©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com

  • yuvaloz55

הדו”ח השבועי #3

עברו שבועיים מאז הפעם האחרונה שהתכנסנו פה וכרגיל, הרבה מאוד השתנה. קליבלנד נראית כמו מונטאז’ עליז, אוקלהומה נמצאת במשבר עמוק יותר מהקול של לאונרד כהן ואפילו האק-א-סימונס הגיח לעולם. אז יאללה, לעבודה.

  1. יוסטון הופכת להיות מפלצת

אנחנו כל כך עסוקים בפסטיבל גולדן סטייט, בטח עכשיו כשיש לנו גם סיבה פרובינציאלית אמיתית, שאנחנו קצת מזניחים את העובדה שיוסטון היא קבוצת התקפה לא פחות היסטורית. בעונה שעברה הרוקטס היו שניים ביעילות התקפית עם 111.8 נק’ ל-100 פוזשנים, הנתון הכי טוב מתחילת העשור של קבוצה שהיא לא גולדן סטייט. העונה הם עדיין קצת מאחורי הווריורס (שמובילים את הליגה עם 113.6 נק’), אבל לא בהרבה (112.4 נק’) ובקצב הזה הם עוד יכבשו את הפסגה בקרוב.

בעשרת המשחקים האחרונים, שהרוקטס ניצחו 9 מהם, הם כבר טיפסו ליעילות מפחידה של 116.9 נק’ ל-100 פוזשנים. ההצטרפות של כריס פול חלפה לה מבלי שנרגיש באיזושהי תזוזה במכונה של מייק דאנטוני ובששת המשחקים ש-CP3 על הפרקט הם כבר מגיעים ל-118.5 נק’ ל-100 פוזשנים. הם ניצחו את כל ששת המשחקים הללו.

ההגעה של פול לטקסס לוותה בהמון חששות לגבי השילוב בינו לבין ג’יימס הארדן. הזקן הוכיח את עצמו בעונה שעברה כמקבל ההחלטות הטוב ביותר בליגה בפיק-אנד-רול, אולי למעט לברון וסטף קרי. היה חשש אמיתי שפול יגזול מאיתנו את פוינט הארדן ויפגע במשהו בהרמוניה ההתקפית של הרוקטס.

אלא שבינתיים החששות הללו התבדו. הארדן ממשיך להיות הרכז האפקטיבי של הקבוצה ופול נמצא הרבה מאוד התקפות בפוזיציה חדשה של צופה מהצד.


לפי האתר המטורף Cleaning The Glass, ה-Usage של פול, שלאורך כל הקריירה שלו היה לפחות באחוזון ה-80 ביחס לעמדה שלו בליגה, צונח בינתיים העונה לאזור האחוזון ה-51. באתר הסטטיסטיקות של ה-NBA ה-Usage שלו הוא באזור ה-17.7%, באזור החיוג של שחקנים כמו קנטוויוס קולדוול פופ, גארי האריס, דני גרין ורוברט קובינגטון. גם כמות הנגיעות שלו בכדור (64.4 בממוצע למשחק) מתאימה יותר לכינור שני מובהק כמו אל הורפורד (64.4), בראדלי ביל (62.8) ואריק בלדסו (67.1). על אף כל זאת ועל אף שהארדן ממשיך להיות סופר יעיל ולהוביל את הליגה באסיסטים פוטנציאליים (לצד ראסל ווסטברוק), פול מצליח להראות את הגאונות ההתקפית שלו. בששת המשחקים האחרונים הוא מוביל את הליגה עם 10.3 אס’ והיחס אסיסט למסירה שלו הוא הכי טוב מבין השחקנים שמוסרים לפחות 10 מסירות למשחק.

אז ההגעה של פול הוסיפה עוד קצת שמן למכונה של הרוקטס, אבל זה היה פחות או יותר צפוי. מה שיותר מעניין הוא מה שקורה בהגנה של הרוקטס. בעשרת המשחקים האחרונים לרוקטס יש את ההגנה הרביעית בטיבה בליגה (100.8 נק’ ל-100 פוזשנים) ומאז שפול חזר לפרקט הם מתחזקים את ההגנה הטובה הליגה (97.2). זה אומר שמאז שפול חזר יש להם Net Rating של 21.3 נק’ ל-100 פוזשנים. תקראו את המשפט הזה שוב.

