סן אנטוניו ספרס (20-62) – דאלאס מאבריקס (33-49)
מאזן עונתי – 0-4 לספרס. חוץ ממשחק אחד, כל המשחקים היו יחסית צמודים והסתיימו בפער חד-ספרתי, אבל עדיין מדובר בסוויפ עונתי.
רקע – הסדרה הגדולה של העשור הקודם חוזרת עם אותן דמויות ראשיות אך דמויות משנה חדשות. הדמות שלעולם לא מזדקנת תלוהק ע”י הספרס, קבוצה שהמציאה את עצמה מחדש העונה אחרי ההפסד האכזרי בפיינלס בשנה שעברה. הספרס הפכו להיות חלוצים בליגה בכל הקשור לניהול דקות בעונה הרגילה (אף שחקן לא משחק מעל 30 דקות למשחק) כך שלמרות שיש להם את אחד הסגלים הזקנים בליגה, הם מגיעים בשיא הכושר לפלייאוף, וכשהם עם המאזן הטוב בליגה, קשה מאוד להמר נגד החבורה של גרג פופוביץ’.
המאבריקס יתפקדו בסדרה הזו כדמות שהשתנתה עם השנים אבל אין לה את הזוהר שהיה לה בעבר. דירק נוביצקי עדיין צולף (היה קרוב מאוד לעוד עונה של 50-40-90 באחוזים מהעונשין, השלוש והשדה) וריק קרלייל הוא מאמן מעולה, אבל בהשוואה לדאלאס המאיימת שגררה את הספרס לסדרה המופלאה ב-2006 והלכה איתה ראש בראש כל כך הרבה פעמים, מדובר בקבוצה פחות טובה, שמגיעה לפלייאוף עם קצת דאון אחרי שהפסידה לממפיס במשחק האחרון של העונה, משחק שהוריד אותם למקום השמיני והעניק לנו את הדרבי הטקסני בסיבוב הראשון.
המצ’-אפ – לא קורה הרבה פעמים ששני מאמנים אלופים נפגשים כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אבל במערב העמוס של העונה הכל יכול לקרות. ריק קרלייל וגרג פופוביץ’ ינהלו דו-קרב שח-מט בסדרה הזו שהולך להיות מרתק, מכיוון ששניהם נמצאים בקבוצות שלהם זמן רב, הם מכירים את החומר, הם היו ברמות הגבוהות של הפלייאוף, והם מצליחים, כל אחד בדרכו שלו, להמשיך ולבנות קבוצות מצליחות סביב כוכבים מזדקנים.
אבל האמת היא שלפופוביץ’ יש יותר חיילים על לוח השח-מט הזה, ולכן היתרון במצ’-אפ הזה הוא שלו. לפופ יש יותר כלים מהספסל, יש קבוצה יותר מנוסה, ולו עצמו יש הצלחה לא מועטה במפגשים הישירים מול קרלייל (0-9 בתשעת המפגשים האחרונים בין השניים), כך שקרלייל באמת יצטרך להוציא משהו עמוק מהשרוול כדי להפוך את הסדרה הזו ליותר מ-4 או 5 משחקים. יכול להיות שהוא יצליח, אולי הרכב שיכלול את נוביצקי כסנטר, הרכב שיוכל להתמודד עם הנעת הכדור הבלתי פוסקת של הספרס, אולי לתת יותר דקות לברנדן רייט ולקוות לטוב. למי שאוהב קבוצות מאומנות ומנוהלות, זו הסדרה בשבילכם. אם אתם אוהבים אקשן של פלייאוף, נא לפנות לכל שאר הסדרות במערב.
