©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com

  • yuvaloz55

5 שאלות על הפיינלס

אני מניח שמי שעוקב אחרי הבלוג הזה שם לב שהתחלתי לכתוב ב”וואלה” ושחלק מהגיגיי והבליי נמצאים כעת בכבישים קצת יותר עמוסים של המרחב האינטרנטי, וזוכים לביקורת מכל מיני אנשים ברשת (המוצלח שבהם הוא ללא ספק מגיב העונה לשם פיני ב”וואלה”. הבן אדם אגדה). זה כיף ונהדר ועדיין די הזוי שאיכשהו התחביב הנישתי עד כאב הזה שלי הפך למשהו שאני מקבל עליו תשלום. אמנם לא תשלום משמעותי, אבל עדיין תשלום. אני אוהב את זה. ועדיין, אני כל כך אוהב לחזור לבלוג. כל כך אוהב לתקתק במקלדת מבלי לחשוש לחרוג ממכסת המילים שהוקצבה. כל כך אוהב את החופשיות שהמקום הזה מאפשר. אני פשוט אוהב את זה. אולי זה לא הכביש הכי עמוס באינטרנט, אולי הוא אפילו אחד הנידחים, אבל אלו הכבישים הכי יפים.

הפוסט הזה נכתב שעות ספורות לפני המשחק הרביעי בסדרת הגמר המנומנמת משהו בין קליבלנד לגולדן סטייט. בסדרה הזו (למעט המשחק הלילה) היה המון זמן מת בו בחור בשם ג’ורדן מקריי התהלך על הפרקט, ובזמן המת הזה התחילו לרוץ לי בראש המון מחשבות. כמו תמיד המחשבות הללו הן לא קוהרנטיות בעליל, מעין מערבולת של דברים שראיתי, דברים שחשבתי שראיתי ודברים שהזיתי, וזה בדיוק המקום לבדוק את המחשבות הללו. לתת להן דרור ולראות לאן נגיע. אז הנה 5 שאלות על סדרת הגמר ועל פלייאוף ה-NBA בכלל.

  1. האם נמצא הנוגדן לסטף קרי?

נגעתי בזה בקצרה בפוסט האחרון ב”וואלה”. סטף לא ממש התבלט בסדרת הגמר הזו עד המשחק הרביעי, בלשון המעטה. אפשר אפילו לקחת את האמירה הזו צעד קדימה ולהגיד, שבהתחשב בפציעות וביכולת של קליי תומפסון ודריימונד גרין בפלייאוף הזה, סטף לא היה השחקן הכי טוב של הווריורס בפלייאוף הנוכחי. לתומפסון יש מספרים כמעט זהים לאלו של קרי בכל מה שקשור לקליעה (קליי: 24.1 נק’, 44.3% מהשדה, 4.1 שלשות ב-43.5%. סטף: 25.3 נק’, 45.3% מהשדה, 4.3 שלשות ב-41.7%) ואילו בהגנה הוא זה שאוכל את החרא מול הראסל ווסטברוקים והקיירי ארווינגים של העולם, בזמן שאת סטף מחביאים על כל מיני אנדרה רוברסונים ואימאן שומפרטים. דריימונד הוא השחקן שגורם לווריורס לשחק בסגנון משחק שיש לו חסרון מובנה של גובה ואינצ’ים מבלי להרגיש בחסרון הזה. הוא בעצם גורם לווריורס לשחק בלי ולהרגיש עם. אולי ההוכחה הטובה ביותר להשפעה העמוקה של תומפסון וגרין היא שלשניהם יש מדד -/+ עדיף על זה של קרי בפלייאוף הזה (סטף: 4.5+, קליי: 5.6+. דריימונד: 7.3+).

אמנם מדד -/+ הוא לא חזות הכל, ולגרין ולתומפסון היו גם יותר משחקים מול הרוקטס המביכים כדי לשפר סטטיסטיקות, ולסטף יש השפעה על המגרש גם כשהוא לא נוגע בכדור שקשה לכמת למילים ואפילו עוד יותר קשה לכמת למספרים, אבל יש כאן מגמה שכדאי לשים לב אליה. מאז אותו משחק ב-19 במרץ מול הספרס, סטף קרי רואה הגנות אחרות לגמרי מולו, הגנות שמבוססות הרבה יותר על חילופים ופחות על דאבל-טים.

