*כל הסטטיסטיקות נכונות ליום ראשון, 1/1/2017
מבלי ששמנו לב, אנחנו אוטוטו מגיעים לנקודת החצי של העונה. אמנם אנחנו עסוקים מדי בלהתלהב מהעונה הסטטיסטית המפגרת שעוברת עלינו (איך אנחנו אמורים להכיל את מה שג’יימס הארדן וראסל ווסטברוק עושים העונה? ברצינות, איך?), אבל מה שיותר מעניין הוא שמאבקי המיקום מתחילים לקבל צורה. במזרח יש חלוקה די ברורה בין הרביעייה הראשונה (קליבלנד, טורונטו, בוסטון, שארלוט) לשאר הקונפרנס שיאבק כנראה עד הרגע האחרון על מקומות 5-8, ואילו במערב החלוקה היא מורכבת קצת יותר.
גולדן סטייט, סן אנטוניו והרוקטס השתלטו על הצמרת ובהיעדר פציעה להארדן, ככל הנראה זו תהיה השלישייה המובילה בקונפרנס. על מקומות 4-7 יתחרו יוטה, אוקלהומה סיטי, ממפיס והקליפרס (בהנחה שכריס פול ישוב בקרוב ושמייק קונלי/מארק גאסול/ראסל ווסטברוק ישארו בקו הבריאות) וזה מותיר למעשה כרטיס אחד פנוי לסוויפ מול גולדן סטייט, שהזוכה בו תהיה ככל הנראה הקבוצה הכי פחות גרועה.
כרגע סקרמנטו מאיישת את התקן הלא מחמיא הזה, עם כדורסל מעצבן ומאזן בינוני (19-14). דנבר וניקולה יוקיץ’ הפנטסטי צמודים אליה עם אותו מאזן. פורטלנד וניו אורלינס נמצאות מרחק משחק אחד מהקינגס, ומקוות לתפוס ריצה טובה שתכניס אותן לשמינייה המובילה. אולם המירוץ המרובע הזה עלול להפוך להיות מירוץ מחומש אם מינסוטה תתחיל לאגור ניצחונות. כרגע הוולבס עומדים על מאזן חלש של 22-11, אבל זה רק 3 משחקים מחוץ למקום השמיני. הם עוד עלולים להיות הסוס השחור במירוץ הסמי-עצוב הזה.
את האמת, ציפינו ממינסוטה להיות עם קצת יותר מ-11 ניצחונות בשלב הזה של העונה. מבין כל הקבוצות שמתחרות איתה על המקום ה-8, יש לטימברוולבס את ה-Net Rating הטוב ביותר (1.4-) והיו לזאבים 9 מקרים שונים העונה בהם הם הובילו בהפרש דו ספרתי ובסופו של דבר הפסידו, כך שיכול להיות שהמאזן שלהם קצת מרמה.
בעשרת המשחקים האחרונים אפשר לראות איזושהי מגמת התייצבות במיניאפוליס. לוולבס יש מאזן חצוי בפרק הזמן הזה, כולל כמה ניצחונות יפים על מילווקי, אטלנטה ושיקאגו לצד הפסדים מתקבלים על הדעת מול הווריורס, יוסטון (בחוץ בהארכה) והת’אנדר. ההגנה שלהם מדורגת במקום ה-12 בליגה בתקופה הזו וההתקפה שלהם ממשיכה להיות באזור הטופ 10 של הליגה. אם הם ימשיכו בקצב הזה, יש להם מספיק זמן כדי להדביק את הפער מהבלייזרס/קינגס/נאגטס/פליקנס ואולי להשתחל לפלייאוף, ועל הדרך לשבור את הבצורת של הפרנצ’ייז, הבצורת הכי ארוכה ב-NBA כרגע, 13 עונות מחוץ לפלייאוף.
אבל למה בעצם שהם ימשיכו? למה שהם לא יחזרו להיות הקבוצה התנודתית מתחילת העונה? מי זו בכלל מינסוטה?
נתחיל מהחדשות הטובות. ההתקפה של מינסוטה היא אחלה. מעבר לנתונים היבשים שאומרים שיש להם את קארל אנתוני טאונס, אנדרו וויגינס וזאק לווין (שלושתם קולעים מעל 21 נק’ העונה, רק הטריו של גולדן סטייט וקליבלנד קולעים יותר), יש להם כל מיני אלמנטים של התקפה טובה. הם קבוצת ריבאונד התקפה מצוינת (מורידים 28.1% מהריבאונדים הפנויים בהתקפה, 3 בליגה) בזכות האנרגיות והקופצניות של KAT וגורג’י ז’נג, וזה מעמיד אותם במקום השלישי בליגה בנק’ מהזדמנות שניה (15.5 נק’). בנוסף, הם בטופ 10 בסלים מאסיסטים (58.5%) ובעשרת המשחקים האחרונים הנתון הזה אפילו נראה טוב יותר (61.2%).
