זהו זה. אחרי חצי שנה של כדורסל שבה ראינו את גולדן סטייט מתחזקת את אחת הקבוצות הגדולות אי פעם, את ראסל ווסטברוק משחק גרסה מטורפת של כדורסל, את קליבלנד פותחת הכי חזק שלה ולאט ולאט מחלישה והיינו צריכים לשמוע אינספור דיונים חופרים על מנוחות ומהו תואר ה-MVP, הגיע הזמן לסתום את הפה ולראות כדורסל.
העונה הרגילה היא כמו המסגרת של ציור משובח, היא קובעת את תחומי המשחק, אבל הציור עצמו, הצבעים, הניגודיות, משיכות המכחול, כל הדברים שהופכים את הציור לכה משובח, זה מתחיל עכשיו, עם הפלייאוף. זה הזמן בו ההיסטוריה נכתבת.
רגע לפני הטיפ-אוף וכהומאז’ לכתבה שעשיתי לפני פתיחת העונה, החלטתי ללכת שוב על 10 תחזיות נועזות לקראת הפלייאוף. יש פה איזה ריקוד עדין שצריך להתעכב עליו. אי אפשר לקחת את הנועזות לקיצוניות ולהגיד שקליבלנד יעופו בסוויפ בסיבוב הראשון, אלא צריך למצוא את האיזון בין תחזיות שהן Bat-Shit Crazy לתחזיות שהן שמרניות יותר מדי, כמו זה שהווריורס יזכו באליפות. זה סתם משעמם, ולכל מי שאומר שמה זה משנה בכלל הפלייאוף הזה אם אנחנו יודעים שהווריורס יקחו אליפות (זה יהיה באמת מביך אם הם לא יקחו), כל מה שיש לי להגיד זה שגם אם אנחנו יודעים מה התחנה האחרונה של הרכבת, זה לא אומר שאי אפשר להנות מהנוף בדרך.
הווריורס ישברו את שיא הנקודות לפלייאוף במחצית
השיא למשחק מלא הוא פסיכי לגמרי (157 נק’ של בוסטון אי שם בניינטיז) ואין שום סיכוי שהשיא הזה ישבר בימינו אנו, בהם ברגע שההפרש עובר את הדו-ספרתי הכוכבים יורדים לנוח ומפנים את הדרך לאיאן קלארקים של העולם, אבל שיא הנק’ במחצית נמצא יחסית בהישג יד. השיא הנוכחי שייך למאבס של 2003, עם 83 נק’ מול הקינגס בחצי הגמר האזורי. הווריורס היו קרובים למספר הזה כבר בעונה הרגילה עם 80 נק’ מול הלייקרס ואני יכול לראות אותם מתחברים למחצית מושלמת של כדורסל מתישהו במהלך הפלייאוף הזה כדי לכבוש את המקום הראשון.
אמנם ההגנה של הלייקרס היא לא מה שאנחנו מכנים “הגנת פלייאוף” אבל להתקפה של הווריורס יש פוטנציאל הרס כל כך גדול שזה לא ממש משנה מי היריבה. פורטלנד עם יוסוף נורקיץ’ שעדיין לא 100% בריא עשויה לחטוף התקף זעם כזה, ואם לא הם, אז אולי זה יקרה מול הקליפרס בסיבוב השני (עוד נגיע לשם), שהם באופן עקבי ילדי הכאפות של הווריורס בשנים האחרונות. בכל מקרה, הווריורס עלולים לחקוק את שמם על עוד שיא לא רלוונטי בתום הפלייאוף הזה.
ניקולה מירוטיץ’ יקלע לפחות 35 נק’ באחד המשחקים מול בוסטון
שיא הקריירה של מירוטיץ’ הוא 35 נק’ והוא נקבע לפני יותר שנה וחצי בערך. בתקופה הזו הליגה גילתה שהוא לא מסוגל לשמור על כפכף והמניה שלו ירדה פלאים, בטח לאור העובדה שפרד הויברג שיחק ג’נגה ג’נגה עם הרוטציה שלו וכל פעם העביר אותו מלטה למעלה ושוב למטה. אלא שבחודשים האחרונים מירוטיץ’ מצא את הנישה שלו ברוטציה של הבולס כפאוור פורוורד שמשחרר את הלחץ.
אחרי שטאג’ גיבסון עבר לאוקלהומה סיטי (עוד מישהו שם לב שסם פרסטי נהיה שועל טריידים? איפה זה היה כש-KD עוד היה שם?) מירוטיץ’ השתלט על עמדת הפאוור פורוורד הפותח והיה חלק מרכזי מהריצה הלא-רעה של הבולס מאז פגרת האול-סטאר (12-13, Net Rating של 2.8+, הנתון התשיעי בטיבו בליגה בתקופה הזו). הוא קלע 14.2 נק’ ב-46.6% מהשדה ו-41.3% מהשלוש, כולל כמה שלשות קטלניות במתפרצת א-לה סטף קרי.
