• yuvaloz55

חם על הירח מול סימנים של חולשה

ברי סחרוף בטוח לא התכוון לקווין דוראנט גרסת ינואר 2014 כשכתב את האלבום המופתי “חם על הירח”, בודאות הוא לא חשב על מיאמי היט כשהלחין את האלבום האגדי “סימנים של חולשה”, אבל קשה לי למצוא אנלוגיה טובה יותר לתיאור מה שקרה אתמול בפלורידה.

למי שעסוק בימים אלו בזוטות כמו תקופת מבחנים או כל מיני שטויות אחרות, זה הזמן לספר לכם שאתמול היה חתיכת משחק ב-NBA בין האלופה בשנתיים האחרונות, מיאמי היט, לקבוצה של קווין דוראנט, אוקלהומה סיטי ת’אנדר. וכל מה שאפשר להגיד על המשחק הזה הוא שהיה שווה להישאר ער עד 4 בבוקר בשבילו.

המפגש הזה מרתק לא רק מכיוון שהוא מפגיש את לברון ג’יימס וקווין דוראנט, שני השחקנים הטובים בעולם (ומהיום זה לא בהכרח בסדר הזה), אלא כי הוא מפגיש שתי תפיסות עולם. מצד אחד, מיאמי של פט ריילי, קבוצה שנבנתה בקיץ אחד, מייצגת תרבות האינסטנט, השווקים הגדולים, הפייבוריטית הטבעית, גם אם היא לא תמיד משחקת ככה או מתנהלת ככה. ומצד שני, אוקלהומה של סם פרסטי, האבטיפוס של השווקים הקטנים, קבוצה שבונה דרך הדראפט, שמקדמת כשרונות צעירים, שמתקדמת עקב בצד אגודל. אפילו הכינויים של הקבוצות יחסית מנוגדים, ומרמזים לנו שמדובר ביריבות שהיא מעבר למה שאנו רואים על הפרקט.

ובכל מה שקשור לפרקט, בשנתיים האחרונות מיאמי לא השאירה לאוקלהומה סיכוי עם שישה ניצחונות רצופים. שני המפגשים בעונה שעברה לא הצדיקו את ההייפ, אולם העונה, כשקווין דוראנט משחק ברמה שלא ראינו כמוה ולברון ג’יימס הוא לברון ג’יימס, ההייפ לחלוטין לא היה מספיק.


יין וייאנג. לברון ודוראנט, מיאמי ואוקלהומה


לגבי המשחק עצמו, זה נראה בהתחלה כמו שחזור של כל המפגשים האחרונים בין הקבוצות. סקוט ברוקס, מאמן הת’אנדר, שוב החליט לעלות עם פאקינג קנדריק פרקינס בחמישייה, ושוב אלפי פרשני כורסא, ואני ביניהם, הרימו ידיהם ביאוש. עוד פעם הוא? עוד פעם כריס בוש יחגוג על הת’אנדר? וזה באמת מה שקרה. תוך 5 דקות ההיט עלו ליתרון 18, אבל יכול להיות שמעז יצא מתוק. אם הת’אנדר היו מצליחים להישאר בתמונה בדקות הללו, יתכן וברוקס לא היה מעיף את פרקינס לספסל ומייבש אותו שם עד הסיום, אבל דווקא מכיוון שהפתיחה הייתה כל כך קטסטרופלית, ברוקס הבין שהוא חייב לשנות משהו בליינאפ שלו, ותוך כדי תנועה מצא את ההרכב הקטלני ביותר שלו, שנגיע אליו בהמשך.

לגבי פרקינס עצמו, הגיע הזמן שברוקס יכיר בכך שפרקינס הוא ספיישליסט. הוא לא שחקן ורסטילי שמתאים לשחק מול כל קבוצה וצריך לשלוף אותו ברגעים המתאימים, כמו שמיאמי הייתה שולפת את מייק מילר ברגעים הנכונים שנה שעברה. אמנם הוא מקבל שכר של שחקן חמישייה, אבל הוא לא מתפקד כשחקן חמישייה כבר כמה שנים טובות, והגיע הזמן שברוקס יהיה טיפה גמיש יותר עם הספוט של פרקינס בחמישייה הפותחת. אם המשחק אתמול היה איזשהו אינדיקטור, ההבנה מתחילה לנחות על המאמן של הת’אנדר.


