לחפש את נקודת הג'י

בפוסט האחרון שפרסמתי ניסיתי לנתח כל מיני טרנדים חריגים שצפו בשבועיים הראשונים של העונה ולקבוע האם הם רעש שראוי להתעלמות או אמת שצריך להכיר בה. אחד הנתונים שלא דיברתי עליהם בפוסט ההוא היה העליונות ההגנתית של הלייקרס. נכון לכתיבת שורות אלו, ללייקרס יש את ההגנה הטובה בליגה (96.3 נק' ל-100 פוזשנים) והם נראים טוב מאוד אחרי נצחונות חוץ מרשימים על דאלאס והספרס.

עכשיו הגיע הזמן לדבר על הנתון הזה, ועל הלייקרס באופן כללי.

הלייקרס עדיין אמורים להיות במסע חיפוש עצמי אחרי שבערך 120% מהסגל שלהם התחלף בקיץ והם הוסיפו את אחד הביג-מנים הכי ורסטיליים בהיסטוריה של הליגה, אבל נראה שהם מצאו את הנישה שלהם יחסית מהר. חכמת ההמונים גרסה ערב פתיחת העונה שהציוות של דייוויס ליד ג'אוול מגי/דווייט האוורד מסיט אותו ואת לברון מהעמדה הטבעית שלהם ויפגע בריווח של הלייקרס בהתקפה. חכמת ההמונים הזו בהחלט עדיין בתוקף, אבל צריך לשים לב ליתרונות של הציוות הזה בהגנה.

אייברי בראדלי ודני גרין מייצרים קו הגנה ראשון איכותי מאוד. במשחק העומד הם מקשים מאוד על הגארדים של היריבות ומורידים את האחוזים של היריבות מחוץ לקשת (30.7%, מקום 5 בליגה). בנוסף, הנוכחות של AD ומגי/דווייט מורידה את האחוזים של היריבות בתוך הצבע (57.1%, מקום 2 בליגה). אין אף קבוצה בליגה שנמצאת בטופ 5 בשתי הקטגוריות הללו חוץ מהלייקרס. תוסיפו לזה את לברון שנראה יותר מחויב העונה בהגנה (זה מתבטא קצת בסטטיסטיקות המתקדמות שלו, אבל עוד מוקדם להגיד) ויש לכם מכונה הגנתית משומנת, בדיוק כמו שפרנק ווגל אוהב.

זה מתבטא בכך שהם מעכבים את הפוזשנים של היריבות (17.2 שניות בממוצע אחרי סל, מקום 7 בליגה), הם בטופ 5 ב-Deflections, מקום 2 בסחיטת עבירות תוקף, מקום ראשון בחסימות בפער ניכר ובסופו של דבר, כל הנתונים הללו מתנקזם לנתון אחד מהדהד – ללייקרס יש את ההגנה הכי טובה במשחק העומד (לפי Cleaning the Glass) ובפלייאוף, שבו בדרך כלל המשחק נוטה לעמוד יותר, לנתון הזה יש משמעות אדירה.

עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם ההגנה של הלייקרס היא אמיתית או שזה רק ירח הדבש בין ווגל והקבוצה החדשה שלו. באופן כללי, זה שקבוצה נמצאת בטופ 5 ביעילות הגנתית בתחילת העונה לא בהכרח אומר שהיא תהיה שם גם בתום העונה. ב-4 העונות האחרונות רק 7 קבוצות מתוך אלו שהיו מדורגות בטופ 5 ביעילות הגנתית שבועיים מתחילת העונה איישו את צמרת הקטגוריה הזו גם בסיום העונה (35%). אנחנו עדיין בתחום בו לגודל המדגם ולחוזקת היריבות יש השפעה אדירה על הנתונים. ואנחנו כבר מספיק משכילים כדי לדעת לא לסמוך על ההגנה של לברון בעונה הרגילה ולא לסמוך על דווייט האוורד באופן כללי, לא משנה כמה הצמות שלו יפות.

אבל גם אם אנחנו לוקחים את הגישה השמרנית, קשה לראות את ההגנה של הלייקרס מדרדרת יותר מדי. דני גרין הוא חיה הגנתית ואם אייברי בראדלי חוזר ליכולת שלו מבוסטון (אם גדול מאוד, למרות שכרגע זה נראה מבטיח) ללייקרס יש הגנת פרימטר מפחידה, שזה, לטעמי, הבסיס של כל הגנה איכותית. מאחוריהם מחכים האוורד/מגי שחוסמים את הטבעת ודייוויס ולברון יכולים לשמש כ-Free Safety בהגנה ולנצל את האתלטיות שלהם כדי לחסל לחלוטין את כל האשליות של היריבות לשים את הכדור בסל.

זה נכון בתיאוריה, אבל כאמור בראדלי מגיע אחרי שנתיים מאכזבות מאוד, גרין כבר לא ילד והאוורד/מגי כנראה לא יהיו על הפרקט במאני טיים. יהיה מעניין לראות איך ההרכב עם דייוויס ב-5 מתפקד בהגנה כי זו כנראה תהיה אינדיקציה טובה יותר לאיך ההגנה של הלייקרס תתפקד בפלייאוף. נכון לעכשיו זה נראה טוב, אבל המדגם פה קטן יותר מכמות האוהדים של הפועל רעננה, אז כמו שאקסל רוז אמר פעם, Just a little patience.

