חיפוש
  • yuvaloz55

6 השחקנים הכי מעניינים לקראת עונת 2019/20

הקיץ הזה ב-NBA היה בסימן תום עידן הביג-3. מבחינה שיווקית, האמירה הזו היא נכונה, אין היום לאף קונטנדרית בכירה שלושה סופרסטארים ברמה של קווין גארנט, פול פירס וריי אלן או לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש או קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן או לברון, קיירי ארווינג וקווין לאב. בטח ובטח שאין לאף קבוצה כח אש כמו שהיה לווריורס בשנים האחרונות.


בשנים הללו הביג-3 היו כמעט הכרחיים לזכייה באליפות. מתוך 7 האליפויות האחרונות, רק 2 לא הלכו לקבוצה שיש לה ביג-3 מובהק. הקבוצה הראשונה היא הספרס של 2014, שאמנם היה להם את הטריו ההיסטורי של טים דאנקן-טוני פארקר-מאנו ג'ינובילי, אך זו הייתה קבוצה שהשלם שלה היה גדול הרבה יותר מסכום חלקיה. הקבוצה השנייה היא טורונטו של העונה האחרונה, אך גם לראפטורס היה את קוואי לאונרד, קייל לאורי ופסקל סיאקם, ביחד עם מארק גאסול ופרד ואנפליט.


לראפטורס היה עומק וגיוון בסגל והם הראו גמישות מחשבתית ומקצועית ברמה של נדיה קומנצ'י בפלייאוף, וכמובן שהיה להם את קוואי לאונרד באחת מריצות הפלייאוף הכי טובות בהיסטוריה, אבל קשה לי להאמין שהראפטורס היו זוכים באליפות ללא קפיצת המדרגה הענקית שביצע סיאקם. להזכירכם, סיאקם העמיד בפלייאוף נתונים נהדרים של 19.0 נק' למשחק ב-47% מהשדה, כולל 7.1 ריב' ו-2.8 אס', לצד הגנה מצוינת והסתערות על מתפרצות שהובילו לראפטורס הרבה נקודות קלות. הוא היה השחקן השני בטיבו של הראפטורס למשך רוב הפלייאוף, והולידציה של המעמד שלו הגיעה במשחק 6 מול הווריורס, כשאחרי משחק מופלא שלו, הוא קלע את הסל המכריע במשחק על הפרצוף של דריימונד גרין.





במציאות הנוכחית ב-NBA, בה יש לנו תיבת נח של סופרסטארים, עם לברון ואנתוני דיוויס, קוואי ופול ג'ורג', ג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק ועוד הרבה קבוצות שיש להן דינמיקה שונה מסביב לסופרסטאר הבכיר שלהן, יש חשיבות עצומה לפסקל סיאקמים של העולם. אם באחת מ-7-10 הקבוצות שרואות את עצמן כמועמדות לגיטימיות להתמודד על האליפות (איזה כיף!) מסתתר פסקל סיאקם אחד, מדובר ב-Game changer אמיתי שיכול לטרוף את הקלפים בנוגע לזהות האלופה של 2020.


אז מיהם המועמדים להיות פסקל סיאקם של 2020? מיהם השחקנים הכי מעניינים לעקוב אחריהם בעונה הקרובה?


המטרה היא לאו דווקא לאתר את השחקן המשתפר של העונה הבאה, כי לא תמיד יש קשר בין הזוכה בתואר הזה לבין הזוכה בתואר (לדוגמא, לזכייה של גוראן דראגיץ' ב-2014 לא הייתה שום השפעה על האלופה), אלא לזהות את השחקנים שנמצאים בסיטואציות הנכונות, שיכולים בקונסטלציה מסוימת, עם קפיצת מדרגה מסוימת, להשפיע על הצמרת הגבוהה של הליגה.


לא לכל קבוצה יש שחקנים כאלו. לדוגמא, ליוסטון אין כמעט אף שחקן בסגל שאפשר להגיד עליו שהוא אקס פקטור. זה נובע גם מכך שסגנון המשחק של הרוקטס יתבסס המון על היכולות האינדיווידואליות של הארדן וראס, כך שלא ישאר מקום לשאר השחקנים לבוא לידי ביטוי. יכול להיות שדניאל האוס יודע לשחק פיק אנד רול מדהים, אבל פשוט זה לעולם לא יתגלה בשיטה של הרוקטס, שיש בה שניים מהשחקנים עם ה-Usage הכי גבוה בהיסטוריה של הענף.