מירוטיץ’ מסיים חוזה בקיץ ובוסטון תמיד תצטרך לחפות על המגבלות של אייזיאה תומאס בהגנה. מירוטיץ’ יהיה שם כדי לנצל את החורים האלה לפחות במשחק אחד.
וושינגטון יגיעו לגמר המזרח
לכאורה הוויזארדס לא מגיעים בתקופה טובה לפוסט-סיזון. מאז האולסטאר יש להם את ההגנה ה-27 בליגה ואת ה-Net Rating הכי גרוע מבין הקבוצות שעלו לפלייאוף. חלק מזה זה הניסיון לאכלס את בויאן בוגדאנוביץ’ וברנדון ג’נינגס, חלק מזה זה הלו”ז (מתוך 27 המשחקים האחרונים, 17 היו בחוץ) וחלק מזה זה כנראה באמת איזושהי דעיכה. עם זאת, הקבוצה הזו בנויה טוב מאוד לפלייאוף והבראקט שלה הסתדר לה מצוין.
אטלנטה היא אמנם יריבה עם פוטנציאל לעשות מהפך, אבל היתרון של הבק-קורט של הוויזארדס מאפיל על היתרון של הפרונט-קורט של אטלנטה, ובליגה שבה גארדים הם הרבה יותר משמעותיים להצלחה קבוצתית מביג-מנים, יש לכך משמעות אדירה. אני מאוד אופתע אם הוויזארדס לא יעברו את ההוקס, בטח בהתחשב בכך שאטלנטה היא אחת הקבוצות שמאבדות הכי הרבה כדורים בליגה (16.4% מהפוזשנים שלהם הלכו לאיבוד מאז האול-סטאר, הכי הרבה בליגה) והוויזארדס הם אחת הקבוצות הטובות בליגה בניצול איבודים (מקום שלישי בליגה בנק’ מאיבודים של היריבה, 17.7 נק’ למשחק).
אם הכל ילך חלק, בסיבוב השני הם אמורים לפגוש את הסלטיקס במה שעשויה להיקרא “סדרת ההלוויה” (אוי, זה נשמע נורא בעברית). הוויזארדס עשו ספליט בעונה הרגילה עם הסלטיקס ובסדרת פלייאוף יש להם איזשהו יתרון כי הסלטיקס יצטרכו להחביא את תומאס על מישהו ואין כל כך איפה להחביא אותו מול בראדלי ביל וג’ון וול. האופציה הכי טובה היא אוטו פורטר, שיכול פשוט לזרוק מעליו כל פעם שיתנו לו את הכדור. המיס-מץ’ הזה עשוי לגרום לבראד סטיבנס להיות המגיב והוויזארדס יכולים לגנוב את הסדרה הזאת.
הסדרה בין הרוקטס לת’אנדר תהיה אנטי-קליימקס
כולנו מחכים ל-MVP-Bowl ומצפים למבול של טריפל-דאבלים וזריקות קלאץ’ של ראסל והארדן. יש לי תחושה שלשניהם יהיה קשה להעמיד מספרים דומים למה שהם הרגילו אותנו בעונה הרגילה. פטריק בברלי הוא אחד השומרים הטובים בליגה ויש לו גם היסטוריה פרטית עם ווסטברוק. מנגד, אנדרה רוברסון הוא אחד השחקנים היחידים בליגה שיכולים להאט קצת את הזקן ובאופן כללי, הת’אנדר טובים מאוד במניעת שלשות כך שהרוקטס יצטרכו לעבוד קצת יותר קשה מהרגיל בשביל הנקודות שלהם.
דאנדרה ג’ורדן יקלקל לרודי גובר את חגיגת הפלייאוף
רודי גובר הוא המועמד שלי העונה לתואר ה-“הייזנברג” שהמצאתי בזה הרגע. התואר הזה מוענק לשחקן שמגיע לפלייאוף בפעם הראשונה ומגלה שהוא חתיכת באד-אס ואחד השחקנים הכי טובים בליגה. למי שרוצה להבין איך זה נראה גרפית, אז ככה.