פחות מהלכים כמו זה כאן למטה, שבדרך כלל מובילים ל-4-על-3 ולסל קל.


ויותר מהלכים כמו כאן למטה, שבדרך כלל מובילים לזריקה קשה של סטף עם יד של גבוה על הפנים/מעבר לאופציה השנייה, השלישית והרביעית בהתקפה.


המספרים של סטף מאז אותו מפגש הם עדיין מצוינים ומרשימים, אבל הם לא היסטוריים. הם לא ברמה של Unanimous MVP. כך גם המאזן של הווריורס במשחקים שהוא היה על המגרש (5-60 עד ה-19 במרץ, 7-22 מאז המפגש מול הספרס). כאן למטה אפשר לראות השינוי גרפית.


סביר להניח שהעונה הווריורס ימצאו את הדרך להשיג את הריפיט המיוחל, אולם קשה שלא לתהות בעקבות הנתונים הללו שאולי נמצא האנטידוט לקרי ולווריורס? אולי סטף קרי בעצם היה בריא כל הזמן הזה, ומה שקרה הוא שפשוט ההגנות השתכללו ומצאו את הדרך לגרום לו להיראות אנושי יותר?

כשחושבים על זה, זה לא ממש מפתיע. בדומה לעולם האנטי-וירוסים, תמיד יש איזשהו וירוס חדש ומתקדם שמגדיר מחדש את כל עולם אבטחת המידע, אך באיזשהו שלב קם לו אנטי-וירוס חדשני, שמסוגל להכיל גם את הוירוס החדש. האנטי-וירוס הזה לא קיים בכל קבוצה, וגם בקבוצות שבהן הוא כן קיים, הוא חייב להיות ב-Full Power כל הזמן. הלילה מול קליבלנד ראינו מה קורה בכמה פוזשנים של חוסר תקשורת ורמת ביצוע נמוכה. קרי הגיע לזריקות נוחות ברבע השלישי ושינה את המשחק, כך שקשה להגיד שהאנטי-וירוס הזה הוא Fail-Safe, אבל הוא קיים, ויכול להיות שבעונה הבאה כבר נראה את ההשפעה שלו בצורה חזקה יותר.

פה נכנסים כבר המון משתנים אחרים שקשה לצפות אותם. האם קווין דוראנט ישאר באוקלהומה סיטי בעונה הבאה ויוביל את הת’אנדר, הקבוצה שגרמה לכולם להאמין באנטי-וירוס הזה, למפגש נוסף מול הווריורס? האם העומס המנטלי שמלווה בריצות ארוכות בפלייאוף שנה אחר שנה ישפיע על הווריורס (סטיב קר בעצמו אמר בעבר בפודקאסט של ביל סימונס שכל מי שחושב שהבולס יכלו לקחת 7-8 אליפויות רצופות בשנות ה-90 אם מייקל לא היה פורש לא מבין על מה הוא מדבר, כי העומס המנטלי שהיה על הקבוצה הזו היה אדיר)? האם לאפשרות של אי-זכייה שנייה ברציפות של סטף ב-Finals MVP תהיה איזושהי השפעה על חדר ההלבשה? האם הספרס יכולים להמציא את עצמם מחדש שוב ולהוות יריב אמיתי לווריורס? האם צוות האימון של הווריורס ישאר כל כך איכותי גם אחרי שלוק וולטון יעבור ללייקרס?

השאלות שהופנו בתחילת העונה לגבי הווריורס היו לגבי האותנטיות של הגדולה שלהם. מכיוון שהם לא נפגשו עם קבוצות יותר מדי בריאות/מרשימות בפלייאוף הקודם, היה נח לפנות לנרטיב של מזל כדי להסביר את הזכייה שלהם בתואר. העונה כבר אין מה לדבר על כך. לכולם ברור שגולדן סטייט היא אחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה ושהיא שינתה את פני המשחק. השאלות שישאלו בקיץ הקרוב יהיו קשורות ליכולת של הקבוצה הזו לשמר את הגדולה הזו, להמשיך להיות כל כך טובים והיסטוריים גם כשכבר לא יהיו קופים על הגב וגם כשהיריבות יגיעו הרבה יותר מוכנות. הנטייה הראשונית שלי היא ללכת עם הווריורס, כי כמות הכשרון והאינטלגנציה בפרנצ’ייז הזה היא מרשימה מאוד, אבל אחרי הסדרה מול הת’אנדר, על כל המשמעויות שלה ולמרות שהווריורס יצאו ממנה מנצחים בסופו של דבר, הדרך שלהם לת’ריפיט תהיה קשה הרבה יותר.

