תפוקה שולית פוחתת מאוד

אחרי 20 משחקים בדרך כלל הליגה כבר מקבלת צורה כלשהי. די ברור אילו קבוצות הולכות לעלות על הטנק ואילו קבוצות פתחו פער מהפלוטון. כללי הבסיס נקבעים ב-20 המשחקים הראשונים ולאחר מכן צריך משהו יחסית ייחודי כדי לשנות את המיקום שלך. משהו בסגנון מה שמיאמי עשו בעונת 2016/17 או מה שיוטה עשו בעונה שעברה בחצי השני של העונה.

השנה, למרות שאנחנו כבר רבע עונה בפנים, קשה לקבל תחושה לגבי הליגה. זה מרגיש כמו קבלת פנים ארוכה מאוד שבה המינגלינג נמשך ונמשך, אבל עדיין לא ברור מי הולך להיות המסמר של הערב. גולדן סטייט, זו שהייתה מסמר הערב בכל האירועים האחרונים, התחילה לזרוק זין על העונה הרגילה. יוסטון, שהייתה מסמר הערב באירוע האחרון, עשתה שינויים ונראית מעבר לשיאה, וכל השאר מתקשות להבדיל את עצמן אחת מהשנייה. חוץ מטורונטו וקצת מילווקי, אין משהו חד משמעי. במערב יש פער של חמישה משחקים בלבד מהמקום הראשון למקום ה-14, ופער של משחק וחצי בין דאלאס במקום השמיני ליוסטון במקום הלפני אחרון. אף קבוצה לא מצליחה להיפרד מהדבוקה.

לעומת זאת, במזרח יש קצת יותר היררכיה מאזנית. הראפטורס והבאקס התבססו בשני המקומות הראשונים ולמרות שפילדלפיה והפייסרס לא רחוקות מהן, יש תחושה שיש פערי איכות משמעותיים בין מקומות 1-2 וכל השאר. התחושה הזו מתחדדת כשמבינים שהראפטורס והבאקס עוד לא הגיעו לתקרה שלהן. הראפטורס שומרים על קוואי לאונרד בצמר גפן והוא כבר החסיר 6 משחקים העונה, ואילו אצל הבאקס הסיפור הוא מורכב יותר. הם כבר עכשיו מובילים את הליגה בכמות זריקות שמוגדרות כ-Wide Open בזכות כח המשיכה של הגריק פריק אולם הם קולעים את הזריקות הללו רק ב-35.9% (24 בליגה) וכל זה קורה כשיאניס קולע 12% מהשלוש. תארו לכם איך הנתון הזה יראה אם יאניס יקלע ב-30% משלוש וההגנות יצטרכו להתייחס אליו גם כשהוא מחוץ לצבע (לא יודע אם זה משנה לו בכלל, הוא פשוט שולח יד א-לה מייקל ג'ורדן בספייס ג'אם לטבעת ומטביע. פשוט מטורף).

הקבוצה שחסרה בכל הדיון הזה היא בוסטון. הסלטיקס היו אמורים להיות בצמרת המזרח, הם היו אמורים להיות אלו שפערי האיכות המשמעותיים הם לטובתם, הם היו אמורים להיות הקבוצה הטובה בקונפרנס כרגע. אני הימרתי עליהם כאלופה לעונה הזו. ההימור הזה בהתחלה נראה טיפשי בגלל גולדן סטייט, היום הוא נראה טיפשי בגלל בוסטון. הסלטיקס כרגע במקום ה-7 במזרח כשהם מפלרטטים עם 50% הצלחה, קרובים יותר להיות מחוץ לפלייאוף מאשר להיות בטופ של הקונפרנס וכמעט כל השחקנים שלהם Under-Perform ביחס לציפיות שלהם מתחילת העונה. איך לעזאזל זה קרה?