עוד פרק ביריבות עתיקת היומין של הספרס והמאבס
למי לשים לב? – קוואי לאונרד הוא האיש. הסמול-פורוורד של הספרס סיים את העונה בצורה מצוינת (14.7 נק’, 6.5 ריב’, 52.5% מהשדה, 41.9% מהשלוש ומדד -/+ של 9.6+ ב-20 המשחקים האחרונים) ונראה יותר כמו השחקן שחשבנו שהוא יהיה אחרי סדרת הגמר שנה שעברה מול מיאמי. העונה הגיע הזמן שלו להוכיח עקביות ושהוא מסוגל לשחזר את היכולת הזו ואף להתעלות עליה, במיוחד לנוכח העובדה שהארכת החוזה שלו מתקרבת. סדרה טובה מול המאבס, בה הוא גם צפוי לשמור על נוביצקי חלק מהזמן, תהיה התחלה טובה.
בצד השני של טקסס, הניסוי של מארק קיובן יעמוד למבחן. בקיץ הבעלים של המאבס החליט ללכת לכיוון שונה מכל שאר הליגה ואסף שחקנים חופשיים מהשורה השנייה (חוזה קלדרון, מונטה אליס, סמואל דלמברט, דחוואן בלייר, דווין האריס) בניסיון להישאר תחרותי. עכשיו זה הזמן של כל השחקנים הללו להוכיח שההימור של קיובן עליהם לא היה סתמי. כאשר החוזה של נוביצקי מסתיים בקיץ ורה-ארגון של הרוסטר נראה כאפשרות סבירה מאוד, השחקנים הללו חייבים לתת סדרה טובה כדי להישאר במועדון הלקוחות של דאלאס.
תחזית – 1-4 לספרס. המאבס ינצחו משחק אחד נטו מתוך גאווה וכבוד, אבל הספרס הם הקבוצה הטובה יותר, וככל שהסדרה תתקדם והעייפות תצטבר אצל נוביצקי ושון מריון ווינס קארטר, פערי הרמות בין הקבוצות יתגלו והספרס ימשיכו בדרכם לחצי הגמר.
אוקלהומה סיטי ת’אנדר (23-59) – ממפיס גריזליז (32-50)
מאזן עונתי – 1-3 לת’אנדר. כמעט בכל משחק בין הקבוצות שחקן משמעותי כלשהו היה חסר, כך שיש להתייחס למאזן הזה בדיוק לפי מה שהוא, מאזן עונתי של העונה הרגילה.
רקע – אם בסדרה בין דאלאס לסן אנטוניו אנחנו מקבלים שחזור של הסדרה הכי טובה של העשור הקודם, הפעם אנחנו מקבלים שחזור של הסדרה הכי טובה של העשור הנוכחי. זו הפעם השלישית בארבע העונות האחרונות בה שתי הקבוצות הללו נפגשות (3:4 לת’אנדר ב-2011, 4:1 לגריזליז אשתקד) ומעבר לעובדה שמדובר בסדרה שבתחילת העונה יכולנו למכור לכם כסדרת גמר המערב, הנרטיב מאחוריה הוא מרתק גם כן.
ממפיס ניצחה בסדרה של העונה שעברה תוך כדי כיסוח אופייני של הת’אנדר, קווין דוראנט זכה לטיפול צמוד מטוני אלן וכל מי שהיה קרוב אליו, סרג’ איבקה נתן סדרה נוראית והבלוף של קנדריק פרקינס התגלה במלוא עוצמתו מול הכח של מארק גאסול וזאק רנדולף. העונה, עם ראסל ווסטברוק בריא ודוראנט כ-MVP של הליגה, זה הזמן של הת’אנדר לנקום. זה לא יהיה פשוט, מכיוון שהגריזליז הם הבולס של המערב, הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בסיבוב הראשון, ומכיוון שהם ניצחו 35 משחקים מ-48 האחרונים ומגיעים לפוסט-סיזון במומנטום מצוין אחרי שניצחו את דאלאס ופיניקס בשבוע האחרון כדי להשתלט על המקום השביעי. יהיה שמח, זה בטוח.
