top of page

רודפים אחרי הרבה יותר מטבעת – כריס פול

תמונת הסופר/ת: yuvaloz55yuvaloz55

הקבוצה שכולם אהבו לאהוב בשנתיים האחרונות ב-NBA הייתה הלוס אנג’לס קליפרס. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות. תחילה, ישנו את תסביך האחות הקטנה שעשתה מייקאובר רציני והפכה ליפה יותר מהאחות הגדולה. בנוסף, הקליפרס הם אחת הקבוצות המלהיבות בליגה עם האתלטיות המפלצתית של בלייק גריפין והלוב-סיטי, אבל אחת הסיבות החשובות לכך שהקליפרס הפכו מקבוצה מקוללת לקונטנדרית ראויה היא שחקן אחד, כריס פול.

התפקיד ש-CP3 ממלא בקליפרס הוא יחיד במינו. הדבר הכי קרוב שאפשר להשוות אותו אליו הוא תפקיד של קוורטרבק בפוטבול, של מנהיג שמקבל החלטות שמשפיעות על כל הקבוצה, וביכולתו להכריע משחקים במהלך אחד. המשקל הסגולי של פול בקליפרס הוא כל כך גדול וההערכה אליו כל כך עצומה, שברגע שפול עשה שריר בנושא דוק ריברס, ההנהלה התקפלה וביצעה את העסקה שהנחיתה את המאמן המוערך מבוסטון. מיותר לציין שעוד לפני כן ויני דל נגרו שילם את המחיר על כך שתכלס, הוא מאמן לא משהו אבל מבין השורות מתברר שככל הנראה הסיבה האמיתית לפרידה היא שזה מה שכריס פול רצה.

אין עוררין על כך שהרכז מווייק פורסט הוא אחד מחמשת שחקני הכדורסל הטובים בתבל ויותר מכך, כאשר מצבם הבריאותי של ראג’ון רונדו ודרק רוז לא ברור, דרון וויליאמס לא פוגע, סטיב נאש כבר מעבר לשיא וההתעלמות הבוטה וחסרת ההיגיון מטוני פארקר נמשכת, אין בכלל ספק שמדובר ברכז הטוב בעולם. אבל זה לא רק בגלל החולשה של הקולגות שלו, אלא בעיקר בגלל היכולות המשובחות שלו. עם ממוצע קריירה של 9.8 אס’, שיאי חטיפות מפה ועד לפלנד (הוליך את הליגה ב-3 העונות האחרונות בחטיפות), שליטה אבסולוטית בכדור וקליעה לא רעה בכלל (ממוצע קריירה של 47.3% מהשדה), קשה מאוד לבנות טיעון נגד CP3.


תמונה

הוא באמת כזה טוב? כריס פול


אבל עדיין יש תחושה כזאת בקצה של המוח שאומרת שמשהו שם חסר. בדומה לקטע המבריק של לואי סי.קיי Off course but maybe כך גם צורת המחשבה שלי לגבי כריס פול. כמובן שהוא הרכז הטוב בעולם, ושהוא שינה את כל התפיסה לגבי הקליפרס ושהוא יהיה שחקן היכל התהילה בודאות, אבל אולי אנחנו טיפה מכתירים אותו יותר מדי. אולי מדובר פשוט ברכז טוב מאוד ותו לא, אולי לא מדובר בשחקן שיכול להוביל קבוצה לאליפות. עזבו אליפות, יש מעט מאוד שחקנים כאלו על גבי הפלנטה, שיוביל לפחות לגמר אזורי. לא, גם זה לא. אמנם ב-2008, לאחר עונת שיא בה סיים שני במרוץ ל-MVP של העונה הרגילה, הוא הוליך את ניו אורלינס הורנטס לקרב אדיר מול הספרס בחצי גמר המערב שנגמר רק בגיים 7, אבל מאז פציעות ופיטורי מאמנים חיבלו בסיכוייו עם ההורנטס.

אולם כשנגמרה הקדנציה של פול עם ההורנטס, ולאחר שהסתיימה סאגת הטריידים שבוטלו ואושרו, האמנו שפול, ביחד עם אול-סטאר צעיר לצידו בדמות בלייק גריפין יצליח לשבור את תקרת הזכוכית ולהוביל את הקליפרס לארבע הגדולות של הליגה. אבל בעונה הראשונה של פול בקליפרס, למרות עונת שיא מבחינת ניצחונות עבור הפרנצ’ייז, הספרס השפילו אותם בסוויפ מהדהד בחצי הגמר, ובעונה שעברה זה נגמר כבר בסיבוב הראשון, עם ארבעה הפסדים רצופים מול ממפיס, כשכל אחד מהם נגמר בהפרש דו-ספרתי.

