אין לי מושג איך זה קרה אבל אנחנו ממש לפני קו החצי של העונה. יש לי תחושה שרק שלשום גורדון הייוורד נפצע בצורה מחרידה במשחק הפתיחה, אבל איכשהו עברו כבר כמעט 41 משחקים. בדרך כלל כשנוגעים בקיר, או כשהופכים תקליט, או כשמשתמשים ברפרנסים טראומטיים אחרים מהצבא, יש צורך באיזשהו סיכום של התקופה. אז הנה התקציר שלי לחצי העונה הראשונה. מוזמנים לא להסכים כמובן ולטקבק את עצמכם לדעת. זו הסיבה שצבא ארה”ב המציא את האינטרנט.
הקבוצה המפתיעה – סן אנטוניו ספרס
יש לא מעט קבוצות מפתיעות העונה. אורלנדו פתחה את העונה בסערה ואז החלה לקרוס אל תוך עצמה, גם דטרויט פתחה הכי חזק שלה אבל לאט לאט מחלישה ואינדיאנה היא גם הפתעה נעימה, אבל המשותף לכל הקבוצות הללו הוא שברגע שאחד מהברגים המרכזיים שלה נפצע או נחלש, כל המכונה החלה להתקלקל. המג’יק מתפרקים בשבועות האחרונים בעקבות פציעות, הפיסטונס גם כן ירדו לקרקע בתקופה האחרונה ואילו הפייסרס הפסידו שלושה רצוף ללא ויקטור אולדיפו.
לעומת זאת, הספרס, ששיחקו בערך 12 דקות העונה עם קוואי לאונרד, מי שהיה אחד הפייבוריטים הבולטים לזכות ב-MVP העונה, מוצאים את עצמם יושבים טוב במקום השלישי במערב עם ה-Net Rating החמישי בטיבו בליגה. חוץ מגולדן סטייט, קשה לי לראות קבוצה אחת שמוציאים ממנה את השחקן הטוב ביותר שלה והיא ממשיכה לשחק בקצב של 55 נצחונות.
מה שעוד יותר מטורף הוא שאי אפשר לתלות את “האשמה” בהשתפרות של שחקן כזה או אחר. למרקוס אולדריג’ נותן את העונה הכי טובה שלו במדי הספרס אבל זו לא עונת קריירה בשום צורה והשיפור שלו מהעונה שעברה, מרשים ככל שיהיה, לא מפצה לבדו על האובדן של קוואי. מדובר, שוב, בניצחון של המערכת של גרג פופוביץ’. בשיחה של Open Court כאן למטה יש קטע שבו ברנט בארי מדבר על התקופה שלו בספרס ואפשר להרגיש במילים שלו את ההערכה שלו לפופ.
בתרגום חופשי הוא אומר את הדברים הבאים. “אני שיחקתי תחת ביל פיץ’, פט ריילי, פול ווסטפול ונייט מקמילן. עם כמה שהמאמנים האלה טובים, ולחלקם יש רקורד מדהים בליגה, אני למדתי כל כך הרבה בחודשיים עם פופ על המשחק, על איך להפוך את המשחק הזה לקל יותר, כך שלקבוצה שלך יש סיכוי לנצח כל לילה. אפשר לדבר על תרגילים ו-X&O’s, אבל אם אנחנו נכנסים לליבה של העניין המטרה הייתה לנסות להפוך את המשחק לקל יותר וליעיל יותר, כך שאנחנו מוציאים את ההחלטות הקשות מחוץ למשחק והופכים את המשחק לקל יותר עבור כולם. זה היה באמת פוקח עיניים עבורי, למרות ששיחקתי כבר המון משחקים בליגה”.
כנראה שיש לפופוביץ’ איזשהו סוד ונראה שהעונה הוא ממשיך להשתמש בו.
הקבוצה המאכזבת – מילווקי באקס
לפני הצבא הלכתי לתקופה מסוימת ליובל עילם. למי שלא מכיר זאת איזו קבוצת אימונים לחברה שרוצים ללכת לקרבי ולסיירות ולכל מיני כאלה (ספוילר: הלכתי לשריון, זה היה בזבוז זמן טוטאלי). אחד האימונים המוזרים שהיו לנו שם נקרא אימון חמוד. כל מה שעשינו באימון הזה היה לטפס על דיונות בחוף של הרצליה במשך שעתיים. לעלות ולרדת, לעלות ולרדת. אחרי כל פעם שירדת היית צריך לצעוק את מספר הפעמים שכבר ירדת כדי שלא תשכח.