איך הם עושים את זה? מתחילת העונה הרוקטס לא מאפשרים נקודות מהזדמנות שנייה. הם ראשונים בליגה באחוז הריבאונדים הפנויים שהם מורידים בהגנה (81.3%) וקולעים נגדם רק 10.3 נק’ מהזדמנות שנייה (5 בליגה). מאז שפול נכנס לחמישייה יש להם 3 שחקני הגנה מצוינים (פול, טרבור אריזה וקלינט קאפלה) ואפילו ריאן אנדרסון מנסה לעשות הגנה העונה. זה מאפשר להארדן לשמר אנרגיות ולרכז את הגאונות שלו להתקפה. בינתיים, עם המספרים המפלצתיים שלו העונה ועם איך שהרוקטס נראים, הוא המועמד המוביל ל-MVP. והרוקטס מועמדים לא רעים להדיח את הווריורס מהמקום הראשון במערב אחרי 3 עונות רצופות. אם לרוקטס יהיה יתרון ביתיות בסדרה מול הווריורס, יש פה עניין. עדיין הווריורס יהיו פייבוריטיים כי, ובכן, הם הווריורס. אבל בהחלט יש פה עניין.

  1. Blow it up?

אני ממיר את הפינה הדו-שבועית הקבועה על אוקלהומה סיטי בפינת האם הקבוצות הבאות צריכות לפוצץ את החבילה? או שמא כבר מאוחר מדי?

אוקלהומה סיטי ת’אנדר – מקצועית, לא הרבה השתנה אצל הרעמים מאז הפעם האחרונה שהתראינו. הם עדיין חזקים מאוד הגנתית (מדורגים 3 בליגה) ועדיין מחפשים את עצמם התקפית. הם הדרדרו למקום ה-22, הם עדיין אחרונים בכמות מסירות למשחק והם עדיין מובילים את הליגה בקילומטרים במהלכי בידוד שמניבים 0.92 פר פוזשן, שזה בערך 10% גרוע יותר מהנק’ פר פוזשן של בן סימונס אתמול כשוושינגטון שלחו אותו לקו פעם אחר פעם כי זה מהלך לא יעיל. זה המצב כרגע, חברים, העונשין של בן סימונס הוא משמעותית טוב יותר מבידוד של ראסל ווסטברוק/פול ג’ורג’/כרמלו אנתוני.

הת’אנדר משחררים כרגע קצת וייבים של הלייקרס ב-2013, של קבוצת כוכבים שקורסת תחת הציפיות ומכיוון שלאחד הכוכבים יש אופציית יציאה בקרוב הקריסה עלולה להימשך. זה כבר הופך להיות אירוע מנטלי מעבר לאירוע מקצועי (למרות שאסור להתעלם מהחורים המקצועיים, קווין אוקונור מפרט אותם יפה כאן). אם הת’אנדר ימשיכו להפסיד והפלייאוף יתחיל להיות בסכנה של ממש, האם הם צריכים לחשוב על קיצוץ ההפסדים ופרידה מפול ג’ורג’ כל עוד הם יכולים לקבל עליו משהו?

אני אישית חושב שלא. אני חושב שהת’אנדר ידעו למה הם נכנסים וגודל ההימור היה ברור להם מהרגע הראשון. אם זה לא יעבוד וג’ורג’ יעזוב בקיץ, הת’אנדר ינסו להתחיל מחדש עם ווסטברוק או שהם ינסו להעביר אותו כל עוד הוא בשיאו לפני שבטריית האתלטיות שלו מתרוקנת והקריירה שלו הולכת ללכת בדרך כל בשר. זאת הייתה התכנית All Along.