נתחיל מהחדשות הטובות. לסלטיקס יש הגנה אדירה והם משחקים במזרח. שני האלמנטים האלה מספיקים להם כדי להבטיח מקום בפלייאוף, כך שיש לבראד סטיבנס מספיק זמן כדי לאפס כוונות ולהביא את הקבוצה שלו לשיא ברגעים הנכונים של העונה. כאן זה המקום לשאול 2 שאלות. הראשונה היא האם סטיבנס יצליח להביא את הקבוצה שלו לשיא במאני טיים? והשאלה השנייה היא האם בלי יתרון ביתיות מול טורונטו ומילווקי (ואולי גם פילדלפיה עם ג'ימי באטלר) השיא של הסלטיקס יספיק?

לגבי השאלה הראשונה הנטייה הטבעית היא להגיד כן. סטיבנס באופן עקבי עושה לימונדות מהלימונים שלו וקשה להמר נגדו אחרי טראק רקורד כל כך מרשים בחמש העונות הראשונות שלו בסלטיקס, שבהן בכל עונה הוא עשה Over-Achievement. עם זאת, העונה יש אלמנטים חדשים שצריך להתייחס אליהם.

הראשון הוא שיש ממנו ציפיות. את כל ההצלחות שלו סטיבנס עשה עד כה מעמדת האנדרדוג. גם בבאטלר וגם בכל אחת מהעונות שלו בסלטיקס, הוא מעולם לא היה בעמדת הפייבוריט. בסדרות הפלייאוף של הסלטיקס בשנתיים האחרונות כמעט בכל סדרה הסלטיקס היו אנדרדוג, למרות שהם דורגו ראשונים בקונפרנס. העונה, כאשר לברון ערק למערב, הציפייה הייתה שהסלטיקס יהיו הטים-טו-ביט של הקונפרנס, אבל עד כה זה רחוק מלהיות המצב.

האלמנט השני הוא שלסטיבנס יש המון כשרון לנהל, וכל חלק בערימת הכשרון הזו נמצא בשלב אחר בקריירה שלו. אצל גולדן סטייט כל הכשרון מרוכז אצל 5-6 שחקנים שכולם נמצאים באותו שלב בקריירה. אצל טורונטו הכשרון מפוזר אצל כל הקבוצה אבל ההיררכיה מאוד ברורה וגם כל השחקנים הצעירים הכשרוניים (פסקל סיאקאם, דלון רייט, פרד ואן פליט, או.ג'י אנונובי) נמצאים באותו מעמד של שחקנים שנבחרו מאוחר בדראפט או לא נבחרו בכלל ומנסים להטביע את חותמם בליגה.

אצל הסלטיקס המצב הוא שונה. יש להם כמה וטרנים כמו בגולדן סטייט, אבל כל אחד מהם נמצא בפאזה שונה. בעוד לגבי הורפורד אפשר להאמין שהוא נמצא במיינד-סט ווריורסי, קיירי עוד צריך להוכיח שהוא מסוגל לצאת מהצל של לברון וגורדון הייוורד מנסה להתאושש תוך כדי תנועה מהפציעה שעברה עליו. הם לא משדרים על אותו גל.

גם אצל הצעירים הסיטואציה היא שונה. ג'ייסון טייטום מגיע עם מטען ציפיות ייחודי לאחר הפלייאוף המשובח שלו בעונה שעברה וגם טרי רוז'יר וג'יילן בראון ומרכוס סמארט הם כשרונות שצריך לדעת לנהל. זה אתגר עצום עבור סטיבנס, שיותר דומה לתפקיד של מש"קית ת"ש מאשר לתפקיד של מאמן כדורסל, וזה שונה לחלוטין מהמצב שלו בשנים האחרונות, בו הוא בעיקר קידם צעירים אנונימיים (כמו ג'יי קראודר) או עזר לוטרנים להקפיץ את הקריירה שלהם לשלב הבא (אייזיאה תומאס, אוון טרנר, ג'ראלד גרין).

