יהיו זמנים במערב

אכלתי פעם בבית של בטי ונחי ברמת הגולן. זאת סוג של מסעדה שמגישה (או לפחות הגישה, לא יודע אם הם עדיין קיימים) ארוחה של 20 מנות, חלק קטנות, חלק בינוניות, חלק קצת יותר גדולות, כך שבסופו של דבר נבנית ארוחה מפוארת.

החוויה אצל בטי ונחי היא מאוד תנודתית. קודם כל, אתה מגיע מאוד רעב כי אתה יודע שאתה הולך לאכול עכשיו 20 מנות, אלא שהמנות הראשונות הן קטנות כמו מנות אנורקטיות בבר תל אביבי ממוצע. ובין מנה למנה יש כמה דקות המתנה. עד המנה השישית בערך אין מנה שלוקח יותר מ-20 שניות לעכל אותה. בנקודה הזאת הרעב כבר מצטבר, ואיתו מפלס העצבים הפרימיטיבי מתחיל לטפס למעלה, ופתאום אתה מוצא את עצמך מחשב את הגודל הממוצע של המנה עד עכשיו ומנסה להעריך אם זה יהיה הגודל הממוצע של כל המנות האם אני בכלל אשבע פה? אולי נקפוץ לילו אחר כך ונאכל סנדוויץ' מעופש?

ואז, בערך במנה השביעית-שמינית, מתחילות להגיע העיקריות. אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. רצף של מנות שמטמטמות את החושים. אני כבר לא זוכר את המנות או את השמות, אני רק זוכר את האוסובוקו המושלם שאכלתי שם שרודף אותי עד היום, והוא הגיע בערך במנה ה-13. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.

בקינוחים אתה כבר בעולם שכולו טוב. כמו סיגריה אחרי סקס משובח.

עונת ה-NBA מאוד מזכירה לי את החוויה אצל בטי ונחי, התחלה איטית מאוד, אפילו מעצבנת, שמסתיימת בפלייאוף קטלני, בוולה רגשי לחיבורים. ב-NBA יש יותר מנות קטנות מאצל בטי ונחי (82 ליתר דיוק), ויש רגעים במסע הארוך הזה שגורמים לך לפקפק בכל המנגנון, אבל בסוף בסוף מגיעים למנות העיקריות, לפלייאוף, והכל נשכח.

בסוף בסוף אנחנו מגיעים לרמת הכדורסל הכי גבוהה שיש על פני כדור הארץ. כל האנשים הכי מוכשרים בכדורסל, על המגרש ומחוץ למגרש, מתכנסים לחודשיים של כדורסל עילאי ומתנשא, ובסוף החודשיים הללו פרק חדש נכתב בדפי ההיסטוריה של הליגה. בסוף החודשיים הללו אנחנו מגלים מי קיבע את מעמדו בספר עב הכרס הזה ומי יצטרך לחכות לפרק הבא.

בשביל אוהב כדורסל חובב נרטיבים אין דבר טוב יותר מזה. בעונה הרגילה רמת הכדורסל היא לא מספיק עקבית והנרטיבים רק נבנים, אבל בפלייאוף יש התנקזות קוסמית של רמת כדורסל גבוהה ועקבית ביחד עם התממשות (או אי התממשות) הנרטיבים.

זו הסיבה העיקרית שהפלייאוף מרגיש כמו יצור אחר מהעונה הרגילה. הוא בהחלט מושפע מהעונה הרגילה, אבל זה מרגיש שהוא כבר הפך להיות יצור נפרד ממנה. שהצלחה בעונה הרגילה לא מבטיחה כלום לגבי הצלחה בפלייאוף. שזו כבר לא אותה מסעדה שמגישה את המנות.

מאז ההפסד של הווריורס ב-2016 אנחנו רואים מגמת ירידה בחשיבות של העונה הרגילה כמנבא להגעה לפיינלס. אחוז ההצלחה הממוצע בעונה הרגילה של הקבוצות שהגיעו לפיינלס מאז שג'ורדן פרש היה לפחות 65%. ב-2016, בגלל ה-73-9 של הווריורס, הוא הגיע לשיא של 79.3%, אלא שההפסד של הווריורס לקאבס בפלייאוף הזה שינה משהו פונדמנטלי במערכת היחסים בין העונה הרגילה לפלייאוף. קבוצות הבינו שבפלייאוף אף אחד לא חסין, וכשלברון ניצב מולך ביוני לאף אחד לא אכפת שניצחת את סקרמנטו בנובמבר.

