©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com

  • yuvaloz55

4 שאלות על החוף המזרחי

חופשת הקיץ נמצאת בשיאה. כל קבוצות ה-NBA כבר מתאוששות מהאוף-סיזון ואפשר להגיד בודאות שנכנסנו לאזור הדמדומים של ה-NBA, הזמן הזה שבין האוף-סיזון לתחילת ההכנות לעונה החדשה, זמן בו כל ציוץ של לברון ג’יימס על זה שהוא תהה עם עצמו אם מתחשק לו להיות נשיא ארגון השחקנים או נסיון קאמבק נוסף של גרג אודן מקבלים תהודה לא פרופורציונלית, פשוט כי אין משהו יותר טוב לעשות למי שעוקב אחרי הליגה בתקופה הזו.

אבל למי שמתעקש, ואני לחלוטין מהמתעקשים, אפשר למצוא נושאים לדיון גם בחודשי אוגוסט-ספטמבר החמים. בנסיון לדוג נושאים מעניינים בתקופה הזו אפשר למצוא את עצמך בדיון על המשמעות של הטרייד של ברנדון ג’נינגס וברנדון נייט עבור מילווקי, כך שהקריאה היא על אחריות המשתמש בלבד. אני בכל מקרה אנסה להישאר בתחומי ההגיון, אבל כמו שכבר הבנתם, אני לא מבטיח כלום.


מה אתם מכינים לנו העונה? לברון ודי-רוז


מי תסיים ראשונה במזרח?

אחרי כל כך הרבה שנים שבהם המזרח חסה בצילו של המערב בליגה הטובה בעולם, יש רוחות של שינוי באוויר. אמנם הקונפרנס המזרחי ככלל עדיין חלש יותר מהמערב, כשבאמתחתו יש קבוצות כמו אורלנדו ופילדלפיה, שנראות כאילו ויתרו על העונה עוד לפני שהחלה, ועוד קבוצות כמו שארלוט, בוסטון ומילווקי, שצפויות לוותר עליה עד חג המולד, אבל צמרת המזרח העונה צפויה להיות הרבה יותר מעניינת ואיכותית מזו המערבית. לראשונה מזה זמן רב למזרח יש לא פחות מ-5 קבוצות שלכולן יש פוטנציאל לסיים עם למעלה מ-50 ניצחונות, ולכולן יש קוף מסוים על הגב, כך שהקרב על ראשות המזרח העונה הולך להיות לא פחות ממרתק.

מיאמי היא כמובן עדיין הפייבוריטית הברורה לזכות בראשות הקונפרנס, מכיוון שעדיין יש לה את לברון ג’יימס, ולמי ששכח, מפגרת האולסטאר של העונה שעברה היא נתנה עונה רגילה לפנתיאון, אבל לא לעולם חוסן. מיאמי תגיע לעונה הזו טיפה פחות רעבה מהעונות הקודמות, טיפה יותר זקנה וכשמולה כל ערב תעלה קבוצה סופר-אמביציוזית לנצח את האלופה שנתיים ברציפות, המקום הראשון במזרח רחוק מלהיות מובטח. ההסתברות של ההיט לסיים ראשונים יורדת עוד יותר כשמסתכלים על היריבות העיקריות שלהם העונה.

שיקאגו, שלהזכירכם סיימה לפני מיאמי גם ב-2012 וגם ב-2011, מקבלת בזרועות פתוחות את דרק רוז בחזרה. ביחד איתו, הבולס רוצים לחזור למקום הראשון ולמספר 60 בטור הניצחונות שלהם. במידה והפציעות לא ישבשו את התוכניות, הבולס צפויים לחזור להיות קבוצת עונה רגילה מפחידה, עם הגנה מאיימת וכוכב אחד שיכול לאיים על תואר ה-MVP. שחקן נוסף שהוזכר כמי שיש לו את הפוטנציאל להפוך למועמד ל-MVP הוא פול ג’ורג’, שעשה צעד גדול קדימה בפלייאוף האחרון, והעונה נראה שהקבוצה שלו מוכנה לעשות את הקפיצה הגדולה באמת קדימה.

אינדיאנה התחזקה בדיוק איפה שהיא הייתה צריכה באוף-סיזון עם ההחתמות של סי.ג’יי ווטסון, כריס קופלנד והטרייד על לואיס סקולה. החזרה של דני גריינג’ר אמורה להוסיף עוד כח אש ולפתע, הפייסרס מפחידים לא רק את מיאמי, אלא את כל הליגה. החמישייה של פרנק ווגל כוללת כבר ארבעה אול-סטארים (גריינג’ר, ג’ורג’, דייוויד ווסט ורוי היברט), ואחרי עבודת נמלים של דוני וולש ולארי בירד בשנים האחרונות, הפייסרס נראים מוכנים לגמרי להשלים את ההשתלטות על המזרח.

לטעמי, עייפות החומר במיאמי בתוספת העובדה שהם לא מרגישים כאילו הם צריכים יתרון ביתיות (הרי לפני שנתיים הם זכו בתואר גם בלעדיו) והרצון של שיקאגו ואינדיאנה להוכיח יובילו לקרב אדיר על המקום הראשון בין שלושת הקבוצות, שקשה לי מאוד לראות את מיאמי מנצחת בו. ובואו לא נשכח שיש עוד שתי קבוצות שצריך לשים אליהן לב בצמרת המזרח.