אבל In Brad we Trust ולכן בואו נצא מנקודת הנחה שאת האתגרים מחוץ למגרש הוא ימצא דרך לפתור, וכעת נותר להבין איך הוא פותר את הפלונטר על המגרש. כרגע הבעיה הכי גדולה של הסלטיקס היא שהחמישייה הפותחת שלה, זו שהייתה אמורה להיות החמישייה הטובה בליגה והתשובה המזרחית להרכב המוות של הווריורס, היא אחת החמישיות הגרועות בליגה. עד כה היו 34 הרכבים בליגה ששיחקו ביחד למעלה מ-100 דקות והחמישייה הפותחת של בוסטון (קיירי, ג'יילן, טייטום, הייוורד והורפורד) היא החמישייה הכי גרועה מבין כולן ביעילות התקפית (90.5 נק' ל-100 פוזשנים, 5 נק' גרוע יותר מההרכב הבא בתור, החמישייה הפותחת של יוטה למי שתהה). כאמור, עדיין יש להם הגנה נהדרת, אבל זה מספיק להם רק ל-Net Rating של 4.5-, שווה ערך למקום ה-24 בליגה, בסנדוויץ' בין וושינגטון הפתטית לאורלנדו הבינונית.

זה קורה כי החמישייה הזו לא מגיעה לטבעת ולא מגיעה לקו. הסלטיקס מדורגים במקום ה-28 בליגה בתדירות זריקות מאזור הטבעת ובמקום ה-29 ב-FT Rate. יותר מדי פעמים ג'ייסון טייטום מתפשר על זריקות מיד-ריינג' (הוא באחוזון ה-95 בליגה בתדירות זריקות מהאזור האסור, לפי Cleaning the Glass) ולמעשה, חוץ מג'יילן בראון שהוא האופציה החמישית בהתקפה, כל השחקנים של הסלטיקס מגיעים לטבעת בקצב ממוצע או גרוע יותר, ביחס לעמדה שלהם. הסלטיקס זורקים העונה כמעט 5 זר' יותר למשחק, תודות לקצב המשחק המהיר יותר, אבל כל הגידול הזה מגיע מזריקות פול-אפ שפוגעות ביעילות ההתקפית ולא בזריקות מאזור הטבעת. דרך הזריקות הללו סוחטים פחות עבירות וכך ההידרדרות במורד היעילות ההתקפית מתעצמת.

במשחקים האחרונים סטיבנס עשה ניסויים בחמישייה הפותחת והוציא את הייוורד לטובת מרכוס מוריס והמצב קצת השתפר. עם זאת, זה לא היה שינוי אסטרטגי במשחק של הסלטיקס, אלא יותר העובדה שמוריס פשוט קולע את הזריקות שהייוורד לא קולע או בכלל לא לוקח בגלל ההססנות שלו. בכל אחד מההרכבים הללו הסלטיקס עדיין מתבססים המון על קליעה מבחוץ כדי לנצח משחקים (רק הרוקטס והבאקס זורקים בתדירות גבוהה יותר משלוש), וכל עוד הם קולעים זה נראה אחלה, אבל ברגע שהשלשות מפסיקות להיכנס, קצת כמו אצל יוסטון העונה ובגמר האזורי בעונה שעברה, הם נכנסים לבעיה.

שאלת 30 מיליון הדולר במקרה הזה היא האם הבעיה היא פרסונלית, או שמא היא אסטרטגית. האם הבעיה קשורה לכך שגורדון הייוורד וג'יילן בראון וטרי רוז'יר ואל הורפורד לא פוגעים, או שמא השיטה ההתקפית של סטיבנס פגומה וכבר לא מוציאה יותר מסך החלקים שלה.

התשובה כנראה איפשהו באמצע, אבל אני נוטה יותר לצד הפרסונלי. לטעמי, אין בעייתיות בפואנטות ההתקפיות של סטיבנס ולא חייבים להיות קבוצה שמגיעה לטבעת כל הזמן או שמגיעה לקו בקצב מסחרר כדי לאיים על התואר. הווריורס כבר שנה שנייה ברצף נמצאים בתחתית של הקטגוריה של תדירות זריקות מהטבעת והם, ובכן, זכו באליפות בעונה שעברה בצורה די משכנעת. זריקות מאזור הטבעת ומאזור העונשין זו אינדיקציה חשובה בעידן המורי-בול, אבל היא לא הכרחית כדי לבנות קונטנדרית. אם יש לך יתרונות יחסיים במקום אחר, שווה לך לנצל אותם ולהשיג את הנקודות שלך מהמקום הזה. הם עדיין צריכים לזרוק פחות מיד-ריינג'רס עם יד על הפנים (אהמ, טייטום), אבל הם עדיין יכולים לבנות קבוצה מיוחדת גם בלי להגיע לטבעת בכל פוזשן.