מאז אחוז ההצלחה הממוצע נמצא במגמת ירידה, ובעונה שעברה הוא "פרץ" את מחסום ה-65% (בפעם הראשונה מאז עונת השביתה ב-99) עם הווריורס שפחות או יותר שייטו כל העונה אחרי שפתחו אותה בסערה עם 7-29 ועם בוסטון שבמשך ה-50 משחקים הראשונים של העונה הייתה במאזן חצוי.

מגמת הירידה הזו היא לא מקרית. אחוז ההצלחה הממוצע של הקבוצות שסיימו בטופ 5 בעונה הרגילה ירד משיא של 75.1% ב-2016 ל-67.8% בעונה שעברה, ורוב הקבוצות שמגיעות לפיינלס מסיימות בטופ 5. העונה אחוז ההצלחה של הטופ 5 ירד עוד יותר ל-66.6%. בכל עונה עד 2022 היו לפחות 2 קבוצות עם מעל 70% הצלחה. בשנתיים האחרונות רק שתי קבוצות חצו את ה-70%. הבאקס, הקבוצה שעשתה את זה העונה בקושי עם 70.7%, הם המדורגת ראשונה עם אחוזי ההצלחה הכי נמוכים מאז 2016 (יש מצב שזה הולך גם יותר אחורה, פשוט התעצלתי לבדוק).

זה המקום בו אנחנו נזכרים בערגה בהנעת הכדור הפנומנלית של פיניקס 2022 או יוטה 2021 או באקס 2020 ומתחילים להבין שהמאזנים בעונה הרגילה הם לא אינדיקטיביים לריצת פלייאוף ארוכה. שקבוצה דומיננטית בעונה הרגילה יכולה להיכשל בפלייאוף, פשוט כי זה ספורט אחר.

העונה זה מרגיש שהפער בין החשיבות של העונה הרגילה לפלייאוף מאיים לשבור שיאים כי לא רק שיש אופציה לראות קבוצות שהיו דומיננטיות בעונה הרגילה נכשלות בפלייאוף (דנבר, מילווקי, בוסטון, פילדלפיה משחקים 25-70), אלא יש גם אופציה לראות קבוצות שלא היו דומיננטיות בעונה הרגילה מצליחות בפלייאוף (גולדן סטייט, פיניקס, פילדלפיה בשאר המשחקים).

מאז הניינטיז רק 5 פעמים קרה שקבוצה שלא סיימה בטופ 3 של הקונפרנס שלה בעונה הרגילה הגיעה לפיינלס. פעמיים זה קרה בעונות לא סטנדרטיות (הניקס ב-99, ההיט בבועה) ועוד 3 פעמים זה קרה עם קבוצות מנוסות שכבר זכו באליפות בעבר (הרוקטס ב-95, הסלטיקס ב-2010, הקאבס ב-2018).

העונה יש שלוש (אולי אפילו ארבע אם תמצאו אותי במצב רוח נדיב) קנדידטיות רציניות לאייש את המקום השישי ברשימה הזו, וכולן מגיעות מהמערב.

הווריורס הם החשודים המיידיים, מן הסתם. מצד אחד, האלופה המכהנת בשלהי אחת השושלות הגדולות בכל הזמנים, מצד שני המדורגת 6 במערב עם הנט רייטינג ה-11 בטיבו בליגה, עם מאזן חוץ מביך, הגנה מפוקפקת, שחקן בכיר שלא שיחק בכלל ברבע האחרון של העונה (וויגינס), עוד שחקן רוטציה בכיר שרק בשבועיים האחרונים חזר לשחק (GP2) ואגרוף אחד שמרחף מעל לכל העונה הזאת. אם הווריורס יקחו גם את האליפות הזאת, יש מצב שזאת העונה בה ה-NBA "קפצה את הכריש".

אבל אי אפשר להתעלם מהווריורס. לא כל עוד סטף בריא. קליי הוא כבר לא אותו קליי (לפחות בצד ההגנתי, בהתקפה הוא עדיין יכול להתפרץ ל-50 נק' בערב), דריימונד הוא כבר לא אותו דריימונד (זו פעם ראשונה בתולדות השושלת שהווריורס מרגישים קטנים מבחינת סייז) אבל יכול להיות שלסטף יש עוד אס בשרוול כמו שהיה לו בפיינלס בשנה שעברה מול בוסטון. לא הייתי מהמר על זה, בעיקר כי הווריורס שזכו באליפות בעונה שעברה עשו את זה בעיקר דרך ההגנה, אבל אי אפשר להתעלם מהאופציה הזאת, בטח בהתחשב בזה שהם לא יפגשו את פיניקס לפחות עד הגמר האזורי.