המצ’-אפ – ראסל ווסטברוק מול מייק קונלי. לאור העובדה שהגריזליז צפויים לשלוט מתחת לסלים עם גאסול וזי-בו ושדוראנט צפוי להעמיד מספרים דוראנטיים טיפוסיים בלי קשר למי שישמור עליו, הסדרה הזו צפויה להיות מוכרעת ע”י דו-קרב הרכזים הזה. לגבי קונלי, בדומה לג’ף טיג באטלנטה, גם הוא סוג של ברומטר של הדובים. כאשר הוא קולע באחוזים טובים (46.3% מהשדה ו-37.9% מהשלוש בניצחונות) הם נוטים לנצח, וכאשר הוא מתקשה בקליעה (42.9% מהשדה ו-33% מהשלוש בהפסדים) הם נוטים להפסיד. אם ראסל ווסטברוק יצליח להיצמד לגופיה של הרכז מאוהיו סטייט ולהוריד לו את אחוזי הקליעה, ההתמודדות של הת’אנדר תהיה קלה יותר.
בלי קשר ליכולתו בהגנה, ווסטברוק צריך גם בהתקפה לתת תפוקה. בשנה שעברה הסיבה המרכזית שהת’אנדר הודחו היא שלא היה אף אחד שקלע בצורה עקבית לצד דוראנט. העונה, כשראסל בריא, זו לא אמורה להיות בעיה. עם זאת, הוא עדיין צריך להימנע מאיבודים מיותרים (3.8 איבודים למשחק) במיוחד מול קבוצה שיש לה שני חוטפים מצוינים כמו קונלי (1.5 חט’ למשחק) וטוני אלן (1.6 חט’ למשחק).
למי לשים לב? – לזאק רנדולף יש אופציית יציאה מהחוזה שלו בקיץ. אמנם קשה להאמין שהוא יוותר על למעלה מ-16 מיליון דולר מובטחים, אבל הבחור כבר מתקרב לגיל 33, ויתכן והוא ירצה לסגור את החוזה הגדול האחרון בקריירה שלו. בשביל זה הוא צריך לבוא מעמדת כח, ובשביל זה הוא צריך לתת סדרה טובה, שתשכיח את הסדרה הבינונית שהייתה לו מול הספרס בגמר המערב בעונה שעברה. אתה טוב כמו ההצגה האחרונה שלך, וזה הזמן של זי-בו לתת הצגה.
אצל הת’אנדר, הבחור לשים לב אליו הוא סטיבן אדאמס. בהנחה שפרקינס שוב יוכיח את עצמו כחסר תועלת מול האלגנטיות של גאסול בצבע או האגרסיביות של רנדולף, יגיע הרגע בו סקוט ברוקס ינסה הרכב שיכלול את הניו-זילנדי. בעונה הרגילה ראינו את הרוקי נכנס לא פעם לקרבות ואף עושה כמה מהלכי וטרנים שהוציאו את יריביו מהכלים. אם הוא ישחזר את המהלכים הללו בסדרה הזו ויקבל קצת ניסיון פלייאוף, עמדת הסנטר של אוקלהומה תקבל שדרוג רציני ואולי סוף סוף תגיע הפרידה המיוחלת מפרקינס.
תחזית – 2:4 לת’אנדר. בעונה שעברה ליונל הולינס היה שם כדי להביך את סקוט ברוקס. העונה ניצב מול ברוקס דייב ייגר הרוקי, וקשה להאמין שעם דוראנט בכושרו הנוכחי ועם ראסל ווסטברוק הת’אנדר שוב יובכו. זה לא יהיה קל, זה יהיה אפילו מכוער לפרקים, אבל בסופו של דבר הכישרון ינצח.
לוס אנג’לס קליפרס (25-57) – גולדן סטייט ווריורס (31-51)
מאזן עונתי – 2-2. רק פעם אחת במפגשים העונה אחת הקבוצות ירדה מ-100 נקודות, בקיצור, צפו להמון נקודות.
