5 שאלות מעניינות לפני השליש האחרון של העונה

אנחנו נמצאים בשליש האחרון של העונה הרגילה. זה השלב בעונה בו מאבקי המיקום מתחילים להתחדד, פתאום מתחיל להיות אכפת לנו משוברי שוויון בין הסיקסרס להיט או מההסתברות למצ'אפ בין לברון לזאיון וויליאמסון בסיבוב הראשון של הפלייאוף (לא גבוהה אך עדיין קיימת, למי שמתעניין). זו התקופה בה הליגה מתחילה להתפקס ומתחילים להתעורר סימני שאלה מעניינים, שסימני הקריאה שלהם ישפיעו על הפלייאוף, אבל לא רק. חלק מהשאלות שיועלו כאן יהיו רלוונטיות גם לאיך שהליגה תיראה בעונה הבאה ואולי גם אחריה.

הרבה פעמים אנחנו מדמים את העונה הרגילה לריצת מרתון. ובכן, עכשיו הגענו לקילומטר ה-30 וכבר אפשר להתחיל להריח את קו הסיום. הרבה מאוד דברים כבר נחקקו בסלע ב-30 הקילומטרים הראשונים, אבל יש עוד לא מעט דברים שישפיעו על 12 הקילומטרים האחרונים, וגם על ריצות המרתון הבאות. אלו הן 5 שאלות שמעניינות אותי לקראת הישורת האחרונה של העונה הרגילה.

1. האם הקליפרס לא משחקים באש?

הקליפרס הם מגניבים מדי לעונה הרגילה, את זה כבר הבנו. הם לא מתרגשים מאף משחק ואפילו למשחק מול מילווקי בתחילת העונה, מה שעלול להיות פריוויו לגמר של הליגה, הם החליטו לא להלביש את קוואי לאונרד. יש המון הגיון בהחלטה הזו של הקליפרס. ראינו כבר בעונה שעברה את ההשפעה המאגית של Load Management על קוואי לאונרד בעונה הרגילה שהובילה לאחת מהופעות הפלייאוף הגדולות בהיסטוריה. בנוסף, אין לקליפרס אינטרס להילחם בשיניים על המקום הראשון במערב כי הלייקרס נמצאים שם ולא יהיה שום משמעות ליתרון ביתיות בסדרה שכזו, בטח כשלכל משחק גם ככה יגיעו כנראה יותר אוהדים של הלייקרס. על הנייר, הקליפרס עושים את זה נכון.

אבל הנייר הוא בסופו של דבר רק נייר והקצה השני של ה-Load Management זה הכימיה שלא נוצרת בגלל שהכוכבים של הקליפרס נעדרים מכל כך הרבה משחקים. מה שעוד יותר מטריד זה שלמרות ה-Load Management האגרסיבי של הקליפרס, עדיין פול ג'ורג' נפצע כל שני וחמישי ועדיין לא ראינו את הקבוצה הזו רצה במשך כמה שבועות רצוף בהרכב מלא.

למעשה, החמישייה ששיחקה הכי הרבה דקות משמעותיות עבור הקליפרס העונה היא החמישייה של פטריק בברלי, פול ג'ורג', קוואי, מו הארקלס ואיביצה זובאץ (460 פוזשנים, לפי Cleaning the Glass). מעבר לכך שהחמישייה הזו לא תשחק עוד דקה ביחד (כי הארקלס כבר לא בקליפרס), כנראה ההרכב שיסגור משחקים עבור הקליפרס בפלייאוף יהיה בכלל בברלי, לו וויליאמס, PG, קוואי ומונטרז הארל וההרכב הזה שיחק פחות מ-100 פוזשנים ביחד העונה. לאף קבוצה אחרת עם 60% הצלחה ומעלה אין חמישייה כל כך חשובה ששיחקה כל כך מעט ביחד.

בתמונה - אחת הפעמים הבודדות בהן קוואי ופול ג'ורג' חלקו מסך העונה

מן הסתם, זה חלק מהתוכנית של דוק ריברס. לו-וויל ומונטרז הם המנועים של החמישייה השנייה והם כנראה שני שחקני הספסל הטובים בליגה, אבל השילוב של זה ביחד עם הפציעות וה-Load Management מביא לכך שהחמישייה שדוק ירצה להסתמך עליה, כנראה, הכי הרבה בפלייאוף היא כזו שלא שיחקה יותר מדי ביחד העונה. לעומת זאת, החמישייה הפותחת של מילווקי (אריק בלדסו, ווסלי מת'יוס, כריס מידלטון, יאניס וברוק לופז) שיחקה למעלה מ-800 פוזשנים ביחד העונה. Continuity זה בדרך כלל מושג שאנחנו מדברים עליו כשקבוצה רצה כמה שנים ביחד, אבל יש לו משמעות גם תוך כדי העונה. לקליפרס פשוט אין את זה.