האופציה היותר ריאלית, אבל הלא-פחות תקדימית, היא שהסאנס יגיעו לפיינלס. היא ריאלית יותר כי לפיניקס יש יותר כשרון בקצה של הפירמידה הקבוצתית שלהם, ובעיקר כי יש להם את קווין דוראנט. אפשר להגיד על דוראנט הרבה דברים ולצייץ עליו הרבה דברים (ושהוא יצייץ דברים מיותרים בחזרה), אבל הוא רק משתבח עם השנים. הוא בן 34 כשמאחוריו קרע באכילס ורגל שבורה והוא בדיוק סיים את העונה עם ה-eFG% הכי גבוה בקריירה שלו. זה לא איך שפציעות כאלו אמורות לעבוד. דוראנט הוא פשוט באג במטריקס.

מעולם לא היה סופרסטאר ששיחק רק 8 משחקים עם קבוצה והפך אותה לפייבוריטית הבכירה בקונפרנס. לעזאזל, הבן אדם שיחק רק 8 משחקים מאז ינואר ואף אחד מאיתנו לא חושב פעמיים לפני שהוא בוחר את פיניקס. הוא עד כדי כך טוב, והמעטפת של פיניקס עד כדי כך טובה.

ה-NBA הוא משחק קבוצתי, אבל בהרבה מובנים הוא יותר דומה לפורמולה 1. לכל קבוצה יש עשרות מכונאים ואנשים שתפקידם להעמיד את המכונית הכי טובה על הכביש, אבל בלי נהג אדיר זה לא משנה. לפיניקס היה רכב מעולה גם לפני הטרייד על KD, אבל ב-2021 הם הפסידו לנהג טוב יותר בדמות יאניס אנטטוקונמפו ובשנה שעברה אפילו הטרנטה של דאלאס, עם לוקה המילטון בתא הנהג, הצליחה לעקוף אותם ברגע האחרון. העונה זה כבר הרגיש שהרכב הזה חייב טיפול 10,000. זה הגיע עם הטרייד על דוראנט.

עם KD יש להם את אחד הנהגים הטובים בכל הזמנים. גם כשהאוטו הזה יסתחרר אפשר לסמוך על דוראנט שידע להחזיר אותו למסלול. ביחד עם בוקר, אייטון, פול ו[הכנס שחקן סאנס רנדומלי, התחל בג'וש אוקוגי] יש לסאנס חמישייה שיכולה להסתכל בלבן של העיניים של כל קבוצה בליגה.

הם עכשיו הולכים להסתכל בלבן של הקבוצה שאני לא יודע אם יש לה בכלל לבן בעיניים. הקליפרס בעידן קוואי תמיד יהיו בטופ של הקבוצות המוכשרות בליגה, אבל הם גם תמיד יהיו בטופ של הקבוצות חסרות הנשמה בליגה. הסדרה הזו תפגיש בין שתי קבוצות שהתייחסו לעונה הרגילה בזלזול קיצוני. הקליפרס כבר שנים מתעדפים load management על פני נצחונות בעונה הרגילה ואילו הסאנס החליטו לתעדף את הכשרון של KD על פני הכימיה וההמשכיות של הרוסטר שלהם.

התעדופים של הסאנס כנראה ינצחו פה. בלי יתרון ביתיות, בלי פול ג'ורג' (לפחות בתחילת הסדרה) ועם היסטוריית הפלייאוף של ראסל ווסטברוק (שמעולם לא חשבתי שאני כל כך לא אתרגש לראות אותו ואת דוראנט אחד נגד השני בסדרת פלייאוף) אני חושב שהקליפרס הם לחלוטין האנדרדוג בסדרה הזאת, גם אם קוואי יהיה השחקן הכי טוב בסדרה. אני שומר את שיחות "תחילת הסוף של הקליפרס" עד לסוף הסדרה הזאת.

בכל מקרה, מי שלא תנצח את הסדרה הזו, בסבירות גבוהה מאוד תצטרך לעבור דרך ניקולה יוקיץ' ודנבר. יוקיץ' מרגיש כמו דובון אכפת לי שנוצר במיוחד כדי להצליח בעונה הרגילה. השילוב שלו בין יכולת מסירה נדירה ביחד עם גודל טהור (ביחד עם אמביד וברוק לופז הג'וקר הוא השחקן הכי כבד בליגה) בתוספת היכולת שלו להשיג סל בעצמו כמעט מכל מקום (במיוחד מהמיד-ריינג, שם הוא קולע ב-61% העונה) הופכים אותו לאולר הכי שוויצרי שיש.