  1. האם אנחנו מעריכים מספיק את ההגנה של גולדן סטייט?

היה רגע במהלך הרבע השני של המשחק הלילה שהראה בפשטות יחסית כמה ההגנה של גולדן סטייט יותר אינטלגנטית, דינמית ומהירת-מחשבה מכל הגנה אחרת בליגה. איפשהו במהלך הרבע השני קווין לאב מצא את עצמו בעמדת פוסט כשקליי תומפסון שומר עליו. לאב ביקש את הכדור, לברון זיהה את המיס-מאץ’, אבל ברגע שהכדור יצא מהידיים של לברון לכיוון לאב, תומפסון ודריימונד גרין עשו חילוף בהגנה, והסיטואציה השתנתה לחלוטין.


זו רמת הביצוע הגבוהה ביותר שאפשר לבקש מקבוצה, וזו רמת הביצוע שכל קבוצה שתרצה להדיח את הווריורס מכס המלכות תצטרך להגיע אליה.

  1. למה סטיב קר מתעקש לפעמים על הרכבים לא נכונים?

סטיב קר הוא מאמן מצוין. יכול מאוד להיות שהוא המאמן הכי טוב בליגה. הרוטציות שלו והיכולת שלו לקבל תפוקה גם משחקני קצה הספסל היא חסרת תקדים והיא בולטת מאוד אל מול המאמנים שהוא פגש במהלך הפלייאוף (למעט טרי סטוטס) שלא מצליחים לחלוב תרומה מהמחליפים שלהם, אבל אני מתקשה להבין למה הוא ממשיך לשחק עם אנדרו בוגוט בסדרה הזו.

זה אמנם קטנוני מצדי אחרי שהווריורס כבר למעשה סגרו את הסדרה עם ניצחון מרשים בקליבלנד, אבל לטעמי, הם יכלו לסגור אותה הרבה יותר מהר אם בוגוט לא היה פותח בחמישייה. הקאבס ניצלו את חוסר הרצון המופגן של בוגוט לצאת מחוץ לצבע בפיק-אנד-רול כדי להגיע לזריקות הכי נוחות שלהם כל הסדרה, ולמרות הרים-פרוטקשן בהגנה והחסימות החצי-לא-חוקיות שמסייעות לקרי להגיע לזריקות נוחות בהתקפה שבוגוט מביא עמו, ההשפעה שלו על המשחק של הווריורס לא הורגשה, וברגע שהוא יצא וקר עבר להרכב הנמוך הווריורס רצו 0-8 כדי להשיג את היתרון.


בסופו של דבר, זה ככל הנראה לא ישפיע על תוצאת הסדרה, אבל יהיה מעניין לראות האם בעונה הבאה קר ימשיך לפתוח עם בוגוט. וזה כמובן בהנחה שהוא יהיה בסגל, מכיוון שהוא יהיה חייב להיחתך אם הווריורס רוצים להמשיך לפנטז על קווין דוראנט.

  1. למה אי אפשר להפוך החלטות של השופטים?

אם כבר אתם עושים Review, אז תעשו אותו כמו שצריך. אם כבר הרגתם את השטף של המשחק כדי לבדוק אם שריקה מסוימת הייתה נכונה או לא, אז תבדקו באמת שהשריקה הייתה נכונה. כאשר מבצעים Review, צריכה להיות לשופטים את החופשיות להעריך מחדש את השריקה ולא להגביל את עצמם. זה קורה כאשר למשל השופטים שורקים לעבירה ואז בודקים אם היא הייתה בזריקה ל-2 או ל-3. נניח ולפתע השופטים מגלים שבכלל היה פלופ, צריכה להיות להם האופציה לבטל את העבירה בכלל.

