הרבה זמן עבר מאז התיישבתי מול המקלדת וחיפשתי דרך לתעל את המחשבות אל דף ריק. למעשה, אחד עשר הימים שעברו מאז הכתבה האחרונה שהעליתי הם הפגרה הארוכה ביותר שלקחתי בזמן העונה הרגילה מאז שהתחלתי לחפור לכם על NBA, אי שם בשנת 2013. יש אינספור תירוצים, תירוצים של עבודה, תירוצים של זמן, תירוצים של תירוצים, אבל אולי קרה לי בדיוק מה שקרה לי להרבה מאוד קבוצות בליגה. אני רואה את הגולדן סטייט ווריורס משחקים כדורסל ותוהה “מה הטעם”? מה הטעם לדסקס על הפוטנציאל של מיילס טרנר או על הטרייד צ’יפס שיש לדני איינג’ בזמן שאנו צופים בקבוצה כל כך דומיננטית, שאלא אם כן אלוהי הפציעות יחליט להתאכזר אליהם או אלוהי החוסר-כימיה יקפוץ לביקור, אין שום סיבה נראית לעין מדוע הם לא יהיו הפייבוריטים לאליפות בארבע-חמש השנים הקרובות.
top of page
bottom of page
Kommentare