ברואד טריפ של הליגה בו כולם מנסים להגיע לאותו יעד כמה שיותר מהר לקליפרס יש חסרון בכך שהחבר'ה שממלאים את האוטו שלה כמעט ולא נסעו ביחד העונה, לעומת קבוצות אחרות שצברו הרבה שעות ביחד ויש להן קילומטראז' מכובד. יכול להיות שזה לא משנה כי קוואי הוא הנהג הכי טוב שיש. יכול להיות שהדומיננטיות שלו מאפשרת לקליפרס יותר מרווח לטעות מאשר לקבוצות אחרות. יכול להיות שכימיה זה אוברייטד. יכול להיות. אבל השאלה הזו צריכה להישאל, כי זה כנראה האזור היחיד בו לקליפרס יש איזשהו חסרון.

2. מה העניינים עם אוקלהומה סיטי?

אנחנו כבר מעבר לשלב בו אפשר להתייחס לריצה של אוקלהומה סיטי כקוריוז. הם במקום השישי במערב, הם בקצב של פלירטוט עם 50 נצחונות בעונה (יעד שהם לא הגיעו אליו מאז שקווין דוראנט עזב) והם רחוקים רק משחק וחצי מהמקום החמישי.

עד לפני כמה שבועות עוד התעלמתי מהריצה של הת'אנדר כי היא הגיעה בזמן בו הליגה בדרך כלל מנמנמת ועדיין הייתה תחושה שכל הקבוצה הזו היא טרייד צ'יפ מהלך אבל עכשיו כבר אי אפשר יותר להתעלם מכך שהת'אנדר הם פשוט קבוצה טובה.

איך זה קרה בעצם? איך מקבוצה שהייתה אמורה להיות רק תחנת מעבר לוטרנים וכלי קיבול לבחירות דראפט בעידן פוסט-ראסל ווסטברוק הת'אנדר הפכו לבאנקר בפלייאוף וקבוצה שאף אחד לא ירצה לפגוש?

רויס יאנג כתב על השתלשלות האירועים המוזרה הזו ושם זרקור במיוחד על הרכב שלושת הגארדים האימתני של הת'אנדר. ההרכב של כריס פול, שיי גילג'וס אלכסנדר, דניס שרודר, דנילו גאלינרי וסטיבן אדאמס הוא, סטטיסטית, ההרכב הכי טוב בליגה. מבין 72 ההרכבים ששיחקו לפחות 100 דקות העונה ההרכב הזה הוא הכי קטלני עם נט רייטינג מטורף של 30.2+. חוץ מהחמישייה החדשה של הפליקנס עם זאיון אף אחד אפילו לא עובר את ה-20+.

בילי דונובן משתמש בהרכב הזה במשורה ומוציא אותו מהכלוב בעיקר ברבע הרביעי ובקלאץ', והתוצאות עד כה הן מרהיבות. חוץ ממילווקי ויוטה לאף קבוצה אין אחוזי הצלחה כמו של הת'אנדר בקלאץ' (5 דקות אחרונות של משחקים שהיו בפער של 5 נק' או פחות) ואף קבוצה לא ניצחה יותר משחקים בקלאץ' כשהיא הייתה בפיגור.

לכאורה, זה אמור להפתיע אותנו שהרכב עם שלושה פוינט גארדים מתחת ל-1.96 מ' הוא ההרכב הכי יעיל בליגה, אבל בואו, אנחנו ב-2020, הגיע הזמן שכבר נפסיק להיות מופתעים מהדברים הללו. אין יותר מדי יריבות עם שחקנים שיכולים לנצל את יתרון הגובה על פני CP3 ושרודר וגם אם כן, זה בדרך כלל כולל מהלכים שנמצאים מחוץ לקומפורט זון שלהם. זה גם עוזר שפול הוא אחד הגארדים ההגנתיים הטובים בליגה וש-SGA נמצא בדרך לשם.