רקע – עד לפני שבוע זו הייתה הסדרה הכי מעניינת, אלא שאז אנדרו בוגוט נפצע, והווריורס הולכים לעלות בחמישייה עם ג’רמיין אוניל, וזה מהלך שלא הלך טוב לאף אחד מאז 2005 בערך. בוגוט הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהווריורס מדורגים במקום ה-3 ביעילות הגנתית בליגה, בזכות הגוף הגדול שלו והיכולת שלו לשנות זריקות (מגן על הטבעת ב-45%) ולחסום אותן (1.8 חס’ לערב). על אף שהוא שיחק פחות מ-30 דקות העונה, בוגוט היה העוגן של הווריורס בהגנה (כפי שניתן לראות ב-Shot Chart כאשר הוא על המגרש וכאשר הוא על הספסל) כאשר הוא מעמיד נתון יעילות הגנתית של 98.8 נק’ ל-100 פוזשנים וגם בהתקפה יכולת המסירה הלא מוערכת שלו מההיי-פוסט תחסר מאוד לווריורס.
כך שהווריורס מגיעים במומנטום שלילי (כן, אני יודע שאין כזה דבר מומנטום שלילי, אבל זרמו איתי) מול הקבוצה האחרונה שאתה רוצה להגיע מולה מצוברח. לקליפרס יש את היכולת להוציא לקבוצות את הרוח מהמפרשים עם הכשרון הבלתי נגמר שלהם והלוב-סיטי של כריס פול, בלייק גריפין ודאנדרה ג’ורדן. הקליפרס הם קבוצת ההתקפה הטובה בליגה (109.4 נק’ ל-100 פוזשנים) וגם בהגנה הם לא קוטלים קנים העונה (102.1 נק’ ל-100 פוזשנים, מקום 7 בליגה). אם הם פשוט יעשו את מה שהם רגילים לעשות, הם אמורים לנצל את ההיעדרות של בוגוט ולשייט לסיבוב השני.
מצד שמאל-כשבוגוט על המגרש. מצד ימין-כשבוגוט על הספסל
המצ’-אפ – כריס פול מול סטפן קרי. המצ’-אפ הזה הוא הכי מעניין בסדרה הזו לא בגלל שהוא מה שיכריע את הסדרה, אלא מכיוון שהוא המצ’-אפ הכי יוקרתי שיש לסיבוב הראשון של הפלייאוף להציע. מדובר כיום בשני הרכזים הטובים בליגה, ששניהם מייצגים סוג שונה של פוינט גארד. קרי הוא הרכז ההיברידי, שמאיים על הסל לפני שהוא מייצר לאחרים, שקולע בסיטונאות אבל גם מאבד לא מעט (3.8 כד’ למשחק), ומנגד כריס פול הוא הפוינט גארד הקלאסי, ה-Point God, אם תרצו. זה שמנהל את המשחק, ששומר על הקצב, שמייצר לכולם, אבל גם יודע לסיים בעצמו.
הדו-קרב הזה יהיה מרתק במיוחד מכיוון שהמנצח ימשיך (כנראה) לעוד דו-קרב מרתק מול ראסל ווסטברוק ואוקלהומה בחצי הגמר, אבל עוד לפני זה נזכה לראות את CP3 מנצח על ההתקפה המדהימה של דוק ריברס בזמן שקרי נותן לנו עוד פעם את המופע של קרי עם מבול של שלשות, כמו שהוא תמיד נותן ברגעים הגדולים. במצ’-אפ הזה באמת שאסור להוריד את העיניים מהמסך לרגע.
