המזרח השנה השתגע לגמרי. כל הקבוצות של הבית האטלנטי עם מאזן שלילי, כשהניקס והנטס מגדילות את הפער ביניהן לבין שאר הקונפרנס מהכיוון הלא נכון של הטבלה. קבוצות שהיינו בטוחים שהולכות לטנקינג, כמו פילדלפיה ובוסטון, נראות לא רע בכלל, שיקאגו נכנסה לפוסט-טראומה בעקבות דרק רוז, ונראה שהדבר היציב היחיד במזרח (חוץ ממיאמי ואינדיאנה, כמובן) זה אטלנטה. אבל בין כל האכזבות העצומות וההפתעות הנעימות במזרח, יש אכזבה אחת שלאט לאט מתחילה להיחשף.
האכזבה הזו מתחבאת בתוך מעמד הביניים של המזרח, שערב פתיחת העונה כלל לא מעט קבוצות, כמו שארלוט, דטרויט, מילווקי, אטלנטה, טורונטו, וושינגטון וקליבלנד. חוץ מההוקס ואולי הבובקאטס, אף אחת מן הקבוצות הללו לא פתחה את העונה כפי שרצתה. וושינגטון פתחה נורא עם לו”ז קשה ולאט לאט מתחילה לחזור לעניינים, טורונטו נותנת משחק טוב ואז שניים רעים (שבמזרח העונה יכול בהחלט להספיק למקום 8 וסוויפ בסיבוב הראשון), מילווקי סובלת ממכת פציעות ונראית מועמדת מובילה להצטרף למירוץ לתחתית ע”ש אנדרו וויגינס ודטרויט עדיין לא מצליחה לחבר את הרוסטר הכשרוני שלה לתלכיד מנצח. לכל הקבוצות הללו יש תירוצים, פחות או יותר, לפתיחה החלשה שלהן. לעומתן, קליבלנד נראית פשוט אבודה עם פתיחת העונה (11-4), ואם יש מקום שבו אתם לא רוצים ללכת לאיבוד, זה אוהיו.
אי אפשר לפרוץ בואקום. קיירי ארווינג מגלה את האמת הקשה
כולנו חשבנו שהעונה זה יתחבר. לקאבס היה את הבחירה הראשונה בדראפט, הם עברו אוף-סיזון פורה שבו הנחיתו את אנדרו ביינום וג’ארט ג’ק, אנדרסון ורז’או חזר מעוד פציעה וכולנו חשבנו שאם הם רק ישארו בריאים, ביקור בפלייאוף הוא בלתי נמנע עבור החבורה של מייק בראון כשמעל לכל, קיירי ארווינג היה אמור לעשות את הקפיצה. בשנים האחרונות התרגלנו שהעונה השלישית של שחקן צעיר מבטיח היא עונת הפריצה. זו העונה שבה דרק רוז זכה ב-MVP, זו העונה בה פול ג’ורג’ הפך משחקן חמישייה סביר לפאקינג פול ג’ורג’. קיירי, לעומת זאת, מוכיח לנו שעונת פריצה היא לא משהו שיכול להתרחש בלי קבוצה ראויה מסביב. ארווינג קולע פחות מבעונה שעברה (21.0 נק’ לעומת 22.5), מאבד יותר (3.4 איב’ לעומת 3.2) וקולע באחוזים הרבה פחות טובים (40.4% מהשדה ו-32.9% מהשלוש לעומת 45.2% מהשדה ו-39% מהשלוש בעונה שעברה) ולצידו הכל נובל. כולם בריאים בקליבלנד, אבל הפלייאוף, אפילו במזרח המגוחך של העונה, נראה כמו חלומות באספמיא.
עם זאת, ארווינג הוא רק הסימפטום של הכשלון של קליבלנד. קשה לצפות משחקן בן 21 לסחוף פרנצ’ייז פגום בלי עזרה של וטרנים לצידו או מהג’נרל מנג’ר שלו. לוטרנים קשה לבוא בטענות. אנדרסון ורז’או ואנדרו ביינום חזרו מסדרה של פציעות ורק מברכים על כל דקה שהם לא מתפרקים סטייל דרק רוז (כן, זה עצוב, אבל הוא רשמית הפך לפאנץ’ ליין) וג’ארט ג’ק מגלה שמה שעובד ליד סטפן קרי וקליי תומפסון לא בהכרח עובד ליד קיירי ודיון ווייטרס. אז לוטרנים אנחנו מוותרים, אבל לג’נרל מנג’ר ממש לא.
כריס גרנט הוא האיש שמקבל את ההחלטות בקליבלנד מאז שלברון עזב ובעקבותיו דני פרי אי שם ב-2010. התזמון של הכניסה לתפקיד, מן הסתם, לא היה מושלם, אבל נראה שגם שלוש ומשהו שנים אחרי, גרנט לא מצליח להוציא את קליבלנד מהביצה שלברון “הכניס” אותה אליה. למרות המהלכים המתוחכמים באוף-סיזון (החוזה של ביינום רק חצי מובטח למקרה בו ייפצע) גרנט פשוט לא פוגע בדראפטים, ואם על טריסטן תומפסון ודיון ווייטרס הבלגנו (בפסקאות הבאות נחזור אליהם), על אנתוני בנט כבר אי אפשר להבליג.