בהתקפה פול רוקד על המגרש בקלאץ' ולת'אנדר יש ריווח אופטימלי עם גאלינרי ב-4 והידית המשופרת של שרודר (שקולע ב-38.5% מהשלוש על 5.2 זריקות, שיאי קריירה בשתי הקטגוריות הללו). הריווח הזה זה משהו שלא היה להם כמעט אף פעם עם ווסטברוק. קבוצות יכלו להרשות לעצמן לסתום את הצבע מפני החדירות של ראסל כי הן ידעו שהוא וסטיבן אדאמס לא ינצחו אותן מחוץ לצבע. אם אנדרה רוברסון או אפילו קלעים פחות מוגבלים כמו ג'רמי גרנט או טרנס פרגוסון היו על הפרקט, לת'אנדר פשוט לא היה מספיק מקום לנשום על הפרקט.

העונה התחושה היא שהשתחרר הפקק בצבע של הת'אנדר ובצורה מאוד משונה, זו אחת הקבוצות הכי כיפיות לצפייה בליגה. עכשיו השאלה היא מה קורה עם כל הווייבים הטובים האלה? האם נראה אותם אולי עוברים סיבוב בפלייאוף (שוב, משהו שלא קרה מאז ש-KD נטש)? האם סם פרסטי ישנה במשהו את המסלול שלו? האם הוא יחתים מחדש את גאלינרי, אחד הוטרנים הכי אנדרייטד בליגה? האם במקום לנסות להעביר את כריס פול לקבוצת Win Now הוא יצור אחת כזו באוקלהומה סיטי? האם הוא ישתמש באחד ממיליוני הנכסים שהוא צבר מהטריידים על פול ג'ורג' וראסל ווסטברוק כדי לנסות להתחרות?

כל כך הרבה שאלות שאף אחד לא חשב שנשאל לפני חודשיים. אני פאקינג אוהב את ה-NBA.

3. האם קיירי ארווינג נמצא מעבר לשיא?

קיירי ארווינג הוא אחד האנשים הכי מוכשרים בעולם עם כדור. חשוב להגיד את זה כי לפעמים יש לנו נטייה לשכוח שמה שקיירי יודע לעשות עם כדורסל זה קסם. יש לנו נטייה לשכוח שהוא אחראי על הזריקה הכי גדולה בהיסטוריה המודרנית של הליגה.

אבל אנחנו כבר כמעט במרחק של 4 שנים מלאות מהזריקה הזו ולמעט אולי איזה רבע אחד מול בוסטון בגמר המזרח ב-2017 ואולי החודשיים הראשונים שלו בבוסטון כשהוא רצה להוכיח שהוא יכול להצליח ללא לברון, קשה להגיד שקיירי הצליח לעשות משהו משמעותי על מגרש כדורסל בזמן הזה.

אם אנחנו מצמצמים את הפריזמה לשנתיים האחרונות, אז אין כמעט שום דבר חיובי שאפשר להגיד על קריירת הכדורסל של קיירי. להפך, אפשר להגיד שהוא היה אחראי במידה רבה להתפרקות מבפנים של הסלטיקס בעונה שעברה ושגם העונה הוא לא הצליח להותיר את חותמו על הנטס. המאזן של הנטס במשחקים ללא קיירי (17-17) היה יותר טוב מאשר עם קיירי (12-8) וב-658 הדקות שלו ההבדל בנט רייטינג בין הדקות בהן הוא היה על המגרש לבין הדקות בהן הוא לא שיחק הוא 0 עגול. וזה ישאר ככה כי למדנו השבוע שקיירי גמר את העונה.

קיירי יחגוג 28 בחודש הבא. זה אמור להיות הגיל בו הוא מתחיל את השיא שלו. בנאום של לברון ג'יימס במצעד האליפות של קליבלנד ב-2016 הוא דיבר על כך שקיירי במרחק של שלוש שנים מבכלל להתחיל את השיא שלו. הזמן הזה היה אמור להיות עכשיו, אבל יכול להיות שאנחנו צריכים להתחיל לחשוב על זה שזה לעולם לא יקרה.

האם השיא של קיירי עוד לפניו או שאולי כבר עברנו אותו?

קשה להגיד. אנחנו לא יודעים כמה חמורה הפציעה הזו והאם יש לה קשר לפציעות קודמות, אבל בהתחשב בזה שגם כשהוא היה בריא קיירי לא נראה בדיוק כמו הכוכב שהנטס הזמינו ושהוא מגיע עם מטען גדול של תהיות אקזיסטנציליסטיות ובעיות כימיה, יכול להיות שהוא לא שווה את המאמץ מבחינת הנטס?