בנוסף, יש גם קבוצות שבהן הסחורה היא יחסית מוכרת. אצל הקליפרס, לדוגמא, כל שחקני הרוטציה הבכירה הם די וטרנים וכולם פחות או יותר נמצאים כבר בקצה של עקומת השיפור שלהם. קשה לראות את פטריק בברלי פתאום משדרג את יכולת החדירה שלו ומביא משהו לשולחן שלא הכרנו קודם.


אז למעשה, אנחנו מחפשים שחקן שעדיין לא השלים את עקומת הלמידה ושנמצא בסיטואציה בה המיקום שלו על עקומת הלמידה הזו יכולה לשנות את המציאות של הליגה.


1. קייל קוזמה (לוס אנג'לס לייקרס)


קוז הוא השריד היחיד של מחזור הצעירים של הלייקרס. מתוך הקוהורט של דראפטים 2014-2018, הוא היחיד שנשאר. ג'וליוס רנדל, לונזו בול, ברנדון אינגרם וג'וש הארט הוקרבו כולם כדי לפנות מקום ללברון ג'יימס ואנתוני דייוויס. הטרייד על AD גם שם את הלייקרס בסיטואציה בה גם אין להם גישה לצעירים זולים דרך הדראפט בשנים הקרובות, כך שגם אם קוזמה לא היה כשרוני יותר מדי, הוא היה הופך להיות האקס פקטור כי פשוט אין ללייקרס שום צעיר אטרקטיבי אחר כרגע וגם לא יהיה להם בשנים הקרובות. קוזמה הוא ברירת המחדל בקטגוריה הזו מבחינת הלייקרס.


בשנתיים הראשונות שלו בליגה קוזמה היה שחקן חביב וקלע בדאבל פיגרס, אבל הוא לא היה השחקן הכי יעיל. בעונה שעברה הוא קלע ב-30.3% מהשלוש והעמיד נתון של 51.5% EFG, שזה נתון דומה לזה של דאנג'לו ראסל, גארד יוצר שלא מגיע כמעט לצבע ורוב הזריקות שלו מגיעות מהמיד-ריינג' וצפונה.


בעונה הקרובה, בעקבות הנוכחות של AD, כנראה שקוזמה יאלץ לשחק אפילו עוד יותר רחוק מהסל והיכולת שלו לקלוע מבחוץ תהיה משמעותית מאוד ליכולת של לברון ו-AD להקריס את ההגנות היריבות. בעונה שעברה קוזמה זרק 5.0 שלשות למשחק בקאץ' אנד שוט, אבל קלע אותן רק ב-31.7%. מבין השחקנים שזרקו לפחות 3 זריקות כאלו למשחק בעונה שעברה רק 7 שחקנים קלעו באחוזים נמוכים יותר, ולאחד מהם קוראים כרמלו אנתוני. בשלב הזה של הקריירה שלו, כרמלו זה לא שחקן שאתה רוצה להיות איתו באותה רשימה.





ליכולת של קוזמה לקלוע מבחוץ תהיה גם השפעה על החמישיות שהלייקרס יוכלו להעמיד על הפרקט. לכאורה, קוזמה יכול לשחק ב-4, אבל ההרכב האידיאלי של הלייקרס כולל את לברון ב-4 ודייוויס ב-5. זה אומר שקוזמה ידחק ל-3. ללייקרס יש עוד כאבי ראש כמו מי יהיה השחקן החמישי בהרכב הזה לצד השלישייה הזו ודני גרין, אבל הכאב ראש הזה בכלל לא יהיה רלוונטי אם קוזמה לא יהיה מסוגל להיות אפקטיבי מחוץ לקשת.


אם הוא גם ישתדרג במקומות אחרים, כמו מודעות הגנתית או יצירת מצבים לאחרים (היחס אסיסטים-Usage שלו בעונה שעברה היה 0.51, אחוזון 37 בליגה לעמדה שלו, לפי Cleaning the Glass. הוא יכול להשתפר בתחום הזה, בלשון המעטה) בכלל מדובר בבוננזה, אבל גם חזרה של אחוזי הקליעה למספרים של עונת הרוקי שלו (36.6%) יתקבלו בברכה על ידי הלייקרס ויוכלו לעשות שינוי מהותי בסיכויים שלהם ללכת עד הסוף.


