נקודות העניין בליגה כרגע מתנקזות להתרסקות המהממת של הלייקרס העונה וציפייה לקראת קדחת הטרייד דד-ליין ב-21 בפברואר, בו ככל הנראה נראה כוכבים כמו פאו גאסול, ג’וש סמית’, אל ג’פרסון ועוד מחליפים מדים. אלו הן נקודות העניין שמתרכזות בטווח הקצר, בעונה הקרובה. קשה מאוד להצביע על נושא שיודעים שיהיה מעניין עוד שנתיים כבר מעכשיו, וגם למה? הרבה יותר כיף לגלות בהפתעה, כמו כשאתה מגלה שבחורה שאף פעם לא שמת אליה לב הפכה פתאום למלכת הכיתה.
עם זאת, הרשו לי להציע נקודה, או יותר נכון, קבוצה שמאוד כדאי לשים אליה לב בשנתיים הקרובות לאו דווקא כי היא הקבוצה הכי מעניינת או הכי טובה, אלא כי במהלך השנתיים הקרובות היא תגיע לצומת מאוד מעניין מבחינת התוכניות לעתיד שלה.
גולדן סטייט ווריורס, כיום, היא חלומו הרטוב של כל ג’נרל מנג’ר. הקבוצה, שעד לפני שנה נחשבה לאחת החלשות בליגה, הפכה בעונה אחת לאבן יסוד בחוף המערבי, ויש תחושה כאילו היא שם שנים. אבל למה חלום רטוב? הרי הרבה קבוצות עשו קפיצות מדרגה מטאוריות בעבר, אינדיאנה בעונה שעברה, ממפיס לפני שנתיים. למה דווקא גולדן סטייט?
ובכן, הסיבה שבוב מאיירס, הג’נרל מנג’ר של הווריורס, נמצא בפוזיציה מאוד נחשקת היא מכיוון שבעוד שנה וחצי כל החוזים של גולדן סטייט נגמרים. בעצם כל החוזים שגולדן סטייט רוצה שיגמרו. החוזים היחידים שנשארים הם של סטפן קרי (11 מיליון לעונה) והאול-סטאר הטרי, דייוויד לי (15 מיליון לעונה). לקבוצה יהיו גם אופציות על האריסון בארנס (3 מיליון), קליי תומפסון (4 מיליון), והרוקיס פסטוס אזלי ודריימונד גרין (מיליון בערך כל אחד), אופציות שסביר להניח שהיא תממש. עם כל הדיבורים, בסופו של דבר הווריורס נמצאים עם שני שחקני פרנצ’ייז, אחד שיהיה בן 31 ופחות או יותר בשיא הקריירה, השני יהיה בן 25 עם תקרה מאוד מאוד גבוהה, ובעיקר נמצאים עם הרבה מאוד מקום מתחת לתקרת השכר (עם כל החוזים האלו הווריורס יעמדו על 35 מיליון דולר משכורות בלבד).
עכשיו מגיע השלב המעניין, או בעצם השלב בו בוב מאיירס מוכיח שהוא שווה את הכסף. כי בשלב הזה גולדן סטייט תהיה קבוצה אטרקטיבית, עם שני שחקנים מוכחים (אם לקרי לא תהיה בריחת סידן משמעותית מהקרסוליים עד אז ולי ימשיך ביכולתו הנוכחית), שחקן צעיר ומוכשר כמו האריסון בארנס ומאמן מוערך כמו מארק ג’קסון. בשלב הזה אני אצפה ממאיירס להפוך את גולדן סטייט מקבוצה קטנה, קבוצה שכיום תתקשה להתמודד בסדרה מול הגדולות של המערב, לדבר הגדול הבא. למאיירס תהיה הזדמנות שלא נופלת לידיהם של יותר מדי ג’נרל מנג’רים, להפוך את הקבוצה שלו לקונטנדרית.
כמובן שכל הדיבורים הללו הם חלומות באספמיא במקרה בו סטפן קרי דופק ברנדון רוי ודייוויד לי יחזור להיות הטרול שהוא היה עד לפני כמה עונות, אבל בהנחה המאוד סבירה שגולדן סטייט תחת ג’קסון תמשיך במגמת ההתקדמות שלה, חובת ההוכחה תיפול על מאיירס.
לפעמים מה שקורה מאחורי הקלעים יותר מעניין ממה שקורה בבמה עצמה, והקיץ הקרוב הוא דוגמא לכך. בקיץ הקרוב לווריורס עדיין לא תהיה מספיק גמישות כלכלית כדי לבצע צעד רציני לעבר הצמרת הגבוהה, ורצה הגורל ודווקא בקיץ הזה ג’ארט ג’ק מסיים חוזה. ג’ק מסתמן כשותף הקלאסי לסטפן קרי בבק-קורט, רכז טבעי שמאפשר לקרי למקסם את יכולותיו כקומבו-גארד ושחקן שישי מחונן (12.4 נק’ ב-48% מהשדה, 5.5 אס’ ו-3.4 ריב’ מהספסל העונה). המבחן הראשון של מאיירס יהיה להשאיר את ג’ק ולגרום לו להבין שגולדן סטייט זו הקבוצה בעלייה הכי תלולה בליגה. האם הוא ינצל את סעיף האמנסטי שעדיין יש לו על ריצ’ארד ג’פרסון (11 מיליון) או אנדריס בידרינס (9 מיליון) כדי לבצע את המהלך הזה? ימים יגידו.
סיבה נוספת להתעניינות המתקדמת שלי בתהליך שהולך לעבור על הווריורס בשנתיים הבאות היא שגולדן סטייט היא אמנם מקליפורניה, אבל היא שוק קטן ביחס לאחיות הגדולות מלוס אנג’לס, ובדיוק באותו זמן בו תקרת השכר של הווריורס מתפנה גם הלייקרס יהנו מדף חדש יחסית כשהחוזה של קובי יסתיים. יהיה מעניין לראות מי תצליח לבנות קבוצה יותר טובה, הלייקרס, שיתחילו כנראה די מאפס (קובי צפוי לפרוש אחרי העונה הבאה), או הווריורס, שיהיו להם 3-4 שחקני חמישייה מובילים ויהיו זקוקים רק למקצה שיפורים?
גולדן סטייט מזכירה לי קצת את פורטלנד של לפני כמה שנים, שהייתה אמורה להיות קבוצת העתיד אחרי שהצליחה לקבץ כוכבים צעירים ומרשימים כמו רוי, למרכוס אולדריג’ וגרג אודן. אלמלא הפציעות שהכריעו את גורל הפרנצ’ייז מאורגון, סביר להניח שהיום היה לנו קרב מרובע על ראשות המערב עם סן אנטוניו, אוקלהומה, הקליפרס ופורטלנד. כל עוד קרי ישתה אקטימל כל בוקר ויצליח לשמור על עצמו בריא, הבמה תהיה פנויה לבוב מאיירס להוכיח לנו שהוא קורץ מהחומר של סם פרסטי ולא מזה של אייזיאה תומאס.