ברור שהם לעולם לא יגידו את זה. הבחירה של קיירי ודוראנט בנטס בקיץ הייתה אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הפרנצ'ייז, הרגע בו הם הפכו מהברווזון המכוער לילדה הכי יפה בנשף הסיום, אבל בסופו של דבר, אחרי כל ההייפ והמחמאות, הם קצת נעקצו. אמנם יש להם שני שחקנים שהם מאוד מוכשרים בכדורסל, אבל נראה ששניהם ממורמרים במידה כזו או אחרת על החיים שלהם, אחד מהם מתאושש מהפציעה הכי קשה לכדורסלן והשני נראה כמו דרון וויליאמס 2.0.

אם הייתי צריך להמר מהי ההסתברות שהניסוי הזה יצליח והנטס יהפכו לקונטנדרית כמו שהם חשבו ב-1 ביולי, הייתי אומר שהיא איפשהו בין 10% ל-20%. זה לא אומר שזה לא יכול לקרות, זה רק אומר שהרבה מאוד דברים לא סבירים צריכים להסתדר בשביל שזה באמת יקרה.

4. האם פילדלפיה תמצא את עצמה בזמן?

בפודקאסט האחרון של בכל יום נתון דיברנו קצת על פילדלפיה והעונה המגושמת שעוברת עליה עד כה. הדיון שם סבב סביב ההנחה שהניסוי של אלטון בראנד לא צלח ושאולי כדאי לחשוב על פתרון אחר, כזה שכולל טרייד על בן סימונס או ג'ואל אמביד, שני הכוכבים הגדולים של הסיקסרס שלכאורה לא מסתדרים ביניהם (והם גם היחידים שיש להם איזשהו טרייד ווליו).

אני כופר בטענה הזו. אני לא חושב שהשילוב בין סימונס ואמביד הוא מושלם וחף מפגמים, אבל הוא בהחלט לא הבעיה המרכזית של הסיקסרס העונה. ב-753 הפוזשנים בהן סימונס ואמביד משחקים ביחד העונה ללא אל הורפורד לסיקסרס יש נט רייטינג של 6.3+ עם ההתקפה הכי טובה בליגה (117.4 נק' ל-100 פוזשנים). לעומת זאת, ב-908 פוזשנים שהם שיחקו עם הורפורד, הנט רייטינג שלהם הוא 0.7- עם ההתקפה הכי גרועה בליגה (99.3 נק' ל-100 פוזשנים). המצקצקים יגידו small sample size, אבל כשההבדלים הם כל כך מהותיים, כמה עוד תצפיות אתם צריכים?

להגנות בכדורסל המודרני הרבה יותר קל להגן מול התקפות שלא מאיימות מבחוץ. נגעתי בזה בחלק על אוקלהומה סיטי בתקופה של ראסל ווסטברוק. אם יש לך שחקן אחד שלא מאיים מחוץ לקשת, כדאי מאוד שהוא יהיה טוב מאוד בכל שאר הדברים ושתקיף אותו בקלעים (סטייל יאניס במילווקי). אם יש לך שני שחקנים שלא מאיימים מחוץ לקשת, אתה כבר מתחיל להיות בבעיה.

לפילדלפיה יש שלושה כאלו. הורפורד ואמביד קולעים מתחת לממוצע של הליגה מחוץ לקשת. סימונס בכלל לא זורק. תוסיפו לזה את טוביאס האריס וג'וש ריצ'רדסון שגם לא בדיוק מפציצים משלוש (35.8% ו-33.3%, בהתאמה) וקיבלתם משבר התקפי.

ההזזה של הורפורד לספסל יכולה לאלחש את הבעיה. החזרה של ג'וש ריצ'רדסון מפציעה (הוא נראה טוב מאז שחזר) יכולה גם כן להביא לפתרון, אבל לסיקסרס מתחיל להיגמר הזמן. מתחילת העונה ידענו שההימור של אלטון בראנד על גודל בעידן שבו לגודל כמעט אין משמעות (שוב, ע"ע אוקלהומה סיטי) הוא הימור על כל הקופה. יכול להיות שבפלייאוף נגלה שלידיים הארוכות של הסיקסרס בכל זאת יש השפעה שהמספרים לא יודעים לספר, אבל סביר להניח שזה לא יקרה אם לא נראה איזושהי עדות לכך בשליש האחרון של העונה.

עד עכשיו ראינו כמה הבזקים של גאונות מצד הסיקסרס, כמו נגד מילווקי במשחק חג המולד או מול הקליפרס בשבוע שעבר, אבל שני המשחקים הללו היו בבית ובאחד מהם (מול הבאקס) הסיקסרס דפקו הופעה לא אופיינית מחוץ לקשת (21 מ-44). הם צריכים לתת לנו סיבות אמיתיות להאמין בהם בסטרץ' האחרון של העונה הרגילה מעבר לאמונות התפלות שלנו בגודל ובפיזיות.