2. כריס לוורט (ברוקלין נטס)


כתבתי על ברוקלין לכבוד פרויקט "מחממים את הפרקט" השנתי בוואלה שיעלה בשבוע הבא, וציינתי שם את לוורט כאקס פקטור של הנטס העונה. למה בקבוצה שיש בה את קיירי ארווינג, אקס פקטור מהלך, ואת קווין דוראנט שמתאושש מפציעה, דווקא לוורט הוא האקס פקטור?


טוב ששאלתם (או שאני שאלתי את עצמי, יותר נכון). לוורט פתח את העונה שעברה בסערה והיה אחד מהמועמדים הראשוניים לתואר השחקן המשתפר. ב-14 המשחקים הראשונים של העונה הוא העמיד מספרים נהדרים של 18.4 נק' ב-47.5%, ביחד עם נתונים פריפריאליים יפים מאוד של 4.7 אס' , 4.3 ריב' ו-1.2 חט'. היה לו גם גיים ווינר מול הנאגטס שעזר לו למתג את הפריצה שלו, אבל אז הוא נפצע.





ברגע הפציעה הייתה תחושה שהוא גמר את העונה, אבל לוורט חזר מוקדם מהצפוי וכבר בפברואר הוא היה על הפרקט. אלא שעד אז דאנג'לו ראסל כבר השתלט על הקבוצה, ספנסר דינווידי מצא את הנישה שלו ולוורט נראה יחסית אבוד. המספרים שלו אחרי הפציעה צנחו ל-11.2 נק' למשחק ב-39.4% מהשדה. עם זאת, הטרנד הזה התהפך בפלייאוף והוא נראה מצוין בסיבוב הראשון מול הסיקסרס.


השאלה היא איזה לוורט הנטס יקבלו העונה? זה של פתיחת העונה שעברה או זה של אחרי הפציעה? או שהם יקבלו גרסה אחרת לגמרי עכשיו שהוא משחק לצד קיירי ארווינג?


לנטס יש הרבה מאוד משתנים לא ידועים בסגל, כולל קיירי ודוראנט, אבל גם אם אנחנו מניחים שדוראנט יחזור מהפציעה שלו 100% (הוא לא, אבל נניח) ושקיירי ודוראנט ישתלבו מושלם אחד ליד השני (הם לא, אבל נניח), עדיין הנטס צריכים עוד כח אש. ספנסר דינווידי יכול לעשות את זה, אבל ללוורט יש יכולת לעשות את זה ברמה גבוהה יותר.


יש פה סימני שאלה משום שאין ללוורט קליעה יציבה מבחוץ והוא לרוב צריך את הכדור כדי להיות אפקטיבי, אבל יש לו פוטנציאל להיות אול-סטאר וזה יהיה מרתק לראות איך קני אטקינסון מנסה למקסם את היכולות של לוורט לצד קיירי.


3. ג'רמי גרנט (דנבר נאגטס)


אחרי שהת'אנדר החליטו שהם מעבירים את פול ג'ורג' בטרייד המטורף עם הקליפרס, ואחרי שהם החליטו להמשיך את סדנת ניקוי הרעלים עם הטרייד על ראסל ווסטברוק, הם המשיכו עם עוד טרייד פחות מדובר שבו ג'רמי גרנט עבר לנאגטס בתמורה לבחירת דראפט עתידית.


גרנט לא היה כוכב בת'אנדר והת'אנדר היו רחוקים מלהיות מועמדים לתואר בשנה שעברה, אבל גרנט היה אחת הסיבות שהם יכלו לאפשר לעצמם לפנטז על זה. היכולת שלו לשמור על כל עמדה על המגרש לצד השיפור המשמעותי בקליעה שלו (39.2% מהשלוש על כמעט 4 זר' משלוש בעונה שעברה) הפכו אותו לשחקן סופר שימושי שבילי דונובן פשוט חייב על הפרקט. הוא סיים את העונה עם מדד +/- טוב יותר מזה של ראסל ווסטברוק.


כעת הוא בדנבר, והוא כנראה יפתח על הספסל מאחורי פול מילסאפ וניקולה יוקיץ' ויאלץ להתקוטט על דקות עם מייסון פלמלי, אבל אם הוא ימשיך את גרף השיפור שלו מהשנים האחרונות הוא עלול להפוך את מילסאפ למיותר בקולורדו.


אם זה יקרה, זה יכול להיות משמעותי מאוד כי הנאגטס יוכלו להעביר את מילסאפ (שהחוזה שלו מסתיים בקיץ) בטרייד מבלי לוותר על הנוכחות ההגנתית שלו (גרנט הגן על הטבעת בעונה שעברה ב-58.7%, נתון משמעותית טוב יותר ממילסאפ וגם טוב יותר מקלינט קאפלה ואל הורפורד).