אחד החששות לגבי ההתקפה של הוולבס לפני פתיחת העונה היה שהם יתבססו יותר מדי על הכשרון האישי שלהם. שהיכולת של וויגינס ולווין להגיע לטבעת תבוא על חשבון התקפה יותר זורמת וקבוצתית. אפשר להירגע עם החשש הזה. עם זאת, עדיין להתקפה הזו יש לאן להשתפר.
המקום הראשון שהיא יכולה להשתפר בו היא בקריאת המצבים. קארל אנתוני טאונס מקבל כמעט 5 נגיעות בפוסט בממוצע למשחק (עדיין לא מספיק לטעמי) ובדרך כלל הוא מקבל דאבל-טים במקרה הזה. כפי שניתן לראות בסרטון למטה, הוא עדיין לא מגיב מספיק מהר למקרים הללו ולפעמים הוא נכנס למלכודת של היריבה.
עם זאת, כמו ילד דור Z ממושמע, הוא לומד מהר. במשחק מול דנבר השבוע היו לו כבר 10 אסיסטים, רובם ממצבים בהם שלחו אליו דאבל-טים וסביר להניח שעד סוף העונה הוא כבר ידע למצוא את הפתרון הטוב ביותר כשתגיע העזרה. אני מאמין שלטום ת’יבודו ממש אין בעיה לשלם את שכר הלימוד הזה, בטח כשהוא רואה איך שכר הלימוד שהקבוצה שילמה כאשר היא נתנה לזאק לווין את מפתחות הרכז בשנתיים האחרונות מניב דיבידנדים העונה.
המקום השני שבו ההתקפה של הטימברוולבס יכולה להשתדרג הוא, כמובן, ריקי רוביו. נגעתי בזה בקצרה בפוסט האחרון שסיכם את 2016 ונראה שזה הולך להיות מוטיב חוזר גם ב-2017. חוסר היכולת של רוביו לקלוע מבחוץ היא כמו סינוסייטיס. בהתחלה אתה אומר שזה רק נזלת, שזה ישתפר באיזשהו שלב, זה לא כזה נורא, אבל אחרי כמעט 6 עונות שבהן רוביו מסתכל על 40% מהשדה מלמטה, הגיע הזמן להכיר במחלה. הקליעה המאותגרת שלו מאתגרת את כל הקבוצה, כי כאשר הוא לא עם הכדור (מה שקורה יותר העונה עם ההתפתחות של וויגינס, טאונס ולווין) הוא הופך להיות מגבלה, וכאשר הוא עם הכדור, הפיק-אנד-רול שלו הופך להיות הרבה פחות אפקטיבי. אבל מה אתם צריכים אותי, קואץ’ ניק מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.
אז ההתקפה של הטימברוולבס היא טובה, אבל היא יכולה להיות הרבה יותר טובה. לטימברוולבס באמת יש כלים התקפיים שיכולים ליצור התקפת טופ 5 בליגה, צריך רק למצוא את הדרך להשתמש בהם נכון, וככל הנראה שת’יבס ימצא את הדרך להשתמש בהם נכון בעתיד, השאלה היא מה לעזאזל עושים בצד השני של המגרש?!
מינסוטה הייתה אחת מקבוצות ההגנה החלשות בליגה בעונה שעברה (107.1 נק’ ל-100 פוזשנים, מקום 27 בליגה) וכולנו ציפינו שההגעה של ת’יבודו, גורו ההגנה הבלתי-מעורער, האיש שעוצר פיק-אנד-רולים תוך כדי שינה, תשנה את התמונה. בטח שלא ציפינו שכמעט 40 משחקים לתוך העונה לטימברוולבס תהיה הגנה גרועה יותר מבעונה שעברה (108.2 נק’ ל-100 פוזשנים, מקום 26 בליגה). זה קונפליקט שעדיין קשה מאוד ליישב. איך קבוצה של טום ת’יבודו מדורגת ב-Bottom 5 ביעילות הגנתית?
ההסבר הפשטני לקונפליקט הזה הוא שכדורסל הוא משחק של שחקנים. ת’יבודו יכול להטמיע שיטות הגנה מתקדמות ומבריקות, אבל אם השחקנים על המגרש לא בנויים לשחק בשיטות הללו, שום דבר לא יעזור. ת’יבס ידוע כאבי תורת ה-ICE, השיטה להגנה על הפיק-אנד-רול כך שאין צורך להביא שחקן שלישי לעזרה (הסבר בלינק). השיטה הזו מיועדת למנוע חדירות לטבעת ולהקשות על שלשות מהפינה, היא כן אמורה לאפשר זריקות מהמיד ריינג’, שכל עולל יודע שהן פחות יעילות בטווח הארוך. אז איך זה שהיריבות של מינסוטה זורקות הכי מעט זריקות מהמיד-ריינג’ בליגה? איך זה שהוולבס נמצאים בחצי העליון של הליגה בשלשות מהפינה של היריבות?