פרקינס מול בוש. נקווה שברוקס ימנע מאיתנו את התמונה הזו גם בעתיד


אם נחזור לנתח את המשחק, הפתיחה המהממת של ההיט חזרה אליהם כבומרנג, לא רק משום שפרקינס (שכל פעם שבוש רואה אותו על המגרש מול הוא לא יכול להפסיק לחייך) נשלח להיכרות מעמיקה עם הספסל בעקבותיה, אלא בעיקר כי ההיט כיבו את הסוויץ’ שלהם. כבר דובר רבות על כך שמיאמי מדליקה ומכבה את עצמה תוך כדי העונה, והפעם ראינו איך היא מדליקה ומכבה את עצמה תוך כדי משחק, כשאחרי ה-8 דקות הראשונות הקבוצה של ספולסטרה פשוט הייתה פחות רעבה מהקבוצה שמולה.

באותן דקות, של סוף הרבע הראשון ולאורך כל הרבע השני, הת’אנדר עדיין לא מצאו את הגרוב שלהם, אבל מיאמי כבר יצאה מהגרוב שלה. האיבודים החלו להיערם, ההגנה הגיבה באיטיות, דוויין ווייד נכנס למוד “משחק נגד פילדלפיה” ושאר הקבוצה נראתה לא מחוברת. החדשות הטובות עבור מיאמי היא שאנחנו שוב אוהבים להגזים ושמדובר בסך הכל בעוד משחק עונה רגילה לא חשוב ובלה בלה בלה, אבל החדשות הרעות הן שזה מתחיל להפוך לדפוס. שיין-לא הקפצתי כבר שנתיים-באטייה נראה לא שייך לרמה הזו, ריי אלן לא השפיע בשום צורה על המשחק ודוויין ווייד ממשיך להיראות כמו סימן שאלה אחד גדול, ועדיין ההיט היו במשחק, וירדו למחצית בפיגור חמש.

ואז הגיע הרבע השלישי, שבו סקוט ברוקס מצא את ההרכב שלו. רג’י ג’קסון, ת’אבו ספולושה, פרי ג’ונס, קווין דוראנט וסרג’ איבקה. הוא ויתר סופית על פרקינס והימר על ג’ונס כשומר על לברון. ההימור הזה היה בינגו מכמה סיבות. הראשונה היא ג’ונס עצמו, שהוא גם ארוך וגם אתלטי, ונראה בנוי ומוכן למשימה. השנייה היא ספולושה, שהרבה יותר מתאים לשמור על ווייד מאשר לברון, והשלישית היא כמובן דוראנט, שיכל לנוח בהגנה מול הגופה של באטייה.


ברבע השלישי שום דבר כבר לא יכל לעצור את דוראנט


ההרכב הזה, עם שני סטופרים ודוראנט חופשי, שטף את המגרש ברבע השלישי וברח ל-21 הפרש. בתווך היה את הקרב הנהדר בין לברון ודוראנט, שקלעו אחד על השני בשלוש התקפות רצופות, וזה היה אולי הרגע בו נחתה ההבנה שלברון ג’יימס כבר לא לבד שם למעלה. לברון ניסה להשתלט על המשחק בדקות הללו ולהחזיר את מיאמי לתמונה במו ידיו, אבל ממול דוראנט לא התכוון לוותר, וגם תחת השמירה המצוינת של לברון, הוא קלע כמה קליעות שאף שחקן אחר ב-NBA חוץ מקווין דוראנט לא יכול לקלוע ובסופו של דבר, אחרי עוד שלשה מזליקית של דרק פישר, הפער רק צמח בדקות הללו, והרבע הרביעי היה כבר ברובו גארבג’ טיים אחרי שדוראנט דפק עוד שלשה והאריך את רצף המשחקים שלו מעל 30 נק’ ל-12.