מנגד, הת’אנדר הראו העונה מספיק ניצוצות כדי שלא נאבד את האמון בהם. המחצית הראשונה מול הסלטיקס, המחצית הראשונה מול הספרס, המשחק מול הווריורס. אלו לא דקות שאפשר להעלים מהזכרון הקולקטיבי שלנו. יש פה פוטנציאל לקבוצת על ואני לא חושב שסם פרסטי ירצה לוותר עליו בשביל ג’וליוס רנדל ומה שהוא יצליח לקושש מהלייקרס. המערב לא בורח העונה לאף אחת ולכן אין צורך ללחוץ על כפתור הפאניקה ב-OKC. עדיין.

ממפיס גריזליז – אפרופו כפתורי פאניקה, כאן הוא נלחץ ולא ממש ברור למה. ככל הנראה היו הרבה דברים מאחורי הקלעים שמתחילים לטפטף החוצה בימים הללו (בבליצ’ר רפורט עלתה כתבה היום שבה מתואר שמארק גאסול חשב שדייב פיזדייל הוא “מזויף”) ובאופן כללי יש סיטואציה מוזרה עם הבעלים של הגריזליז (הסבר מפורט כאן).

הגריזליז לחלוטין צריכים לפוצץ את החבילה, לטעמי, אבל הם קצת פספסו את הרכבת. הם היו צריכים לפוצץ את החבילה ב-2016 אבל הם היו מאוהבים בקבוצה שלהם ובעובדה שה-Grit and Grind מילא את היציעים והיה בערך הדבר הכי טוב שקרה לממפיס מאז אלביס. הקבוצה הזו הרי הגיעה לשיא שלה אי שם ב-2013-2014, כשהיא הודחה ע”י הספרס בגמר המערב וכשהיא גררה את אוקלהומה סיטי לסדרה עקובה מדם של 7 משחקים. מאז היא הפכה להיות קבוצה קשוחה ומאיימת, אבל בסולם הקונטנדריות, הדובים הסתכלו על הרבה מאוד קבוצות מלמטה.

הם עדיין יכולים לנסות לפוצץ את החבילה עכשיו. גאסול הוא טופ 5 סנטר בליגה ויש לו עוד שנה וחצי אופציית יציאה, כך שהערך שלו יורד מדי יום. אבל גם אם הם יעשו טרייד על גאסול ויקבלו חבילה יפה (לא בטוח בכלל, תראו מה הבולס השיגו על ג’ימי באטלר) עדיין יש להם סגל שיתקשה להיות גרוע יותר מזה של הבולס, ההוקס, הקינגס, הסאנס וקבוצות אחרות. מייק קונלי הוא עדיין אחלה שחקן ושאר השחקנים ברוסטר הם וטרנים. אין איזה כוכב צעיר וסקסי שיגרום לאוהדים להתרגש. אין אפילו איזה דונובן מיצ’ל כזה, גניבה באמצע הדראפט שגורמת לך להנות קצת מכדורסל. וזה עוד בלי להזכיר שבעונה הבאה הבחירה שלהם שייכת לבוסטון (מוגנת טופ 7) והיא מתחילה להיראות עסיסית מאוד.

הכתובת אמנם הייתה על הקיר במקרה של הגריזליז, אבל זה עדיין חבל לראות קבוצה שהייתה חלק בלתי נפרד מהנוף של צמרת המערב מתדרדרת ככה.

לוס אנג’לס קליפרס – כן!

  1. ההגנה של קארל אנטוני טאונס

נכון לכתיבת שורות אלו, טאונס מדורג במקום ה-72 מתוך 72 סנטרים ב-Defensive Real Plus Minus. הוא מגן על הטבעת רק ב-56.3% פרובלמטיים וכאשר הוא יורד מהפרקט ההגנה של הוולבס משתפרת בערך ב-7 נק’ ל-100 פוזשנים. כאשר הוא על הפרקט לוולבס יש Defensive Rating של 109.5 נק’ ל-100 פוזשנים, שווה ערך להגנה הגרועה בליגה. לעומת זאת, כאשר הוא על הספסל לטימברוולבס יש נתון יעילות הגנתית לא רע של 102.6, שווה ערך להגנה השמינית בטיבה בליגה.

