עונת ה-NBA סוף סוף התחילה וכרגע הסיפור המרכזי שכולם מתרכזים בו הוא קבוצת הכוכבים החדשה שהתאגדה לה בקליבלנד. דרך המשקפיים הפרובינציאליים שלנו הקבוצה הזו מעניינת עוד יותר כי מאמן אותה אחד משלנו, דייוויד, ההוא מהפרסומות על הדאורדורנטים והכאב ראש, כאב ראש, כאב ראש. לעומת זאת, לטעמי, הסיפור המרכזי שייך לאוקלהומה סיטי ת’אנדר, ומה לעזאזל הולך לקרות עם הקבוצה הזו בזמן ששני הכוכבים הכי גדולים שלה יושבים בצד לחודש.
לאלו מאיתנו שלא מעודכנים, קווין דוראנט וראסל ווסטברוק הולכים להחמיץ ככל הנראה את החודש הקרוב (לפחות) בעקבות פציעות שונות ומשונות, ובכלל הרוסטר של הת’אנדר סובל ממכת פציעות קשה בתחילת העונה הזו (רג’י ג’קסון, אנתוני מורו, ג’רמי לאמב). אם הת’אנדר היו משחקים במזרח סביר להניח שהם היו מצליחים להתמודד עם הפציעות המרובות הללו, מכיוון שהם היו נתקלים ביריבות נחותות יותר על בסיס כמעט יומי. לעומת זאת, במערב של השנה, אולי הקונפרנס הכי תחרותי בהיסטוריה של הליגה (ולראיה הניצחון הנהדר של סקרמנטו על פורטלנד אתמול והמלחמה הראויה להערכה של הלייקרס מול הקליפרס), מכת פציעות כזו יכולה לדרדר את הת’אנדר מחוץ לתמונת הפלייאוף.
בוא נדבר על זה קודם טכנית. כרגע הת’אנדר נמצאים במאזן 2-0 וצפוי להם חודש ללא ווסטברוק ודוראנט. בחודש הזה הם אמנם לא פוגשים יותר מדי קונטנדריות או סמי-קונטנדריות (ממפיס, גולדן סטייט ויוסטון הן היריבות הקשות ביותר בחודש הזה), אבל עם הסגל הדליל הנוכחי של הת’אנדר, כאשר פרי ג’ונס נדרש לייצר נקודות יש מאין, גם מפגש מול דטרויט בחוץ עלול להתברר כמסוכן. אם רג’י ג’קסון יחזור מהר מהפציעה שלו לקבוצה יהיה לפחות שחקן יוצר בקו האחורי, וביחד עם סרג’ איבקה שיקבל יותר כדורים, הם יוכלו לשרוד ולא ליפול יותר מדי מתחת ל-50% הצלחה. אם ווסטברוק ודוראנט יחזרו לקראת אמצע דצמבר, לפני רצף של שבעה משחקים נגד קבוצות פלייאוף לגיטימיות (פורטלנד, סן אנטוניו, שארלוט, דאלאס, פיניקס, וושינגטון וגולדן סטייט), יכול להיות שהת’אנדר עוד יספיקו להתאושש מהמכה הזו א-לה ממפיס של העונה שעברה, שסיימה את העונה בבליץ של 13-35 אחרי שכבר הייתה מחוץ לתמונת הפלייאוף בעקבות הפציעה של מארק גאסול במהלך העונה.
טכנית, ובהנחה ששום דבר נורא אחר לא יקרה במהלך העונה, יש סיכוי לא רע שהת’אנדר יוכלו להסתדר עם הפציעות הללו. אבל העניין הטכני הזה הוא פחות מעניין. מה שיותר מעניין הוא התמונה הגדולה, ובתמונה הגדולה הת’אנדר, כפרנצ’ייז, מפסיד כבר כמה שנים ברציפות.
זה התחיל עם אותו טרייד שערורייתי על ג’יימס הארדן, טרייד ששינה את פני הליגה ללא היכר. אלמלא אותו טרייד, יוסטון הייתה ממשיכה לדשדש בחיפושיה אחרי סופרסטאר וככל הנראה לא הייתה מנחיתה את דווייט האוורד בעונה העוקבת, והת’אנדר, עם הכשרון העדיף שלהם, לבטח היו שורדים את התופת של המערב גם עם הפציעות של ווסטברוק ואיבקה בשני הפלייאופים האחרונים.
Russell Westbrook's injury and why teams should capitalize on success when they have itBy @MikeDSykes http://t.co/7KVfhCqPYz#MMOS #NBA — Wilson K. Tarpeh Jr. (@WillieTspeaks) November 1, 2014
זה המשיך בשני הקיצים האחרונים, כאשר הנהלת הקבוצה סירבה לבצע מהלכים שישפרו את הקבוצה. בקיץ שעבר הם הסתפקו בבחירה של סטיבן אדאמס בדראפט, ועל אף שהתברר שהוא אחת הגניבות של מחזור 2013, הייתה תחושה שהרעמים יכלו לעשות יותר נזק בשוק השחקנים החופשיים. הם יכלו לעשות אמנסטי על קנדריק פרקינס ולהשתמש באחת החריגות של תקרת השכר כדי להחתים שחקן משמעותי שיוכל לתרום. הם יכלו פשוט לחרוג מתקרת השכר ולשלם את מס המותרות. עבור קבוצה שהרוויחה למעלה מ-30 מיליון דולר בעונה שעברה, זה היה ניתן לביצוע.
