• yuvaloz55

Rock Bottom: על ההתרסקות של אינדיאנה בחודש מרץ

ראו הוזהרתם: הכתבה כוללת ספוילרים מהסרט “אמריקן פסיכו”, נא להתנהג בהתאם. בלי קשר, אם לא ראיתם את הסרט, אני בספק אם אני רוצה להיות חבר שלכם;)

בסרט “אמריקן פסיכו” פטריק בייטמן, שמגולם בגאונות ע”י כריסטיאן בייל, הוא עובד בוול-סטריט שמדרדר מוסרית ככל שהסרט מתקדם. בהתחלה ההדרדרות הזו נבלעת בתוך ההמון מכיוון שכל הסביבה של בייטמן בסרט מדורדרת מוסרית בדיוק כמוהו, כך שנראה שבייטמן לא מודע אפילו לכמה הוא פגום. אולם באיזשהו שלב, כאשר הוא מתחיל לשבור שיאים של שפלות ופסיכופטיות, ההבנה נוחתת עליו. הוא מבין שההדרדרות האיטית הזאת של הנפש שלו הביאה אותו לנקודת האל-חזור, שמשהו ביסוד שלו פגום, ובפעם הראשונה בסרט אנחנו רואים אותו נשבר בסצנה מופלאה של בייל והטלפון שלו.


ככה בערך הפייסרס נראים בחודש האחרון. כריסטיאן בייל ב”אמריקן פסיכו”


במעבר חד לעולם ה-NBA, בחודש האחרון צפיתי כמעט בכל משחק של אינדיאנה פייסרס, והייתי עד, כמו מיליוני אוהדים אחרים, לדעיכה האיטית ביכולת של הפייסרס שהביאו אותה לתחתית הקרקעית (באנגלית זה נשמע יותר טוב). את חודש מרץ הפייסרס סיימו עם מאזן שלילי (10-8), עם שיאים שליליים בנקודות (89.2 נק’), אחוזים מהשדה (42.3%) ואסיסטים (17.9) וממוצע +/- של 4.8- נק’. כבר התחלנו לשים לב לדעיכה הזו בתחילת החודש, כאשר הפייסרס התקשו מול נמושות המזרח והתחילו להרגיש את מיאמי נושפת בעורפם, אולם אתמול הדעיכה הגיעה לשיאה כאשר הפייסרס הובסו בבית מול הספרס ואיבדו לראשונה מאז תחילת העונה את המקום הראשון במזרח, מה שהיה המטרה העיקרית שלהם מתחילת העונה.

בהקבלה לעולמו של פטריק בייטמן, הדעיכה של הפייסרס בתחילת החודש לא קיבלה את תשומת הלב הראויה לה מכיוון שגם היריבות שלה דעכו. מיאמי בשלב מסוים הפסידה 5 מ-6 בחודש מרץ ואוקלהומה נראתה לא מכוונת מאז חזרתו של ראסל ווסטברוק, אולם כעת, כאשר הדעיכה הזו קיבלה רשמית את התואר משבר, נראה שהפייסרס הגיעו לרגע הזה בו הם עומדים להתקשר לעורך דין שלהם ולהודות בכל הדברים הרעים שהם עשו.

הדברים הרעים הללו כוללים שורה ארוכה של בעיות, שמתחילות במשרדי ההנהלה, ממשיכות במאמן, פרנק ווגל, ומחלחלות למגרש אל השחקנים, כך שמהיריבה הגדולה של מיאמי ואחת הקונטנדריות הגדולות של הליגה, אינדיאנה נראית כיום כמו קבוצה שלא מוכנה לפלייאוף, מה שאומר שגמר המזרח שציפינו לו כל השנה, אינדיאנה מול מיאמי, הוא כבר לא באנקר מובטח.


ווגל, היל, היברט, ווסט וג’ורג’ מנסים למצוא פתרונות למשבר האחרון


הבעיות למעשה התחילו מחודש פברואר וסיום עונת הטריידים, כאשר הפייסרס שלחו את דני גריינג’ר בתמורה לאוון טרנר ושאריות מסביב. לכאורה, מדובר במהלך לא רע. גריינג’ר התקשה לחזור לעצמו מאז הפציעה בברך וטרנר הוא צעיר יותר ונראה סבבה לגמרי בפילדלפיה העונה. אמנם אי אפשר להאשים את טרנר בכל תחלואי הקבוצה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שמהרגע שהוא הגיע, משהו בפייסרס לא זורם. משהו לא דופק. יתכן שהנוכחות של גריינג’ר בחדר ההלבשה הייתה חשובה יותר משחשבנו ושעזיבתו השפיעה על הדינמיקה הקבוצתית, מה שמזכיר לנו טרייד אחר שנראה טוב על הנייר אבל דפק את המרקם הקבוצתי (קנדריק פרקינס שהועבר מבוסטון לאוקלהומה בתמורה לג’ף גרין ב-2011) בסופו של דבר.