אני באמת רוצה שרודי ידפוק הופעה בפלייאוף הראשון שלו, אבל יש לי תחושה שדאנדרה ג’ורדן הולך להפריע לו. הדומיננטיות של הצרפתי מתחת לסלים הייתה פחות מורגשת מול הקליפרס העונה (1.5 חס’ לעומת 2.6 לאורך כל העונה, 11.8 נק’ לעומת 12.8, 11.8- במדד ה-+/- לעומת 5.4+) בעיקר כי דאנדרה מושך אותו מחוץ לצבע, שם הוא הרבה פחות אפקטיבי. דאנדרה הוא הצולל לטבעת הטוב בליגה בפיק-אנד-רול והוא הולך לעשות את המהלך הזה המון בסדרה הזו (דוגמא למטה). בנוסף, כאשר בלייק יחפור את דרכו בפוסט וגובר יבוא לעזרה, זה ישאיר את דאנדרה פנוי לריבאונד התקפה.
לדאנדרה יש את האתלטיות והגודל כדי למזער את היתרונות ההגנתיים העצומים של גובר, ותסמכו על דוק ריברס וכריס פול שהם ינסו למזער אותם כמה שהם יכולים.
הלייקרס יזכו בלוטרי
לא כל כך קשור לפלייאוף, אבל כן משהו שהולך לקרות בתקופת הפלייאוף. התקווה שלי היא שההיט יזכו ובכך יקבלו איזשהו פרס על העונה המשוגעת שלהם, אבל הסיכוי שלהם לזכות הוא כמו הסיכוי של רוב האניגן לקבל עוד עבודה כגנ’רל מנג’ר בליגה, כך שזה מותיר אותנו עם הטבלה החביבה פה למטה שמפרטת את סיכויי הזכייה של כל קבוצה בדראפט (תזכרו שהנטס זה בעצם הסלטיקס).
מה שחשוב להבין פה הוא שהלייקרס חייבים לזכות בבחירת טופ 3. אם איזושהי קבוצה קופצת מעליהם בהגרלה הבחירה הזו עוברת לפילי, ולא רק שהיא עוברת לפילי, גם הבחירה של 2019 עוברת לאורלנדו (מורשת מהטרייד על דווייט האוורד). לעומת זאת, אם הלייקרס שומרים על הבחירה העונה, הבחירה בעונה הבאה עוברת לפילי בלי הגנות (הינקי!) ובגלל שאי אפשר להעביר בחירות שנתיים ברצף אורלנדו לא תקבל את הבחירה ב-2019, ואז הבחירה הזו מומרת לשתי מנות בסביח פרישמן.
יש פה הרבה על הכף מבחינת הלייקרס. או שהם שומרים על 2 מתוך 3 הבחירות הקרובות שלהם, כולל אחת סופר גבוהה בדראפט סופר אטרקטיבי, או שהם מאבדים 2 מתוך 3 הבחירות הקרובות שלהם, כולל אחת גבוהה מאוד בדראפט סופר אטרקטיבי. משום מה, יש לי תחושה שעם מג’יק ג’ונסון שבדיוק נכנס לעניינים, הכוכבים יסתדרו לטובת הלייקרס.
פול ג’ורג’ יעשה קולות של עזיבה
התחזית הזו תלויה לא רק בפלייאוף, אלא גם בתוצאות חמישיות העונה, שעלולות להשפיע על החוזה הבא שהפייסרס יכולים להעניק לו (מי שמתעניין למה, הנה ההסבר), אבל בפלייאוף ג’ורג’ הולך לגלות שהקבוצה שלו עדיין רחוקה מהמקומות שהוא רוצה להיות בהם. מיילס טרנר הוא שחקן שיהיה מעולה עוד שנתיים-שלוש, אבל לא בטוח שלג’ורג’ יש את הסבלנות לחכות עד שהוא יתפתח לאול-סטאר. חוץ ממנו, המצב באינדיאנה די שומם. הטרייד על ג’ף טיג תמורת ג’ורג’ היל הוא תיקו במקרה הטוב וטיג גם מסיים חוזה בקיץ. תוסיפו לזה את סי.ג’יי מיילס שיכול להפוך לשחקן חופשי ונוצר מצב שבו אם לארי בירד מחתים את שניהם בשווי השוק שלהם, אין לפייסרס ממש מקום מתחת לתקרה כדי להחתים דיפרנס-מייקרס. ובלי קשר, מתי איזשהו דיפרנס-מייקר חתם באינדיאנה בפרי אייג’נסי?
ג’ורג’ יהיה עוד שבועיים בן 27. הוא בשיא הקריירה שלו עכשיו, והוא לא ירצה להעביר אותה בבינוניות של אינדיאנה, שבהיעדר איזושהי הברקה של בירד או התפתחות מטאורית של טרנר, תישאר בינונית בשנים הקרובות. ג’ורג’ כבר עשה קולות של “תחזיקו אותי” העונה, אבל בסיטואציה הזו, בטח אם הקאבס יתנו לפייסרס בראש בסיבוב הראשון, הווליום של הקולות הללו יתחזק.