אני לא הייתי הכי חזק או הכי מהיר מבין החבורה, אבל מצאתי דרך יעילה לעשות את העלייה. היה חלק בדיונה שהייתה בו עלייה מתונה יחסית ואז אם היית רץ בירידה באלכסון היית נהנה גם מירידה תלולה בירידה. לעומת זאת, חברים שלי הלכו על מסלול אחר ולמרות שהם הלכו בשיא הרבאק בסוף השעתיים אני עשיתי משהו כמו בין 5 ל-10 דיונות יותר. לא כי הייתי חזק יותר או מהיר יותר או אתלטי יותר, סתם כי מצאתי דרך יעילה יותר.
מילווקי באקס העונה נראית לי כמו חברים שלי באותו אימון. הם משחקים בשיא הרבאק כל הזמן, עושים בליצים בהגנה, רצים ממקום למקום בהתקפה, אבל היעילות פשוט לא שם. קבוצות כבר לא מופתעות מההגנה האגרסיבית שלהם והם מוצאים את החורים בלב ההגנה של ג’ייסון קיד.
למעשה, זה כבר לא צריך להפתיע כל כך. אחרי שב-2014/15 הם תפסו את הליגה לא מוכנה והיו קבוצת ההגנה השנייה בטיבה בליגה, בשלוש העונות האחרונות הבאקס נמצאים בחצי התחתון של הליגה ביעילות הגנתית. לזכותם יאמר שבערבים שבהם העזרה שלהם והרוטציות עובדות, הם בלתי ניתנים לעצירה, אבל ברוב הערבים זה פשוט לא קורה ואז הם צריכים להסתמך יותר מדי על יאניס אנטטונקונמפו שיביא הביתה נצחונות. יאניס הוא אמנם סוג של אל, אבל גם הוא לא יכול לתקן את כל הנזקים שמתרחשים בצד ההגנתי של הבאקס.
מעבר לכך, הבאקס הם עדיין אחת מהקבוצות שמשחקות הכי לאט בליגה (97.7 פוזשנים למשחק, 22 בליגה) למרות שיש להם את השחקן הכי קטלני בליגה במתפרצות ובאופן כללי את אחת הקבוצות הכי אתלטיות בליגה. יש משהו מרשים בכך שקיד מנסה לבנות קבוצה ייחודית בליגה בה כולם עושי קופי-פייסט, אבל יכול להיות שכדאי לו להיות קצת קונבנציונלי לפעמים. כפי שזאק לואו כתב לפני כמה שבועות בהקשר של הבאקס, מצוין הוא לפעמים האויב של טוב מאוד.
מבחינת מאזן הבאקס נמצאים איפה שהם רוצים להיות, במקום הרביעי במזרח ויש קבוצות אחרות שאפשר להגיד שהן מאכזבות יותר (אוקלהומה סיטי עד לפני שבועיים, וושינגטון), אבל התקרה של הבאקס היא כל כך גבוהה ונראה שהם לא מגרדים אותה אפילו.
הקבוצה המדאיגה – אורלנדו מג’יק
סקרמנטו היא חתיכת קבוצה מדאיגה (עדיין אחרונה גם ביעילות הגנתית וגם ביעילות התקפית, אם תהיתם). גם שארלוט וממפיס מדאיגות בגלל היעדר היכולת שלהם להשתפר מעבר לרוסטר הנוכחי, אבל לטעמי המג’יק הם קבוצה שצריכה טיפול פסיכולוגי.
אחרי שהם פתחו את העונה עם בערך 120% מהשלוש המג’יק חזרו למציאות ובשבועות האחרונים הם מגלים כמה המציאות קשה. ההרכב הכי טוב שלהם, שכולל את אלפריד פייטון, אוון פורנייה, ג’ונתן סימונס, ארון גורדון וניקולה ווצ’ביץ’, מעמיד Net Rating בעייתי של 11.7-. מבין ההרכבים ששיחקו לפחות 160 דקות העונה, זה ההרכב החלש ביותר. הוא לא לוקח ריבאונדים והוא לא עושה הגנה. ה-Defensive Rating של ההרכב הזה הוא 120.0 נק’ ל-100 פוזשנים, נתון גרוע ביותר מ-10 נק’ ל-100 פוזשנים מההגנה הכי גרועה בליגה של הקינגס.