בנט. הבחירה מס’ 1 הגרועה בהיסטוריה?
להגנת גרנט, הוא זכה בבחירה הראשונה בדראפט כאשר לא היה על הלוח אף פרוספקט שהוא באמת בקליבר של בחירה ראשונה. נרלנס נואל היה פצוע, ויקטור אולדיפו הוא בחירה 2 סולידית וכל השאר פשוט נראו בינוניים מדי. במצב הזה, נראה כאילו גרנט פשוט החליט לירות בחשכה והפור נפל על בנט. האבסורד הוא שגם בנט היה פצוע ערב הדראפט ולא התאמן עם הקבוצות בשבועות שלפני. הוא לא היה צפוי להיבחר בשלושת המקומות הראשונים, לפחות. לפי חלק מתחזיות, הוא אפילו לא היה בשישייה הראשונה. בנוסף, אף אחד לא באמת יודע מה העמדה של בנט, ואם השמועות נכונות והוא באמת פאוור פורוורד, אז למה לעזאזל גרנט בחר את טריסטן תומפסון רק שנתיים קודם לכן?
כרגע, הקריירה של בנט נראית כמו תאונת רכבת שלא נגמרת. האחוזים של האוהדים של אוקלהומה שזורקים מחצי מגרש בין הרבעים יותר טובים העונה מהאחוזים שלו מהשדה, הוא ממעט לקבל דקות (רק 11.1 דק’ למשחק) וסטטיסטית, מדובר בבחירה מס’ 1 הגרועה בהיסטוריה מהרגע בו החלו לאסוף סטטיסטיקות אי שם בשנות ה-50. אבל בנט הוא גם רק סימפטום, כמו שדיון וויטרס הוא רק סימפטום.
קליבלנד לא מצליחה להעמיד סגל ראוי מסביב לקיירי. מימין לשמאל: ווייטרס, טיילר זלר, אלונזו ג’י וארווינג
החדשות האחרונות מגזרת קליבלנד הן שהקאבס מאסו בסופמור מסירקיוז ומוכנים לשלוח אותו בטרייד. רק להזכירכם, הקבוצה האחרונה שבחרה בחירת טופ 5 ולאחר שנה או פחות מכך שלחה אותה בטרייד הייתה סקרמנטו המבולבלת של העונה שעברה. ההשוואה היא לא מקרית. סקרמנטו חשבה גם היא (כמו שקליבלנד חושבת עם קיירי) שיש לה תותח בקנה עם טייריק אוונס לפני כמה שנים, אבל לא הצליחה לבנות מערכת מסודרת מסביבו שתהפוך אותו לכוכב NBA לגיטימי (חדשות שלא הגיעו לניו אורלינס מסתבר) ואותה לקבוצת NBA לגיטימית.
המערכת בקליבלנד מוכיחה בשנים האחרונות שהיא לא מספיק מסודרת כדי לבנות קבוצה ראויה מסביב לקיירי ארווינג. מייק בראון מפוטר ואז חוזר לעוד קדנציה, בה שוב הוא מוכיח כי הוא פשוט לא יודע לאמן התקפה (ההתקפה של הקאבס מדורגת במקום ה-25 בליגה עם 92.3 נק’ למשחק לעומת מקום 18 בעונה שעברה עם 96.5 נק’), בחירות דראפט גבוהות מבוזבזות והכי גרוע, הכל נעשה כשברקע עדיין מנסים לתחזק באוהיו את הפנטזיה שלברון ג’יימס ישוב באיזשהו שלב ויציל את הפרנצ’ייז.
הכרזות שאוהדי קליבלנד חילקו בביקור האחרון של לברון באוהיו
אני יכול למנות אלף סיבות מדוע לברון לא יחזור לקליבלנד (#263: הוא עזב כשהם היו במקום הראשון במזרח והגיעו לחצי גמר אזורי, למה שהוא יחזור כשהם אפילו לא קרובים למאבק על מקום בפלייאוף?), אבל מה שמפריע לי יותר היא העובדה שהקאבס לא השתחררו אף פעם מלברון. הם עדיין, שלוש שנים ומשהו אחרי, נאחזים בהחלטה שלו לעזוב כמה שפירק את הפרנצ’ייז, למרות שהיו להם את כל הכלים לבנות מחדש בצורה מצוינת. אם כבר, בהתנהלות של קליבלנד מאז ההחלטה של לברון, עם בחירות הדראפט שאופייניות לדייוויד קאהן, עם חדר ההלבשה הרקוב (לפי הדיווחים, ווייטרס ותומפסון החליפו מהלומות במהלך ישיבת שחקנים לאחר ההפסד למינסוטה שבוע שעבר) ובעיקר עם חוסר היכולת להעמיד קבוצה רצינית על הפרקט עונה רביעית ברציפות, קליבלנד הוכיחה שהיא לא ראויה ללברון ג’יימס, ולא להפך.