בקיץ הנוכחי הגיעה שיא האימפוטנציה של הנהלת הת’אנדר. הם התחילו את הקיץ עם שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון, מספיק מקום מתחת לתקרת השכר כדי להחתים שחקן משמעותי והחזיקו בחוזה הנגמר של קנדריק פרקינס (למעלה מ-9 מיליון לעונה). סך הכל מדובר ביבול לא רע של נכסים, שאפשר היה גם להחליף בתמורה לנכסים משמעותיים אחרים (לדוגמא: לשלוח את קנדריק פרקינס לפילדלפיה, החור השחור של הליגה, תמורת טרייד אקספשן. מהלך דומה לזה שהקאבס עשו עם החוזה של קית’ בוגאנס).
בסופו של דבר הת’אנדר Dropped the ball עם כל הנכסים הללו. את פרקינס הם השאירו כי הוא כנראה בחור ממש טוב בחדר ההלבשה (גם אני אחלה בחור בחדר ההלבשה, ואני מוכן לעשות את זה בשביל פחות מ-9 מיליון לעונה, למה פרסטי לא מתקשר אליי?). את המקום מתחת לתקרת השכר הם מילאו באנתוני מורו, שלשן מקצועי שלא עושה הרבה מעבר ומעולם לא שיחק במשחק פלייאוף, ובסבסטיאן טלפייר, רכז מחליף שאת העונה האחרונה בילה בסין. ואת שתי בחירות הדראפט שלהם, אולי הנכס הכי גדול שהיה להם מכיוון שהדראפט השנה היה עמוס במיוחד בכשרונות, הם ניצלו כדי לבחור את מיץ’ מקגארי, שחקן גבוה ומגוון שיתקשה לקבל דקות מאחורי איבקה, פרקינס, אדאמס וניק קוליסון, ועל ג’וש יוסטיס, שבכלל לא היה צפוי להיבחר בדראפט, ונבחר למעשה רק כדי להישלח לדי-ליג, במין אקספרימנט קמצני משהו של הת’אנדר.
אם נתייחס לנכסים כלימונים, בזמן שדריל מורי ביוסטון מנסה בכל קיץ להוציא 100% לימונדה מהלימונים שלו, ובחלק מהקיצים האחרונים הוא הוציא אפילו יותר מכך, בת’אנדר הוציאו בשנתיים האחרונות בערך 20% מהלימונים שלהם. האחוזים הללו הם בדיוק ההבדל בין איפה שהת’אנדר נמצאים היום לאיפה שהם היו צריכים להיות.
לא הגיע הזמן שלו לתהות האם הקבוצה שלו עושה הכל כדי להצליח? קווין דוראנט
סם פרסטי זוכה להרבה סופרלטיבים בליגה, והוא ממשיך לרכוב על אדי המומנטום של בחירות הדראפט המעולות שלו בסוף העשור הקודם ותחילת העשור הנוכחי, אבל הגיע הזמן להכיר בכך שפרסטי הוא מנהל טוב לקבוצות במשבר, לקבוצות שצריכות רה-ארגון, לקבוצות שצריכות יד מכוונת כשאין כזו בנמצא. בכל הקשור בניהול אימפריות, בהכוונת ארגונים מצליחים, הוא נכשל בשנתיים האחרונות. וכעת יכול להיות שהקבוצה שלו תשלם את המחיר כשהיא תראה את אנתוני דייוויס וחבריו מגיעים לפלייאוף במקומה.
מצד אחד, זה יצער אותי מאוד אם הת’אנדר יפספסו את הפלייאוף, מכיוון שאני תמיד רוצה לראות שחקנים בקליבר של KD וראסל משחקים בעונה האמיתית, אבל גם אם זה יקרה, יהיה בי צד שלא יצטער כל כך. הצד הזה הוא הצד שכבר הכיר בכך שסקוט ברוקס הוא לא מאמן שמסוגל לקחת את הקבוצה הזו לשלבים הגבוהים בפוסט-סיזון. הצד הזה הוא הצד שמתעצבן על כך שהת’אנדר מבזבזים בחירת סיבוב ראשון כדי לבחור שחקן שבמודע הם שולחים לדי-ליג. הצד הזה הוא הצד שחושב שאוקלהומה סיטי פשוט לא ראויה לשני כוכבים מהסדר גודל של ווסטברוק ודוראנט.
גם לדוראנט וגם לווסטברוק מגיע יותר. מגיע להם מועדון שייתן להם את כל הכלים כדי להצליח, או שלפחות ינסה. כרגע זה נראה שסם פרסטי קופא על השמרים ואם צורת החשיבה הזו לא תשתנה בשנתיים הקרובות, אני מקווה מאוד שקווין דוראנט ייקח את הכישורים שלו למקום אחר. זה אמנם רומנטי מאוד שהוא יישאר באוקלהומה, כי זאת הקבוצה שבחרה בו בדראפט וזה שוק קטן ובלה בלה בלה, אבל באיזשהו שלב, דוראנט צריך להסתכל ימינה ושמאלה ולשאול את עצמו, האם הארגון הזה עושה הכל בשביל להביא אליפויות? כרגע התשובה היא לא, ואם היא תישאר כזו ב-24 החודשים הקרובים, אל תתפלאו אם קווין דוראנט ילבש מדים אחרים בעוד שנתיים.