יש עוד המון סימני שאלה לגבי ההגנה של הלייקרס (שאלה רנדומלית #21: מי ישמור על קוואי בסדרה פוטנציאלית מול הקליפרס?), אבל לפחות בעונה הרגילה נראה שגם אם הם לא ישארו ראשונים ביעילות הגנתית לאורך כל העונה, סביר להניח שהם יהיו בשליש העליון.

זה זמן טוב לתהות על קנקנה של ההתקפה של הלייקרס. הייתם מצפים שהתקפה שכוללת את אחד השחקנים הכי טובים בהיסטוריה ואת אחד הביג-מנים הכי טובים בליגה תשפריץ סלים מכל כיוון, לא? ובכן, בינתיים ההתקפה של הלייקרס די מקרטעת, עם 105.8 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 18 בליגה) והרבה פוזשנים פשוט מרגישים כמו חריקה אחת גדולה.

מצד אחד, זה טבעי עבור קבוצה חדשה לחוות קצת כאבי גדילה וגם הלייקרס פגשו כמה קבוצות שבאופן מסורתי הן מצוינות בהגנה כמו הספרס והג'אז. מצד שני, למה בהגנה הלייקרס התחברו כל כך מהר ואילו בהתקפה לא? הגנה בדרך כלל דורשת יותר מאמץ קבוצתי ותיאום בין כל שחקני החמישייה בעוד ההתקפה יכולה להתבסס יותר על משחק יחידני ולהתגבר על בעיות כימיה וסנכרון. זה מה שיוסטון עושים יפה מאוד כבר שנים.

יכול להיות שווגל השקיע את כל קדם העונה באימונים על הגנה ולא הקדיש זמן לתרגילים התקפיים. בינתיים נראה שההתקפה של הלייקרס קצת חסרה חזון וכוללת המון פוסט-אפים של AD ובידודים של לברון (גרף למטה). אמנם דייוויס הוא מפלצת בפוסט (1.06 נק' פר פוזשן) ונראה שכל פעם שהוא מקבל את הכדור באותיות דברים טובים קורים, אבל בסדרת פלייאוף סביר להניח שההגנות ימצאו דרך לסכל את המהלך הזה, בין אם זה באזורית או בדאבל טים שישאיר את הקנטוויוס קולדוול פופים של העולם פנויים לזריקה.

גם הבידודים של לברון הם כנראה לא הדרך הכי יעילה להקצות את המשאבים ההתקפיים של הלייקרס. לברון אוטוטו בן 35 והעונה נראה שקשה לו יותר לסיים באזור הטבעת (67%, הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי, לפי Cleaning the Glass). לברון עד כה נוגע בכדור הכי הרבה בליגה חוץ מלוקה דונצ'יץ'. הזמן שבו הוא נוגע בכדור הכי גבוה (8.6 דק' למשחק) מאז שהתחילו לעקוב אחרי הנתון הזה ב-2013. נכון לעכשיו יש לו את ה-Usage הכי גבוה מאז עונת 2009. אפילו בקאבס בקדנציה השנייה שלו הוא לא היה מעורב כל כך הרבה בכל המהלכים של הקבוצה.

חלק מהנתונים הללו הם הכרחיים. ללברון אין את קיירי ארווינג או דוויין ווייד לצידו שיורידו ממנו את עול ניהול המשחק. אמנם דייוויס הוא מפלצת, אבל הוא צריך שיפעילו אותו וללייקרס אין מפעילים ברמה גבוהה חוץ מלברון. השאלה היא האם הלייקרס ימשיכו לרכב על לברון עד שהוא כבר לא יוכל לסחוב או שבאיזשהו שלב ווגל ישנה כיוון בהתקפה? או שאולי רוב פלינקה יבוא לעזרת חבר ויצליח להנחית עוד גארד יוצר שלפחות יאפשר ללברון לא להוביל את הכדור כל התקפה?

עם כל סימני השאלה, הלייקרס נמצאים במקום מצוין. רצף הנצחונות האחרון מאפשר להם מרחב נשימה מבלי לקרוס לתוך דרמות מיותרות כמו שרק לוס אנג'לס יודעת לייצר. בנובמבר הם לא הולכים לפגוש אף אחת מהיריבות הישירות שלהם במערב וגם היריבות החזקות שהם הולכים לפגוש מהמזרח (טורונטו ומיאמי) הולכות להגיע לסטייפלס סנטר. בדצמבר זה כבר יהיה סיפור אחר, עם מפגשים כפולים מול דנבר, פורטלנד ודאלאס ועוד קרבות מול הקליפרס והבאקס. בדצמבר כנראה נגלה כמה הקבוצה הזו באמת יכולה לאיים על התואר וללכת עד הסוף. עד אז יש להם לו"ז יחסית נח להמשיך ולשכלל את ההגנה שלהם ומצד שני, להמשיך לחפש את נקודת הג'י שלהם בהתקפה.