אבל כמו שאמרנו, אי אפשר לתלות בטרייד על טרנר את האשמה. לטעמי, האשם בכך שטרנר לא מצליח להשתלב באינדיאנה (6.6 נק’ ב-41.5% מהשדה ב-20.1 דקות בלבד) הוא פרנק ווגל. מאמן אינדיאנה הוא מאמן הגנה מבריק ותחתיו הקבוצה שיפרה את המאזן שלה בכל עונה, בעיקר בגלל שהוא סכמטי מאוד, שיטתי מאוד, ומגדיר תפקיד ספציפי במיוחד לכל שחקן בסגל שלו.

הבעיה היא שהתפקידים הללו לאו דווקא תמיד מתאימים לסל הכישורים של השחקנים שלו. לואיס סקולה הוא דוגמא מובהקת לכך. הארגנטינאי הגיע לפייסרס העונה מפיניקס אחרי עונה בינונית, אבל עדיין מדובר בשחקן עם ממוצע קריירה של 50% מהשדה שלא ירד מממוצע של דאבל-פיגרס כל הקריירה המקצוענית שלו. בפייסרס ווגל ייעד לסקולה תפקיד מסוים, הבחור הזה שזורק זריקות מחצי מרחק, וזהו. אין עוד מהלכים עבור סקולה. אין נסיונות לפיק אנד רול, אין דחיפה לפוסט-אפ שלו, רק זריקות מחוץ לצבע (60% מהזריקות שלו העונה הגיעו מהאזור הזה). התפקיד הזה הוא בעייתי מכיוון שאם סקולה פתאום חושך בקליעה שלו (כמו שקרה לו לא מעט פעמים בתקופה האחרונה), אין שום סיבה שהוא יהיה על המגרש. בהגנה הוא לא דינמי מספיק כדי לתפקד במערכת של ווגל, ובהתקפה הוא לא פקטור מכיוון שאין שום תרגיל שמבוסס על היכולות שלו, וכך בעצם שחקן שהיה אמור לשדרג את הקבוצה למעשה מתבזבז.


הפוזה היחידה בה תראו את לואיס סקולה בהתקפה של אינדיאנה העונה.


לגבי טרנר התובנה הזו תופסת אפילו יותר מכיוון שווגל עדיין לא החליט איזה תפקיד הפורוורד מאוהיו סטייט ימלא ברוטציה של הפייסרס. בחלק מהערבים הוא המנהיג של החמישייה השנייה, בערבים אחרים הוא פשוט עומד בפינה לבד (כי אף אחד לא מכבד את הקליעה שלו משלוש, ובצדק. הוא קולע רק ב-30% מחוץ לקשת העונה) ובשאר הערבים הוא פשוט מכדרר ומכדרר ללא תכלית. התבנית הזו של ווגל נשברת לפעמים עבור שחקנים יוצרים כמו פול ג’ורג’ ולאנס סטפנסון, אבל היא מסרסת שחקנים כמו סקולה וטרנר וג’ורג’ היל (שנראה בחודש האחרון יותר מהוסס מיצחק רבין לפני שניגש ללחוץ את ידו של יאסר עראפת).

כשמסתכלים על שחקנים כמו די.ג’יי אוגוסטין וג’ראלד גרין פורחים, ונזכרים בעונות העקרות שלהם תחת ווגל, קשה שלא לתהות האם משהו בסכמטיות של מאמן אינדיאנה מקפיאה את השחקנים שלו, האם יתכן שמכיוון שהוא רוצה לשלוט על הכל הקבוצה שלו יצאה משליטה?