יוסטון תעבור את הספרס בחצי גמר המערב
הספרס הם אחת הקבוצות הכי טובות במניעת שלשות בליגה (רק 23.4% מהזריקות מולם מגיעות משלוש, מקום 3 בליגה) וזה יעצור קצת את הרוקטס, אבל יש שתי שאלות שאני לא בטוח שגם לגרג פופוביץ’ יש תשובה מספיק טובה עליהן, ושכנראה יכריעו את הסדרה הזו.
השאלה הראשונה היא מהי החמישייה של הספרס בקלאץ’? קוואי, למרכוס ודני גרין זה ברור, אבל מי השניים הנוספים? פאו? דוויין דדמון? פאטי מילס? טוני פארקר? אולי ג’ינובילי? לספרס אמנם יש את ה-Net Rating הטוב בליגה בקלאץ’, אבל זה בעיקר בזכות ההגנה שלהם והעובדה שלאונרד הוא רובוט, ולא בטוח שהוא יצליח להיות רובוט לאורך כל הסדרה הזו (עוד שניה אני אגיע לזה). פופ יצטרך חמישה שחקנים במיטבם בקלאץ’ כדי לגבור על הרוקטס התנודתיים, ואני לא בטוח שהוא אפילו יודע מי החמישה האלו יהיו.
השאלה השנייה היא איך שומרים על קוואי טרי? בסדרה הפוטנציאלית הזו מה שהולך לקרות הוא שקוואי ישמור על הארדן אבל לא להפך. הארדן יוחבא על פארקר/מילס/שחקן אחר שלא יגרום לו להתעייף בהגנה והספרס כבר לא מעייפים את ההגנות כמו פעם בהנעת הכדור הבלתי נגמרת שלהם. בסיטואציה הזו קוואי יצטרך גם לשמור על הארדן, אולי השחקן שהכי קשה לשמור עליו בליגה, וגם לסחוב את ההתקפה בצד השני. איך מונעים ממנו לשפוך לאגר במשחקים 5, 6 ו-7?
בעונה שעברה מול הת’אנדר קוואי נראה אנושי לגמרי במשחקים 5 ו-6 בהם הת’אנדר סגרו את הסיפור, ואלא אם כן דני גרין יקבל את המשימה על הארדן וישנה את המשוואה, בסדרת פלייאוף של הטוב מ-7 אני נותן לרוקטס את היתרון.
לברון ג’יימס יפצע בפלייאוף
הדקות של לברון היו סטוריליין מעניין העונה. הוא הוביל את הליגה בדקות משחק בתקופה מסוימת וסיים את העונה בטופ 10 בדקות מצטברות. כמובן שהוא היה הבחור הכי מבוגר ברשימה. לברון שיחק העונה 300 דקות יותר מקוואי לאונרד. 300 דקות. תחשבו מה אפשר לעשות ב-300 דקות. זה פאקינג 5 שעות יותר של כדורסל.
הבעיה היא שלברון לא יקבל יותר מדי הזדמנויות לנוח בפלייאוף. פול ג’ורג’ זה לא בדיוק המצ’-אפ הכי נח שאפשר לבקש בסיבוב הראשון וגם טורונטו בסיבוב השני (או יאניס, אם הבאקס יצליחו להפתיע) זה לא אידיאלי. לברון יצטרך להוציא הרבה יותר אנרגיה ממה שהוא הוציא בפלייאוף הקודם, בו הקאבס שייטו לגמר עם סוויפים קלילים על דטרויט ואטלנטה וניצחון ב-6 משחקים מול הראפטורס בגמר המזרח. העונה הבראקט יהיה קשה יותר, והעומס שמוטל על הגוף של לברון ישפיע עליו. אני מאוד מקווה שהוא לא יפצע, כי זה באמת יהרוס את הפלייאוף, וגם קשה לי קצת להאמין שהוא מסוגל להיפצע, אבל המספרים של הדקות שלו לא מעודדים.
סטף קרי יזכה ב-MVP של הפיינלס
קשה לחזות כל כך רחוק ורוב הסיכויים ש-KD יזכה ויכול להיות שסטף באמת לא בנוי לתת הופעה לפנתיאון בסדרת גמר, כמו שאנחנו מצפים מהג’ורדנים והברייאנטים והלברונים, אבל פאק איט, בואו נהיה קצת נועזים.
איזה כיף שזה בא.
Comments