חיפוש
  • yuvaloz55

מחשבות ראשונות על הפלייאוף

עודכן ב: 26 אפר 2019

שבוע של פלייאוף עבר, זה זמן טוב לצלול לבריכת המחשבות ולראות כמה היא עמוקה. Let’s go.


1. האם בוסטון מתחילה לקיים הבטחות?


עבדכם הנאמן כל כך האמין בבוסטון ערב פתיחת העונה שהימרתי עליהם כאלופה על פני הווריורס. ציפיתי שיהיו קצת בעיות כימיה, אבל היה לי אמון מלא בבראד סטיבנס שידע לנווט את הספינה למקומות הנכונים. משהו שלא ציפיתי שיקרה הוא שיהיו לסלטיקס בעיות כשרון.


גורדון הייוורד נראה לרגעים ספורים בלבד כמו הגורדון הייוורד שהכרנו לפני הפציעה. בשאר הזמן הוא נראה כמו אחד השחקנים הגרועים בליגה. ג'יילן בראון לא התמודד כמו שצריך עם הפגיעה במעמד שלו. ג'ייסון טייטום לא התפתח כמו שחשבנו שיתפתח וחלקים מסוימים של המשחק שלו (בחירת הזריקות בעיקר) נסוגו לאחור ואילו קיירי ארווינג והמוזרות שלו מחוץ לפרקט הטילו צד כבד על הגאונות שלו על הפרקט.


כיסיתי באריכות את סימני השאלה סביב בוסטון מוקדם יותר העונה. למרות הפסימיות שלי סביב הסלטיקס, כתבתי שם שיש מעט מאוד קבוצות שהבסט-קייס-סנריו שלהן הוא אליפות, ובוסטון היא אחת מהקבוצות הללו. אם הכל יתחבר לשעטנז מוצלח של וטרנים וצעירים וקיירי ארווינג, הסלטיקס יכולים להיות הסוס השחור של העונה הזו.


בסדרה מול אינדיאנה קיבלנו קצת טיזרים לתסריט הזה וליכולת שלו להתממש. ההגנה חזרה להיות אימתנית ושמרה את אינדיאנה על 95.8 נק' ל-100 פוזשנים (כמעט 9 נק' פחות טוב מהניקס, שהייתה להם את ההתקפה הכי גרועה בליגה בעונה הרגילה) והם לא אפשרו לפייסרס להשיג נק' מהזדמנות שנייה. ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון נראו יותר דומים לג'ייסון טייטום וג'יילן בראון מהפלייאוף הקודם, קיירי ארווינג עשה קסמים ואפילו גורדון הייוורד נראה לא רע עם 13.0 נק' בממוצע בשני המשחקים האחרונים ב-56% מהשדה.


לפני שאנחנו מכריזים פה שהסלטיקס מצאו את נקודת הג'י צריך להזכיר שהם שיחקו מול אינדיאנה נטולת ויקטור אולדיפו ובמשך רוב הסדרה זה הרגיש כאילו הם משחקים שח מט מול ילד בן 6. הפייסרס מאוד רצו לנצח ועשו מה שהם יכלו, אבל פשוט לא היו להם את הכלים לעשות זאת. הסלטיקס המשיכו להיות בינוניים ומטה בהגעה לטבעת ולקו, כפי שהיו במהלך כל העונה הרגילה והם הצליחו לאבד כמעט 17% מהפוזשנים שלהם (רק אורלנדו מאבדת יותר).


כאן נשאלת השאלה האם יש משהו שאפשר ללמוד מהסוויפ הזה לקראת הסדרה הנרקמת מול מילווקי. ההגנה של הסלטיקס באמת נראתה מצוין אולם הבאקס הם קבוצה עם אג'נדה התקפית שונה לגמרי. המטרה של הבאקס היא להגיע לטבעת בכל מחיר (40.6% מהזריקות שלהם הגיעו מאזור הטבעת בעונה הרגילה) והעומס שיאניס מייצר שם פותח לו מלא נתיבי מסירה לשלשות פנויות. הבאקס זרקו 38.4% מהזריקות שלהם בעונה הרגילה משלוש ורק 21% מהמיד-ריינג', תחום שאינדיאנה מסמפטת מאוד והרגישה מאוד בנח להשליך ממנו זריקות אנטי-אנליטיות.





נקודה נוספת שצריך לדון בה היא היכולת של בוסטון להשאיר את ארון ביינס על המגרש. ביינס הוא כנראה השחקן הכי פחות מוכשר ברוטציה הבכירה של הסלטיקס אבל הוא היה חלק מההרכב ששיחק הכי הרבה פוזשנים מול הפייסרס ביחד עם טייטום, בראון, קיירי ואל הורפורד. מול הבאקס יהיה לו קשה מאוד להישאר על הפרקט כי ברוק לופז יגרור אותו מעבר לקשת השלוש וזה יכריח את סטיבנס לעבור להרכבים נמוכים. עם זאת, זה מוביל לדילמה נוספת. האם הורפורד שומר על לופז ואז זה פותח לדיון את השאלה מי לעזאזל שומר על יאניס (אם בכלל אפשר לשמור על יאניס), או שמא סטיבנס יתן את המשימה הזו לאחד הווינגמנים שלו.