הייתה איזו תחושה שהמג’יק מצאו את נקודת הג’י שלהם בתחילת העונה, אבל אחרי כל כך הרבה שנים במדבר של הלוטרי, כנראה שזו הייתה פטה מורגנה. הם כרגע מדורגים במקום הלפני אחרון במזרח במרחק של 6.5 משחקים מהפלייאוף. גם אם כולם יהיו בריאים מעכשיו עד סוף העונה, קשה לראות אותם מתאוששים מזה. אולי עדיף להם להתחיל לחלום בסלובנית על לוקה דונצ’יץ’.
השחקן המפתיע – קיירי ארווינג
אני חייב להודות שלא האמנתי שלקיירי ארווינג יש את היכולת לשחק כמו שהוא משחק העונה בסלטיקס. כאשר שמעתי על הטרייד עם הקאבס חשבתי שקליבלנד הצליחה לסחוט המון לימונדה מהלימון שנקרא קיירי, בעיקר מכיוון שהוא לא נתן שום סיבה להאמין שהוא יכול להוביל קבוצה מנצחת ללא לברון ג’יימס.
אלא שכעבור חצי עונה, קיירי הוא הגו-טו-גאי של הקבוצה עם המאזן הטוב במזרח והוא די הבדיל את עצמו בכך שהוא כנראה השחקן שהכי היית רוצה לשים את הכדור בידיים שלו ברבע האחרון (מלבד לברון, דוראנט וג’ימי באטלר, הוא קולע הכי הרבה בקלאץ’). עם זאת, זה לאו דווקא גן הקלאץ’ של קיירי שמביא אותו לכאן, אלא היכולת שלו להשתלב כל כך מהר בשיטה חדשה שלא הייתה שום אינדיקציה לכך שהוא יתאים לה.
יש עדיין התאמות שצריך לעשות (דיברתי על זה בפוסט בשבוע שעבר) אבל העובדה שהוא לא בור בהגנה ושהוא נראה כמו דג במים בשיטה של בראד סטיבנס היא מפתיעה מאוד. את כל הדברים הקיירי-ים שהוא עושה ידענו שהוא יכול לעשות עוד מקודם, אבל לא ידענו שהוא יכול להיות מנהיג בקבוצה שמדברת חזק מאוד בצמרת.
ראוי לציין גם את ויקטור אלדיפו (9 בליגה בממוצע נקודות עם בערך 50% מהשדה ו-40% מהשלוש!) ואנדרה דראמונד (3.6 אסיסטים!) בקטגוריה הזו.
השחקן המאכזב – אנדרו וויגינס
וויגינס פתח את העונה לא רע אבל מהרגע שג’ימי באטלר השתלט על הטימברוולבס והקבוצה התייצבה נראה שמשהו בו כבה. בעשרת המשחקים האחרונים הוא קולע 15.6 נק’ באחוזים איומים ונוראים (39.4% מהשדה, 37% מהשלוש, 51.5% מהעונשין) והוא כמעט ולא תורם באספקטים אחרים. ההגנה שלו נשארה תיאורטית בלבד (הוא מדרוג 79 מתוך 87 סמול פורוורדים ב-Defensive Real Plus Minus) וקשה לראות מאיפה תבוא קפיצת המדרגה בקבוצה הנוכחית.
לכאורה, היינו צריכים לצפות לזה. מהרגע שבאטלר הגיע לקבוצה היה ברור שוויגינס מיועד להיות הגלגל השלישי ובדרך כלל בקבוצות שלא מבוססות על תנועה בלתי פוסקת כמו הספרס או הווריורס, תפקידו של הגלגל השלישי הוא לחכות בפינה לשלשה פנויה או להיות היוצר המשני אחרי שההגנה קורסת.