מוכנים לנשל את האלופה מהכתר. ווסט והיברט


למי יש הכי גדול בתפוח הגדול?

עם כל הכבוד לפייסרס ולבולס, הסיפור הגדול במזרח העונה הולך להיות הקרב על ניו יורק. לראשונה בהיסטוריית ה-NBA, לניו יורק יש שתי קבוצות באמת טובות ומעניינות, הרבה תודות לכיסים הבלתי נגמרים של מיכאיל פרוחורוב, שהולך לשלם בעונה הבאה מס מותרות אסטרונומי בגובה למעלה מ-80 מיליון דולר. בכל קבוצה אחרת למוסר התשלומים המופרע הזה הייתה משמעות, אבל אצל פרוחורוב הכל סבבה בחשבון העו”ש, ואנחנו לא מתלוננים.

הנטס מעמידים אחרי הקיץ הזה את אחת החמישיות המרתקות בליגה, שכוללות סטאר קוואליטי (דרון וויליאמס), חוזים מופרכים (ג’ו ג’ונסון), נסיון (פול פירס), כשרון (ברוק לופז) ומנהיגות (קווין גארנט), כשהאספקט האחרון היה אחד הנעלמים הגדולים בסגל של הנטס בעונה שעברה. הנטס צפויים להיות מעט טובים יותר בעונה הרגילה מהעונה שעברה (33-49), במיוחד מכיוון שגם הספסל שלהם קיבל זריקת אנרגיה עם ההגעה של אנדריי קירילנקו, אבל השינוי הגדול אמור להיות בפוסט-סיזון, שם גארנט ופירס כבר הוכיחו שהם מסוגלים לזרוח מעל כולם. לעומת זאת, הצלחה בפוסט-סיזון זה בדיוק מה שהניו יורק ניקס לא הצליחו להשיג בעונה שעברה, וזה יוסיף עוד קצת פלפל ליריבות הכי מעניינת העונה בליגה.

הניקס הולכים להיות קבוצה טובה מאוד העונה, בערך כמו בעונה שעברה, אבל יש להם סדקים לא קטנים בשריון. אמארה סטודמאייר נראה שכבר לא יחזור לימים הטובים שלו, ג’יי.אר סמית’ קיבל חוזה ונפצע לארבעה חודשים וכרמלו אנתוני כבר הספיק להשתיל בראש של כולם את האפשרות שהוא יממש את אופציית השחקן שלו בסוף העונה. מעבר ליריבות המקצועית הצפויה, יש לנו את כל עניין ג’ייסון קיד והמעבר שלו מלהיות מאמן על המגרש בניקס למאמן על הקווים בברוקלין, וכמובן שסאגת קווין גארנט והדגנים של אשתו של כרמלו רק מקבלת עוד טוויסט בעלילה. בסופו של דבר, כל הדרכים עבור שתי הקבוצות הללו מובילות למקומות 4-5 ולדרבי מרתק כבר בסיבוב הראשון, שיכריע מי תצא עם ידה על העליונה מהיריבות המסתמנת הזו. הלוואי.


אוי, זה הולך להיות מעניין. קיי.ג’י ומלו


מי יהיו שלוש הקבוצות הנוספות בפלייאוף?

בעוד במערב הקונפרנס הרבה יותר מאוזן, במזרח קשה מאוד לדעת מי תפרוץ מאחורי החמישייה המובילה. מדבר הקבוצות הבינוניות פלוס של המזרח כולל את קליבלנד, וושינגטון, טורונטו, דטרויט ואטלנטה, וקשה מאוד לסמן פייבוריטית בשלב הזה של העונה. מבחינת כשרון נטו, קליבלנד (עם אנדרו ביינום וקיירי ארווינג) ודטרויט (עם ג’וש סמית’, גרג מונרו וברנדן ג’נינגס) אמורות להתייצב בתוך השמינייה, אבל קיימים המון סימני שאלה לגבי הקבוצות הללו, במיוחד בתחום הבריאות (קליבלנד) והכימיה (פיסטונס).

הקבוצה שנראית כהימור הכי הגיוני להשתחל לפלייאוף מתוך הקבוצה הזו היא אטלנטה, שלמרות שהתחילה את הקיץ עם שקל ועשרים בתקרת השכר, שמרה על 60% מהחמישייה שלה (אל הורפורד, ג’ף טיג וקייל קורבר) והוסיפה אליה את פול מילסאפ בחוזה מצוין ועוד שחקנים משלימים. עם הסגל הזה, הגעה לפלייאוף עבור ההוקס היא יעד יחסית מובן מאליו, בעוד בוושינגטון, לדוגמא, הגעה לפלייאוף תהיה הצלחה אדירה והתקדמות מטאורית.