במשחק הלילה זה בלט במהלך האחרון של המחצית הראשונה, כאשר ג’יי.אר סמית’ ביצע עבירה שלא נשרקה על אנדרה איגודלה. השופטים היו צריכים לבדוק את זה ולשנות את השריקה.

מכל התחומים ב-NBA, זה ככל הנראה התחום שטעון שיפור בצורה הברורה ביותר.

  1. קווין לאב לאן?

בואו נתעלם לרגע מההיסטוריה של קווין לאב ומהעובדה שהוא היה אחד מעשרת השחקנים הכי טובים בליגה כששיחק במינסוטה, ונחשוב על מה בתכלס הוא מביא לקליבלנד?

השאלה הראשונה היא האם הוא מביא ריווח להתקפה?

התשובה היא כן. במהלך העונה הרגילה לאב קלע 36.0% מהשלוש ובפלייאוף האחוז הזה מטפס ל-43.7% מרשימים מאוד מחוץ לקשת.

אבל השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא האם הריווח הזה יכול להתקיים גם בלעדיו?

התשובה לכך היא גם כן. צ’אנינג פריי הוא קלעי 3 טוב יותר מקווין לאב, גם במהלך העונה הרגילה (38.7%) וגם במהלך הפלייאוף (56.5%) ושחקן הגנה חלש בדיוק כמוהו. כלומר, בכמעט שליש מהשכר של לאב, הקאבס מקבלים את אותו אפקט, אולי אפילו אפקט טוב יותר, בכל מה שקשור לריווח.

השאלה השנייה היא האם אפשר לשרוד איתו הגנתית מול הרמות הגבוהות ביותר?

התשובה היא לא. מול רוב הקבוצות אפשר להחביא את לאב, אבל מול הווריורס (כפי שאנחנו רואים בפלייאוף) ומול הספרס (כפי שראינו בעונה הרגילה) הוא הופך לטרף קל בגלל האיטיות שלו בפיק-אנד-רול ואילו הרים-פרוטקשן שלו מחריד. מבין 58 שחקנים שזרקו עליהם בממוצע לפחות 5 זריקות באזור הטבעת העונה (ושיחקו לפחות 20 משחקים) לאב מדורג במקום ה-53 כשקולעים עליו ב-54.1%. אנס קאנטר ודירק נוביצקי היו טובים יותר ממנו בקטגוריה הזו העונה. למעשה, חוץ מריבאונד הגנה התרומה של לאב להגנה היא בדרך כלל שלילית.

מעבר לכך, כאשר לאב על המגרש הקאבס מרגישים צורך לתת לו את הכדור בפוסט-אפים, שכפי שראינו למעלה, הם לא כל כך יעילים כפי שהיו בעבר (לא כולל המשחק הלילה, לאב קולע ב-35.6% בפוזשנים של פוסט-אפ והוא ביצע הכי הרבה פוזשנים מבין כל השחקנים בליגה בפלייאוף). אלו פחות פוזשנים שהולכים ללברון או לקיירי, וזה פוגע ביעילות של ההתקפה של הקאבס.


כך שהשאלה הכי חשובה בכל הסוגיה של קווין לאב צריכה להיות השאלה הבאה – אם הוא לא מביא משהו ייחודי להתקפה של הקאבס, ואם ההשפעה שלו בהגנה היא לרוב שלילית, למה הקאבס צריכים אותו?

למה לא להמיר את לאב בשחקני כנף אתלטיים שיתנו לקאבס משהו שאין להם כל כך היום (שאמפרט הוא האכזבה הכי גדולה שלי מהפיינלס האלה, דרך אגב)? אני מבין שלקאבס יהיה קשה להיפרד עכשיו מלאב כי ה-Trade Value שלו שוקע מהר יותר מהטיטניק, אבל הם חייבים לחשוב על זה. אחרת, הם יחזרו בעונה הבאה בדיוק לאותה נקודה, ו-2 מ-8 נראה אפילו פחות טוב מ-2 מ-7.

#סטיבקר #דריימונדגרין #קוויןלאב #סטףקרי #לברוןגיימס

1 צפיות