החוזה של מילסאפ מספיק גדול ולנאגטס יש עוד קצת נכסי טרייד (מייקל פורטר ג'וניור, לדוגמא) שיכולים לעזור להם להנחית כוכב נוסף לצד יוקיץ', ג'מאל מארי וגארי האריס שיעזור להם בפלייאוף.


4. סטרלינג בראון (מילווקי באקס)


האסטרטגיה של הבאקס היא מאוד ברורה. מצד אחד, יש להם את יאניס. מצד שני, אין להם עוד סופרסטאר בכיר לידו. אז הם בונים את הקבוצה הכי הגיונית מסביבו, עם מקסימום קלעים ואתלטים, בתוך מגבלות תקרת השכר. בעונה שעברה זה כמעט הספיק להם להגיע לגמר עד שהראפטורס מצאו דרך לעצור את יאניס ובקיץ המגבלות של תקרת השכר אילצו אותם לוותר על מלקולם ברוגדון, מי שהיה לפרקים השחקן השני הכי טוב בקבוצה.


הבאקס לא ממש הביאו שחקן בקליבר של ברוגדון במקומו, גם כי קשה מאוד להחליף שחקן של 90-50-40 שהוא גם יציב מאוד הגנתית, וגם כי הם החליטו להחליף אותו בכמות ולא באיכות. הבאקס מקווים שהנוסחה הבאה תתממש להם:


ווס'לי מתיוס + פט קונטון + סטרלינג בראון + דונטה דיוינצ'נזו + קייל קורבר + ג'ורג' היל > מלקולם ברוגדון.


הבעיה היא שב-NBA לא תמיד 1+1=2 ולכל אחד מהשחקנים הללו יש איזשהו פגם במשחק שלו שעלול למנוע ממנו להיות רלוונטי ברגעי האמת. עם זאת, מבין כל החבורה הזו, לבראון יש את הסיכוי הכי טוב לפרוץ ולעזור למילווקי לשבור את תקרת הזכוכית.


בעונה שעברה, השנייה שלו בליגה, בראון הראה ניצוצות. באחד ממשחקי העונה הרגילה מול אטלנטה הוא קלע 27 נק' כולל 5 מ-10 משלוש, ביחד עם 9 ריב' ו-3 חט' והוא סיים את כל העונה עם EFG של 56.5%, אחוזון 88 מבין שחקני הכנף בליגה. עם זאת, היכולת הזו עדיין לא הייתה עקבית מספיק והיא הגיעה בעיקר כאשר השחקנים הבכירים נחו.





העונה הבאקס צריכים את היכולת הזו. יש להם חור בגודל של מלקולם ברוגדון בעמדת השוטינג גארד ולמרות שיאניס עדיין מספיק טוב כדי להוביל אותם לגמר המזרח גם ללא ברוגדון, השתדרגות של בראון יכולה לשנות את כל התמונה בוויסקונסין.


5. ג'וש ריצ'רדסון (פילדלפיה 76)


לפילדלפיה היה אוף-סיזון מרתק שבמרכזו הם צירפו את אל הורפורד ואת ריצ'רדסון, שלכאורה אמורים לכסות על האובדן של ג'ימי באטלר וג'יי.ג'יי רדיק. הורפורד מביא עימו יכולות שלא ממש היו לסיקסרס קודם לכן ואילו האובדן של באטלר יכול להיות מוכל על ידי שימוש יתר בבן סימונס וטוביאס האריס, אבל לאובדן של רדיק יש מחירים שעדיין לא ברור אם הסיקסרס מבינים שהם הולכים לשלם.


הקליעה של רדיק הייתה אחד האלמנטים הכי חשובים בהצלחה של הסיקסרס בשנתיים האחרונות. ברט בראון ציוות אותו עם ג'ואל אמביד כמעט תמיד (שיחקו 27.3 דק' בממוצע ביחד כל משחק) כדי לרווח את המשחק עבור הסנטר הקמרוני ולמקסם את היכולת שלו. כח המשיכה של רדיק היה הכרחי עבור קבוצה שיש לה שני נון-שוטרס כמו סימונס ואמביד ובסופו של דבר, לרדיק היה את מדד ה-+/- הכי גבוה בקבוצה, חוץ מאמביד. יכול להיות שהוא לא היה השחקן השני הכי טוב בקבוצה, אבל הוא היה השחקן השני הכי חשוב בקבוצה, בטח מבחינה התקפית.