הקליעה של וויגינס לא מספיק טובה כדי להפוך אותו לגלגל שלישי אפקטיבי. החדירות שלו יכולות להיות אפקטיביות אבל נראה שבמסגרת הנוכחית של מינסוטה וויגינס הוא ההגדרה של יתירות, וקשה לראות אותו מתקדם מקצועית בסיטואציה הקיימת, בה ה-Usage שלו נמוך בכ-5% ביחס לעונה שעברה. מינסוטה הולכת לשלם לוויגינס 30 מיליון דולר לעונה על סמך השחקן שהוא יכול להיות, לא על השחקן שהוא עכשיו, ולא נראה כרגע שבקונסטלציה הנוכחית של הזאבים יהיה לו את המקום להפוך לשחקן שהוא יכול להיות.
השחקן המדאיג – מרקל פולץ
מישהו יודע מה קורה עם פולץ? מישהו מבין איך מישהו שנחשב הימור בטוח רק לפני שלושה חודשים נעלם לחלוטין מהרדאר? ההיעלמות של פולץ אמנם מאולחשת קצת על ידי היכולת המופלאה של ג’ואל אמביד ובן סימונס, אבל היא מורגשת כשמסתכלים על שאר הרוקיז שעושים חיל בליגה. ג’ייסון טייטום נראה כמו וטרן בן 30 בגוף של ילד בן 19 עם שפם בר מצווה. דונובן מיטשל מזכיר את דמיאן לילארד. קייל קוזמה שובר שיאי פרנצ’ייז בלייקרס וגם לונזו בול, לורי מרקנן ודניס סמית’ ג’וניור נראים כמו יהלומים אמיתיים.
לעומת זאת, פולץ ירד למחתרת עם כאבים בכתף לפני למעלה מחודשיים ומאז פחות או יותר נעלמו עקבותיו. השינוי בזריקה שלו כנראה הוביל לאותם כאבים, אבל כמו שנאמר בכתבה שעשו עליו בבליצ’ר רפורט לפני כחודש וחצי, זה ממש ממש מוזר. עד כדי כך מוזר שכבר התחילו כל מיני תיאוריות קונספירציה על הפציעה שלו.
המאמן – דוויין קייסי
מחוץ לקוורטט של המועמדים הטבעיים – סטיב קר, גרג פופוביץ’, בראד סטיבנס, מייק דאנטוני – דוויין קייסי עושה את העבודה הטובה ביותר עד כה. הראפטורס שלו הפכו להיות קבוצה שונה העונה. הם משחקים מהר יותר (10 בליגה בפוזשנים העונה, 22 בעונה שעברה, 29 לפני שנתיים), הם מוסרים יותר (9 ביחס אסיסט למסירה העונה, 26 בעונה שעברה, 28 לפני שנתיים), מבודדים פחות (מדורגים 25 העונה באחוז הפוזשנים שלהם שמוקדש לבידודים, בעונה שעברה הם דורגו 6, לפני שנתיים 10) וזורקים יותר משלוש (לפי Cleaning the Glass, רק 7 קבוצות זורקות אחוז גבוה יותר מהזריקות שלהן מחוץ לקשת. לפני שנה היו 19 כאלה). כל השינויים הללו הובילו לכך שאחרי חצי עונה לראפטורס יש את ה-Net Rating השלישי בטיבו בליגה והכי טוב במזרח (7.6+).
קשה מאוד לשנות את עורה של קבוצה בצורה כזו מבלי לשנות את הסגל שלה. הראפטורס לא רק שלא שינו את הסגל, אלא אפילו תגמלו את השחקנים הבכירים שלהם בשנתיים האחרונות (קייל לאורי, דמאר דרוזן, סרג’ איבקה) על המשחק שלהם. לכן היכולת של קייסי להביא את ההתקפה של הראפטורס למאה ה-21 היא מוערכת מאוד. הוא הצליח לשכנע את הכוכבים שלו לעדכן את המשחק שלהם וזה הביא ליותר יעילות. זה לא אומר שהראפטורס לא יעופו בסוויפ מול הקאבס העונה, אבל יש סיבה להאמין יותר בטורונטו הזו מאשר בטורנטו של העונות הקודמות, שהיו חד מימדיות וקרסו בכל פעם שאפריל הגיע.