הוויזארדס צפויים לקבל עונה שלמה מג’ון וול, ששיחק כמו MVP ברבע האחרון של העונה שעברה. בנוסף, יש להם רוקי שמתאים להם כמו כפפה ליד בדמות אוטו פורטר והסופמור בראדלי ביל אמור רק להשתפר. כל אלו, בתסופת עונה נקייה מפציעות של אמקה אוקפור וננה, יכולים להפוך אותם למרעננת הרשמית של המזרח, ולקבוצה שאף אחד לא ירצה לפגוש בפלייאוף.

סימן השאלה הגדול ביותר מבין הקבוצות הללו שייך לטורונטו. בתיאוריה, רודי גיי ודמאר דרוזן וקייל לאורי אמור להיות קו אחורי מספיק טוב כדי להוביל קבוצה לפלייאוף. הבעיה היא שלטורונטו אין הרבה מה להציע מעבר לכך, ואלמלא עונה באמת גדולה של הטריו הזה, ואולי עונת פריצה של יונאס ולאנצ’יונאס (שנתן סימנים מעודדים בליגת הקיץ), הסיכויים של הקבוצה מקנדה למצוא את עצמה בשמיניה הראשונה הם לא גבוהים.


האנשים של האמצע. ג’ון וול ואל הורפורד


מי המועמדת המובילה לטנקינג?

נכון לעכשיו, פילדלפיה היא שחקן השש בש הזה שיודע שהוא הולך להפסיד, ורק מטיל את הקוביות בחוסר חשק לפני שהוא מתחיל לסדר את השחורים או הלבנים שלו מחדש. הסיקסרס לא התאמצו אפילו להסתיר את הרצון שלהם להיכשל בקיץ הזה, עם הטרייד על ג’רו הולידיי והעובדה שהם החתימו מאמן חדש רק השבוע. אחרי ככלות הכל, הסיקסרס עומדים לפתוח עונה עם איוון טרנר כשחקן הכי טוב שלהם ברוסטר, מה שהופך אותם למועמדים להיות גרועים בקנה מידה היסטורי, וכשאנדרו וויגינס על המדף, יכול להיות שזה בדיוק מה שהם צריכים לעשות.

מי שכמעט זכתה בתואר הגרועה הכי טובה היא אורלנדו. הסגל של המג’יק הוא טוב במעט מזה של הסיקסרס מכיוון שהוא רץ כבר שנה שנייה. ניקולה ווצ’ביץ’ היה אחת ההפתעות הנעימות של 2013, טוביאס האריס שיחק כמו כוכב מהרגע שעבר למג’יק באמצע העונה שעברה וויקטור אולדיפו נראה כמו הדבר הכי פחות גרוע שדראפט 2013 הוציא מתוכו. על אף כל זאת, לזק ווהן יש עוד דרך ארוכה עד שהוא יהפוך את הסגל הזה למשהו לגיטימי, והדרך הזו צפויה לעבור בדראפט 2014 העמוס עם אחת הבחירות הגבוהות.


כשהוא השחקן הכי טוב שלך, זה אף פעם לא סימן טוב. אוון טרנר


שארלוט היא בחירה מתבקשת בדיון הזה, אבל יכול מאוד להיות שהיא מתכננת לנו הפתעה. קמבה ווקר נמצא על גבול הכוכבות ואל ג’פרסון אמור לשפר את המאזן של הבובקאטס בכמה ניצחונות. אם קודי זלר יוכיח שהוא שווה בחירה 4 בדראפט וג’ראלד הנדרסון ישתפר, מי יודע, אולי מקומם של הבובקאטס בכלל נמצא כמה פסקאות למעלה. מצד שני, כמו שכבר נאמר לא פעם ולא פעמיים, זה הפאקינג בובקאטס.

הקבוצות שעדיין לא החליטו אם הן עושות טנקינג הן מילווקי, בוסטון וכאמור, שארלוט. הקבוצות הללו יפתחו את העונה ויזרמו כנראה לאן שהרוח תיקח אותן בחודשיים הראשונים. הבאקס דאגו להבהיר שהם לא מתכוונים לנסות להפסיד העונה, אבל אחרי שאיבדו את מונטה אליס, ברנדן ג’נינגס, מייק דאנליבי, לוק רישאר מבה א מוטה וג’יי.ג’יי רדיק וכל מה שקיבלו בתמורה זה ברנדון נייט וכמה גופות מסביב, קשה מאוד להאמין להם. לעומתם, לבוסטון יש באמת פוטנציאל להיות טובים העונה. רוסטר שכולל את ראג’ון רונדו בריא לצד ג’ף גרין ואייברי בראדלי, ביחד עם ברנדון באס, ג’ארד סלינג’ר וקלי אוליניק הרוקי יכול להתפתח למשהו שמתמקם בשולי הפלייאוף. עם זאת, לא נראה שזה מה שדני איינג’ רוצה וכנראה שנראה ממנו מהלכים נוספים במקרה כזה. בסופו של דבר, בעקבות הדראפט הענק שצפוי לנו עוד שנה, יכול להיות שהקרב על המקומות האחרונים במזרח יהיה יותר מעניין מהקרב על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף. 

#דרקרוז #פולגורג #כרמלואנתוני #קוויןגארנט #לברוןגיימס #גושסמית

0 צפיות