זה לא אומר שטאונס הוא האשם בכל תחלואיה של העיר מינסוטה, אבל זה כן אומר שהגענו לשלב בו צריך להתחיל להיות מודאגים מההגנה של KAT.

מעבר למספרים היבשים, יש המון רגעים במשחק שבהם טאונס משחק פשוט כדורסל לא נכון בהגנה. הוא מנסה לחסום במצבים שאין לו סיכוי ומפקיר את ריבאונד ההגנה, הוא קופץ למקומות לא קשורים כששחקנים מגיעים מולו לטבעת ולא נראה שהוא מצליח לתרגם את האתלטיות שלו והפיזיות שלו ליתרונות בצד ההגנתי של המגרש. בסרטון פה למטה יש חפירה קצרה על כל החרבושים שטאונס עושה בהגנה.


זה עדיין קצת מוזר לי לתייג את טאונס כשחקן הגנה גרוע. נתוני הפתיחה שלו טובים מאוד ואני עדיין מתקשה לשחרר מהראש את המשחקים שלו מעונת הרוקי כאשר הוא היה עושה חילופים על סטף קרי ומכריח אותו לזרוק זריקות קשות. יש לו פוטנציאל להיות שחקן הגנתי מעולה, אבל נראה שחלק מהיסודות ההגנתיים שלו פגומים (היעדר כל חוש ל-Verticality) ולא פחות חשוב, נראה שזה לא מעניין אותו. אם ת’יבודו לא הצליח לסחוט ממנו הגנה עד עכשיו, קשה לדעת אם זה יקרה. אם המגמה הזו תימשך, קשה לי לראות את טאונס נבחר שוב לשחקן שכל ג’נרל מנג’ר היה רוצה לבנות סביבו קבוצה.

  1. פאו גאסול לא נגמר

הספרס, כמובן, התייצבו הם מקום ה-3 במערב בזכות עונה מעולה של למרקוס אולדריג’ ולמרות הערפל הכבד סביב הפציעה של קוואי לאונרד. מי שמפתיע לטובה הוא גאסול, שגם בגיל 37 ממשיך להיות סלע של יציבות ולא פחות מרשים, סלע של יעילות.

ב-10 המשחקים האחרונים גאסול מעמיד מספרים נהדרים של 12.7 נק’ ב-49.4%, 7.6 ריב’ ו-1.4 שלשות ב-48.3%. תוסיפו לזה 92.6% מהעונשין והנה לכם מועמד לא שגרתי למועדון ה-90/40/50.

זאק לואו סיפר לפני כמה שבועות שכאשר הוא שמע על ההחתמה של גאסול בספרס לפני כשנה הוא שאל עובד מהפרנצ’ייז את כל השאלות שצריך לשאול על שחקן בגילו שהופך להיות מאותגר על ידי אמא אדמה. אותו עובד הסתכל על לואו ואמר לו “גאסול פשוט יודע לשחק”. כנראה שהוא צדק. גאסול לא ימשיך כנראה עם היעילות הזו (ואם?) וכאשר לאונרד יחזור סביר להניח שהשימוש בו יפחת, אבל בינתיים הוא הספרסי הכי יעיל העונה עם Net Rating של 8.6+ כאשר הוא על הפרקט.

  1. דווין בוקר – Good Stats, Bad Teams

התווית הזו הודבקה על בוקר באותו משחק גרוטסקי בו הוא השיג 70 נק’ תוך כדי שהוא הוביל את הקבוצה שלו להפסד מול הסלטיקס ולא נראה שהוא עושה יותר מדי בכדי לשנות אותה. המספרים ההתקפיים היבשים שלו מצוינים (23.0 נק’, 2.4 שלשות ב-37.6%, 4.4 ריב’ ו-4.0 אס’) אבל לא נראה שזה עוזר יותר מדי לקבוצה שלו. על אף ההתלהבות מבוקר הסאנס ממשיכים להיות אחת הקבוצות המביכות בליגה עם ההגנה החלשה בליגה והתקפה ב-Bottom 5. לא הכל באשמת בוקר, אבל חלק מהבעיה היא אצלו. איפה בדיוק?