למי לשים לב? – הסיפור של דאנדרה ג’ורדן העונה מזכיר את סיפור המתופף של פרל ג’אם. במשך שנים הלהקה מסיאטל התקשתה למצוא מתופף שיעמוד בקצב שלה, עד שהיא הסתכלה בחצר האחורית שלה, ראתה את מאט קמרון, שנותר גלמוד אחרי התפרקות סאונדגארדן, וצירפה אותו ללהקה. בתוך שבועיים קמרון למד את כל השירים והפך להיות הצלע החמישית של הלהקה. גם הקליפרס חיפשו במשך שנים את העוגן ההגנתי שלהם, והעונה נראה שהם באמת מאמינים שמדובר בג’ורדן, שגדל אצלם בחצר. הוא מגן יותר טוב על הטבעת (49.4%), מוריד הרבה יותר ריבאונדים (13.6 ריב’ העונה לעומת 7.2 ריב’ בלבד אשתקד) ואפילו זוכה ליותר הזדמנויות ברבע האחרון (שיחק ב-72 משחקים ברבע האחרון 7.5 דקות לעומת 30 משחקים בלבד בעונה שעברה בהן שיחק 5 דקות). אבל כעת מגיע מבחן הפלייאוף, והביג-מן של הקליפרס יצטרך להראות לנו שלא מדובר בשיפור של העונה הרגילה בלבד.
אצל הלוחמים, קשה להצביע על מישהו ספציפי שהסיטואציה שלו ממש מעניינת, אבל אם חייבים לבחור נלך על דייוויד לי. בפלייאוף שעבר לי היה פצוע רוב הפלייאוף ולא היה חלק אינטגרלי מהריצה הנהדרת של הווריורס לחצי הגמר. העונה הוא יצטרך לקחת על עצמו הרבה יותר נוכח ההיעדרות של בוגוט והעובדה שהוא מתמודד מול בלייק גריפין. הרבה סימני שאלה יש לגבי ההתאמה של לי בהרכב של הווריורס. זו ההזדמנות שלו לספק קצת סימני קריאה.
תחזית – 2-4 לקליפרס. קרי יתן כמה הצגות, וקליי תומפסון יתפוס איזה יום, אבל הקליפרס העונה הם קבוצה On a Mission, הכי שונים מדנבר של העונה שעברה, וקשה להאמין שגולדן סטייט, ללא בוגוט ועם דייוויד לי ואנדרה איגודלה שעדיין נאבקים בפציעות, תצליח לזעזע אותם כבר בסיבוב הראשון.
יוסטון רוקטס (28-54) – פורטלנד טרייל-בלייזרס (24-58)
מאזן עונתי – 1-3 ליוסטון. פה אף קבוצה בשום משחק העונה לא ירדה מ-100 נקודות. בקיצור, צפו להמון המון נקודות.
רקע – הבלייזרס פתחו את העונה בסערה ואיימו על המקום הראשון בליגה עד אמצע העונה, אלא שאז החלה ההידרדרות, למרקוס אולדריג’ נפצע והקבוצה מאורגון איבדה גובה במערב הצפוף עד שהתייצבה במקום החמישי. אלא שבתקופה האחרונה נראה שהם מצאו את הגרוב שלהם בחזרה. יש להם את החמישייה השנייה הכי יעילה בליגה (החמישייה של אינדיאנה עדיין הכי יעילה למרות התקופה החלשה שלהם) וב-10 המשחקים האחרונים (בהם הם במאזן 1-9) הם אפילו עושים הגנה, ומעמידים נתון יעילות הגנתית של 101.8 נק’ ל-100 פוזשנים (מקום 6 בליגה בתקופה הזו). בנוסף, הבלייזרס הם קבוצת חוץ לא רעה בכלל (מאזן 18-23, רביעי בליגה), כך שאין להם שום סיבה לפחד מהרוקטס.
הטילים, בניגוד לבלייזרס, היו יציבים יחסית כל העונה וילכו עד כמה שג’יימס הארדן הפנטסטי ייקח אותם (ב-15 המשחקים האחרונים הוא מעמיד מספרים מפלצתיים של 28.7 נק’, 8.4 אס’, 4.9 ריב’, 45.6% מהשדה, 41.6% מה-3 ולמעלה מ-11 הליכות לקו אותן הוא ב-90%), כאשר הם מקווים שדווייט האוורד ופטריק בברלי יהיו בריאים לחלוטין בסדרה.