סטוריליינס לעקוב אחריהם בחצי השני של העונה
זה השלב בו אנחנו יוצאים להפסקה בקולנוע, מעמיסים עוד פופקורן ומתחילים לנחש מה יקרה בחצי השני של הסרט. ה-NBA היא ליגה שלא נחה לרגע ובכל רגע נתון יש לנו כמה וכמה נרטיבים שמעסיקים אותנו, הנה המעניינים שבהם לקראת החצי השני של העונה:
מה שלום אוקלהומה סיטי?
השבועיים האחרונים היו מלאים בכתבות על האם הת’אנדר סוף סוף Figured it Out. יש תחושה שהת’אנדר יותר מאוזנים עכשיו ושחלוקת התפקידים בין הביג-3 היא הרבה יותר ברורה, אבל הם עדיין יהיו הקבוצה הכי מעניינת לעקוב אחריה בכל ערב נתון. ככל שנתקרב לפברואר התהיות על פול ג’ורג’ יגברו ואם ג’ורג’ ישאר, הלחץ באפריל ובמאי להוכיח לו שיש לו בשביל מה להישאר יהיה חסר תקדים.
מה יקרה בטרייד דד ליין?
מארק גאסול, מייק קונלי, קמבה ווקר, דמארקוס קאזינס, דאנדרה ג’ורדן, ניקולה ווצ’ביץ’. חוץ מג’ורג’, כל אחד מהשמות הללו עלול למצוא את עצמו בשמועות טריידים בחודש וחצי הקרובים. זו תהיה התקופה בה קבוצות יצטרכו להחליט האם הן מתאבדות על העונה הזו או מתחילות לפנטז על מרווין בגלי וטריי יאנג. יש פוטנציאל לטרייד דד ליין מטורף לגמרי, ועוד בכלל לא דיברתי על הקבוצה שיכולה לטרוף את הקלפים.
מה יעשו הלייקרס?
הלייקרס הם הסוס השחור של הטרייד דד ליין. אם יש להם איזושהי שאיפה להחתים שני סופרסטארים על חוזי מקסימום בקיץ הם יצטרכו לקבל החלטות כואבות. יכול להיות שהם ידחו אותן לקיץ אבל יכול להיות שכבר בדד ליין נראה מעברים מפתיעים של ברנדון אינגרם או ג’וליוס רנדל למדים אחרים. Stay Tuned.
האם ניקולה מירוטיץ’ ובובי פורטיס ימשיכו להסתדר?
זה בהחלט אחד הסיפורים הפיקנטיים של העונה. הבולס כרגע נראים כמו ההיט של העונה שעברה. קבוצה שפתחה את העונה נורא, נראתה בדרך לפירוק ואז באיזושהי דרך לא מוסברת, עם התעלות לא צפויה של כמה שחקנים במקביל ביחד עם מאמן שלא מאמין בטנקינג העונה שלהם השתנתה. למירוטיץ’ כבר היו בעבר כמה שבועות שבהם הוא לא היה בהכרה וקלע מכל מקום, זה יהיה מרתק לראות אם הוא מסוגל למשוך את התקופה הזו יותר הפעם.
האם אייזיאה תומאס יתאקלם בקליבלנד?
זו כבר שאלה שיותר תשפיע על זהות האלופה. IT הוא הג’וקר של הקאבס והסיכוי היחיד שלהם (לפחות כרגע, בהיעדר טרייד על הבחירה של הנטס) להשתפרות. השאלה היא האם הוא יצליח למצוא את עצמו לצד לברון ג’יימס, או שמא לברון יקח צעד אחורה בעונה הרגילה ויתן לאייזיאה את המפתחות? קשה לי להיזכר מתי בפעם האחרונה היה שחקן כל כך מרכזי שנכנס באמצע העונה לקונטנדרית (מאז פאו גאסול בלייקרס של 2008 אני לא זוכר משהו דומה). יהיו לזה השפעות על הדינמיקה של הקבוצה ויהיו לכך גם השפעות על העתיד של אייזיאה, שמסיים חוזה בקיץ.
בזמן שגולדן סטייט ממשיכה לשייט ויוסטון, למרות רצף ההפסדין האחרון, נראית כמו משוכה לא פשוטה בכלל, קליבלנד חייבת למצוא את הדרך להראות ללברון שיש לו בשביל מה להישאר. אייזאה אמור להיות הפנס שיאיר את הדרך הזו.
Comments