כעת הקליעה של רדיק איננה, ולמרות שלפילדלפיה יש הרבה מאוד כשרון ואתלטיות, לא ברור אם יש להם מספיק יכולת קליעה כדי להתמודד עם האריות של הליגה.


האם ריצ'רדסון יכול למלא את החלל הזה?





מבחינה הגנתית ריצ'רדסון הוא עדיף על רדיק וביחד עם סימונס הוא יצור את אחד הקווים האחוריים המפחידים בליגה בהגנה, אבל בהתקפה יכול להיות שהיעדרו של רדיק יוביל לכך שההתקפה של הסיקסרס תהיה צפופה יותר מאיילון ב-9 בבוקר.


הסרטונים הויראליים של בן סימונס יכולים כמובן לעשות את ההבדל, אבל אני אאמין לזה כשאראה את זה על המגרש. עד אז, הרבה יהיה תלוי בריצ'רדסון, שבעונה שעברה קלע 38.5% מהשלוש בזריקות קאץ' אנד שוט (35.7% סך הכל). רדיק גם קלע באחוזים קצת טובים יותר (42.4%), אבל בעיקר הוא משך את תשומת הלב של ההגנות ואפשר לאחרים להגיע בקלות אל הסל. ברט בראון יצטרך למצוא דרך קצת שונה להשתמש בריצ'רדסון, אבל J-Rich יהיה חייב להיות מעולה בתפקיד שלו כדי שההתקפה של פילדלפיה תתפקד והסיקסרס יוכלו באמת לאיים על התואר.


6. דונובן מיצ'ל (יוטה ג'אז)


לבחור את מיצ'ל ברשימה הזו זו קצת רמאות. הרי מיצ'ל הוא הגו-טו-גאי של יוטה ונמצא כמה רמות מעל כל השחקנים ברשימה המכובדת הזו. הוא לא בדיוק בסטטוס שפסקל סיאקם היה בו בעונה שעברה. עם זאת, יש איזשהו הגיון במיקום שלו משום שהקבוצה שלו מאוד תלויה בו וביכולת שלו כדי לממש את הפנטזיות שלה.


ליוטה היה קיץ מעולה שבו היא השתדרגה בעמדת הרכז (עם מייק קונלי) והוסיפה את כח האש של בויאן בוגדנוביץ'. ביחד עם רודי גובר וג'ו אינגלס וקווין סניידר וכמובן, מיצ'ל, הג'אז יכולים לאיים ברצינות על הצמרת הגבוהה של המערב. שאף אחד לא יופתע אם הם יסיימו במקום ה-1 בעונה הרגילה.


השאלה היא מה יקרה בפלייאוף. יש את השאלה הקבועה של איזה מצ'-אפ רודי גובר יקבל, אבל שאלה אפילו יותר מעניינת היא איך מיצ'ל יתפקד בקלאץ'.


בעונה שעברה, ב-5 הדקות האחרונות של משחקים שהוכרעו ב-5 נקודות או פחות, מיצ'ל לא הבריק והוא קלע ב-35.7%. מבין השחקנים שזרקו בממוצע לפחות 2 זריקות בזמנים הללו היה רק שחקן אחד עם אחוזים גרועים יותר ממיצ'ל. קוראים לו ראסל ווסטברוק. לא בטוח שזו החברה שמיצ'ל רוצה להיות בה.





ליכולת של מיצ'ל להבקיע סלים ברגעי האמת תהיה השפעה אדירה על היכולת של יוטה להגיע רחוק בפלייאוף, כאשר ההגנות יכולות להכין תוכנית משחק ומנטרלות את אופציה א', ב' וג'. בסופו של דבר, כל קבוצה שמתיימרת לאיים על התואר חייבת שיהיה לה שחקן שהיא יכולה לתת לו את הכדור כשהכל משתבש ולבקש ממנו שייצר סל יש מאין. כרגע נראה שמיצ'ל עדיין לא שם.


יכול להיות שהנוכחות של מייק קונלי תוריד ממנו עומס ותאפשר לו לעשות את זה בצורה טובה יותר. יכול להיות שבאופן טבעי מיצ'ל יפתח את היכולות הללו כחלק מהצמיחה שלו כשחקן, אבל אין ספק שללא היכולות הללו, ליוטה יהיה קשה מאוד להיות יותר מקבוצת עונה רגילה מצוינת.

0 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com