ההימור שלי הוא שסטיבנס יעשה downsize להרכבים שלו וינסה לשמור את לופז עם טייטום או הייוורד או בראון והוא יחיה עם האופציה שלופז יחגוג עליהם בפוסט-אפים ובריבאונד התקפה. אולם הבעיה האמיתית בתסריט הזה היא שהורפורד לא הולך לקבל מנוחה אמיתית, ועם כל הכבוד לקיירי, הורפורד הוא השחקן הכי חשוב של הסלטיקס.


ככל שצוללים יותר ויותר אל המספרים מגלים שלסלטיקס אין יותר מדי מה לקחת לסדרה הבאה חוץ מתחושות טובות, אבל גם זה משהו שלא היה להם הרבה ממנו העונה אז לא צריך לזלזל בזה בכלל.



2. האם יוסטון היא באמת הקריפטונייט של הווריורס?


קריסמס ביולי. ככה אני מרגיש כלפי הסדרה בין הווריורס לרוקטס. זו סדרה שבליגה שבה הטופ 16 עולות לפלייאוף בלי קשר לקונפרנס יכולה הייתה להיות סדרת גמר שתימשך עד סוף יוני ובמקום זאת אנחנו הולכים לקבל אותה בתחילת מאי.


נכון לכתיבת שורות אלו, הרוקטס והווריורס עדיין לא הבטיחו את מקומן בחצי הגמר האזורי, אבל בואו, זה רק עניין של זמן. את העונה הרגילה הרוקטס ניצחו 1-3 כולל כמה הצגות מטורפות של ג'יימס הארדן ואילו עכשיו נראה שהם מגיעים לשיא בדיוק בזמן. ה-conventional wisdom של השבוע האחרון הוא שזה טוב לרוקטס שהם פוגשים את הווריורס יחסית מוקדם בפלייאוף כי כריס פול לא יספיק להיפצע עדיין וגם דריל מורי רמז לכך בפודקאסט שלו עם ביל סימונס בשבוע שעבר. כל אלו, ביחד עם היכולת הבאמת היסטורית של הארדן, גורמים להרבה מאוד אנשים להאמין שהרוקטס הם הקבוצה שהכי מאיימת על השלטון המלוכני של הווריורס.





גם במקרה הזה, בדומה לסלטיקס, קשה מאוד להסיק מהסדרה של הסיבוב הראשון לקראת המצ'-אפ הבא. לג'אז לא היה אף שחקן שיכול היה לדגדג את הארדן בהגנה, מה שלא יהיה המצב מול הווריורס שישלחו מולו את קליי תומפסון, אנדרה איגודלה, קווין דוראנט או דריימונד גרין. בנוסף, הרוקטס אפשרו הכי הרבה זריקות פנויות עד כה בפלייאוף. 31.3% מהזריקות של הג'אז מוגדרות כפנויות לגמרי, אולם ה-EFG% שלהם הוא רק 32.9%. ה-EFG של הווריורס בזריקות הללו הוא 64.9%.


יכול להיות שמדובר בהתאמה לצורך הסדרה מול הג'אז ושמייק דאנטוני בנה על כך שהנגנים יחטיאו בכמויות ושמול הווריורס ההגנה של הרוקטס תיראה אחרת לגמרי. התיאוריה הזו נשענת על נתונים מהעונה הרגילה שאומרים שהרוקטס אפשרו רק 22.1% מהזריקות של היריבות שלהם להיות פנויות לגמרי, כך שיכול להיות שהנתונים מהסדרה מול הג'אז הם פייק ניוז.


בנוסף, יהיה מעניין לראות איך הארדן יתקוף את סטף קרי או כל שחקן אחר שהוא לא דוראנט/גרין/איגי/קליי (קוון לוני/אנדרו בוגוט/אלפונסו מקיני/שון ליווינגסטון) כאשר הוא יהיה על הפרקט. סביר להניח שהרוקטס ינסו להנדס את ההתקפה כך שהיא תוביל לכך שקרי או אחד משחקני הספסל יהיו מעורבים בהגנה ויצטרכו לקבל החלטות. מנגד, אני יכול לראות את הווריורס פשוט עושים דאבל טים על הארדן במקרה כזה ובונים על האתלטיות שלהם שתחפה על החורים שנוצרו. בכל זאת, זה המהלך שהם מכירים הכי טוב בעולם. קבוצות מנסות לשמור ככה את סטף כבר שנים.