דבר ראשון, כי ICE רץ כבר כמה שנים טובות, ובשנים הללו היה זמן למיטב המוחות ההתקפיים בעולם זמן לחשוב איך להתמודד עם השיטה הזו. בסרטון למטה אפשר לראות כמה דוגמאות לדרכים בהן אפשר לצמצם את היעילות של ICE על הפיק-אנד-רול.
דבר שני, השחקנים של מינסוטה עדיין לא מספיק טובים בשיטה הזו. לפעמים השחקן הגבוה (טאונס או ז’נג) נותן למוביל הכדור נתיב פנוי עד לטבעת, לפעמים ה-Closeout של טאונס או ז’נג איטי מדי והוא מאפשר זריקה נוחה יחסית ולפעמים פשוט מגיע שחקן שלישי לעזרה בלי שום סיבה ומאפשר זריקה פנויה לשחקן שלו. בסרטון למטה אפשר לראות דוגמאות לכל השלושה.
מעבר לכך, ההגנה האישית של שחקני מינסוטה היא לא ברמה שת’יבס התרגל אליה בשיקאגו. אין בחמישייה של הוולבס שחקן הגנה ברמה של ג’ואקים נואה או ג’ימי באטלר. לטאונס יש את הנתונים הפיזיים להיות אחד שם, אבל הוא עדיין לא שם. גם לו וגם לוויגינס ולווין יש לא מעט רגעים בהם הם קצת מרחפים על המגרש ומאפשרים לשחקנים שלהם לחתוך עליהם בדרך לסל קל. באופן כללי, זו אחת מנקודות החולשה של הוולבס. מתחילת העונה הם אפשרו 345 נק’ כתוצאה מחיתוכים לסל. רק 6 קבוצות אפשרו יותר נק’ כאלו מהזאבים.
תחום נוסף בו אפשר להרגיש את האיכות, או את חוסר האיכות, ההגנתית של שחקני מינסוטה היא בהגנה על הטבעת. מינסוטה מאפשרת ליריבות לקלוע ב-55.9% באזור הטבעת (הנתון הרביעי הכי גרוע בליגה) ושוב, זה לא בגלל שהם לא רוצים, אלא כי זה פשוט לא בסל היכולות שלהם. גורג’י ז’נג (מישהו יודע איפה אני אמור לשים ג’ימל ואיפה ז’ין בשם הארור הזה?) מגן על הטבעת ב-51.7% בינוניים למדי, וזורקים מולו המון (8.7 זר’ למשחק). טאונס נמצא בדרך כלל רחוק מהטבעת כדי שהטימברוולבס יוכלו לנצל את הניידות שלו בהגנה, אבל גם הוא לא שלאגר ליד הטבעת (49.5%). זה רחוק מאוד מאזור החיוג של הסנטרים המאיימים של הליגה (רודי גובר – 41.9%, קריסטאפס פורזינגיס – 42.9%, דריימונד גרין – 44.3%, דאנדרה ג’ורדן – 45.5%).
המסקנה מכל הכאב הראש הסטטיסטי הזה היא שמינסוטה כנראה מוכנה להיות קבוצת התקפה ברמה גבוהה, אבל היא לא מוכנה להיות קבוצת הגנה ברמה גבוהה, ולכן ככל הנראה אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש בנוגע לציפיות שלנו מהקבוצה הזו. זה לא קל לעשות את הקפיצה מ”הקבוצה הצעירה החמודה הזאת” ל”קבוצה הצעירה המעולה הזאת”. מינסוטה לא תגיע לשם כל כך מהר כמו אוקלהומה סיטי או אורלנדו של שאק ופני בזמנו.
מה הם צריכים כדי לעשות את הקפיצה הזאת? האינסטינקט הראשוני הוא להגיד שום דבר. יש להם שלושה אול-סטארים פוטנציאליים ובחסות ה-CBA החדש ככל הנראה שלושתם ישארו בעיר האגמים לכל אורך הקריירה שלהם, או לפחות לכל אורך שיא הקריירה שלהם, כך שאין מה להילחץ.
עם זאת, יש בהחלט דברים שאפשר לשפר. אפשר להכיר בכך ששלושת הכוכבים הללו ככל הנראה לא יהיו בחמישיית ההגנה בשנים הקרובות ולהתאים את הרוסטר אליהם. יכול להיות שעדיף במקום רוביו גארד שלא צריך את הכדור ביד כדי להיות אפקטיבי (פאטי מילס מסיים חוזה בקיץ), יכול להיות שעדיף סנטר עם יכולות הגנתיות מוכחות מתחת לסל (סרג’ איבקה אולי? לטימברוולבס יהיה מקום מתחת לתקרת השכר להחתים אותו אם הם יהיו חכמים באוף-סיזון). יש דרכים לשפר את התבשיל הזה שנקרא מינסוטה טימברוולבס חוץ מלתת לו להמשיך להתבשל ולקוות שהזמן יעשה את שלו. כדי להפוך את התבשיל הזה לפויקה ששווה אליפות, טום ת’יבודו יצטרך להוסיף לו עוד קצת תבלינים.