להגנות אין דרך להתמודד איתו. דאבל-טים מוביל לרכבת ליי-אפים של הארון גורדונים של העולם, נסיון לשמור אותו באחד-על-אחד מוביל לסדרת פוסט-אפים משפילה (יוקיץ' קולע 1.22 נק' פר פוזשן של פוסט-אפ. אמביד היחיד שמתקרב אליו ביעילות עם 1.13). כל וריאציה בין לבין הוא מפצח עם חכמת המשחק שלו. פשוט אין דרך לעצור אותו בהתקפה אם הוא מקבל את הכדור.

אבל המבחן של יוקיץ' ודנבר הוא לא בהתקפה. המבחן האמיתי יהיה האם דנבר תצליח לבנות הגנה של קבוצה אלופה מסביבו. לכאורה כשיוקיץ' על הפרקט לדנבר יש הגנה של 112.2 נק' ל-100 פוזשנים (לפי cleaning the glass. זה שווה ערך להגנה החמישית בטיבה בליגה, קצת אחרי מילווקי) אז אולי כל הדיבורים על החסרונות של יוקיץ' בהגנה הם קצת אוברייטד, אבל כדורסל זה לא רק מספרים, ובפלייאוף יהיה יותר קשה למייקל מלון להחביא את יוקיץ'. קבוצות יחפשו איפה לפנצ'ר את ההגנה של דנבר.

והמקום הכי טבעי לפנצ'ר יהיה הגנת הפיק-אנד-רול של יוקיץ'. יוקיץ' הוא רים-פרוטקטור חלש מאוד, הוא מגן על הטבעת ב-68.5% על 8.0 זר' למשחק. אפקטיבית זה הנתון הכי גרוע בליגה, וזה מחלחל לנתונים הקבוצתיים של דנבר (רק לפליקנס יש רים פרוטקשן גרוע).

מייק מלון ינסה למצוא דרכים יצירתיות לא לחשוף את הביג-מן שלו לציד של היריבות בהתקפה, ואני מאמין שיוקיץ' בעצמו יצליח גם להדוף חלק מנסיונות הציד הללו בזכות הידיים הגדולות והזריזות שלו והיכולת שלו להתמקם במקומות הנכונים מבלי לעשות עבירות, אבל כשהציידים מהצד השני הם קווין דוראנט או קוואי לאונרד, זה הולך להיות אתגר אדיר לנאגטס.

יש מצב שזה הרגע הכי גדול בהיסטוריה של דנבר. הם לא הגיעו לפיינלס מאז 1976. הגמר האזורי ב-2020 היה בחינם, בעונה בה לא היו מהם יותר מדי ציפיות. זה לא המצב העונה. ההגנה שלהם זה מה שיכריע כמה רחוק הם ירוצו העונה, ולמעשה כמה רחוק תגיע הקריירה של ניקולה יוקיץ'.

בצד השני של הבראקט במערב יש כאמור את הווריורס, שיתחילו את ההגנה על הטבעת שלהם בדו-קרב תוצרת קליפורניה מול הקינגס (שיש להם את ההגנה הכי גרועה במשחק העומד מבין כל קבוצות הפלייאוף, שזה נתון שהדאיג אותי לגבי סיכויי הפלייאוף של הקינגס לאורך כל העונה), אבל לא פחות מעניין – יש את הלייקרס.

מאז ה-12 בפברואר ללייקרס יש מאזן 8-18 ונט רייטינג של 5.2+. רק למילווקי היה מאזן טוב יותר בטווח זמן הזה, ומעבר למספרים, יש תחושה שהטריידים בדד-ליין שחררו את הלייקרס. ההודאה בכשלון בצירוף של ראסל ווסטברוק הייתה מזככת עבור הפרנצ'ייז הזה, והם הצליחו לצאת מהפלונטר הזה בצורה הכי מיטבית שאפשר.

הקייס של הלייקרס תמיד היה "יש לנו את לברון ו-AD ואם הם בריאים אז אין לנו מה לפחד" ועכשיו יש להם את לברון ו-AD בריאים, עם רול-פליירס שמתאימים אליהם מסביבם (גו ג'ארד ונדרבילט!). זאת בדיוק הנוסחא שעבדה להם בבועה. האם זה יכול לעבוד להם שוב?