האמונה ביוסטון היא קצת כמו האמונה שבראן יסיים את העונה השמינית של משחקי הכס על כס הברזל. זה נראה לי כמו רעיון ממש נחמד להאמין בו, אבל פשוט יש יותר מדי נתונים ולוגיקות שסותרות את זה. זה פשוט לא מסתדר. במיוחד כשלווריורס יש יתרון ביתיות.



3. הגסיסה של אוקלהומה סיטי


אם יש משהו אחד שהסיבוב הראשון של הפלייאוף העונה הוכיח זה שמהפכת השלשות הושלמה, פשוט אף אחד לא הודיע לסם פרסטי. יש כרגע 2 קבוצות בליגה שמתיימרות להיות קבוצות צמרת ומשחקות עם שני שחקנים שהם בהגדרה קלעים רעים או לא קלעים בכלל. פילדלפיה עם ג'ואל אמביד ובן סימונס היא אחת מהן ואוקלהומה סיטי עם ראסל ווסטברוק וסטיבן אדאמס היא השנייה.


ווסטברוק ואדאמס הם ההורים הלא גאים של מדד ה-+/- הגרוע ביותר בקבוצה (9.8- ו-9.5- בהתאמה) ולא צריך להיות מדען טילים כדי להבין מדוע. ווסטברוק מנסה לחדור מול יער של שחקנים שחוסם לו את הדרך לטבעת ומנגד אדאמס מתרוצץ לא מעט מחוץ לאזור הנוחות שלו בנסיון לעצור פיק אנד רולים של דמיאן לילארד וסי.ג'יי מקולום שמקרקסים את הת'אנדר בסדרה הזו.


הבעיה של הת'אנדר היא שבעיות הקליעה ממש לא נגמרות אצל ווסטברוק ואדאמס. דניס שרודר קולע ב-23.5% מהשלוש וגם פול ג'ורג' (30.8% בלבד) נדבק במחלה המדבקת הזו שנראה שתוקפת את הת'אנדר כל שנה בפלייאוף. מצעד ההחטאות הזה רק מעצים את הבעיה שווסטברוק ואדאמס הם השורש שלה. גם בניצחון היחיד שלהם בסדרה זה לא הרגיש שהם עושים משהו שונה. הם פשוט קלעו את הזריקות שהם החטיאו בשלושת המשחקים האחרים.





יש עוד הרבה מאוד מה להגיד על הת'אנדר והכשלון התורן שלהם ובטח עוד נדבר על זה רבות בשבוע הקרוב, אבל הדבר שהכי חשוב להם להבין הוא שאי אפשר לבנות קונטנדרית ב-NBA המודרני בלי לפחות 4 קלעים על המגרש. אם יש לך רק 3 כאלו, כדאי מאוד שהשניים שלא קולעים יהיו עילויים בתחומם. במקרה של פילי, אמביד הוא עילוי ולסימונס יש רגעים שבהם הוא בהחלט נראה כמו אחד כזה.


לגבי OKC, אפשר להתווכח האם ווסטברוק הוא עילוי. יש כל כך הרבה עדויות לכאן או לכאן ואפשר למלא את האינטרנט בטרה בייטים של תוכן רק בדיוני ווסטברוק, אבל אני חושב שאפשר להסכים שזה לא חד משמעי. מנגד, אדאמס הוא לא עילוי. אני מאוד אוהב את אדאמס והוא נראה כמו מישהו שהייתי שמח לשבת איתו על פייזל, אבל הוא לא שחקן מאוד מגוון והוא לא אחד מחמשת הסנטרים הטובים בליגה. הוא יכול להיות אחלה חתיכת בפאזל של קבוצה שיודעת להקיף אותו בקלעים. אוקלהומה סיטי היא לא קבוצה כזו.


סם פרסטי עשה הרבה מאוד דברים טובים בקדנציה שלו בת'אנדר, ובתקופה פוסט-דוראנט הוא עשה דברים טקטיים נהדרים כמו הטרייד על ויקטור אולדיפו שהפך לטרייד על פול ג'ורג' או הטרייד שבו הוא החליף את הגופה של כרמלו אנתוני בדניס שרודר, אבל אסטרטגית הוא נכשל לחלוטין. אם אתה מגיע למצב שבו הכרס של ריימונד פלטון משחקת עבורך במשחקי פלייאוף משמעותיים, איפשהו בדרך הלכת לאיבוד.


פרסטי הוא לא האשם היחיד. ווסטברוק כמובן נושא בחלק גדול מהאשמה עם קבלת ההחלטות השנויה במחלוקת שלו ובילי דונובן לא מזכיר את המאמן החד שעשה התאמות מנצחות בפלייאוף של 2016. ההבדל הוא שווסטברוק ודונובן מפסידים עם הקלפים שהם קיבלו. פרסטי הוא זה שחילק להם את הקלפים.

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com