קשה לבוא בטענות לפול עצמו, הוא באמת נתן את כולו. אפילו במשחק השני מול ממפיס הוא התגבר על השמירה האדירה של טוני אלן וקבר סל ניצחון מתוק, אבל איכשהו, משהו חסר. השאלה היא מה? זה נדמה כאילו לפול יש את החבילה השלמה, כשרון, הגנה, מנהיגות. אז מה לעזאזל חסר כדי שהוא יוביל את הקליפרס סוף סוף לארץ המובטחת?


תמונה

מאז 2008 במדי ההורנטס, פול לא מתקרב לצמרת הגבוהה


אפשר להגיד שמה שהיה חסר לו זה שחקנים טובים מסביבו, אבל קשה לחשוב על דרך בה גרי סאקס, הג’נרל מנג’ר הנוכחי של הקליפרס, וניל אולשיי לפניו היו יכולים ליצור סגל טוב יותר. לקליפרס הייתה את החמישייה השנייה הטובה ביותר בליגה בשנתיים האחרונות, ולמרות שסבלה מפציעות של קארון באטלר וצ’אנסי בילאפס, עדיין החזיקה בסגל מאוזן שבהחלט יכל להיאבק בקבוצות העלית של הליגה. גם בקיץ הזה עמלו קשה בעיר המלאכים כדי להעמיד סגל משובח, מאט בארנס הוחתם מחדש, ג’יי.ג’יי רדיק וג’ארד דאדלי הגיעו למלא את עמדות הכנף, דארן קוליסון הגיע לשחזר את ימיו היפים כמחליף של CP3 בניו אורלינס וביירון מולינס ואנטואן ג’יימיסון נחתו כדי לספק עוד כח אש מהספסל עבור הקו הקדמי. כך שמבחינת הסגל, לפול אין הרבה מה להתלונן.

אפשר לטעון שמעולם לא היה לו מאמן ראוי, שביירון סקוט בניו אורלינס היה עסוק בשטויות ושויני דל נגרו הובך פעם אחר פעם בפלייאוף, אז העונה הביאו לו את דוק ריברס, אחד המאמנים הכי מוערכים בליגה, מאמן שידוע ביכולת שלו להתחבר לשחקניו ולהוציא את המיטב מהסגל שלו. ההגעה של ריברס בעצם גומרת לכריס פול את התירוצים. הנה קיבלת את מה שרצית, רוסטר מהטובים בליגה ומאמן עם טבעת שהיה שם ואפילו יודע איך להתמודד עם רכזים דומיננטיים. עכשיו, בוא ותן לנו בראש.


תמונה

אולי תחתיו המזל ישתנה. ריברס ופול


כמובן שטבעת זה היעד, אבל עבור פול מדובר בכל כך הרבה מעבר. בעידן המודרני אף קבוצה לא זכתה באליפות עם רכז כשחקן הדומיננטי ביותר שלה. היו מספר קבוצות שהגיעו קרוב. סיאטל של גארי פייטון, יוטה של ג’ון סטוקטון ופיניקס של סטיב נאש היו שם, כמעט ונגעו בגביע לארי אובריאן, אבל לבסוף נכנעו לעילויים כמו קובי ברייאנט ומייקל ג’ורדן. פה ושם היו יוצאים מן הכלל כמו צ’אנסי בילאפס עם הפיסטונס ב-2004 או פארקר והספרס ב-2007, אבל באופן גורף, ההיסטוריה מראה שללברון ג’יימסים והקובי ברייאנטים של העולם יש יותר סיכוי להצלחה מלכריס פולים ולסטיב נאשים.

מעבר לתיקון העוול ההיסטורי שנעשה לרכזים, פול צריך להוריד את הקוף מהגב. הכשלון בפלייאוף האחרון מול הגריזליז גרם להרבה צקצוקי לשון ולטענות לכך שפול לא מסוגל להוביל קבוצה להצלחה בפוסט-סיזון, שהוא מעולה בעונה הרגילה, שהוא מסוגל להעמיד שורות סטטיסטיות פסיכיות, אבל שאין לו את זה ברגעי האמת. ובכן, האמת היא איפשהו באמצע. אמנם פול לא הצליח אף פעם להגיע לסוף מאי, אבל קשה מאוד לשכוח את התצוגה ההירואית שלו בגיים 4 בפלייאוף 2012 מול אותה ממפיס, כאשר הוביל את הקליפרס לקאמבק משוגע מפיגור 27.

כל זה בא להגיד שבעצם אי אפשר עדיין לקבוע את גזר הדין במקרה של פול. אי אפשר לקבוע לכאן או לכאן, ובעצם הכל מתנקז לעונה הזו. זו הפעם הראשונה שפול מקבל הזדמנות אמיתית עם מאמן גדול וסגל איכותי, וכולם מחכים לראות האם הוא רק טרייסי מקגריידי למתקדמים, כרמלו אנתוני השני, או שאולי מדובר בכריס פול הראשון?

19 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


  • facebook
  • twitter
  • generic-social-link
bottom of page