מבחינת אוקלהומה, המשחק הזה היה חשוב מאוד לזהות של הקבוצה. ההתרפסות בפני מיאמי הפסיקה והמשחק הזה בעצם סימל את השינוי שעבר על הקבוצה ועל KD בשנתיים האחרונות. מקבוצה מלהיבה אך בוסרית, שחצי התפרקה ברגע בראסל ווסטברוק נפצע בפלייאוף האחרון, קיבלנו קבוצה שלמה, עם סופרסטאר דמיוני שהצליחה להבדיל את עצמה משאר הסמי-קונטנדריות במערב (הם כבר מובילים ב-3.5 משחקים על הספרס בצמרת הקונפרנס). המשחק הזה, התבוסה שהם הנחילו לאלופה בבית שלה, היה הגושפנקה לכך שהם על אמת הפעם, גם בלי ווסטברוק, ואיתו, שאלוהים ישמור.


אם ככה הם נראים בלי ראסל, מה יהיה כשהוא יחזור?


לגבי מיאמי, יתכן שבדיעבד נסתכל על המשחק הזה כמה שעורר את הדב. ההיט התרגלו כל כך לחוסר התחרותיות במזרח ולכך שהכפתור שלהם היה מכובה כל כך הרבה זמן שהם התקשו להביא את עצמם לרמה של הת’אנדר ולאינטנסיביות הדרושה. אתמול הייתה הפעם הראשונה בה נוכחנו לגלות שכשמתעסקים עם הכפתור הזה יותר מדי, הוא מתחיל להתקלקל, וזה הזמן של אריק ספולסטרה ולברון ג’יימס לכתוב עוד פרק בהיסטוריה שלהם.

עבור לברון, העונה הזו, עם הפייסרס שמציבים מולו את האתגר (אולי) הגדול ביותר בקריירה שלו עם השילוב של פול ג’ורג’ ורוי היברט וכעת עם הדבר הזה שנקרא קווין דוראנט, הולכת לעצב במידה מסוימת את המורשת שלו. החברים לקבוצה כבר לא רעבים כל כך, דוויין ווייד הוא כבר לא ממש דוויין ווייד ושוב מתחילות השמועות על האופציית יציאה שלו בקיץ. כל המרכיבים הללו ביחד אמורים להוציא מלברון פלייאוף לפנתיאון. אני מקווה מאוד שלא אתבדה.


העונה הזו מציבה עבור לברון את האתגר המקצועי הכי גדול שלו עד כה. איך היא תיגמר?


לגבי ספולסטרה, הוא צריך לעזור ללברון כמו שברוקס עזר אתמול לדוראנט. כרגע הרוטציה שלו, בעיקר הוטרנים, לא מספקים את הסחורה, מייקל ביזלי רחוק מלהיות אופציה ריאלית במאני טיים וגרג אודן הוא עדיין יותר גימיק משחקן כדורסל. לפט ריילי נגמרו האסים בשרוול וקשה להאמין שהוא ינחית עוד מציאה עד הטרייד דד-ליין (אנדרו ביינום אולי? קשה להאמין), וזה הזמן של ספולסטרה לדפוק פיל ג’קסון ולהעיר את הקבוצה הרדומה שלו, כי אם לא, הוא הולך לגלות שהכפתור המצ’וקמק הזה שההיט מכבים במשחקים מול מילווקי ומדליקים במשחקים מול אינדיאנה לא יספיק להם בשביל ת’ריפיט. אם הוא ולברון יענו לאתגר, במאי-יוני הולך להיות חם לא רק על הירח. 

#קוויןדוראנט #דווייןווייד #סקוטברוקס #כריסבוש #לברוןגיימס #אריקספולסטרה

7 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com