5. האם מילווקי של העונה הרגילה הוא זו שנראה בפלייאוף?

זו השאלה הגדולה שמרחפת מעל כל העונה הזו. זו השאלה שאולי אפילו קצת לא נעים לנו לשאול.

הרי מילווקי היא קבוצה היסטורית. יש להם את ההגנה הכי טובה בליגה בפער ניכר. יש להם את ההתקפה השלישית בטיבה בליגה. יש להם נט רייטינג יותר טוב ממה שהיה אפילו לווריורס בעונות עם דוראנט או בעונת ה-73 נצחונות. יש להם את ה-MVP המכהן (וכנראה גם זה שבדרך) ובאופן כללי, נראה שהם פשוט דורסים יריבות בלי להתאמץ.

ועדיין, עדיין אם אני אשאל היום 100 אנשים שונים מי הפייבוריטית שלהם לאליפות, אני מניח שיהיו יותר קולות לקליפרס/לייקרס מאשר לבאקס.

יש לכך סיבות הגיוניות. היינו פחות או יותר באותו סרט בעונה שעברה, כשהבאקס נראו בלתי מנוצחים עד שהראפטורס ניצחו אותם ארבע פעמים ברציפות וגרמו ליאניס אנטטוקנמפו להיראות אנושי. מלבד זה שקוואי לאונרד כבר לא נמצא במזרח, כמעט שום דבר מהותי לא השתנה.

יאניס אולי זורק קצת יותר שלשות, אבל אנחנו צריכים לחכות ולראות האם זה משהו שיתורגם גם לפלייאוף או שזה רק משהו שהוא משתעשע בו בעונה הרגילה. האם הוא ימשיך לזרוק מבחוץ ויגרום להגנות לצאת אליו או שהוא יחזור ליסודות של המשחק שלו ויראה שוב את הקיר שהראפטורס בנו מולו בעונה שעברה?

את אותה לוגיקה של שאלות אפשר להפעיל גם על אריק בלדסו. הוא אולי נראה קצת יותר טוב ויותר אגרסיבי, אבל הוא מגיע אחרי שנתיים של היחנקויות מפוארות בפלייאוף. בעונה שעברה זה כבר היה כמעט לא נעים כשהוא ירד מ-15.9 נק' ב-48.4% מהשדה ו-32.9% מהשלוש ל-13.7 נק' ב-41.1% מהשדה ו-23.6% מהשלוש. הוא הרוויח את הפקפוק שלנו.

את אותו התרגיל אפשר גם לעשות עם מייק בודנהולצר. פעמיים הוא הוביל קבוצה לעונה היסטורית בעונה הרגילה (הבאקס בעונה שעברה, ההוקס ב-2015) רק כדי לקרוס בגמר האזורי. האם הנסיון שצבר יתן לו יתרון או שאולי הוא מאמן עונה רגילה מדהים, אבל לא כזה שיודע לעשות שינויים הכרחיים במהלך הפלייאוף?

הבאקס הם כרגע סטודנט מצטיין לרפואה שמוציא 100 בכל המבחנים. ברור לכולנו שהם יודעים את החומר ושתיאורטית, הם הקבוצה הכי טובה בליגה, אבל אנחנו פשוט לא ראינו את זה עדיין קורה בלייב. עדיין לא ראינו אותם מתפקדים באירוע רב נפגעים. אנחנו עדיין לא סומכים עליהם שידעו לעצור את הדימום ברגע האמת.

לשאלה הזו תהיה את ההשפעה הכי גדולה על הליגה משום שיאניס הוא דה פקטו שחקן חופשי בקיץ. עננת הסופר מקס של יאניס מרחפת מעל כל הליגה והרבה מאוד קבוצות ששומרות את התחמושת שלהן לקיץ 2021 מחכות שהעננה הזו תתפזר. אם הבאקס יכשלו איפה שהם נכשלו בעונה שעברה, עונת הציד תתחיל והליגה תיכנס שוב לעין הסערה עם המון שינויים טקטוניים כמו בקיץ 2016.

לעומת זאת, אם הבאקס יעשו את קפיצת המדרגה ויצליחו לתרגם את הדומיננטיות ההיסטורית שלהם מהעונה הרגילה לפלייאוף ולקחת אליפות, או אפילו להגיע מספיק קרוב כדי לשכנע את יאניס לחתום על הסופר-מקס, יכול להיות שאנחנו ניכנס לעידן של יציבות שלא זכור לנו בליגה הרבה שנים.