אחת הסיבות שאני לא ממהר לפקפק בסטיבנס היא שהסלטיקס מגיעים להמון זריקות פנויות. רק הבאקס זורקים בממוצע יותר זריקות פנויות מהסלטיקס, וזה מקום טוב להיות בו. המקום של ג'יילן בראון בקטגוריה הזו (17.1% בשלשות פנויות לגמרי) ושל הייוורד (33.3%) הוא קצת פחות טוב.

לכאורה, אם הבעיה היא פרסונלית הפתרון צריך להיות להחליף את הפרסונות. זה פחות או יותר מה שסטיבנס עשה כשהוציא את הייוורד ובראון מהחמישייה, אלא שאם הסלטיקס רוצים לקחת אליפות, הם חייבים לדעת לנצל את היכולות של בראון והייוורד. התקרה שלהם עם שני המרכוסים בחמישייה היא נמוכה יותר מאשר התקרה שלהם עם ג'יילן והייוורד בחמישייה ולמעשה, זה האתגר הגדול של סטיבנס העונה. האם הוא ממשיך עם השיטה שלו, שעל הנייר אמורה לעבוד אבל היא לא מתאימה ל-2 מ-5 השחקנים הטובים ביותר ברוסטר שלו? או שמא הוא משנה את השיטה כדי למקסם את היעילות של השחקנים הטובים ביותר שלו?

יש המון תיאוריות על תפוקה שולית פוחתת במיקרו כלכלה, שמתארות מצב בו העובד הרביעי והחמישי בשדה מסוים יביאו פחות תפוקה ביחס לעובד הראשון או השני. זה בכלל לא משנה אם העובד הרביעי או החמישי הוא מוכשר יותר מהעובד הראשון, פשוט יש פחות שדה לעבד, יש פחות הזדמנויות לפרוח, וכתוצאה מכך התפוקה של העובד האחרון, השולי, יורדת ככל שאני מצרף יותר ויותר עובדים. לפי התיאוריה הזו אין צורך להחזיק ב-5 שחקנים שיש להם פוטנציאל אול-סטאר בקבוצה אחת משום שהתפוקה השולית של השחקן הרביעי והחמישי יהיו נמוכות יותר, ואפשר להשיג תפוקות זהות עם שחקנים זולים יותר.

המסקנה מהפסקה הזו היא שאולי שווה לבוסטון לעשות טרייד על ג'יילן או הייוורד, אבל זו לא הכוונה. התיאוריה של תפוקה שולית פוחתת היא אחלה תיאוריה, אבל היא נכונה ל-90% מהמקרים. באופן כללי, זה מה שתיאוריות עושות – מתארות את הרוב המכריע של המקרים ומכניסות אותם לאיזשהו דפוס מסוים. אבל בשביל להיות השדה הכי טוב, בשביל לקחת אליפות, הסלטיקס צריכים לעשות את הבלתי יאמן ולנפץ את התיאוריה הזו. הם צריכים להיות ב-10% הנותרים. כי מצד אחד יש את טורונטו, שעושה בדיוק את מה שתיארתי בפסקה הקודמת בצורה מושלמת, ובצד השני יש את גולדן סטייט, שאצלה התפוקה השולית של העובד השלישי והרביעי (קליי תומפסון ודריימונד גרין) היא מקסימלית. אם הסלטיקס רוצים לקחת אליפות העונה, בראד סטיבנס יהיה חייב למצוא דרך למקסם את התפוקות של גורדון הייוורד וג'יילן בראון, אחרת הסלטיקס כנראה יהיו קבוצה טובה שמגיעה לגמר המזרח, כמו שהם היו בעונות הקודמות. הם לא יהיו קבוצה מיוחדת שיכולה לקחת אליפות.