לא פשוט. הארדן מול הבלייזרס
המצ’-אפ – למרקוס אולדריג’ מול מי שישחק מולו בעמדה מס’ 4. רוב הסיכויים שכשהסדרה תתחיל זה יהיה טרנס ג’ונס, באיזשהו שלב זה יהיה דונטאס מוטיונאס, בהמשך אולי אפילו נראה את עומרי כספי זוכה לכבוד, ויתכן ונראה גם את ההרכב הלא יעיל של עומר אשיק ודווייט האוורד חוזר על-מנת להתמודד עם הדומיננטיות של האול-סטאר מפורטלנד. לרוקטס אין שחקן שיכול להתמודד עם הגובה והורסטיליות של אולדריג’ בצבע, וכל עוד הוא יצליח לנצל את המיס-מאץ’ הזה לטובתו, הבלייזרס יהיו התוקפים בסדרה הזו והרוקטס יהיו המגיבים.
עם זאת, אם קווין מקהייל יצליח למצוא דרך להישאר עם ארבעה קלעים על המגרש בזמן שהוא לא מקריב יותר מדי מול אולדריג’ בהגנה, הוא אולי יצליח להוציא אותו מהצבע ולרווח את המשחק לחדירות של הארדן וצ’אנדלר פרסונס. בסופו של דבר, המצ’-אפ הזה יקבע את האופי של הסדרה, יותר מהיכולת של הארדן להגיע לצבע ויותר מהיכולת של שתי הקבוצות לקלוע מבחוץ. כל עוד אולדריג’ יגרום למקהייל לחשוב, פורטלנד תהיה בסדרה.
למי לשים לב? – אולדריג’ הוא כמובן הבחור לשים עליו עין, מכיוון שמעבר לתפקיד הקריטי שלו בסדרה, זוהי גם הפעם הראשונה שבה הוא מוביל קבוצה עם שאיפות בפוסט-סיזון, אבל חוץ ממנו כדאי לשים לב לדמיאן לילארד. הסופמור מוובר סטייט כבר הראה לנו בכמה הזדמנויות שיש לו יכולות קלאץ’, ובסדרה הזו, שהולכת להיות צמודה צמודה, נראה אם יש לו את זה גם על הבמה הגדולה מכולן. בחודש האחרון לילארד חתם על חוזה ענק עם חברת נעליים שהכניס אותו לאותה קטגוריה עם לברון ג’יימס ודרק רוז מבחינה פיננסית. בחודש הקרוב אנו נגלה אם יש לו סיכוי להיכנס איתם לאותה קטגוריה גם על המגרש.
בצד השני, כמובן שיהיה מעניין לראות את התפקוד של עומרי כספי, אם וכאשר ישחק, בפעם הראשונה בפלייאוף, אבל אם נחפש שחקנים שהולכים לשחק קצת יותר, התפקוד של צ’נדלר פארסונס יהיה תחת זכוכית המגדלת בסדרה הזו. פארסונס מסומן ככוכב השלישי של הרוקטס (לפחות עד שכרמלו יגיע?), וכעת מגיע הצ’אנס שלו להראות שהוא קורץ מחומר של כוכבים. אם הוא ייתן סדרה טובה, יהיה לרוקטס הרבה יותר קל לצאת עם ידם על העליונה.
תחזית – 4-3 לבלייזרס. משהו מרגיש לי חסר ביוסטון, והבלייזרס הם קבוצה באמת מצוינת. אם פורטלנד תמשיך את השיפור ההגנתי שראינו אצלה בתקופה האחרונה והזריקות יכנסו לה כמו שבדרך כלל הם נכנסות, הרוקטס יהיו בבעיה. בכל מקרה, זו אחלה של סדרה לקום אליה בבוקר.