הכל בסופו של דבר קם ונופל על האם לברון ו-AD יכולים להישאר בריאים. זה שהם בריאים עכשיו לא אומר שהם יכולים להחזיק מעמד במשך חודשיים של אינטנסיביות של פלייאוף. זו אמירה שנכונה לכל קבוצה ולכל סופרסטאר מדוראנט דרך קוואי ועד ליאניס, אבל אצל הלייקרס היא אקוטית יותר גם כי הסגל מסביב ללברון ו-AD לא יכול לשרוד יומיים בלעדיהם וגם כי לברון ו-AD פציעים יותר.

לברון כבר בן מאתיים ובכל עונה מאז הבועה הוא נפצע בצורה משמעותית. במשחק הפליי-אין המכוער מול הטימברוולבס הוא נראה שחוק ברבע הרביעי ובהארכה. דייוויס לא הוכיח בשום מקום מחוץ לבועה שהוא מסוגל לשחק כדורסל אינטנסיבי בצורה עקבית מבלי להיפצע.

אבל מה אם כן? מה אם איכשהו, עם דיאט ספרייט ומספריים, הם יצליחו להחזיק את עצמם בריאים עד סוף יוני? האם הם יכולים להגיע לפיינלס?

לכאורה, הבראקט לטובתם. ממפיס מגיעה עם המון סימני שאלה לסדרה הזו. הלייקרס זו הקבוצה שמגיעה לצבע הכי הרבה בליגה וכתוצאה מכך גם ה-FT Rate (כמות זריקות עונשין פר 100 פוזשנים) הוא ה-3 בטיבה בליגה. מול ג'רן ג'קסון והנטייה שלו להסתבך בבעיית עבירות זה יכול להיות קריטי, בטח כשאין לו את סטיבן אדאמס וברנדון קלארק לגבות אותו. למשרוקית תהיה השפעה אדירה על זהות המנצחת בסדרה הזאת, וזה אף פעם לא משפט שאתה רוצה לשמוע כשממולך ניצבים הלייקרס.

מצד שני, זו יכולה להיות סדרת ההכתרה של ג'א מוראנט. אחרי העונה ההפכפכה שעברה עליו, זו ההזדמנות הכי טובה שיש לג'א להוכיח לנו שבין ארבעת הקווים אין הרבה שחקנים יותר טובים ממנו. זו בסך הכל העונה הרביעית שלו בליגה, אבל כבר יש לו כמה הופעות פלייאוף אייקוניות באמתחתו (זוכרים את זה?) ויש לי תחושה שהוא וממפיס ישמחו לחבל בפנטזיות של לברון והלייקרס.

כשג'א על הפרקט ממפיס כמעט 39% מהזריקות של הגריזליז מגיעות מאזור הטבעת (לעומת 32% כשהוא על הספסל) ותשומת הלב שהוא מושך מאפשרת להם להוריד 31% מההחטאות שלהם, נתון שהיה מדרג אותם במקום ה-2 בליגה על פני כל העונה.

אבל בלי אדאמס היכולת שאיבת ריבאונדים של הדובים נפגעת, והלייקרס עם אנתוני דייוויס בשיאו זו קבוצה שלא מאפשרת יותר מדי הזדמנויות שניות בהתקפה. בצד השני דילון ברוקס מקבל הזדמנות לנסות לעצבן את לברון (זה השלב להתחיל לחשוש אם אתם אוהדי ממפיס) וסביר להניח שלברון ימצא את הדרך לתקוף את החוליות החלשות בהגנה של ממפיס (אהמ, לוק קנרד). באופן כללי יהיה כיף לראות שוב את שחקן הפלייאוף הכי טוב ב-25 שנה האחרונות משחק שוב בסדרה תחרותית לראשונה מזה 3 שנים.

ללייקרס יש מצ'-אפ לא רע עם הגריזליז, אבל יש לי תחושה שהגריזליז יתישו את הלייקרס עם משחק הריצה שלהם (חוץ מהפייסרס, הגריזליז הם הקבוצה שהשיגה הכי הרבה נקודות ממתפרצת העונה) ושג'א, ביין ו-JJJ זאת שלישייה שאפשר לסמוך עליה יותר מהשלישייה של לברון, אנתוני דייוויס ו...אוסטין ריבס?

הימורים:

סאנס – קליפרס 2-4

קינגס – ווריורס 4-2

גריזליז – לייקרס 3-4

נאגטס – פליקנס/מינסוטה/OKC 1-4