הבעיה מתחילה בהגנה. הוא מדורג 94 מתוך 98 שוטינג גארדים ב-Defensive Real Plus Minus והוא מתחת לממוצע לעמדה שלו בכל מה שקשור לכמות החטיפות והחסימות שהוא מייצר ביחס לכמות הפוזשנים שלו על הפרקט, לפי Cleaning The Glass.  לפעמים זה נראה כאילו הוא מוותר על המהלך תוך כדי שהוא קורה (בסרטון למטה אייברי בראדלי פשוט עובר מסביבו באין מפריע).


אבל הבעיה אצל בוקר היא לא רק הגנתית. בהתקפה שני המהלכים שבהם הוא משתמש הכי הרבה, פיק-אנד-רול ובידודים, הם לא ממש יעילים (0.8 נק’ פר פוזשן של פיק-אנד-רול, 0.78 נק’ פר פוזשן של בידוד). מעבר לכך, החלוקה של הזריקות שלו הייתה גורמת לדריל מורי לאימפוטנציה. בוקר נמצא באחוזון 8 בכמות שלשות מהפינה ביחס לעמדה שלו ובאחוזון 30 בכמות זריקות מאזור הטבעת. לעומת זאת, בזריקות מהמיד ריינג’ הוא נמצא באחוזון 90. בוקר יהיה חייב לשפר את פרופיל הזריקות שלו כדי לשפר את היעילות שלו.

הבעיה היא שבפיניקס הנוכחית, שהיא ללא ספק אחת הקבוצות המוזרות שאני זוכר (מה הקשר של טייסון צ’נדלר וג’ארד דאדלי לקבוצה הזאת? בזבוז הקצאה של וטרנים איכותיים), לא נראה שיש מי שידחוף אותו לשפר את הפגמים במשחק שלו ויש לי חשש אמיתי שהוא יהפוך להיות סוג של קווין מרטין מודרני. Good Stats, Bad Teams Guy.

עוד דברים קטנים:

  1. שיקאגו – אני מזכיר כל הזמן את העובדה שהווריורס הם קבוצה היסטורית בשני צידי המגרש. הם גם פנטסטיים בהתקפה וגם מפחידים בהגנה. זה נדיר שקבוצה מצליחה להיות כל כך איכותית וכל כך קונסיסטנטית גם בהגנה וגם בהתקפה. הבולס עושים את אותו דבר רק הפוך. הם כרגע מדורגים אחרונים ביעילות התקפית בפער די מטריד (הפער בינם לבין המקום ה-28 בליגה הוא שווה ערך לפער בין המקום ה-28 למקום ה-9 בליגה) והם גם במקום ה-28 ביעילות הגנתית. צריך לבדוק האם הייתה אי פעם קבוצה שהייתה אחרונה בשתי הקטגוריות הללו.

  2. ההגנה של פורטלנד – נגעתי בזה בפוסט הקודם ונראה שבהחלט מדובר במגמה. לבלייזרס יש כרגע את ההגנה השנייה בטיבה בליגה (ב-10 המשחקים האחרונים יש להם את ההגנה הכי טובה) והם עושים את זה בצורה אסטרטגית. הם הכי טובים בליגה במניעת שלשות מהפינה גם באחוזים (33.3%) וגם בכמות זריקות (בסך הכל 4.8% מהזריקות נגדם מגיעות מהפינות הארורות) ורק 3 קבוצות מאפשרות יותר זריקות מיד-ריינג’ ליריבות. בנוסף, יש להם את ההגנה הכי טובה באזור הטבעת בפער (54.6%, לפי Cleaning The Glass). כל זה קורה בלי אל פארוק אמינו ובשקט בשקט הבלייזרס ביססו את עצמם במקומות 4-5 במערב. הידד לטרי סטוטס. אם זה ימשיך ככה, עוד תהיה תחרות לבראד סטיבנס על תואר מאמן העונה.

  3. לברון ג’יימס – תהנו ממנו כל עוד הוא פה. זה שחקן של פעם בחיים.


#כריספול #מארקגאסול #גיימסהארדן #לברוןגיימס #דוויןבוקר

1 צפיות