תופעת לוואי שלילית נוספת שנובעת מהשיטה של ווגל באינדיאנה היא חוסר היכולת של הקבוצה לחזור מפיגור. קצב המשחק האיטי שווגל דוגל בו (95.2 פוזשנים למשחק, מדורגים 20 בליגה) לא מאפשר לקבוצה שלו לקלוע נקודות בכמות ובמהירות, וכך אם הפייסרס לא תופסים את היתרון בפתיחת המשחק, הם נאלצים לרדוף, לרוב ללא הצלחה, אחרי היריבות שלהם במשך כל המשחק. חזרה מפיגור היא יכולת שכל קונטנדרית חייבת לסגל לעצמה, כרגע זה נראה כמו עוד משהו שאינדיאנה לוקה בו בחסר.


יכול להיות שמרוב רצון לשלוט על הכל הוא איבד שליטה? פרנק ווגל


אבל ווגל הוא לא האשם היחיד. הרי השיטה שלו היא מה שהביאה את אינדיאנה לצמרת מלכתחילה. בסופו של דבר, הדעיכה הזו של אינדיאנה מתבטאת בעיקר ביכולת נוראית של כמעט כל שחקן ברוסטר שלה. בחודש מרץ הארור, פול ג’ורג’ סיים את החודש הכי חלש שלו העונה מבחינת נקודות (18.7 נק’) ואחוזים מהשדה (37.2% מהשדה, 29.7% מהשלוש), ג’ורג’ היל תפקד כרכז נומינלי בלבד (3.8 אס’ בלבד בלמעלה מ-35 דקות על הפרקט), רוי היברט עשה חיקוי מצוין של אנדראה ברנייאני בכל הקשור להורדת ריבאונדים (4.6 ריב’ בלבד) ואחוזים מהשדה (42.2% חלשים עבור שחקן ש-60% מהזריקות שלו מגיעות מתוך הצבע) ולאנס סטפנסון ניסה שוב ושוב להציל את המולדת, כאשר הוא היחיד שהמספרים שלו איכשהו יציבים, אולם במדד הפלוס מינוס הוא הדרדר ל-0.7- (שיא שלילי עבורו העונה).

מעבר לג’ורג’, היברט, היל וסטפנסון נראה שעבור דייוויד ווסט הדעיכה הזו היא משהו מעבר לסתם תקופה לא טובה. המספרים לא מספרים את כל הסיפור במקרה הזה (גם ווסט הדרדר יחסית במרץ, אך לא דרמטית), אלא צריך לראות את ווסט על המגרש. הוא אף פעם לא היה אתלט גדול, אולם עכשיו הוא נראה כבד יותר, איטי יותר, ולא נדיר לראות אותו מאחר בצעד בהגנה או חסר בטחון בהתקפה. החולשה של ווסט משפיעה על אינדיאנה בצורה משמעותית מאוד גם מנהיגותית, מכיוון שווסט הוא הקול החזק ביותר בחדר ההלבשה, וגם מקצועית, מכיוון שהוא השחקן שיוצר את רוב המיס-מאצ’ים עבור הפייסרס מול קבוצות שמשחקות סמול-בול. כשכל האלמנטים הללו, הירידה ביכולת של שחקני המפתח, השיטתיות המסרסת של ווגל וההימורים הנועזים של מקבלי ההחלטות באינדיאנה מתחברים ביחד מקבלים תמונה די עגומה לגבי סיום העונה של הפייסרס, ותהייה אמיתית האם הם מסוגלים להגיע לדייט עם מיאמי בגמר המזרח, דייט שנראה היה בלתי נמנע במשך כל העונה.


מתחיל את הדעיכה? דייוויד ווסט בתקופה רעה במיוחד


איך שלא מסתכלים על זה, כולם אשמים במשבר הנוכחי של אינדיאנה. מהרמטכ”לים במשרדי ההנהלה, דרך מפקד הגדוד ווגל ועד לחיילים הפשוטים שלא ממלאים את תפקידם. כרגע הם צריכים לשכוח מהמאבק על המקום הראשון במזרח ויתרון הביתיות ולהבין שהם הגיעו לשיא המשבר, שהגיע הזמן להתחיל לתקן את משחק ההתקפה השבור שלהם, לשנות משהו בסגנון המשחק, להיסגר על הרוטציה. בשלב הזה כל מה שנותר לנו לעשות הוא לקוות שבניגוד לפטריק בייטמן, עבור אינדיאנה יהיה בסוף רגע של קטרזיס.

#לאנססטפנסון #פולגורג #דייווידווסט #פרנקווגל #רויהיברט #אווןטרנר

4 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com