

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com